עברנו בדיוק מחצית מהמשחקים (מינוס 1 נוסף) מהעונה הרגילה של 2024. זמן טוב לסיכומים, אבל גם לזכור את מה שתמיד כל אוהד NFL צריך להזכיר לעצמו - כל אמירה/קביעה/תואר נוגע רק לנקודת הזמן הנוכחית, והכוללל יכול להשתנות בכל רגע נתון. יש עוד הרבה מאוד פוטבול לשחק.
בגלל שהפריוויו שלי לא לא היה סטנדרטי, אייצר כאן סיכום לא סטנדרטי... הפורמט של כל משחק יהיה קצת אחר (בלי סימון של במה צדקתי ובמה טעיתי, פשוט כי לא סימנתי מראש מפתחות לניצחון וכו, הפעם). ויותר תמציתי, ברוב המשחקים. אבל כבונוס/פיצוי - אציג דירוג עוצמה מעודכן לאמצע העונה + את הפרסים שלי למצטייני העונה, כפי שהייתי מחלק אותם לפי הביצועים שלהם לאורך תשעת השבועות הראשונים של העונה.
מקרא לסימוני המשחקים:
משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺
שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉
פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯
פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻
פיקים שטעיתי גם וגם 🥶
שבוע 9 בקליפת אגוז 🥥:
השחקן המצטיין בהתקפה: ; השחקן המצטיין בהגנה:
הפתעת השבוע: קרוליינה פנתרס
אכזבת השבוע: שיקגו ברס
הופעת הפנטזי של השבוע: ג'קסון סמית נג'יגבה, רסיבר, סיהוקס
טופ 3 משחקים: 1. ראמס - סיהוקס , 2. בילס - דולפינס , 3. צ'יפס - באקנירס
מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 70-38 {השבוע: 12-3}
מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 46-1-59 {השבוע: 5-0-10}
6 תובנות כלליות לגבי שבוע 9:
מזמן לא זכור לי שבוע אחד של פוטבול עם כזה מקבץ של מהלכים מטורפים. התפיסה של גארט ווילסון באנדזון, התפיסה של ג'ורדן אדיסון, הסיבסוב+קפיצה לאחור מעל שחקן של סקוואן בארקלי, וגם ה-TD של דוונטה סמית ברבע הרביעי (לא הרבה פחות מרשים משל ווילסון, לדעתי) - אחלה של מקבץ היילייטים לשלוח לכל מי שאתם מנסים לגרום לו לעקוב אחרי ה-NFL.
יחסית לאמצע עונה, כמות נכבדת של קבוצות שנמצאות במצב Sell-out מוחלט (על כל המשתמע). לא פחות מ-9 קבוצות הצליחו לנצח 2 משחקים בלבד העונה, וכמה מהן הספיקו לשלוח לפני הדדליין לפחות 2 שחקנים חשובים לקבוצות אחרות. אלו שנמצאות בבעיה הכי גדולה, הן גם אלו שאין להם מושג מי יהיה הקיובי הפותח שלהן ב-2025.
ואם כבר שחקנים שעברו מהמוכרות של חלון ההעברות, לקונות - אז זהו הדירוג שלי למהלכים הכי חזקים של החלון הזה (לדעתי):
מקום 1 - מרשון לאטימר לקומנדרס (עדיין "פצוע", אבל יש לו חוזה מינימום עד סיום העונה + יש להם כסף לשלם להמשך, אם ירצו. המחיר היה קצת גבוה, לטעמי)
מקום 2 - דיאנדרה הופקינס לצ'יפס (עדיין מוכשר, עדיין יש לו ידיים אדירות, מעולם לא שיחק בקונטנדרית)
מקום 3 - זדאריוס סמית לליונס (שחקן טוב מאוד שעונה על צורך בהול מאוד לקבוצה עם חלון סופרבול פתוח לרווחה)
מקום 4 - אמארי קופר לבילס (צורך בהול לקבוצה, אבל אני לא ממש אוהב את השחקן, בעיקר במשחקים גדולים)
מקום 5 - דיונטה ג'ונסון לרייבנס (צורך די דחוף לצד זיי פלאוורס, אבל שחקן עם אופי בעייתי. כישרון יש שם, בערימות)
מקום 6 - מייק וויליאמס + פרסטון סמית לסטילרס (הראשון עונה על צורך, השני מוסיף עומק לחלק חזק במערך - שניהם רחוקים מהשיא, אבל שדרוג גדול לקיים. שניהם הגיעו יחסית בזול)
בשבוע שעבר השתמשתי בליונס בתור דוגמא כדי להעביר נקודה, ואעשה זאת גם השבוע. הם שיחקו השבוע את רוב המשחק שלהם בלאמבו בלי שני שחקני ההגנה הכי טובים שלהם - איידן האצ'ינסון ובריאן ברנץ'. והם עדיין היו דומיננטיים, והחזיקו את הפאקרס על 14 נקודות. גם הראמס הסתדרו בלי פוקה, במהלך רוב המשחק. בשלב הזה של העונה, כמעט לכל הקבוצות יש לא מעט פצועים. וגם מי שמופיע למשחקים - הוא לרוב לא כשיר ב-100%. אימון טוב (או במקרה של הליונס והראמס - אימון מצוין) יודע למצוא פתרונות לפערים בכוח האדם.
זוכרים את הנתון מלפני כמה שבועות, על כך שכל הקבוצות עם מאזן הנקודות הכי טוב בליגה היו ב-NFC North? ובכן, זה כבר לא נכון - אבל זה עדיין הבית היחיד שלכל הקבוצות בו מאזן נקודות חיובי (הברס, במקום הרביעי, עם 24+). הקרדינלס היא מובילת הבית היחידה עם מאזן שלילי (7-), וה-AFC South נחלץ, הודות ליוסטון (1+ בלבד!) מלהיות הבית היחיד בליגה שבו כל הקבוצות עם מאזן שלילי.
לא קשור בהכרח רק לשבוע 9... אבל לחיות בעידן הסושיאל מדיה זה ממש כיף לפעמים - הייתי חייב לשתף עוד פנינה מההול-אוף-פיימר, קורט וורנר, והפעם: ברייקדאון מרתק שלו, שבוחן את האופן שבו שני קוורטרבקים שמקבלים הרבה מאוד כסף (דאק פרסקוט מהקאובויס, וג'ורדן לאב מהפאקרס) מבצעים בסדרתיות שגיאה בסיסית בקריאת ההגנה ובחיפוש אחר המטרה הלא נכונה במהלך - לדבריו, במקום לקרוא את המגרש מבחוץ פנימה, הם עושים בדיוק הפוך וננעלים על מטרה שנמצאת באיזור שצפוף יותר במגנים, מה שדורש מההגנה לכסות פחות מרחק כדי להתגונן נגד המסירה:
המלצת מעקב חמה אחריו, למי שפעיל בטוויטר/X.
תפריט ניווט לסיקורי המשחקים:
משחקי יום ראשון, 20:00
פלקונס (5-3) - קאובויס (3-4) 21-27🎯
בילס (6-2) - דולפינס (2-5) 27-30👍🏻🥈
בנגלס (3-5) - ריידרס (2-6) 24-41👍🏻
בראונס (2-6) - צ'ארג'רס (4-3) 27-10🎯
טיטאנס (1-6) - פטריוטס (2-6) 17-20👍🏻
ג'איינטס (2-6) - קומנדרס (6-2) 27-22🎯
פנתרס (1-7) - סיינטס (2-6) 22-23🥶
רייבנס (5-3) - ברונקוס (5-3) 10-41👍🏻
משחקי יום ראשון, 23:00
משחק TNF: ג'טס (3-6) - טקסנס (6-3) 13-21 🥶
איש המשחק שלי: גארט ווילסון, רסיבר, ג'טס
ליוסטון טקסנס יש בעיה קשה מאוד, שעשויה למנוע מהם לקחת צעד קדימה העונה בפלייאוף... לא, היא לא הפציעות של ניקו קולינס ודיגס. קוראים לה פאס פרוטקשן:
על סי.ג'יי סטראווד נרשמו 8 סאקים במשחק הזה, ו-30 בסך הכול העונה. קו ההתקפה של יוסטון מאשר לחץ על הקיובי שלו ב-43% מהדרופבקים בשלושת השבועות האחרונים - הנתון הכי גרוע בליגה (בשבועות 1-6 לא היה להם אפילו משחק אחד עם שיעור לחץ של יותר מ-36%).
מקור הבעיה? הגארדים של יוסטון. שני הפותחים בעמדת ה-LG ושאק מייסון (RG) היו אחראים ל-10 מתוך 23 הלחצים על סטראווד במשחק הזה:
מצד שני, זה לא שסטראווד היה ממש טוב עם פוקט נקי במשחק הזה (הוא רק היה פחות גרוע):
האם סי.ג'יי סטראווד לקח צעד אחורה מעונת הרוקי המופלאה שלו? או שהתפקוד הלקוי של קו ההתקפה משבש אותו לחלוטין? ובכן - Why not both? כך או כך, זה לא נראה טוב כרגע, לא מבחינת התחזית שלי שהטקסנס ישיגו סיד 1 או 2 ב-AFC העונה, ולא מבחינת מי שמאמין בריצה עמוקה שלהם בפלייאוף.
ועכשיו נעבור לקבוצה שבאמת תשמח רק להיכנס למיקס - הניו יורק ג'טס. רק בשבוע שעבר השתכנעתי לקבור רשמית את העונה שלה, והנה, הם עושים את הקטע הזה.
גארט ווילסון עם ה-משחק הכי טוב שלו העונה, וה-מהלך של כל שבוע רגיל שאין בו את הדבר הזה שעשה סקוואן ברקלי, ואני לא יודע להגדיר אפילו:
גם דוואנטה אדאמס נכנס טוב יותר למיקס, ושניהם יחד היו אחראים ל-16 תפיסות ל-181 יארדים ו-3 סקורים. תגידו מה שתגידו על אדאמס בין ה-32... הוא עדיין יודע לזוז כמו בימים היפים שלו, והנה דוגמא אחת - עם מהלך שנקרא "Hesi-Split" כדי להתחמק משמירת ה-Press שניסו להצמיד לו קרוב ל-LOS:
אבל שלא נתבלבל - הג'טס לא נראו מאוד טוב, או אפילו טוב בכלל. הם שמו פחות יארדים מהטקסנס, הפסידו בקרב על השעון, והריצו 20 מהלכים פחות. ולא נשכח גם את הדבר הזה של הרוקי רסיבר, מלקאי קורלי, שהיה עשוי להיות הרבה יותר קריטי בסופו של יום:
האזינו לסיכום שבוע 9 בפודקאסט של "פיק סיקס":
חלון מוקדם יום ראשון:
פלקונס (6-3) - קאובויס (3-5) 21-27 🎯
איש המשחק שלי: ביז'אן רובינסון, ראנינג בק, פלקונס
אוהדי הקאובויס יודעים מצוין - הקבוצה שלהם נראתה די טוב בעונה הרגילה בעונות האחרונות. תחת משטר מקארתי-דאק (וכמובן, הכול, תחת ג'רי ג'ונס). הם ניצחו 12 משחקים בשלוש העונות האחרונות, עם אותה שיטה - בלי החתמות גדולות בפרי-אייג'נסי, עם הרבה מאוד רעש לפני ותוך כדי העונה, ובהתבססות אדירה על הדראפט.
אז מה השתנה ב-2024? למה דווקא השנה, זה לא עובד גם במהלך העונה. כמה סיבות... ראשית, פציעות (משהו יש להרבה קבוצות, חשוב לציין). שנית, הסקאוטים של הקאובויס פשוט לא פגעו באותם אחוזי הצלחה בדראפטים האחרונים.
הדוגמא הכי טובה? מאזי סמית, בחירת סיבוב ראשון של 2023. הקאובויס נראו קצת פחות רע נגד הריצה במשחק הזה ("רק" 100 יארדים ב-3.3 לניסיון, אבל ביז'אן רובינסון שבר במשחק הזה לא פחות מ-10 תיקולים!). ובכל זאת - תראו איך הוא נראה, מול הסנטר המחליף של אטלנטה, ריאן נוזיל (סמית הוא 58 בלבן):
הוא "זכה" לציון הכי נמוך בקבוצה לפי PFF, עם ציון חלש מאוד של 27.4. שתי בחירות הדראפט הגבוהות של העונה, טיילר גאייטון וקופר ביבי (שניהם פותחים על קו ההתקפה) רושמים העונה ציונים ממוצעים של 58.3 ו-58.5 בהתאמה.
ושימו לב לציונים של "העוגן" על הקו, זרק מרטין, בעונת 2024, לעומת עונות קודמות:
אז הצעירים לא פוגעים, המבוגרים פצועים או ברגרסיה, וצוות האימון - מתרשל. תראו את האבחנה הזאת של פרשן ESPN, דן אורלובסקי, שזיהה שבאחד ממהלכי המפתח של פתיחת המשחק, דאון 3 ברדזון, ברבע הראשון - הקאובויס העלו על המגרש רק 10 שחקני הגנה:
לפני שאמשיך לטנף על הקאובויס, הנה בכל זאת מהלך אחד מאוד יפה, שנגמר בתפיסה מרשימה של ריקו דאוודל באנדזון:
ועכשיו לשורה התחתונה, מפי האיש בכבודו ובעצמו, השחקן הכי יקר בליגה, דאק פרסקוט (פשוט תקראו את השפתיים):
בשבוע הבא, דאלאס מארחים את האיגלס - מפגש שבשנים האחרונות הפך למיצג תכלית שנתי של הקאובויס, שפשוט נותנים ליריבה השנואה בראש בג'רי וורלד מדני עונה. דאק פרסקוט, עם פציעת האמסטרינג, לא יהיה שם. גם לא זיק אליוט, שלא טס עם הקבוצה לאטלנטה, לאחר שורה של עבירות משמעת. מייקה פרסונס צפוי לחזור, אבל האם זה בכלל ישנה משהו דרמטי? והאם הטרייד האחרון שלהם, שמנחית בדאלאס את הרסיבר הצעיר, ג'ונתן מינגו, תמורת בחירת סיבוב 4 לקרוליינה, הוא מה שיזיז את המחט?
אני חושב שיש לדאלאס סיכוי יותר טוב לבחירת טופ 10 ב-2025 מאשר להגיע לפלייאוף ב-2024.
בילס (7-2) - דולפינס (2-6) 27-30: 👍🏻🥈
איש המשחק שלי: טיילר באס, קיקר, בילס
מקיובי יקר אחד, לאחר - טואה טאגוואילואה הצליח לסיים הפעם את המשחק מול באפלו, וגם לשחק טוב (25 השלמות מתוך 28 מסירות ל-231 יארדים ו-2 TD ללא פיקס) ועדיין הדולפינס לא הצליחו לנצח. ועוד הפסידו לבאפלו, בפילד גול מדויק של טיילר באס מ-61 יארדים! כמה סמלי, ומשמח בשביל באס, שהיה חתום על הפילד גול שובר הלבבות האחרון של באפלו, בפלייאוף בעונה שעברה.
אם כבר בפיקס עסקינן, אז ג'וש אלן מסר את השני שלו העונה, במשחק שני רצוף - אבל זאת דוגמא אחת לפוסט זה, מתוך שתיים, שלא כל פיק נולד שווה, ושבמקרה הזה, צריך לבוא בטענות בעיקר לרוקי הצעיר, קיאון קולמן, שהכדור ניתז ממנו לידיים של ג'יילן ראמזי:
אז אשאל שוב את קוראיי היקרים, שחלקם מסכימים איתי, וחלקם לא, בנושא החוזה שהוענק לטואה - אם האיש מקבל 55 מיליון דולר לעונה, וגם הגרסה הטובה מאוד שלו, עם כל כלי הנשק בריאים, המאמן שהוא רוצה, ושרוצה אותו, ועם קו התקפה טוב מאוד ששמר לו על פוקט די נקי (5 לחצים בלבד מתוך 30 דרופבקים) - אז באיזה תסריט אתם אמורים לנצח את היריבה הכי מרה שלכם בבית?
לי זה לא עושה שכל, בעולם שבו המטרה היא לזכות בסופרבול. ועוד משהו שלא עושה לי שכל מהמשחק הזה: מה זה בכלל עבירת הולדינג? שתיים מההזויות ביותר שראיתי בחיי נפסקו כאן, כמעט בצמידות, נגד הבילס. הנה אחת:
הסובייקטיביות המרגיזה שבשיפוט של המשחק הזה היא אחד הדברים שהכי קשה לי לדברר לאוהדים חדשים, וזה משהו שאני מקווה שאפשר יהיה לפתור, איכשהו, בעתיד הקרוב.
בנגלס (4-5) - ריידרס (2-7) 24-41: 👍🏻
איש המשחק שלי: ג'ו בורו, קוורטרבק, בנגלס
הבנגלס סוף-סוף עם ניצחון בית, מול הריידרס הלא-רלוונטיים לכולם. בורו עם עוד הופעה של 5 טאצ'דאונים, כולל השלמה של 15 המסירות הראשונות שלו במשחק. ושימו לב לזה - 19 מתוך 27 השלמות של בורו, הפכו לדאון 1. מייק גסיקי היה אחראי ל-5 תפיסות ל-100 יארדים ו-2 TDs, והוא מסתמן (כנראה) כמטרה הכי טובה בעמדת הטייט-אנד שהייתה לבורו בקריירה.
בהגנה, זה היה אחד המשחקים שטריי הנדריקסון הופיע בהם - וזה הפך למשחק של 4 סאקים. הבעיה עם הנדריקסון השנה, היא שבמשחקים שבהם צריכים אותו, הוא לעיתים נעלם (כמו נגד האיגלס בשבוע שעבר).
אין מה לומר על הריידרס, באמת. רחמים על מקס קרוסבי, שמישהו יוציא אותו מהארגון והקבוצה הנוראיים האלה. וגם - שינוי מרענן: גרדנר מינשו סופסל בפעם השלישית העונה, אלא שהפעם - אפילו אין איידן אוקונול כבקאפ לא היה זמין, אז הלכו לאופציה השלישית, בדמותו של דזמונד רידר.
לא מתרגש מההופעה הזאת של הבנגלס, שהייתה נראית אפילו יותר טוב על לוח התוצאות, אם לא פיק-סיקס מוזר של בורו. המבחן האמיתי - בחמישי בבולטימור. הם יגיעו לשם עם צעצוע חדש בבקפילד, ה-RB חאליל הרברט, שהגיע בטרייד משיקגו תמורת בחירת סיבוב 7 - אולי זה מה שייפתח את הצ'אקרות למפתח הריצה המנומנם של זאק טיילור (חשוב לציין - זאק מוס בחוץ, לפחות עד תום העונה הרגילה, עם פציעת צוואר).
בראונס (2-7) - צ'ארג'רס (5-3) 27-10: 🎯
איש המשחק שלי: ג'סטין הרברט, קוורטרבק, צ'ארג'רס
אז הקסם של הפרימיירה של ג'יימיס התפוגג, כמעט לגמרי, והפעם - זה נגמר בהפסד מהדהד ל-LAC. אבל אני דווקא רוצה לכתוב כמה מילים על משהו שחשבתי לרגע שלבראונס דווקא יש השנה - הגנה. למיילס גארט היו 4 סאקים בסך הכול העונה, והוא הצליח להוסיף 3 (מתוך 6 בסך הכול של הקבוצה שלו) בחצי הראשון בלבד. ועדיין - הבראונס ספגו 20 נקודות רק בחצי הראשון כאן, הרבה בגלל כמה כיסויים שבורים לגמרי בסקנדרי - שהפכו למסירות ארוכות של בורו ל-TD של ג'וש פאלמר וקוונטין ג'ונסטון.
אגב, משהו מעניין שראיתי ב-Fantasy Points - ג'ונסטון מוביל את הליגה (בפער גדול) בנקודות פנטזי שהרוויח בעקבות מחדלים בכיסוי (AKA Busted Coverage):
וככה זה נראה על המגרש (המהלך הראשון מהמשחק נגד הבראונס):
טיטאנס (2-6) - פטריוטס (2-7) 17-20: 👍🏻
איש המשחק שלי: ג'ק גיבנס, ליינבקר, טיטאנס
משחק בין שתי קבוצות שמעשית סיימו את העונה שלהן הרבה לפני נקודת החצי, ואקדיש לכך מלל בהתאם. רק אציין שמדובר בעוד שבוע הימורים כושל שלי, אבל מהפגיעה הזאת ב-Spread נשדדתי, עקב המהלך הבאמת מטורף הזה של דרייק מיי, עם הבאזר שלפני ההארכה:
מזווית אחרת אפשר לראות כאן משהו יפה - הטייט אנד של הפאטס, הנטר הנרי, יצא מחוץ לאנדזון ובכך הפך למטרה לא רלוונטית למיי (אסור לפי חוק לצאת מהאנדזון ולחזור פנימה כדי לתפוס כדור, אלא אם שחקן ההגנה דוחף אותך החוצה). לכן הוא נשאר מחוץ לתחומי המגרש, כדי לא לבלבל את הקיובי הצעיר שלו:
ג'איינטס (2-7) - קומנדרס (7-2) 27-22: 🎯
איש המשחק שלי: ג'יידן דניאלס, קוורטרבק, קומנדרס
התוצאה לא מאוד שונה מהניצחון של וושינגטון בשבוע 2 (21-18), ובכל זאת, זה הרגיש שונה מאוד. אם אז שתי הקבוצות התקשו לשים נקודות על הלוח, והמשחק הזה נגמר בלי TD בכלל, לאף אחת מהקבוצות - כאן שתיהן מצאו את האנדזון 3 פעמים, כל אחת, אבל בשום שלב זה לא הרגיש באמת קרוב, ושהג'איינטס באמת יכולים לנצח את המשחק הזה.
ובכל זאת, מגיעות ברכות לדניאל ג'ונס, שהצליח למסור TD לראשונה מזה 672 ימים מול הקהל הביתי שלו:
דווקא במשחק לא רע בכלל של הקיובי של הג'איינטס, בלט (לפחות מבחינתי) שכשלקבוצה אחת יש את ג'יידן דניאלס על חוזה רוקי, ולשניה את ג'ונס בחוזה של 40 מיליון דולר לעונה - זה באמת לא כוחות. לא העונה, לפחות. לא במשחק הזה.
פנתרס (2-7) - סיינטס (2-7) 22-23 🥶
איש המשחק שלי: כל מי שלא צפה בדבר הזה
מה אני יכול לכתוב שקאם ג'ורדן בעצמו לא אמר כבר?
הסיינטס הפסידו לפנתרס בהנהגת ברייס יאנג! לא במקרה הם היו פייבורטים ב-7.5 נקודות בחוץ. והנה עוד נתון מדהים:
עד יום ראשון האחרון היו ב-20 העונות האחרונות של ה-NFL לא פחות מ-275 משחקים, הבהם אחת הקבוצות צברה 150 יארדים (או יותר) בסך הכול מיריבתה, 150 יארדים (או יותר) על הקרקע מיריבתה, ובנוסף ניצחה בקרב האיבודים - בכל 275 המשחקים האלה, אותה קבוצה גם ניצחה... עד אותו יום ראשון שבו הסיינטס השכילו להפסיד לקרוליינה.
מכל הסיבות האלו, ועוד - המשחק הזה היה הקש ששבר את גב ההנהלה של הסיינטס, ודניס אלן סיים את תפקידו בקבוצה לאחר קדנציה חלשה במיוחד. אם בעונה שעברה הוא עוד היה יכול איכשהו לתלות את הכובע שלו על הגנה סולידית, העונה אפילו מזה אוהדי הסיינטס לא נהנו - והוא מוצא עצמו בחוץ, בצדק. אגב, לאלן יש את אחוז הניצחונות הכי נמוך למאמן עם לפחות 75 משחקים ב-30 השנים האחרונות: 33.1% בלבד!
ומה נאמר על דרק קאר, שדווקא מול הפנתרס הצליח לשמור על מאזן טוב מאוד בקריירה, עד עכשיו, ורושם לזכותו את הכבוד המפוקפק - הכי הרבה הפסדים לקיובי פותח בתולדות הליגה, לאורך 10 עונות (87).
הסיינטס מבינים כבר שהעונה שלהם גמורה, הם מפנימים שבעיות הקאפ שלהם לא ייפתרו בכוחות עצמן - ולכן פינו עוד קצת מקום תחת התקרה, כששלחו את מרשון לאטימור לקומנדרס, קבוצה עם המון מקום תחת הקאפ ואחלה קיובי בחוזה רוקי.
ואם כבר מדברים על קיוביז שאוהבים להפסיד - הנה מחווה קטנה שלי, דרך לגונן קצת על ברייס יאנג המושמץ, לפחות בהקשר הזה, עדות שנייה לפוסט הזה לכך שלא כל ה-INTs שנרשמים לחובת הקוורטרבק נוצרו שווים - ברייס יאנג לא היה יכול למסור כאן כדור טוב יותר, ישר לידיים של קסבייר לאגט:
רייבנס (6-3) - ברונקוס (5-4) 10-41: 👍🏻
איש המשחק שלי: זיי פלאוורס, רסיבר, רייבנס
חשבתי שהמשחק הזה יהיה קרוב, עם סקור הרבה יותר נמוך, וטעיתי בגדול. זה פשוט לא היה תחרותי מהרגע הראשון.
בו ניקס לא נראה מוכן ליריבות ברמות האלו (וזה עוד מול הגנת מסירה של הרייבנס, שמשחקת העונה די רע). הוא המשיך לא לקרוא ממש טוב את המגרש, וגם כשהיו לו מטרות פנויות (כמו הקולגה מאורגון, טרוי פרנקלין) - הוא פספס ברשלנות:
תראו, אם כל הקטע של קוורטרבק פותח לא יסתדר בסוף מבחינת ניקס, הוא יכול לשקול הסבה לרסיבר... הדבר המשמעותי היחיד שהברונקוס עשו בהתקפה במשחק הזה, נגמר בכלל במסירה ל-TD של קורטלנד סאטון לניקס. וריאציה על ה"פילי ספיישל", שההגנה קראה לא רע, אבל ניקס הצליח לחסום עם הגוף את המגן, והייתה לו מספיק מודעות (בדאון 4) להסתובב ולהגיע עם הכדור לאנדזון:
אי אפשר שלא להתרשם מהדומיננטיות של התקפת הרייבנס, במשחק כזה מול אחת ההגנות הטובות בליגה. המרווחים שהם מצליחים לייצר לרסיברים שלהם במגרש, כשמשחק הריצה הוא דומיננטי ואפקטיבי, הם אדירים, ולמאר מדייק במסירות שלו באחוזי דיוק מאוד גבוהים בנסיבות האלו. כל עוד מונקן ושות' יקפידו שלא להתרחק יותר מדי מהאיזון בין ריצה למסירה (משום מה, זה קורה להם לפעמים) ולא להתחכם יותר מדי, ההתקפה הזאת אמורה לשים מספיק נקודות נגד כל הגנה בליגה.
חלון מאוחר יום ראשון:
איגלס (6-2) - ג'אגוארס (2-7) 23-28: 🎯📺
איש המשחק שלי: סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס
האיגלס, או המאמן, ניק סיריאני, ליתר דיוק, כמעט הצליחו להשמיט יתרון 22-0 ביתי, הודות לשורה של החלטות מפוקפקות בדאון 3/4 + טעות שיפוט נוראית בפאמבל (שלא היה) של סקוואן, שהפך ל-TD של טרייבון ווקר.
אבל שלא נתבלבל מהתוצאה הסופית - האיגלס היו דומיננטיים במשחק הזה. הג'אגס לא הצליחו להזיז את הכדור במחצית הראשונה, וגם לא ממש הצליחו להאט את ההתקפה של פילי.
לסקוואן היו, עוד לפני המחצית, 16 נגיעות ל-101 יארדים ו-2 TDs (אחד בתפיסה ואחד בריצה). ולא פחות מכך, הוא הוסיף את מהלך העונה שנראה ב-NFL, ככל הנראה, שאם אתם עוקבים אפילו קצת אחרי הליגה, אני משוכנע שכבר ראיתם.
אז ננסה קצת לגוון, עם, אולי, הזווית הכי יפה למהלך שנתקלתי בה (והיו אינספור):
וגם בגרסת האנימה:
עוד מהלך שייכנס כנראה לטופ-10 של העונה, זה התפיסה המדהימה של דוונטה סמית, ל-TD שניצח את המשחק - במצב של דאון 3 ו-22, כשהמומנטום נוטה לטובת הג'אגס, הרטס הצליח למצוא אותו לתפיסה הזאת באנדזון:
אגב, את החצי השני האיגלס נאלצו להעביר ללא איי.ג'יי בראון, ששוב נפצע, אבל מבדיקות שנערכו לאחר המשחק, מסתמן שהוא לא סבל מנזק משמעותי, ויהיה כשיר כבר לשבוע הבא בדאלאס.
כשכל הפליימייקרים המדהימים האלה על המגרש - האיגלס תמיד יהיו רלוונטיים. והעונה, מה שיכול להפוך אותם לקבוצה שתגיע לגמר ה-NFC זו ההגנה. התייחסתי בשבוע שעבר לקורנרים הצעירים שלהם, וכבר הרחבתי על ג'יילן קרטר (אגב, שיא קריירה של 3 לחצים נגד דאבל-טימז במשחק הזה, ועוד מול גארד מעולה כמו ברנדון שרף). אבל מגיעות כמה מילים טובות גם לצמד הליינבקרים, זאק בון ונקובי דין (INT לכל אחד במפגש הזה) - לשניהם יש את ציוני ה-PFF הכי טובים לליינבקרים בליגה מאז שבוע 5 - זו כמעט מציאות אלטרנטיבית לקבוצה שלא נהנתה מרמה גבוהה של ליינבקרים כבר כמעט 15 שנה.
קרדינלס (5-4) - ברס (4-4) 9-29: 🥶
איש המשחק שלי: ג'יימס קונור, ראנינג בק, קרדינלס
לפני הכול - המון ריספקט לאריזונה. אם בפריוויו למשחק סימנתי את העובדה שיש כאן שתי קבוצות עם מאזן כמעט זהה, כשאחת מהן מובילה את הבית שלה (ה-WEST) לעומת השנייה, שאחרונה בשלה (ה-NORTH) - הקרדינלס שמו את הדברים בפרספקטיבה, והראו שהפעם הם לא רק בגלל שקבוצה אחת "נקלעה" לבית יותר קשה.
זה היה אולי המשחק הכי שלם של הקארדס, ששמו 29 נקודות על הלוח של קבוצה, שלא ספגה יותר מ-21 נקודות מאז שבוע 12 בעונת 2023.
הם היו דומיננטיים במשחק הזה מההתחלה, כולל על הקווים. וזה בלט במיוחד במהלך הזה - ה-TD של אמרי דימרקאדו, בשניות האחרונות של המחצית הראשונה - זה ה-TD הכי ארוך בחצי הדקה האחרונה של המחצית מאז עונת 2000!
אז אני נותן לאריזונה הרבה מאוד קרדיט, אבל התוצאה מספרת הרבה גם על שיקגו. משהו כאן מרגיש עקום... זה התחיל מהבלאגן לפני המשחק, עם הסיפור של הסייפטי טייריק סטיבנסון, "גיבור" ההייל מרי שהפסיד לשיקגו את המשחק (למי ששכח - הוא האיש שהתגרה בקהל של וושינגטון בזמן שהמהלך הזה עמד לצאת לדרך). סטיבנסון נטש אימון במהלך השבוע, אחרי שגילה שהוא איבד את מקומות בהרכב עקב האירוע - והרבה שחקנים מסביב לא אהבו את זה.
ומה לעזאזל קורה עם די.ג'יי מור? שימו לב בחלק העליון של המסך - שם אפשר יהיה לראות את מור יוצא מהמגרש, בזמן שהמהלך עדיין חי, ומתיישב על הספסל:
נתקלתי עוד לפני שראיתי את זה באיזה תיעוד שבו מור, כביכול, התנגש בכוונה בקיילב וויליאמס בין מהלכים במשחק, ולא ממש ייחסתי לכך חשיבות. אבל כשמחברים את התקריות יחד - האם יש כאן איזה משהו לא בריא שמתבשל מאחורי הקלעים? די.ג'יי מור ידע כמה קיוביז רעים בקריירה שלו, אז חשבתי שהוא כבר הספיק לפתח עור עבה יותר.
אגב, לפי שארפ אנליטיקס, יש לברס שלושה מעשרת הרסיברים (עם מעל 25 טארגטים העונה) שסבלו מאחוז המסירות הלא מדויקות הכי גבוה בליגה: רום אודונזה במקום 6 (22.7%), קינן אלן במקום 8 (21.4%) ודי.ג'יי מור במקום ה-10 (20%).
זה היה משחק חלש שני ברציפות של קיילב וויליאמס, אבל אני לא ממהר להספיד אותו, בדיוק כפי שלא מיהרתי לעשות זאת אחרי השבועיים הראשונים של העונה. עונת רוקי, במיוחד בעונה הזאת, היא לא לינארית. וזה מובן לחלוטין.
פאקרס (6-3) - ליונס (7-1) 24-14: 👍🏻
הליונס ניצחו כאן, כפי שצפיתי... אבל לא צפיתי שזה יהיה כל-כך מוחץ, ובמיוחד בלמבו.
זה היה עוד שבוע שבו גוף לא היה צריך ממש למסור, בטח שלא הרבה, כדי לדרוס יריבה. ועוד יריבה כזאת. ועוד אצלה בבית! זוהי רק אחת הסיבות לכך שגוברים הקולות להעניק את תואר שחקן ההתקפה של השנה דווקא לאופנסיב ליינמן, וספציפית לפניי סוול, התאקל הימני של הליונס (מספר 58 בלבן).
תראו את החסימה הזאת ב-TD של ג'אמיר גיבס - האיש פשוט מזיז את כל קו ההתקפה ופותח נתיב ריצה עצום:
ובמהלך הזה, מזיז הצידה את האדג' ומתמקם מחוץ לליינבקר, כדי לייצר נתיב לשחקן שתופס את מסירת הסקרין:
כשיש לך איש כל-כך גדול, ועדיין כל כך מהיר, זריז ואתלטי - זה ממש Cheat Code שלא מותיר להגנה היריבה הרבה אפשרויות. והוא רק חמישית מקו ההתקפה הכי טוב בליגה, כשהפערים בינו לבין הבאים בתור הוא די גדול. זה נשק ספורטיבי לא קונבנציונאלי. פשוט כך.
הליונס היו דומיננטיים כאן, גם לאחר ההרחקה (המפוקפקת) של שחקן ההגנה הבריא הכי טוב שלה, בריאן ברנץ'. ואם נסתכל מלמעלה על המספרים של החודש האחרון, הליונס הם לא רק ההתקפה הכי אפקטיבית בליגה (מבחינת EPA ממוצע למהלך), אחרי הרייבנס, היא גם הגנה טופ 5:
בראד הולמס ראה את התצוגה הזאת, וחשב לעצמו - זה לא מספיק טוב בשבילי. אז הוא צירף לפני סגירת חלון ההעברות גם את האדג' הותיק, זדאריוס סמית, כדי להוסיף עומק נחוץ בעמדה. לזה קוראים - מהלכים של אליפות.
סיהוקס (4-5) - ראמס (4-4) 26-20 : 🎯🥇
איש המשחק שלי: דמרקוס רובינסון, רסיבר, ראמס
הסיהוקס הם אכזבת החצי הראשון שלי העונה, ובעיקר - המאמן מייק מקדונלד. הראמס לא היו מאוד טובים במשחק, הסיהוקס השיגו יותר יארדים מהם במשחק... אבל כשאתה מאבד 3 כדורים (בחסות ג'ינו) ו-7 סאקים (גם, רבים מהם, בחסות הקיובי) ומבצע 12 עבירות ל-95 יארדים - אתה לא תנצח הרבה משחקים. כל אלה הם עדויות לקבוצה שמאומנת לא טוב בכלל. אפילו משחק קריירה של JSN לא הספיק כדי להתגבר על כל אלה.
ההתקפה של הראמס היא חיה אחרת לגמרי עם קופר קאפ בליינאפ, אבל אחרי ההרחקה של פוקה - דמרקוס רובינסון עשה את כל מה שצריך, ומעבר (כולל ה-TD המנצח) כדי לשאת בעול.
אני כותב כל כך הרבה על ג'ארד וורס מאז תחילת העונה (הבחירה המוקדמת שלי ל-DROY), אז בואו נראה גם קצת - תראו איך האיש דורס שני חוסמים בדרך לסאק הזה על ג'ינו:
אגב, גם הרוקי השני מ-FSU על הקו של הראמס, בריידן פיסק, רשם 2 סאקים במשחק הזה.
כל הקבוצות בבית המערבי עדיין צמודות, אבל 2 ההפסדים הביתיים של סיאטל, לניינרס ולראמס, שמים אותה בנקודת נחיתות רצינית במאבקי הפלייאוף בחצי השני של העונה.
משחק SNF: ויקינגס (6-2) - קולטס (4-5) 13-20 👍🏻
איש המשחק שלי: ג'סטין ג'פרסון, רסיבר, ויקינגס
אם בשביל הופעה התקפית כזאת הקולטס סיפסלו את אנתוני ריצ'ארדסון - אז באמת שאני לא מבין מה הטעם.. אין ספק - בטווח הקצר, ג'ו פלאקו נותן להם יותר יציבות בעמדה מהאלטרנטיבה הצעירה (שהוא, למעשה, רוקי). אבל מה לחשוב שנה-שנתיים קדימה? לא כדאי? האם הם באמת מאמינים שהקבוצה שיש להם כרגע, עם פלאקו, יכולה לעשות משהו ב-2024? קשה לי להאמין.
בכל מקרה, הויקינגס שוברים רצף של שני הפסדים, עם ניצחון סולידי נגד קבוצה שתמיד מוצאת העונה דרך להקשות על עצמה ו/או על היריבות שלה (תלוי מי מוביל בכל רגע נתון). ג'סטין ג'פרסון שוב היה מדהים (7 ל-137), ג'ונתן גרינארד ממשיך לייצר מהלכים גדולים מהאדג', הבעיה "החדשה" - סאם דארנולד. יותר מדי איבודי כדור לא מחויבים (ה-INT בתחילת המשחק לזאיר פרנקלין באנדזון היה די נוראי - פשוט רעיון רע, לתוך שמירה כפולה). שלושה כאלה היו לו במשחק, שהיו אחראים ישירות לסווינג של לפחות 13 נקודות.
וגם - קווין אוקונול ממשיך להיות יצירתי העונה בפלייקולינג שלו, והנה הפנינה האחרונה שלו - טריק פליי עם שתי מסירות, שמוביל לסקרין לאארון ג'ונס:
כמו במשחקים רבים ב-NFL, מה שהיה צריך באמת מצד הויקינגס כדי לקחת את המשחק הזה, היה מהלך אחד מדהים שיצר ניצוץ - וזו הייתה התפיסה האדירה ל-TD של ג'ורדן אדיסון:
עד שהיא הגיעה - הם לא הצליחו לשים נקודות על הלוח במשך מחצית שלמה + (כולל שני פילד גולים מפוספסים).
משחק MNF: צ'יפס (8-0) - באקנירס (4-5) 👍🏻🥉
איש המשחק שלי: דיאנדרה הופקינס, רסיבר, צ'יפס
גם הפעם, כולם ידברו על הצ'יפס, על המאזן המושלם, על שתי התפיסות ל-TD של הופקינס, ועל הטבעת השלישית ברציפות וכו - אבל חייבים לתת המון ריספקט לבייקר מייפילד, ליאם כהן וצוות האימון של הבאקס. עם התקפה כל כך פצועה, מול הגנה טופ-3 בליגה - הם הצליחו לשחק נקי, ולגרור את המשחק (שהם היו בו, בעיניי בצדק, אנדרדוג של 9.5 נקודות). ויש מצב שעם עוד קצת תעוזה הם גם היו חוזרים מ-KC עם W, אבל על זה קצת בהמשך.
הצ'יפס נכנסו למשחק בידיעה שזה יהיה היום של דיאנדרה הופקינס. מהומס הלך אליו בשני המהלכים הראשונים של המשחק, והוא המשיך ללכת אליו 7 פעמים נוספות - שהפכו לשורה סופית של 8 תפיסות ל-86 ושני סקורים. הופקינס גם חגג את TD הבכורה ממהומס עם ריקוד המחווה ל"לזכור את הטיטאנים":
טראוויס קלסי, זוכרים אותו? 14 תפיסות ל-100 יארדים, ומשחק שני ברציפות שהוא מוביל עם נתון דו-ספרתי בטור התפיסות ולפחות 90 יארדים. הצ'יפס היו 13 מ-19 בדאון 3/4 במשחק הזה, וזה אולי הנתון הכי משמעותי מבחינתם בדרך לניצחון הזה. קלסי והופקינס היו אחראים ל-11 דאונים ראשונים במסירה, מתוך 19 של הצ'יפס במשחק הזה.
ועכשיו לסיום - הבאקס השוו את המשחק הזה עם 27 שניות לסיום, בעזרת TD של בייקר לריאן מילר. האנליטיקס אומרים, במצב כזה, שקבוצת חוץ, שהיא גם אנדרדוג, כשיש כל כך מעט זמן על השעון - צריכה ללכת על המרה ל-2 נקודות כדי לנסות להכריע את המשחק. הסיבה? בעמדת נחיתות מובהקת, כשאתה צריך להתלבט בין לנצח את המשחק במהלך אחד מקו 2 היארד (ועוד אחרי דרייב מצוין של בייקר) לבין ללכת להארכה ולהתקוטט שם מול יריב חזק יותר - אתה רוצה לקחת את הגורל שלך לידיים. בסיום המשחק, טוד באוולס, המאמן של הבאקס, הסביר מדוע לא הוא הלך עם האנליטיקס הפעם... בגדול - הוא הסביר שהתנאים הרטובים על המגרש היו חלק מההחלטה:
אני חושב שזו הייתה טעות, ואם תראו את התגובה של בייקר מייפילד להטלת המטבע בתחילת ההארכה (שנתנה את הכדור למהומס) - יהיה קל יותר להבין גם למה:
הגורל שלכם כבר היה בידיך, בייקר! יכול לבוא בתלונות רק למאמן שלך.
דירוג עוצמה לסיכום מחצית 1 של עונת 2024:
דרג ראשון - הקונטנדריות המובהקות לסופרבול 59 🏆
מקום 1: קנזס סיטי צ׳יפס (8-0, מיקום בדירוג אוקטובר: 1) 🥇
לא הילדה הכי יפה בגן, אבל בהחלט הכי יציבה ובשורה התחתונה - הכי מוצלחת. עם החיזוק של הופקינס וג'וש אוצה + טראוויס קלסי שהופיע לעונה (ואולי חיזוק מהוליווד בראון לקראת הפלייאוף), קשה לטעון שיש קבוצה אחרת שיותר ראויה למקום הזה.
מקום 2: דטרויט ליונס (7-1, מיקום בדירוג אוקטובר: 4) ⬆️2🥈
זאת כנראה הילדה הכי יפה בגן. עם האצ'ינסון, בלי האצ'ינסון. עם משחק מסירה, בלי משחק מסירה - הליונס מוצאים את הדרכים לרמוס כל יריבה בדרך, וכאמור - הם הקבוצה היחידה בליגה שהוא טופ 5 מבחינת EPA ממוצע למהלך, גם בהתקפה וגם בהגנה, במהלך החודש האחרון.
מקום 3: בולטימור רייבנס (6-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 5) ⬆️2 🥉
ישנם שבועות (כולל האחרון) שבהם זה נראה מגוחך לא לדרג אותם במקום 1-2. וישנם שבועות שבהם הם מפסידים לריידרס והבראונס. אז מי את באמת, בולטימור רייבנס? נגלה אך ורק בינואר, לא רגע לפני. ועד אז, הם יוכלו בעיקר להצטער על הפסדים מטופשים, שעלולים לעלות להם ביוקר בישורת האחרונה של העונה.
דרג שני - בועת הקונטנדריות 🗨️
מקום 4: באפלו בילס (7-2, מיקום בדירוג אוקטובר: 4)
יש להם את ג'וש אלן, יש להם את שון מקדרמוט. עכשיו יש להם גם את אמארי קופר, והם הולכים ונהיים יותר בריאים (או לפחות פחות פצועים). בעיניי, זה עדיין מובהק שהם Tier מתחת לשתי האריות של ה-AFC, אבל אם יש קבוצה שנראית בנויה ל-Upset של אחת מהן בפלייאוף, אלה הבילס (למרות שזה לא ממש נראה ככה כשהם שיחקו מול בולטימור).
מקום 5: וושינגטון קומנדרס (7-2, מיקום בדירוג אוקטובר: 8) ⬆️3
המבחנים הכי גדולים של הקומנדרס לעונה עוד לפניה, אבל ההתקפה שלה נראית מדהים. וההגנה עברה מהפכה תחת דן קווין, עוד לפני החיזוק במרשון לאטימור. עוד לא בחירה מובהקת להגיע אפילו לגמר ה-NFC, אבל היא ממוקמת הכי טוב כדי להיות שם עם דטרויט.
מקום 6: אטלנטה פלקונס (6-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 6)
הפלקונס הוסיפו למאזן הפסד מביך למדי לסיהוקס, אבל הסך הכול נראה מאוד סולידי. יש להם את הקיובי הכי טוב שהיה להם מאז מאט ריאן, בקפילד יעיל, קו התקפה, ואחלה סקנדרי... הבעיות בפאס ראש עשויות להיות קריטיות בהמשך העונה, והם לא טיפלו בהם לפני סגירת חלון ההעברות, אבל עד עכשיו - מה שיש לגמרי מספיק כדי להיות לג'יט ב-NFC.
מקום 7: מינסוטה ויקינגס (6-2, מיקום בדירוג אוקטובר: 28) ⬇️2
הויקינגס רשמו שני הפסדים ראשונים לעונה, מול יריבות חזקות לבית, והראו פגיעות בשני צידי המגרש. סאם דארנולד פתאום מתחיל להזכיר את הגרסה של הג'טס, יותר מאשר את מה שראינו ממנו בחודש הראשון, וזוהי אולי הסיבה הכי גדולה לדאגה לאוהדי הויקינגס. אם הוא ימשיך לעשות טעויות כמו בסאנדיי נייט נגד הקולטס - הויקינגס לא יגיעו מאוד רחוק העונה. מול יריבות יותר איכותיות, הבור יהיה עמוק מדי. גם האובדן של כריסטיאן דאריסו עלול לפגוע בקבוצה מאוד בהמשך.
מקום 8: יוסטון טקסנס (6-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 6) ⬇️2
דיגס גמר את העונה, אבל ניקו קולינס עוד יכול לשוב - וזה קריטי. ג'ו מיקסון נראה מעולה בהתקפה הזאת, אבל... סי.ג'יי סטראווד נראה הרבה פחות ממעולה, בעיקר בחודש האחרון. זה גם בגלל בעיות קשות בקו, אבל ממש לא רק. אני צריך לראות איך צוות האימון של הטקסנס פותר את הבעיה הזאת כדי לקחת אותם ממש ברצינות - הם התחילו את העונה הרבה יותר טוב בפאס פרוטקשן, וצריכים לפצח מה השתבש שם.
מקום 9: פילדלפיה איגלס (6-2, מיקום בדירוג אוקטובר: 16) ⬆️7
מבחינת כישרון בסגל, האיגלס צריכים להיות בטופ 4 לפחות. הבעיה? המאמן שלהם נמצא באיזה לופ לא ברור של עצמו נגד מה שקורה אצלו בראש, ונגד התקשורת, ונגד העולם בכללי, ונראה שהוא מבצע 3-4 החלטות מוזרות בניהול המשחק כמעט על בסיס שבועי. ניצחון בדאלאס בשבוע הבא, איצטדיון שבו האיגלס קיבלו בראש באופן קבוע בשנים האחרונות, יעזור אולי לנער עוד קצת מהוייבים השליליים שרצים כרגע בעיר.
מקום 10: פיטסבורג סטילרס (6-2, מיקום בדירוג אוקטובר: 15) ⬆️5
הסטילרס מאמינים שיש להם סיכוי ללכת עד הסוף השנה, והם הכריזו על כך בבירור עם התוספות בשעות האחרונות של הדדליין: מייק וויליאמס מהג'טס ופרסטון סמית מהפאקרס. אחד מחזק חוזקה בהגנה, השני מנסה לענות על פער ב-WR2. ראסל ווילסון לא בדיוק מצית את הדימיון מהפוקט, אבל הוא מספיק סולידי כדי להחמיא להגנה ולמשחק הריצה בדרך למאזן מרשים ומקום ראשון בבית הצפוני. אני עדיין לא נותן להם את האדג' במגרש נייטרלי מול הרייבנס (למרות שמסורתית, לטומלין תמיד יש איזה פיצוח ללמאר).
מקום 11: גרין ביי פאקרס (6-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 11)
בגרין ביי צלחו את הפציעה של לאב, אבל הם קיבלו בקצה השני שלה קיובי שנראה שלא תמיד אפשר לסמוך עליו. מאבד הרבה כדורים, מקבל החלטות לא מספיק טובות, ובעיקר - לא נראה שהם קיבלו ממנו את קפיצת המדרגה שקיוו לקבל בין שנים 1 ו-2 כפותח. ההגנה המשופרת וג'וש ג'ייקובס בהחלט עוזרים, אבל הפאקרס, כרגע, לא בטופ 10 שלי.
דרג שלישי - עוד יכולים לחלום... 😴
מקום 12: לוס אנג'לס צ'ארג'רס (5-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 19) ⬆️7
לצ'ארג'רס יש הגנה טופ 3 בליגה, מי היה מאמין? יש לה גם קוורטרבק שמשחק כמו טופ 5-7 בליגה (לזה יש הרבה שהאמינו, הוא פשוט לא ממש הראה את זה בחודש הראשון). יש לה גם אחלה צוות אימון, אבל עדיין אין לה את כלי הנשק שאמורים להספיק - עם כל הכבוד לפריצה של מקונקי, וליכולת של קוונטין ג'ונסטון לנצל מחדלי הגנה באופן סדרתי.
מקום 13: סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס (4-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 13)
הניינרס הספיקו לאבד את ברנדון איוק ו(שוב) את הופאנגה מאז הדירוג האחרון, והם עדיין במאזן 500... מצד שני, אולי מקאפרי יחזור בקרוב, וגם ג'נינגס מחלים. בקיצור - נשארים במספר 13, ויש להם הזדמנות להראות לי שאני טועה, לכאן או לכאן, עד לחודש הבא.
מקום 14: אריזונה קרדינלס (5-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 20) ⬆️6
כן, הם במקום הראשון בבית, אבל אני עדיין לא מוכן לשים אותו מעל הניינרס (למרות הניצחון במפגש הישיר והמאזן העדיף). הסיבה? רואה יותר הזדמנויות לשיפור אצל הניינרס מכאן. הקרדינלס בהחלט הפתעה נעימה, אבל האם הסגל הזה יכול באמת לעשות ריצת פלייאוף עמוקה? אני ממש בספק, אבל מצד שני - לא חושב שצדקתי פעם אחת בתחזית שלי לגבי הקבוצה הזאת העונה.
מקום 15: סינסינטי בנגלס (4-5, מיקום בדירוג אוקטובר: 18) ⬆️3
עד שלקבוצה הזאת לא תהיה הגנה וקו התקפה ראויים, אני לא יכול לדרג אותה הרבה יותר מהמממוצע. ומקום 15 זה בדיוק קצת מעל הממוצע. ג'ו בורו משחק מצוין, והכישרון נמצא שם, אבל נראה שיש יותר מדי חתיכות חסרות כדי לשחזר את ההצלחות מתחילת העשור.
מקום 16: לוס אנג'לס ראמס (4-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 25) ⬆️9
העלייה הכי גדולה בדירוג הזה, על הגב של 3 ניצחונות רצופים, ו-2 רסיברים אדירים ובריאים. עדיין יש להם מאמן וקיובי טופ 6-7 בליגה (כל אחד בקטגוריה שלו, ולבטח שבשילוב של שניהם), וההגנה הצעירה של הקבוצה, בינתיים, נראית טוב יותר מהצפוי. הכול עדיין פתוח לגמרי בבית הצפוף הזה, והם עוד לגמרי בתמונה של לארח משחק פלייאוף בבית.
דרג רביעי - התפכחות כואבת 🤕
מקום 17: דנבר ברונקוס (5-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 17)
דנבר עדיין מפתיעה לטובה, אבל התבוסה לרייבנס הראתה לי הרבה דברים. בו ניקס עדיין לא בשל, והקבוצה כולה עוד לא בשלה כדי להתמודד כשווה מול היריבות ברמה הכי גבוהה בליגה. למעשה, הניצחונות של הברונקוס העונה הגיעו נגד הבאקס, הג'טס, הריידרס, הסיינטס והפנתרס. לאף קבוצה כאן אין מאזן חיובי, כשאפשר לטעון שרק הבאקס, בזמן המפגש, היו קבוצה באמת טובה.
מקום 18: טמפה ביי באקנירס (4-5, מיקום בדירוג אוקטובר: 11) ⬇️7
מבאס לדרג כאן את הבאקס, כי אני חושב שבהתחשב בנסיבות - הם עושים מעל ומעבר. בייקר משחק נהדר, למרות פציעות לגודווין (שלא יחזור) ואוואנס (שיחזור מתישהו), משחק הריצה התעורר לחיים, ואפילו ההגנה מתחילה להבריא. אבל הם עדיין במאזן שלילי, עם רצף הפסדים מטריד. אני חושב שיש להם צ'אנס לתת כאן קפיצה בדירוג של דצמבר, אם הם יצליחו להישאר בריאים ובייקר ימשיך לשחק ככה.
מקום 19: סיאטל סיהוקס (4-5, מיקום בדירוג אוקטובר: 10) ⬇️9
אכזבת העונה שלי, באופן אישי. יש כאן כמה בעיות שאפשר היה לחזות (קו התקפה, ליינבקרים) אבל לא מעט אחרות שלא ממש... עם מינוי כזה למאמן, לא הייתי מצפה שההגנה של הסיהוקס תהיה בשליש התחתון של הליגה מבחינת יארדים ונקודות. ג'ינו נראה, לפרקים, יותר טוב מזה של 2022, ולפרקים כמו ג'ינו של הג'טס. קשה להיות אופטימי לגבי הקבוצה הזאת לאור כל זאת, גם כשדי.קיי יחזור למגרש.
מקום 20: שיקגו ברס (4-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 12) ⬇️8
רצה הגורל והדירוג הזה יוצא על הגב של שני הפסדים רצופים, בהם קיילב לא שיחק טוב (בלשון המעטה) ועם הרבה מאוד רעש שלילי מחדר ההלבשה. מה היה קורה אם רק ההייל מרי נגד הקומנדרס היה כושל? אין לדעת. כרגע זה נראה לא ממש טוב, בבית שעוד עשוי להכריע את הקבוצה הצעירה הזאת.
מקום 21: ניו יורק ג'טס (2-3, מיקום בדירוג אוקטובר: 23) ⬆️2
הודות לניצחון על הטקסנס - העונה של הג'טס עדיין מתנדנדת בין רלוונטיות לחוסר-רלוונטיות, אבל לפחות היא עוד מתנדנדת ונושמת. דוונטה אדאמס וגארט ווילסון עדיין יכולים לעשות נזק לכל הגנה בליגה, וכל עוד הקיובי לא יעשה יותר מדי נזק מאחורי הקלעים - אולי, רק אולי, משהו כאן עוד עשוי להתחבר.
מקום 22: אינדיאנפוליס קולטס (4-4, מיקום בדירוג אוקטובר: 25) ⬆️3
הקולטס היא אחת הקבוצות המוזרות בליגה, ואולי המוזרות הזאת תאפשר להם לעשות איזה משהו, ב-AFC צפוף במיוחד. אין ספק שבטווח הקצר ג'ו פלאקו, גם בגרסתו הפחות זוהרת שראינו נגד הויקינגס והטיטאנס הוא יציב יותר מאנתוני ריצ'ארדסון. עם הגנה שהולכת ומתייצבת, וג'ונתן טיילור בבקפילד - אני עוד לא מספיד את הקבוצה הזאת לחלוטין.
דרג חמישי - זה נגמר, אבל עוד אפשר לספר לעצמנו סיפורים 😥
מקום 23: דאלאס קאובויס (3-5, מיקום בדירוג אוקטובר: 14) ⬇️8
בלנד חזר, פארסונס חוזר, אולי לורנס יחזור מתישהו, ואפילו ג'ונתן מינגו הגיע בטרייד! אבל מה זה משנה כשדאק בחוץ לכמה שבועות, וגם כשהוא בפנים - הוא משחק ממש לא טוב? ושהפאס פרוטקשן הרבה פחות טוב משנים קודמות, ושהגנת הריצה מחוררת (בדיוק כמו בשנים קודמות), ושאין משחק ריצה? זוהי הקבוצה הכי חלשה של דאלאס מאז 2016, לפחות... מי היה יכול לנחש שזה יקרה?
מקום 24: מיאמי דולפינס (2-6, מיקום בדירוג מאי: 28) ⬆️4
אז טואה חזר, ואפילו משחק לא רע בכלל. וזה הופך את מיאמי להיות לפחות קבוצה תחרותית, כמעט בכל סיטואציה. אבל המאזן הוא עדיין 2-6, כולל שני הפסדים מאז שטואה חזר - אז מה זה שווה בעצם? בבית הספציפי הזה, הם עדיין לא רשמית בחוץ, אבל קשה לי לראות תרחיש שפוי שבו הדולפינס משחקים פוטבול בינואר.
דרג שישי - ניפגש במרץ ונדבר 😭
מקום 25: ג'קסונוויל ג'אגוארס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 26) ⬆️1
בניגוד להרבה קבוצות שיופיעו מכאן ומטה - לפחות הג'אגס תחרותיים במשחקים האחרונים. לפחות יש להם קיובי שנראה כשיר. לפחות הם נראו שייכים לליגה בחלקים לא מבוטלים של החודש האחרון. יש להם בעיות עמוקות בסגל ובאימון, אבל יש שם חתיכות שאולי יהיה אפשר לבנות איתן משהו לעתיד. לעונת 2024 - על זה כבר לא רלוונטי.
מקום 26: ניו אינגלנד פטריוטס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 30) ⬆️4
הפטריוטס רצו למצוא בעונה פרנצ'ייז קיובי, ולא הרבה מעבר לזה, ועל פני הדברים - נראה שהם מצאו אחד בדרייק מיי. אף אחד לא ציפה שהם יעשו שום דבר משמעותי מעבר לכך, והם בהחלט לא עשו שום דבר כזה, אבל הם כן גילו הרבה בעיות עמוקות בסגל שאולי הן לא חשבו שיש להם (בטח שלא ברמה שבה זה נראה על המגרש). הם יצטרכו בעונה הבאה לפחות 3 פותחים חדשים על קו ההתקפה, בתור התחלה. ואני עוד שמרן בקביעה הזאת.
דרג שישי - ניפגש במרץ ועל מה נדבר בדיוק? 😬
מקום 27: ניו יורק ג'איינטס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 22) ⬇️5
הדרג הזה מוקדש לקבוצות שלדעתי אין להן פרנצ'ייז קיובי ראוי כדי לבנות איתו לעתיד. במקרה של הג'איינטס, לפחות יש להם אחד גבולי, ולא מעט חתיכות טובות סביבו (מאליק נייברס, קו הגנה, עוד כמה חתיכות בצד הזה של הכדור).
בגדול, אני די מאוכזב מהעונה הזאת של NYG. ציפיתי שיהיו תחרותיים יותר, ושקו ההתקפה (גם לפני וגם אחרי הפציעה של אנדרו תומאס) ישתפר יותר.
מקום 28 : ניו אורלינס סיינטס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 21) ⬇️7
לפחות דניס אלן לא נמצא שם יותר, וזה לקח רק 7 הפסדים רצופים הפעם. אבל - גם מרשון לאטימר עזב, והשאיר אחרי (עוד) 30+ מיליון של קאפ שנשרף מתחת לתקרת השכר של הסיינטס. הם אספו כמה בחירות יחסית גבוהות תמורתו, שזה קריטי בנסיבות, אבל האם זה יספיק? והאם זהו הפרונט-אופיס שיצליח לבנות עם מה שיש?
מקום 29: טנסי טיטאנס (2-6, מיקום בדירוג אוקטובר: 27) ⬇️2
עוד קבוצה בלי פרנצ'ייז קיובי, ועם מאמן רוקי שנראה שזה פשוט גדול עליו. לפחות בצד ההגנתי נראה שיש על מי ומה לבנות, אבל הם עוד רחוקים מאוד מאיפה שהם היו רוצים להיות, וניכר שעל וויל לוויס הם כבר הרימו ידיים (בצדק). אם רק היו שם שחקנים כמו איי.ג'יי בראון או דרק הנרי שאפשר לבנות סביבם...
מקום 30: לאס וגאס ריידרס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 29) ⬇️1
רחמים על מקס קרוסבי, ורחמים על גרדנר מינשו, שלדעתי שבר איזשהו שיא למספר הפעמים שקיובי סופסל בחצי עונה בלבד. פחד ותיעוב בלאס וגאס - גרסת המציאות.
מקום 32: קרוליינה פנתרס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 31) ⬇️1
לא, הפעם זו לא שגיאת כתיב - שמתי כאן 2 קבוצות במקום האחרון, כי לא מגיעה לאף אחת יותר מזה. שני הפרנצ'ייזים הכי גרועים בליגה, שמנוהלים הכי גרוע בליגה, ששפכו ארגזים של משאבים על הקיובי הלא נכון, שויתרו על כל נכס (בטווח הקצר והארוך) בדרך לשם, ושחוץ מלהרוס לי מדי פעם איזה הימור - אין להן שום רלוונטיות לליגה מבחינתי. שתיהן יצטרכו לבצע חריש עמוק במיוחד כדי לחזור לאיזו מידה של רלוונטיות.
מקום 32: קליבלנד בראונס (2-7, מיקום בדירוג אוקטובר: 32)
לפחות יש להם את מיילס גארט, אבל בעיניי זה הופך את הכשל ליותר חמור ופחות נסלח.
נבחרי מחצית העונה ה-1 של עונת 2024:
תואר ה-MVP: למאר ג'קסון, קוורטרבק, רייבנס (מקום 2 - ג'וש אלן, קוורטרבק, בילס; מקום 3 - ג'ארד גוף, קוורטרבק, ליונס)
תואר OPOY: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס (מקום 2 - סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס; מקום 3 - פניי סוול, אופנסיב תאקל, ליונס)
תואר DPOY: טי.ג'יי וואט, אדג', סטילרס (מקום 2 - קסבייר מקיני, סייפטי, פאקרס; מקום 3 - בריאן ברנץ', קורנרבק, ליונס)
מאמן העונה: דן קמפבל, ליונס (מקום 2 - דן קווין, קומנדרס; מקום 3 - קווין אוקונול, ויקינגס)
מתאם העונה: ג'סי מינטר, מתאם הגנה, צ'ארג'רס (מקום 2 - סטיב ספאגנולו, מתאם הגנה, צ'יפס; מקום 3- ליאם כהן, מתאם התקפה, באקנירס)
תואר OROY: ג'יידן דניאלס, קוורטרבק, קומנדרס (מקום 2 - מאליק נייברס, רסיבר, ג'איינטס; מקום 3 - ברוק באוורס, טייט אנד, ריידרס)
תואר DPROY: ג'ארד וורס, אדג', ראמס (מקום 2 - קוויניון מיטשל, קורנרבק, איגלס; מקום 3 - דרו פיליפס, קורנרבק, ג'איינטס )
Comments