הריידרס ניצחו בבולטימור, טמפה ניצחה בדטרויט בלי חצי מההגנה הפותחת, סאם דארנולד ניצח את הניינרס בלי 3 כלי הנשק הכי חשובים שלו בהתקפה, והסיינטס שמו שוב 40+ נקודות על הלוח - בסך הכול עוד שבוע סטנדרטי למדי של חודש ספטמבר ב-NFL.
אוהדי רייבנס, בנגלס, ג'אגס, ג'איינטס וכו, שימו לב - אם הקבוצה שלכם פתחה את העונה עם 2 הפסדים, אז הנה נתון שלבטח לא יעודד אתכם: מאז עונת 1990 - 32 מתוך 279 קבוצות שפתחו כך הגיעו לפלייאוף בסיכומו של עניין (11.4% בלבד). אז עוד ספוט בפלייאוף שנפתח בשנה שעברה יכול קצת לעודד, ועדיין - הסטטיסטיקה אינה לצידכם.
למי שלא מכיר את הפורמט, בסיכום של כל משחק אציין במה צדקתי ובמה טעיתי בפריוויו של אותה התמודדות, וכמובן שגם אבחר את השחקן הכי חשוב במשחק.
מקרא לסימוני המשחקים:
משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺
שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉
פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯
פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻
פיקים שטעיתי גם וגם 🥶
שבוע 2 בקליפת אגוז 🥥:
השחקן המצטיין בהתקפה: אלווין קמארה, ראנינג בק, סיינטס; השחקן המצטיין בהגנה: איידן האצ'ינסון, אדג', ליונס
הפתעת השבוע: ניו אורלינס סיינטס
אכזבת השבוע: בולטימור רייבנס
הופעת הפנטזי של השבוע: אלווין קמארה, ראנינג בק, סיינטס (44 נקודות PPR)
טופ 3 משחקים: 1. צ'יפס - בנגלס, 2. ליונס - באקנירס, 3. רייבנס - ריידרס
מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 21-11 {השבוע: 8-8}
מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 12-1-19 {השבוע: 5-0-11}*
*אני עדיין מהמר ממש גרוע, בעיקר נגד ה-Spread
6 תובנות כלליות לגבי שבוע 2:
זעזוע המוח של טואה יגרום לליגה נזק תדמיתי, בדומה למקרי עבר, אבל שלא נתבלבל - ה-NFL כאן כדי להישאר, והליגה צומחת בקצב מטורף למרות הבעיות (התדמיתיות ואחרות).
אחרי שבועיים של פוטבול, נדמה כי שלושת הקוורטרבקים הכי טובים בליגה הם דרק קאר, סאם דארנולד ובייקר מייפילד - בדיוק כפי שכולם חזו לפני תחילת העונה. ומה לגבי ארבעת הקיוביז שקיבלו חוזים של 50 מיליון פלוס באוף-סיזן האחרון? לטואה התייחסתי, ג'ורדן לאב צפה בקבוצה שלו מנצחת מהסיידליין, טרבור לורנס נראה מזעזע והפסיד בבית, ג'ארד גוף נראה רע והפסיד גם הוא בבית.
המאזן של מייפילד ודארנולד מאז שעזבו את קרוליינה לפני שנתיים: 46 מסירות ל-TD ו-14 INTs בלבד - לפעמים קיובי גרוע, הוא פשוט תוצר של סיסטם רקוב.
גם אחרי שבועיים - לאף אחד מהרוקי קיוביז (קיילב וויליאמס, ג'יידן דניאלס, בו ניקס) אין TD במסירה. דירוג העוצמה שלהם עד כה: דניאלס, ניקס, וויליאמס - בסדר הזה.
מסתבר שבעונת 2024 של ה-NFL לא באמת צריכים התקפה כדי לנצח: ישנן 4 התקפות בליגה שרשמו רק TD אחד בשני המשחקים הראשונים: ברס, סטילרס, ברונקוס ופנתרס. אבל החלק הבאמת מעניין הוא שהן במאזן לא רע של 3 ניצחונות ו-5 הפסדים. לא פחות מ-6 קוורטרבקים שמסרו לפחות מ-200 יארדים ניצחו בשבוע 2. 8 קבוצות ששמו 23 נקודות או פחות בשבוע 2 ניצחו את המשחק שלהן.
שימו לב לנתונים הבאים - ברייקדאון לפי עונה של כמות היארדים באוויר בממוצע לקבוצה + בסוגריים: כמות מהלכים מרחבי הליגה של 20 יארדים ומעלה:
2015 - 239.9 (236)
2016 - 258.4 (253)
2017 - 220.7 (220)
2018 - 249.7 (255)
2019 - 248.8 (265)
2020 - 248.7 (239)
2021 - 248.2 (239)
2022 - 227.8 (230)
2023 - 216.6 (210)
2024 - 193.2 (196*)
*לא כולל MNF
אגב, ההתקפות גם בשפל של עשור באחוזי הצלחה ברדזון ובאחוז הסאקים שהקוורטרבקים סופגים.
6. החוק החדש נגד Hip-Drop Tackle לא נאכף בשום צורה, ממה שאני ראיתי (וראיתי לפחות 3 דוגמאות לפי הספר שלא נזרקו דגלים לאחריהן):
תפריט ניווט לסיכומי המשחקים:
משחקי יום ראשון, 23:00
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
וזהו לו"ז הפרסומים הצפוי למהלך העונה:
בכל יום ב': סיכום שבוע המשחקים החולף
בכל יום ג': פוסט פנטזי - סיקור ליגות הקהילה + המלצות לשבוע הבא
בכל יום ה': הפריוויו לשבוע המשחקים הקרוב (כולל טיפים למהמרים)
נשמע טוב? לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-450 אוהדים שכבר שם!
משחק TNF: דולפינס - בילס 31-10 🎯📺
איש המשחק שלי: ג'יימס קוק, ראנינג בק, בילס
במה צדקתי? כשסמכתי על ג'וש אלן, כשסמכתי על מקדרמוט להתמודד עם הפציעות, כשסמכתי על אייצ'ן בפנטזי, כשלא סמכתי על הדולפינס כשהאריכו חוזה לטואה.
במה טעיתי? כשחשבתי שזה אולי יהיה קרוב.
יכול מאוד להיות שבשבועות הקרובים, אנחנו נבין שזה היה המשחק האחרון של טואה טאגובאילואה ב-NFL. זעזוע מוח רביעי בתוך חמש שנים - זה לא משהו שהוא אמור (או, למען האמת, צריך לשאוף) לשחק אחריו. אף משחק לא חשוב יותר מהחיים, והנזק שנגרם לו הוא כבר דרמטי:
האם הוא היה צריך לגלוש במהלך הזה, בדאון 4, כשהקבוצה שלו כבר בפיגור 21? בוודאי שכן. אבל קשה לכבות את הרוח התחרותית של שחקן, והוא פעל לפי האינסטינקטים שהוטמעו בו במשך שנים.
את סיכום השבוע שלי בפורמט פודקאסט (כולל ריאיון עם מומחה מקומי סביב זעזועי מוח בליגה, ואלה של טואה בפרט) תוכלו לשמוע כאן:
עוד לפני הפציעה, טואה לא שיחק טוב וזרק 3 Ints (הפיק סיקס הוויל-לוויסי היה גרוע במיוחד, ובניגוד לאחרים - הוא לא יכול להאשים בו אף אחד מלבד את עצמו):
ובהגנה נפתח ונשאל: האם וון מילר Is BACK באופן רשמי? עוד סאק חשוב, בדאון 4 (סאק שני ב-2 משחקים העונה, אחרי שב-2023 לא היו לו בכלל), ובעיקר - 4 לחצים ב-14 סנאפים של פאס ראש, עם זמן ממוצע ללחץ של 2.1 שניות בלבד - הכי מהיר שלו במשחק מאז 2021:
עם כל הכבוד לג'מרקוס אינגרם ו-2 ה-INTs שלו, חייבים לתת גם מילה טובה לראסול דגלאס וכריסטיאן בנפורד - הרסיברים המובילים של מיאמי, היל+ וואדל, רשמו ביחד 7 תפיסות ל-65 יארדים בלבד. זה ממש לא מובן מאליו, וזהו מספר היארדים הנמוך ביותר של שניהם במשחק מלא, מאז שהיל הצטרף לדולפינס בתחילת עונת 2022. שימו לב לנתון המשוגע הזה: טייריק היל נגד הבילס במדי מיאמי (6 משחקים): 55.8 יארדים באוויר בממוצע למשחק; נגד כל יתר הקבוצות (31 משחקים): 111.6 יארדים באוויר בממוצע למשחק. כפול בדיוק!
המשחק לעומק לא היה פקטור בשום שלב. למיאמי יש בעיות עומק קשות בעמדה, והרגישו בזה בשני המהלכים שהובילו ל-2 האיבודים הראשונים (כשדרופ + ראוט לא נכון יצרו חלק מהבלאגן). ובסך הכול, נראה שקמפיין הההצערה בסקנדרי של הבילס נפתח ברגל ימים, כשגם דמאר האמלין הוביל את הקבוצה עם 10 תאקלים.
טוב, אז כבר נגענו ברקורד הרפואי של טואה, אבל גם אם נשים אותו לרגע בצד - איך קבוצה יכולה לשלם 55 מיליון דולר לקוורטרבק, כשיש לה בתוך הבית אחד אחר, שמסוגל לעשות דברים כאלה?
לאלן אין מספרים יותר מדי מפוצצים העונה (31 השלמות מתוך 42 ניסיונות, שהם 73.8% השלמה, ל-371 יארדים ו-3 TDs ללא INT), אבל הוא פשוט משחק בחוכמה ומקבל החלטות חכמות עם הכדור. גם כשהוא לא משלים מסירה, הוא יודע לשים את הכדור במקום שבו רק הרסיבר יכול להגיע אליו. אגב, מעניין לציין שבשני המשחקים האלה הוא 24 השלמות מתוך 30 ל-267 יארדים מול שמירת Zone (בחשבון פשוט - נגד אישית הוא 7 מתוך 12, שהם 58% השלמה, ל-104 יארדים נגד שמירה אישית). אז אולי אפשר לשער שהגנות יעבר לשחק יותר אישית נגד הבילס בהמשך העונה?
החבר של אלן בבקפילד, ג'יימס קוק, רשם 3 טאצ'דאונים ב-6 הנגיעות הראשונות שלו בכדור... והנה ברייקדאון של עמנואל אצ'ו למסירת ל-TD הראשון של קוק - איך ג'ו בריידי (שעושה עבודה פנטסטית עד כה העונה) איבחן שמדובר בשמירה איזורית, קרא את המהלך המתאים לנצח אותה, וכשהבליץ הגיע מאותו צד שאליו הלך הראוט (אגב, בדיוק כמו במהלך שלפניו, בדאון 3) - זה היה שווה 6 נקודות די קלות:
תרגום/הסבר בקצרה: הקונספט הזה נקרא Mesh והוא כולל מספר ראוטים "שטוחים" שמתוכננים בכיוונים הפוכים, במטרה למנוע משחקני ההגנה נתיב ריצה פנוי בעקבות שחקני ההתקפה שהם אמורים לשמור עליהם. בשמירה איזורית, אין להם צורך לנוע ככה, אלא כל שחקן שומר על השטח שלו, ולכן זה פחות אפקטיבי - ואכן, אפשר לראות שהשחקן שעשה את התנועה במקביל לקוק לפני הסנאפ נתקל בכמה מכשולים בדרך, וזה מה שמפנה לו את הדרך עד לאנדזון.
פיק סיקס ראנדאון (שישה טייקים קצרים לסיום וסיכום)
המשחק הזה יאופסן בקפידה בתיק הראיות של ההייטרים של מייק מקדניאל - להיות מקורי ופורץ דרך זה לא תמיד שווה ערך לחכם ומנצח, ונראה שיש לו יותר מדי רעיונות מתוחכמים, על הנייר, שהיה עדיף שיישארו על הנייר. מנגד - שון מקדרמוט הראה, שוב, שהוא יכול לבנות הגנת טופ-10 כמעט מכל מקבץ שחקנים (איחולי החלמה מהירה לטרל ברנארד).
אני לא מבין איך אנשים ממשיכים להמר על מיאמי במפגשים האלה - הבילס ניצחו 11 מתוך ה-12 האחרונים, עם ניצחון ממוצע של 14.5 נקודות ו-417 יארדים של התקפה בממוצע.
הבילס שיחקו עם שני טייט-אנדים על המגרש ב-29.3% בשבועות 1-2 (לעומת 49.7% בפתיחת 2023) - האם הטרנד הזה יימשך?
אני מרגיש אפילו יותר טוב עם ההימור שלי על חאליל שאקיר כ-WR1 בבאפלו אחרי השבוע הזה.
זה אולי יילך לאיבוד בערפל התבוסה וענייני טואה, אבל דבון אייצ'ן הוא שחקן נפלא: יש לו 13 TDs ב-13 משחקים בקריירה, ובמשחק האחרון הוא קיבל יותר מ-20 ניסיונות ריצה לראשונה. בנוסף, בשני המשחקים של העונה הוא טורגט 7 פעמים במשחק המסירה (השיא שלו ב-2023 היה 5 טארגטים למשחק). ממשיך להיות שורי עליו בפנטזי, עם כל קיובי שלא יהיה במיאמי. וריספקט לחבר הקהילה דניאל קנת על ה-comp בינו לבין כריס ג'ונסון (לשניהם אותו מספר על החולצה - 28).
פעם שנייה בשבוע שהשם של ריאן טנהיל מוזכר כמועמד במקומו של קיובי פותח פצוע - הפעם (ביחס לשמועות סביב הפאקרס) זה עושה המון שכל, לאור ההיסטוריה שלו במיאמי.
קאובויס (1-1) - סיינטס (2-0) 19-44 🥶
איש המשחק שלי: אלווין קמארה, ראנינג בק, סיינטס
במה צדקתי? הסיינטס עשו מה שהיה צריך כדי לנצח - הם גרמו להתקפה של הקאובויס לרדת מהמגרש בדאונים 3 ו-4 (7 המרות מתוך 16) והגנת הריצה של הקאובויס קרסה מול קמארה.
במה טעיתי? שאין משהו חדש בקבוצה הזאת של הקאובויס - היא מאכזבת גם בספטמבר.
הקאובויס הגיעו למשחק הזה עם רצף של 16 ניצחונות בית בעונה הרגילה. למה רק בעונה הרגילה? כי במשחק הפלייאוף האחרון (נגד הפאקרס בינואר האחרון) הם קיבלו בראש וספגו 48 נקודות בבית - שהם רק 4 נקודות יותר ממה שקאר, קמארה והסיינטס נתנו להם בראש הפעם. אולי דאק וחבריו יתנחמו בכך שהיו חלק מהסקוריגאמי הייחודי ה-1086 בתולדות הליגה? כנראה שלא. והקומיוניטי נוט האדיר הזה מספר את כל הסיפור:
הסיינטס שמו במשחק הזה 44 נקודות, כשדרק קאר מנסה 16 ניסיונות מסירה בלבד! חבר הפיד ואוהד הסיינטס, אמיתי צ'ובינסקי, מציין נתון מדהים לגבי היעילות ההתקפית של הסיינטס: 14 מתוך 16 דרייבים של הקבוצה העונה הסתיימו עם ניקוד, כאשר את הפאנט הראשון הם רשמו רק בתחילת הרבע הרביעי של שבוע 2.
לסיינטס יש כבר 11 טאצ'דאונים התקפיים העונה (5 מהם של אלווין קמארה) - כאשר אין עוד התקפה (טרום MNF) עם יותר מ-7 כאלה. שימו לב לתרשים ריצות שלו - במחצית מהניסיונות הוא השיג לפחות 5 יארדים על הקרקע:
בהיעדר תוספת משמעותית לסגל באוף-סיזן, הקרדיט חייב ללכת, בחלקו הארי, ל-OC החדש, קלינט קוביאק, שעל השפעתו כבר הרחבתי בפוסטים קודמים - הוא שינה לגמרי את ההתקפה של הסיינטס בתוך חודשים ספורים, ומוציא מדרק קאר את הגרסה הכי טובה שלו. אם תחת המשטר הקודם, בעונת 2023, הם השתמשו בפליי-אקשן הכי מעט בליגה (14.4% בלבד מניסיונות המסירה), אז בשבועיים הראשונים העונה - הם מובילים את הליגה בקטגוריה עם 52.3%.
בהגנה - זה המשיך להיראות מצוין גם בלי מארשון לאטימר, והרבה בזכות אחת מתגליות העונה עד כה - אלונטה טיילור (3 סאקים בשבוע 1), שהוביל את הקבוצה עם 9 תאקלים ו-2 TFLs. באופן אישי, התאכזבתי מקו ההתקפה של הקאובויס (בעיקר התאקל השמאלי החדש, טיילר גאייטון), שלא הצליחו להתמודד ממש טוב עם הפאס ראש.
קו ההתקפה של הסיינטס, לעומת זאת, ממשיך להפתיע לטובה. חבר הפיד ואוהד קבוצה נוסף, שחר אל-עמי מצביע (ובצדק) על טרבור פנינג, שאפשר לראות את הדומיננטיות שלו כאן, גם במשחק המסירה (סאק אחד בלבד של דאלאס, אחרי 7 נגד הבראונס) וגם במשחק הריצה:
ליונס (1-1) - באקנירס (2-0) 20-16 🥶
איש המשחק שלי: כריס גודווין, רסיבר, באקנירס
במה צדקתי? באמת שבכלום - הליונס הגבילו את בייקר במשחק המסירה והפעילו עליו לחץ, וזה לא הספיק. וגם לא היה להם משחק ריצה אפקטיבי.
במה טעיתי? בהכול.
אם הייתי אומר לכם לפני המשחק, מבלי להתייחס אפילו לפציעות, שהליונס ינצחו ביארדים 463-216 והבאקס יהיו 2 מ-10 בהמרות לדאון 3 - האם הייתם מאמינים שהבקנירס מנצחים כאן? זה כנראה המשחק שהפתיע אותי יותר מכל האחרים - בגלל תנאי הפתיחה והאופן שבו הוא התגלגל. הבאקס הופיעו בלי 5-6 שחקנים חשובים בהגנה, והתאקל הימני (שסימנתי בפריוויו), לוק גדקי, גם לא התלבש.
זה אומנם תורגם להופעה מפלצתית של איידן האצ'ינסון (4.5 סאקים) - אבל איכשהו, עוד לא ברור לגמרי איך, הבאקס ובייקר הצליחו לחזור ממישיגן עם W שני העונה.
הגנת הליונס הצליחה להחזיק את מייק אוואנס על 3 תפיסות בלבד ל-42 יארדים, ועל טוטאל של 70 יארדים בלבד על הקרקע (3 יארדים בממוצע לנשיאה), אבל מי שעשו את ההבדל היו כריס גודווין, שהיה הרסיבר הכי טוב בשבוע 1 לפי PFF - עם עוד הופעה של מעל 100 יארדים ו-TD, ומהלכים כאלה של בייקר:
אוהדי הבאקנירס חשבו שזאיון מקולום בעמדת הקורנר יהיה המאצ'אפ שיפסיד להם את המשחק, ויש מצב, שדווקא הוא, היה השחקן הכי טוב שלהם בצד ההגנתי של הכדור - עם לא פחות מ-4 PBUs:
הליונס לבטח יהיו לא מרוצים מכך שג'ארד גוף ניסה 55 מסירות - זה לא המשחק שלהם. באף אחד מהדרופבקים שלו הוא לא ספג סאק מקו ההגנה המוגבל והפצוע של הבאקס. היו לליונס יותר מכפול מהיארדים של הבאקס, ו-5.1 יארדים לניסיון על הקרקע - אבל גוף מסר 2 אינטרספשנים, בזמן הכי לא נכון, והיה להם עוד 2 איבודים בדאונים ברבע הרביעי , וזה מה שהכריע את המשחק.
פאקרס (1-1) - קולטס (0-2) 10-16 🥶
איש המשחק שלי: ג'וש ג'ייקובס, ראנינג בק, פאקרס
במה צדקתי? שהקולטס לא יצטרכו להיות טובים במיוחד כדי לנצח את המשחק הזה. וגם בסימון של התקפת הריצה של הפאקרס כמפתח שלהם לניצחון.
במה טעיתי? שהם עדיין לא היו מספיק טובים.
במאה ה-21 היו רק 2 מחציות של פוטבול ב-NFL שקבוצה השיגה בהן יותר יארדים על הקרקע, כמו הפאקרס במשחק הזה - 237 יארדים בסך הכול. כמובן שה-איש בבקפילד של הפאקרס היה ג'וש ג'ייקובס (32 ניסיונות ל-151 יארדים), ואחרי שני משחקים הוא רושם את כמות היארדים הגדולה ביותר ל-RB בשני המשחקים הראשונים שלו בגרין ביי (235 בסך הכול) - השיא הקודם היה של ריימונט האריס עם 158 יארדים ב-1998.
לא בטוח בכלל שלפאקרס היה אי פעם ראנינג בק שיודע לזוז ככה:
בניגוד לבאקס-ליונס, אפשר לומר שהבוקס סקור כאן היה צפוי וידוע מראש - הפאקרס באו עם תוכנית משחק שנועדה לשחק על החוזקות של מאליק וויליס, שבסך הכול השלים 12 מתוך 14 מסירות ל-122 יארדים, והוסיף 6 נשיאות ל-41 יארדים. בטורים החשובים הוא עשה את מה שהכי חשוב - הוא לא איבד כדור (בניגוד ל-3 של ריצ'ארדסון) והוסיף את ה-TD הראשון שלו בקריירה במסירה, לדונטביון וויקס, שאיכזב מאוד בשבוע 1:
ריצ'ארדסון וההתקפה של הקולטס אכזבה ענקית - 3 איבודים במשחק הזה, שגם אם נחריג לצורך העניין את השלישי (בהייל מרי) הוא לא אמור לזרוק. בדיוק כמו זה שהלך לסייפטי קסבייר מקיני (INT שני שלו העונה):
המשחק הזה הוא דגל אדום, מבחינתי, בהקשר של הקולטס - נכנסתם למשחק שבו ידעתם בדיוק איזו התקפה (מוגבלת מאוד) תקבלו מולכם - ופשוט לא הצלחתם לנצח את ה-LOS, להגביל את הריצה, ולגרום להתקפה של הפאקרס לרדת לסיידליין (10 מ-17 המרות מוצלחות בדאון 3). זה כל מה שהם היו צריכים לעשות - לגרום למאליק וויליס לנצח אותם עם היד, והמשחק הזה היה שלהם. הם כשלו כישלון חרוץ. עם כמה שאני מאוכזב מהתקפת הקולטס במשחק כזה, ההגנה איכזבה אותי אפילו יותר.
טיטאנס (0-2) - ג'טס (1-1) 24-17 🎯
איש המשחק שלי: וויל מקדונלד, אדג', ג'טס
במה צדקתי? הג'טס כשלו בשני המפתחות לניצחון (שלוויס לא יאבד כדורים ומתחת ל-100 יארדים על הקרקע לג'טס), וזה במידה רבה מה שהפסיד להם את המשחק.
במה טעיתי? הג'טס לא היו צריכים 375 יארדים של התקפה כדי לנצח (הספיקו 265 בלבד - לעומת 300 של טנסי).
623 ימים חלפו מאז הניצחון האחרון של אארון רודג'רס ב-NFL. גם השבוע רודג'רס לא היה מבריק, ומסר לפחות מ-200 יארדים, אבל הוא עשה מספיק מהלכים כדי לנצח קבוצה די חלשה של טנסי, עם קוורטרבק שעוד נרחיב עליו (ועל השטויות שהוא עושה) בהמשך.
אחת המסירות המרשימות ביותר של רודג'רס אתמול הייתה זאת, שמצאה באנדזון את בריס הול (תוכלו לשים לב שהול התייצב כאן בעמדת רסיבר WIDE עם בקפילד ריק - ומכאן תבינו כמה שהוא נשק קטלני גם במשחק המסירה:
בריס הול הטביע את חותמו על המשחק עם 114 יארדים בסה"כ ב-21 נגיעות, כאשר גם הבקאפ שלו, הרוקי בריילון אלן, תרם 2 טאצ'דאונים - אחד על הקרקע ואחד באוויר.
אבל מבחינתי האיש הכי חשוב של הג'טס אתמול היה ה-DE וויל מקדונלד, שנתן משחק פריצה בדיוק כשהיה הכי צריך אותו (עם הברז של חסן רדיק והפציעה גומרת העונה של ג'רמיין ג'ונסון) - 3 סאקים, 3 QB Hits ו-3 TFLs:
בצד השני, אם חשבנו שראינו מוויל לוויס את הרע מכל עם הפיק סיקס הנוראי נגד הברס, הגיע המהלך ההזוי הזה, שלא ממש ברור מה הוא ניסה לעשות בו:
כפי שאפשר לראות בתגובה של מאמנו, בריאן קלהאן, גם הוא לא ממש הבין:
מה כן היה טוב בטנסי? ההגנה עדיין נראית טוב (שוב החזיקה יריבה על פחות מ-300 יארדים במשחק), קו ההתקפה נראה פחות גרוע (בעיקר הרוקי, ג'יי.סי ליית'ם, שאיפשר לחץ אחד בלבד מתוך 35 סנאפים של מסירה), וקלווין רידלי נראה שוב כמו WR1 לגיטימי. בניכוי SNF ו-MNF - הוא הוביל את כל הרסיברים בליגה עם 319 יארדים באוויר שהוא תפס בשבועיים הראשונים (לאף רסיבר אחר אין יותר מ-260), והתפיסה המדהימה הזאת ל-TD אחראית לכ-40 מאותם יארדים:
ומזווית נוספת:
ויקינגס (2-0) - ניינרס (1-1) 17-23 👍🏻
איש המשחק שלי: בלייק קשמן, ליינבקר, ויקינגס
במה צדקתי? שדארנולד ייתן משחק טוב וישמור את זה קרוב.
במה טעיתי? שלא האמנתי שהוא אשכרה ינצח את המשחק הזה, ועוד בלי 3 המטרות הכי טובות שלו לאורך רוב המשחק (אדיסון והוקנסון לא שיחקו, ג'פרסון היה פצוע לחלק ניכר מהמשחק).
נקמה היא מנה שטוב להגיש קרה - וזה בדיוק מה שסאם דארנולד עשה לאקסית מסאן-פראן, שמפסידה עונה שנייה ברציפות אצל מינסוטה. האיש איבד את התפקיד שלו לברוק פורדי לפני כשנתיים, נתן עוד משחק איכותי מאוד (17 השלמות מ-26 ניסיונות ל-268 יארדים, 2 טאצ'דאונים ו-INT) והוביל את ההתקפה של הויקינגס להופעה מרשימה, שאם לא פאמבל של אארון ג'ונס בפאתי האנדזון - הייתה מסתיימת ב-30 נקודות ומעלה.
ההיילייט הגדול, כמובן, מסירת TD שנייה לג'סטין ג'פרסון העונה (אגב, קלטו את המהירות של השופט במהלך הזה):
עוד שם שכדאי וראוי להזכיר הוא ג'יילן ניילור, שגם הוא רושם TD שני בשני משחקים העונה.
אם אתם עוקבים ותיקים, אז אתם יודעים שהייתי מעריץ גדול של 2 החתמות של הויקינגס באוף-סיזן: אנדרו ואן הינקל (שעזב את מיאמי) ובלייק קשמן (שעזב את הטקסנס). הטקסנס אומנם מצאו לו מחליף לא רע (אזיז אל-שאייר, שעבר מטנסי), אבל הוא לא שחקן כמו קשמן - וקשמן מגלם ברוחו את כל מה שעובד השנה בהגנה של מינסוטה, עד כה - מנוע מטורף, חוכמת משחק וזיהוי מהלכים, וקשיחות של ILB מימי הזוהר של שנות ה-80, 90 וה-2000 המוקדמות.
במשחק הזה הוא רשם 13 תאקלים (הכי הרבה בקבוצה), סאק ו-3 PBUs והוא כבר חלק קריטי בסכמה ההגנתית האקזוטית של מתאם ההגנה בריאן פלורס (הוא כבר האיש עם "הנקודה הירוקה" בקסדה - המיקרופון שדרכו הוא מתקשר את הפלייקולים ליתר חבריו להגנה). והנה, במהלך הזה, אפשר לראות אותו (מספר 51 בסגול) כאן בבליץ ו-stunt שלו עם האדג' (סוג של מהלך שבו 2 פאס ראשרים מחליפים ביניהם גאפים שדרכם הם מנסים להגיע לקיובי היריב), שבו הגארד בוחר לנסות לחסום את ה-DE, התאקל נותר מבולבל, וקשמן נותר פנוי לסאק על פורדי:
נעבור לרגע למקבילו אצל היריבה - פרד וורנר הוא שחקן פשוט משוגע. גם בקנה מידה היסטורי. מכונה של מהלכים גדולים (אחראי ישירות על 3 איבודי כדור של היריבות בשבועיים הראשונים) ויכולת סופר גבוהה נגד הריצה ובכיסוי נגד המסירה:
אז למה הניינרס הפסידו את המשחק הזה? ננסה לענות בלי להזכיר את כריסטיאן מקאפרי (שיהיה בחוץ, לפי ההערכות, 6 שבועות נוספים). בסך הכול, ג'ורדן מייסון נתן עוד משחק מאוד סולידי (20 נשיאות ל-100 יארדים ו-TD) אז מה קרה הפעם שלא קרה נגד הג'טס? חבר הפיד, שי בן טובים, מסמן את היכולת של הסייפטיז, שאיפשרו לא מעט חורים בכיסוי, בעיקר מצבים של דאון 3 (ואכן - הויקינגס היו 7 מ-12 בהמרות דאון 3 במשחק הזה). ובנוסף, בהתקפה - הרסיברים לא ייצרו מספיק הפרדה מהכיסוי, והם ככלל לא מצליחים להתפנות טוב נגד שמירה אישית.
אציין, מצידי, שברנדון איוק, איש ה-30 מיליון לעונה, עם 6 תפיסות ל-71 יארדים בשני משחקים - לא בדיוק מצדיק את הכסף שהוא מקבל עד כה ב-2024.
פטריוטס (1-1) - סיהוקס (2-0) 23-20 👍🏻
איש המשחק שלי: ג'ינו סמית, קוורטרבק, סיהוקס
במה צדקתי? ג'ינו מסר להרבה יותר מ-225 יארדים בניצחון, וזה בהחלט הספיק (למרות שהיה אחראי ל-TD אחד בלבד).
במה טעיתי? משחק הריצה של הפאטס עבד טוב מאוד (185 יארדים על הקרקע, משמעותית יותר מיעד של 130 שסימנתי) וזה עדיין לא הספיק.
ג'ינו סמית קיבל מעט מאוד עזרה ממשחק הריצה שלו במשחק הזה (46 יארדים בלבד על הקרקע), ועדיין - עשה מספיק כדי לנצח משחק צמוד בהארכה, בחוץ, מול הגנה שהתמודדה נהדר עם ג'ו בורו בשבוע 1. שני הרסיברים המובילים שלו (השבוע זה כבר היה ממש מובהק וברור), די.קיי מטקאף וג'קסון סמית-נג'יבה, תפסו ביחד 22 מסירות ל-246 יארדים ו-TD.
ההגנה שוב נראתה סולידית-פלוס, ולאונרד וויליאמס, עם עוד 1.5 סאקים ו-4 QB Hits - ממשיך להראות העונה דומיננטיות... הוא ה-MVP של הגנת סיאטל גם השבוע.
הצד של הפאטס - המשכנו לקבל את מה שראינו בשבוע שעבר. התקפת ריצה דומיננטית (הפעם מפלצת דו-ראשית של סטיבנסון ואנטוניו גיבסון), והגנה עיקשת, שהצליחה להפוך את התקפת הסיהוקס לחד-מימדית ולהחזיק אותה על 20 נקודות לפני ההארכה. קייל דאגר נראה מצוין גם השבוע, ולצידו בלט (שוב) קיאון ווייט, שהופך לכוכב לנגד עינינו - ויש לו כבר 4 סאקים העונה:
השילוב שלו ושל כריסטיאן בארמור (כשישוב לכשירות) יעשה הרבה כאבי ראש לסנטרים וגארדים בליגה.
קומנדרס (1-1) - ג'איינטס (0-2) 18-21 🎯
איש המשחק שלי: ג'יידן דניאלס, קוורטרבק, וושינגטון
במה צדקתי? בבחירה שלי בקומנדרס.
במה טעיתי? דניאל ג'ונס נראה פחות נורא מהרגיל (ואפילו מסר ל-2 TDs בלי איבודים) וזה עדיין לא הספיק. גם לא האמנתי שהג'איינטס יופיעו למשחק בלי קיקר כשיר, אבל הם הצליחו להפתיע אותי.
הנה משהו אחד שהג'איינטס יודעים לעשות, אולי, הכי טוב בליגה עד כה - להפסיד בדרכים שמעולם לא הפסידו בהן! הג'איינטס הפכו השבוע לקבוצה הראשונה בתולדות ה-NFL ששמה על הלוח לפחות 3 טאצ'דאונים, מבלי לאפשר ליריבתה TD אחד אפילו - ועדיין להפסיד (לפי הארכה). אבל היי, לפחות אי אפשר לומר יותר שג'ונס מסר יותר פיק סיקסים ליריב מאשר מסירות ל-TD לקבוצה שלו מאז החוזה החדש!
סיבה מרכזית לכך היא הופעה נהדרת של מאליק נייברס, שהרשים לא פחות (ואולי אף יותר) ממארווין האריסון השבוע:
נייברס ממוקם במקום ה-4 בכל הזמנים מבחינת טארגטים לרסיבר בשני המשחקים הראשונים שלו בקריירה (פוקה נאקואה - 35, אנקוואן בולדין - 27, טרי גלן - 26, מאליק נייברס - 25):
הפאס ראש של הג'איינטס היה אפקטיבי יותר השבוע, והסתכם ב-5 סאקים (אגב, אף אחד מהם לא היה מאחד הפותחים בקו ההגנה - הם התחלקו בין הליינבקרים והסקנדרי). ועדיין, ג'יידן דניאלס הצליח להזיז היטב את הכדור (גם אם לא לסיים היטב ברדזון - הקומנדרס היו שם 0 מ-6), ולקבל החלטות טובות עם הכדור. הוא לא רשם איבודים במשחק, והיה אחראי, עם היד והרגליים, ל-280 יארדים.
אם נסתכל על תרשים המסירות שלו לפי Next Gen, אולי תהיו קצת מודאגים לראות שעומק המסירה הממוצע שלו הוא הנמוך ביותר בליגה (5.2 יארדים בממוצע בלבד):
אבל שימו לב לטרנד - בששת הרבעים הראשונים שלו, הוא מסר 6 פעמים בלבד ליותר מ-10 יארדים, והשלים 3 מסירות ל-36 יארדים. בשני הרבעים האחרונים נגד הג'איינטס - 6 השלמות מתוך 8 ניסיונות ל-107 יארדים.
מי שבעיקר סובל כרגע מהתהליך הוא טרי מקלורין, שהינו בגדר נוכח-נפקד מהתקפת וושינגטון - 8 תפיסות בלבד ל-39 יארדים מ-12 טארגטים. לפחות משחק הריצה של וושינגטון נראה מעולה במשחק האחרון (215 יארדים בסך הכול) והשילוב בין בריאן רובינסון לאוסטין אקלר נעשה בצורה חכמה.
פנתרס (0-2) - צ'ארג'רס (2-0) 26-3 🎯
איש המשחק שלי: ג'יי.קיי דובינס, ראנינג בק, צ'ארג'רס
במה צדקתי? בהימור שלי (שהיה גם לוק 🔒)
במה טעיתי? כשצפיתי בכמה הילוכים חוזרים של ברייס יאנג אחרי המשחק.
בדיוק כמו בפריוויו - מסרב להרחיב בכתיבה על משחקים של הפנתרס. יש גבול לכמה שאפשר ללמוד מהם על היריבה, ועל קרוליינה עצמה אין טעם לדבר. זו קבוצה של 2 ניצחונות, בתרחיש אופטימי. היו רק 4 קבוצות במאה ה-21 שפתחו עם פלוס/מינוס נקודות יותר גרוע משלהם את העונה (כרגע מינוס 60).
מעבר לכך - הבחור כאן סיכם טוב ממני:
ברייס יאנג השלים 30% בלבד מהמסירות שלו שהלכו ליותר מ-10 יארדים (6 מתוך 20), כולל 3 INTs.
לגבי הצ'ארג'רס, כאמור - אין הרבה מה ללמוד. נחמד לראות שקוונטין ג'ונסטון, בחירת סיבוב 1 מעונה שעברה, מצליח לעשות סוף-סוף קצת אימפקט, עם 2 תפיסות באנדזון במשחק הזה.
ג'סטין הרברט לא צריך לעשות יותר מדי, אם בכלל, כדי לנצח - יש לו בסך הכול 46 ניסיונות מסירה ל-274 יארדים אחרי שני משחקים - אלה מספרים שהוא היה רושם בקלות במשחק בודד בתחילת הקריירה שלו. לצ'ארג'רס יש היום את האחוז הכי גבוה בליגה ליארדים על הקרקע מתוך סך כל היארדים בהתקפה - 59.4%.
אוהד הקבוצה וחבר פיד פוטבול, חגי ליפשיץ, מוסיף שהוא מעריך במיוחד את התרומה של ה-DC החדש שג'ים הארבו הביא איתו ממישיגן, ג'סי מינטר, להסוות את חוסר העומק בליינבקר בעזרת הסכמה שלו ושדרוג של קו ההגנה. אני מסכים, וחושב שלצד ג'יי.קיי דובינס - מינטר הוא כרגע ה-MVP של הצ'ארג'רס העונה
ג'אגוארס (0-2) - בראונס (1-1) 18-13 🥶
איש המשחק שלי: ג'רמייה אווסו קורומוואה, ליינבקר, בראונס
במה צדקתי? לא ממש צדקתי בכלום לגבי המשחק הזה, האמת.
במה טעיתי? הג'אגס השיגו את היעדים שסימנתי להם (מעל 200 יארדים ללורנס ומעל 300 בטוטאל) ועדיין הפסידו
עוד משחק שמגלם את כל מה ש"ייחודי" לפתיחת העונה הזאת של ה-NFL - קיובי חלש ויקר אחד גובר על קיובי חלש ויקר אחר, בזכות ההגנה העדיפה שלו. זה בגדול הסיפור כאן, ובעוד 5-6 משחקים בכל אחד מהשבועיים הראשונים של העונה.
זה היה משחק מרושל מאוד של שתי הקבוצות (מאזן מצטבר של 5 המרות מוצלחות בלבד מ-23 בדאון 3).
בצד של הג'אגס, החיסרון של אוון אינגרם (המטרה האהובה ביותר על לורנס בעונה שעברה) היה מורגש, והוא מסר ל-16 יארדים בלבד במחצית הראשונה - פחות מברייס יאנג, מאליק וויליס ואנתוני ריצ'ארדסון - ששלושתם נראו רע אתמול בעצמם.
בכלל, נראה שלג'אגס יש בעיית טרוור לורנס, והיא כבר לא יכולה להיתלות בפציעה - הוא חתום על רצף של 7 הפסדים רצופים ב-7 המשחקים האחרונים שפתח בהם. באותם שבעה משחקים, הוא מסר ל-1,652 יארדים, 10 TDs לעומת 7 INTs ופאסר רייטינג של 81.9 בלבד. לפחות אתן לו קרדיט שהוא אמר את הדברים כפי שהם במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק:
זה יותר ממה שאפשר לומר על דאג פידרסון, המאמן, שבדיוק כמו שזכרתי אותו מהתקופה בפילדלפיה - אוהב לזרוק קלישאות וחרטוטים לאחר הפסדים. למשל, הוא טוען שקו ההתקפה שלו אינו בעיה, ואז רואים מהלך שכזה (שימו לב לתאקל בצד ימין) ותוהים אם הם לא מחובר למציאות, או שפשוט מסרב לקחת ברצינות שאלות שנשאלות באירועים האלה:
אני חושב ששתי הקבוצות האלו כרגע רעות ורחוקות מרמה של פלייאוף. לגבי הבראונס חזיתי זאת מראש, לגבי הג'אגס - אני מאוכזב.
רייבנס (0-2) - ריידרס (1-1) 26-23 🥶
איש המשחק שלי: דוונטה אדאמס, רסיבר, ריידרס
במה צדקתי? ההשתלטות של מקס קרוסבי על המשחק הייתה קריטית.
במה טעיתי? כמעט בהכול, וכמובן שמעל 300 יארדים בין למאר והנרי לא הספיקו כדי לנצח.
ובכן, אוהדי רייבנס, עד כמה אתם כבר מתחרטים שויתרתם על מורגן מוזס וקווין זייטלר? להתכחש למצב כבר אי אפשר, וזה לא רק המפגש עם כריס ג'ונס בשבוע 1 - לרייבנס יש בעיית אופנסיב ליין קשה מאוד. והוא היה אחד הגורמים המרכזיים בכך שבעונה שנייה ברציפות - גרדנר מינשו נוסע לבולטימור כקיובי אורח וחוזר משם עם W אדיר.
בואו נתחיל עם ההגנה של הריידרס, ועם מקס קרוסבי - שהיה קרוב להיות כאן איש המשחק שלי, לצד אדאמס וברוק באוורס. כמו בשבוע שעבר, הוא שיחק את כל הסנאפים של הריידרס בהגנה, ושום עזרה שניסו לתת עליו לא עזרה בלהאט אותו. ככה זה נראה שאדג' ראשר משתלט על משחק, וזו הסיבה שמשלמים להם כל כך הרבה כסף:
יותר מכל אלה - קרוסבי הוא המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. חבר הפיד ואוהד הרייבנס, דווקא, שי אורן - הסב את תשומת ליבי לרגע הנהדר הזה, שבו קרוסבי ניגש למינשו ומחזק אותו אחרי ה-INT שזרק:
איש המשחק שלי היה דוונטה אדאמס, שגם בעונה ה-11 שלו בליגה, מראה שעדיין יש לו יכולות של רסיבר טופ 5 (במשחק הזה ספציפית - 9 תפיסות ל-110 יארדים ו-TD. כמה עוד רסיברים בליגה היו מסוגלים להפוך את המסירה הזאת לתפיסה?
ואם כבר בתופסי כדורים של הריידרס עסקינן, אז אם ברוק באוורס נראה טוב מאוד בשבוע 1, אז אתמול הוא נראה כבר כמו TE טופ 5:
הרייבנס הפסידו למרות שליריבה לא היה משחק ריצה מתפקד (17 ניסיונות ל-27 יארדים בלבד), ושהיה להם יתרון 7 נקודות בפתיחת הרבע הרביעי (זו הפעם העשירית שזה קורה להם ב-4 העונות האחרונות - הכי הרבה בליגה). למה זה קורה? בעיית אימון, אין דרך אחרת להסביר את זה. ניהול משחק לא נכון, ניהול שעון לא נכון, ופלייקולינג שלא מאפשר להאריך דרייבים ולהוריד שעון (3 מ-11 אתמול בדאון 3).
אז מה בעצם הרייבנס עושים טוב היום? הסקנדרי לא נראה טוב. משחק הריצה היה טוב משבוע שעבר (דרק הנרי עם 18 נשיאות ל-84 יארדים ו-TD), אבל הוא לא באמת נתן את הטון במשחק הזה. אפילו ג'סטין טאקר נראה כמי שאיבד את זה, עם פספוס שבוע שני ברצף לבעיטה מיותר מ-50 יארדים.
אוהד רייבנס נוסף, מנחם גרסטמן, טוען שההחתמה של הנרי ברייבנס כבר מסתמנת כטעות - כי היא משנה את הזהות של הקבוצה, שניסתה בשנים האחרונות לשלב בין רסיברים מהירים ורצים קלילים (כמו דובינס), ואני חושב שיש משהו בטענה. הרי כשהביאו את טוד מונקן מג'ורג'יה בעונה שעברה, דיברו המון על מעבר לנטייה על "מערכי 11" (טייט אנד אחד בלבד) כדי להוסיף עוד רסיבר, וזה התהפך העונה. אולי זה בגלל הפספוסים בבחירת השחקנים בעמדה, מאחורי זיי פלאוורס, ובכל זאת - אם כבר מתחילים תהליך, כדאי להתמיד בו, לא ככה?
חלון מאוחר יום ראשון (חלון 23:00):
קרדינלס (1-1) - ראמס (0-2) 10-41 🥶
איש המשחק שלי: קיילר מורי, קוורטרבק, קרדינלס
במה צדקתי? היעד לניצחון של הקארדס היה 5 תפיסות ללפחות 85 יארדים של האריסון - וקיבלנו 4 ל-130. גם היעדים לניצחון של הראמס אכן לא הושגו.
במה טעיתי? בשורה התחתונה (בחרתי בראמס וזהו הפיק הכי לא מוצלח שלי השבוע, בדיעבד).
אם יש קבוצה אחת בליגה שאני כמעט מוכן להודות שטעיתי לגביה לגמרי - זו אריזונה. זה גם בגלל מה שקורה לאחרות בבית (בדגש על הראמס החבולים) אבל לא רק. אריזונה הצליחו לשבור במשחק הזה שני רצפים טורדניים - 9 ניצחונות רצופים של הראמס באריזונה, ו-8 הפסדים רצופים ליריבות ה-NFC מערב.
בסיכום המשחק הקודם הרחבתי על חוסר הדיוק של קיילר במסירות לעומק... ובכן - הוא פיצה על כך בענק השבוע, עם 7 מסירות מדויקות מתוך 9, ל-192 יארדים ו-3 TDs. היה לו פאסר רייטינג מושלם של 158.3 - הגבוה בליגה בשבוע 2, והוא הוביל את הליגה גם ב-EPA ממוצע לניסיון מסירה (0.79+) ובאחוז המהלכים שלו שהלכו ליותר מ-20 יארדים (22.7%). פשוטה הופעה דומיננטית שהראתה את כל האפסייד שיש בשחקן הזה.
אם זה בסקראמבלים ואילתורים:
במסירות מדודות באמצע המגרש, בין השכבות השונות של ההגנה:
או במסירות לעומק:
כשקיילר משחק ככה - אריזונה יכולה לנצח כל קבוצה. וזה לא מזיק שיש לו נשק, שהוא עצמו השתיק לא מעט מבקרים משבוע 1 - מארווין האריסון ג'וניור, שייצר את כל ההספק ההתקפי שלו ברבע ראשון מפלצתי: 4 תפיסות ל-130 יארדים ו-2 TDs. ברגע שהראמס הורידו את טרה ווייט הוותיק מהשמירה עליו, ושמו עליו קורנר גדול ופיזי יותר - הוא נרגע (אבל מן הסתם, הוא גם היה יכול להרשות לעצמו, עם יתרון כל כך גדול במשחק).
קצת פיקנטריה לגבי האריסון - כמות היארדים שלו ברבע הראשון בלבד (130) הייתה גבוהה יותר מכמות היארדים שאביו, חבר ה-HOF מארווין האריסון סניור, תפס בעונת הרוקי שלו במשחק שלם (עונת 1996).
ועוד פיסה היסטורית - מאט פרייטר, הבועט של הקארדס, השלים במשחק את הבעיטה המדויקת ה-81 שלו מ-50 יארדים פלוס (הכי הרבה בהיסטוריה).
ליבי, ליבי עם הראמס - שחשבתי שתהיה קבוצה טובה מאוד העונה (ותפספס את הפלייאוף ממש בקושי). רשימת הפצועים בהתקפה שלה ממשיכה להתנפח, וקופר קאפ נצפה עם Boot על רגלו השמאלית לאחר המשחק - מה שעשוי לרמז על היעדרות ממושכת.
ברונקוס (0-2) - סטילרס (2-0) 13-6 👍🏻
איש המשחק שלי: דשון אליוט, סייפטי, סטילרס
במה צדקתי? שהסטילרס ינצחו עם איבודים ופחות מ-200 יארדים של ניקס.
במה טעיתי? הם, שוב, לא היו זקוקים ליותר מ-TD אחד של פילדס, והם גם כיסו את ה-spread.
מי צריך התקפה בכלל? שאלתי כבר בפתיחה של הפוסט - ואין קבוצה שמוכיחה זאת יותר מהסטילרס. חבר הפיד, אמיל מאנה מציין, וצודק - בשני משחקי פתיחת העונה של הסטילרס היו בסך הכול 47 נקודות.
ההגנה של מייק טומלין (מאזן של 25 ניצחונות ו-6 הפסדים בקריירה מול רוקי קיוביז) לא התקשתה במיוחד, וזהו שבוע שני שהיא מחזיקה את היריבה שלה על 10 נקודות או פחות. המצטיין הפעם, בעיניי, היה שם אנדרייטד בסקנדרי של הסטילרס - דשון אליוט, שהוביל את הקבוצה עם 9 תאקלים, והוסיף את ה-TFL הזה בדאון 3 (היה עוזר עם מישהו בברונקוס היה מנסה לחסום אותו, אגב):
אני מתחיל לחבב יותר ויותר את מה שאני רואה מג'סטין פילדס, ואני חושב שכדאי להפנים שיש מצב שלא נראה את ראסל ווילסון פותח העונה, בלי מלטדאוון מסוים שלו. המסירה הזאת לא נחשבה, בגלל דגל, אבל אי אפשר להתכחש לחיבור שיש בין פילדס לפיקנס בשבועיים הראשונים:
מקיילב וויליאמס לא ראיתי מסירות כאלו העונה.
מילה טובה צריך לתת גם לסנטר הצעיר של הסטילרס, הרוקי זאק פרייז'ר, שלא איפשר אפילו לחץ אחד על פילדס ב-26 חסימות למסירה (המאזן הכי טוב מכל הרוקיז השבוע. רק לטאליסה פוואגה מהסיינטס היה הישג דומה, אבל ב-18 ניסיונות מסירה בלבד).
בו ניקס אומנם הזיז את הכדור לא רע (246 יארדים) אבל קיבל כמה החלטות רעות, בעיקר ברדזון (כולל INT אחד רע מאוד), וגם היה חתום על הסאק עם הכי פחות מגע שראיתי לאחרונה:
הרסיברים שלו בהחלט לא עוזרים לו, אבל הוא יהיה חייב לשפר את הכדור עומק שלו - עד כה העונה, הוא רק 6 מתוך 24 במסירות ליותר מ-10 יארדים (25% השלמה בלבד) ל-154 יארדים ו-3 INTs.
צ'יפס (2-0) - בנגלס (0-2) 25-26 👍🏻🥇📺
איש המשחק שלי: טרנט מקדאפי, קורנרבק, צ'יפס
במה צדקתי? הצ'יפס ניצחו, במידה רבה, כי הצליחו להפוך את ההתקפה של הבנגלס לחד-מימדית (74 יארדים בלבד על הקרקע).
במה טעיתי? המשחק היה הרבה יותר צמוד מכפי ששיערתי.
המשחק הזה היה צריך להיות של סינסי. הוא היה להם בידיים, ליטרלי, והם פשוט פימבלו אותו לצ'יפס. קראו לזה טעויות מנטאליות, קראו לזה מיסטיקה, קראו לזה דפוס של תחילת עונה - אבל הייתה להם הזדמנות פז לרשום עוד ניצחון ב-KC והם יכולים להאשים רק את עצמם בפספוס (ובהחלט שלא את השופטים, על פסיקה כזו או אחרת).
בורו (כעת עם ניצחון אחד בלבד מתוך 10 משחקים בקריירה בחודש ספטמבר) שיחק הרבה יותר טוב מבשבוע שעבר, ובכל זאת - הפאבל שלו שהפך ל-7 נקודות קלות של הצ'יפס היה משמעותי יותר מכל דגל כזה או אחר.
והנתונים מהשקופית במשדר של CBS מספרים את הסיפור כולו (כמובן שזה לא כולל את התוצאה הסופית של המשחק הזה):
הצ'יפס נראו פחות טוב במשחק הזה מכפי שנראו נגד הרייבנס, למרות שה-TD של מהומס לרייס היה הראשון שלו מאז שטייריק היל עזב את הקבוצה (לא היו לו כאלה בכלל ב-2022 ו-2023). קו ההתקפה הראה פגיעות, והרוקי LT, קינגסלי סומטאייה, הפסיד פעם אחר פעם במאבקים שלו מול טריי הנדריקסון - שהיה מעולה (2 סאקים, 3 QB Hits, ועוד 2 TFLs).
מהומס זרק 2 אינטרספשנים די לא מחויבים למציאות (ועוד אחד שבוטל בגלל דגל - למהומס יש 17 מסירות ליריב שבוטלו בגלל דגלים מאז 2018 - הכי הרבה בליגה לאורך אותה תקופה) - ואת כל זה, הבנגלס לא הצליחו לתרגם לניצחון. איזה בזבוז לאחד האינטרספשנים הכי יפים שתראו בחיים, פרי ידו של הקורנר קאם טיילור-בריט:
אז מצד אחד - בזבוז. מצד שני - סימן מעודד למשחקים הבאים. הם כבר חפרו לעצמם בור של 2 משחקים בבית, ולא יכולים להרשות לעצמם עוד מרווח לטעויות.
בצד של הצ'יפס, אני ממשיך להתרשם וליהנות מהשימוש שלהם בוורסטיליות של ליאו צ'נאל (שהתייחסתי אליה גם בשבוע שעבר). הפעם, הוסיפו אותו גם כפולבאק בהתקפה, למשל במהלך הזה:
הצ'יפס השתמשו באותו מערך אקזוטי, בהמשך הדרייב, במסירה ל-TD של שחקן קו ההתקפה, ואנייה מוריס:
אני רוצה לראות איך תיראה שם הרוטציה בבקפילד עכשיו, אחרי ששמו את אייזיאה פאצ'קו ב-IR עם פציעה ב-Fibula.
איש המשחק שלי, כאמור, הוא האול-פרו קורנר, שייבחר גם העונה לאול-פרו, טרנט מקדאפי - לצ'יפס יש פריוולגיה של לתת לו לשמור אחד על אחד מול עילית רסיברים כמו ג'מאר צ'ייס, לראות אותו מחזיק אותם על תפיסה אחת בלבד ל-5 יארדים, כולל PBU באנדזון (בסך הכול היה לצ'ייס במשחק 4 תפיסות ל-35 יארדים).
משחק SNF: טקסנס (2-0) - ברס (1-1) 13-19 👍🏻
איש המשחק שלי: דאניל האנטר, אדג', טקסנס
במה צדקתי? הברס לא הצליחו לייצר מעל 300 יארדים של התקפה, ולכן הפסידו.
במה טעיתי? הטקסנס ניצחו למרות שלא הצליחו לשים על הלוח יותר מ-20 נקודות (והרצף של הגנת הברס, משבוע 12 2022, נמשך).
לא לכך פיללו אוהדי הברס כשקיילב וויליאמס נבחר עם הבחירה הראשונה בדראפט האחרון. בעונה שעברה, עם האקס ג'סטין פילדס (שניצח 2 משחקים העונה מתוך 2, אגב) ההתקפה של הברס הייתה שווה בממוצע 323 יארדים במשחק. העונה - המספר נחתך כמעט בחצי, ל-177 יארדים בלבד בממוצע אחרי שבועיים. הממוצע של התקפת הברס של 3 יארדים בממוצע למהלך, הוא הנמוך ביותר מאז 2006 לקבוצה בשני המשחקים הראשונים שלה בעונה.
קיילב סיים את המשחק עם עוד שורה סטטיסטי עגומה של 174 יארדים באוויר, בלי TD ו-2 INTs, ומהלכים כאלה שאיפיינו אותו מאוד בקולג' (רק ששם הם הסתיימו לרוב המסירה לטאצ'דאון על 70 יארד):
ועכשיו, לשלב התירוצים - קינן אלן לא שיחק. זה משמעותי. ובעיקר, בעיקר (כפי שניתן לראות למעלה) - קו ההתקפה של הברס היה פשוט מזעזע: הטקסנס רשמו במשחק הזה (לפי נתוני Next Gen) לא פחות מ-36 לחצים על קיילב מתוך 42 דרופבקים! זה Pressure Rate של יותר מ-85%, כאשר אחוז גבוה נחשב אפילו חצי מזה. הלחצים האלה גם הפכו ל-7 סאקים ו-11 QB Hits.
דאניל האנטר ו-וויל אנדרסון רשמו 1.5 סאקים ו-2 TFLs כל אחד, ודי חיו בבקפילד של הברס. אלה לא תנאים שמרבית הקוורטרבקים יצליחו לשגשג בהם. אלו העובדות.
ניקו קולינס שוב היה נראה כמו ה-WR1 של הטקסנס במשחק (8 תפיסות, 135 יארדים ו-TD):
ואולי הגיע הזמן להתחיל לדבר על הבן אדם כעל רסיבר טופ 10-15 בליגה.
כאמור, הברס הצליחו להחזיק יפה מאוד את התקפת הטקסנס (19 נקודות, 4 מ-14 בלבד בדאון 3, 310 יארדים במצטבר) - שזו, בעיניי, סיבה לטקסנס לשאוף לא מעט אופטימיות - הם הראו שהם מסוגלים לנצח בעוד דרך, שהיא דומיננטיות הגנתית, גם ביום פחות מבריק של סטראווד. אני אופטימי מאוד לגבי המשך העונה.
משחק MNF: איגלס - פאלקונס
איש המשחק שלי: ג'סי בייטס, סייפטי, פלקונס
במה צדקתי? האיגלס כשלו בדיוק ב-2 המפתחות שלהם לניצחון (לחץ על קאזינס והאטה של משחק הריצה) - ולכן הפסידו.
במה טעיתי? בבחירת המנצחת, כמובן.
1:56 דקות לסיום המשחק, לפלקונס היה סיכוי של 0.7% לנצח את המפגש הזה (לפי ה-Game Tracker של ESPN). אז איך לעזאזל האיגלס הצליחו לשמוט את הניצחון הזה, נגד כל הסיכויים? זה לא היה יכול להיות רק דבר אחד - שורה של מחדלים היו צריכים להתחבר כדי לרשום הישג שכזה. אגב, זהו המשחק הרביעי שהאיגלס מפסידים למרות יתרון בתוך 2 הדקות האחרונות של המשחק, מאז תחילת עונת 2023 (הכי הרבה בליגה). אז איך זה קרה הפעם?
ובכן, היה לנו כאן מאסטרקלאס בניהול משחק גרוע, תצוגת נפל הגנתית, וכמובן - ביצוע לקוי בהתקפה (עם הדרופ החריג של סקוואן ברקלי, שמנע מהאיגלס לנצח את המשחק עם דאון 1).
נתחיל בניהול המשחק של סיריאני וקריאת המהלכים, שהיו "מעוררי מחלוקת" לאורך כל המשחק - הבחירה שלא לרוץ עם ברקלי בשני הדרייבים הראשונים ברדזון (למרות שהוא היה סופר אפקטיבי עד ההגעה לשם), הבחירה שלא לבעוט פילד-גול ברבע ה-1, ובמקום זה ללכת על המרת דאון 4 כושלת, ובעיקר הדרייב האחרון... ההחלטה כן לבעוט פילד-גול במצב הזה, ולסמוך על ההגנה שלו - הוכיחה עצמה כשגיאה קטלנית, וגם הניתוח האנליטי הקר מראה שהיה עדיף לו לסמוך על ההתקפה (שהייתה 8 מ-16 במשחק בהמרות של דאונים 3-4) - כי דאון 1 היה מסיים את המשחק באותו הרגע (לפלקונס לא נותרו עוד פסקי זמן, והאיגלס היו יכולים להריץ את השעון עד הסוף):
לגבי הפספוס בדאון 3 והדרופ של ברקלי - סיריאני סיפר לאחר המשחק שהייתה אופציה להרטס במהלך לשבת ולקחת סאק כדי להריץ שעון אם לא הייתה מסירה פנויה, וזה בסדר... אני לא הייתי ממש אנטי ההחלטה למסור במצב הזה, למרות שבסופו של דבר - היא חסכה לפלקונס כ-40 שניות (שהם בכלל לא היו צריכים כדי לשים TD!). אבל אם כבר הלכת על זה - לך על זה שוב בדאון 4! למה לא לסמוך על ההתקפה שלך להשיג 3 יארדים כדי לגמור את המשחק?
הפאס ראש של האיגלס, שהיה החשש המרכזי שלי לגבי הסגל הזה לפני העונה - פשוט לא קיים. אחרי שני משחקים שלמים, לאדג' ראשרים של האיגלס יש 0 סאקים, TFL אחד, ו-2 QB Hits - אחת היחידות העלובות ביותר בליגה.
בראש מצעד העליבות הזה, אפשר לסמן את ההחתמה החדשה מהג'טס, ברייס האף - שניתן לראות אותו כאן, לא מסוגל לייצר שום לחץ או אפילו להתקרב לקאזינס (שהיה פסל בפוקט כל המשחק), גם כשהוא באחד על אחד מול טייט-אנד:
אין ספק שבפילדלפיה מתגעגעים לחסן רדיק, ואולי שווה להרים טלפון לג'טס, ולבדוק אם אפשר להתחרט (משני הצדדים).
שבוע שני ברציפות, הגנת האיגלס הראתה פגיעות נגד הריצה - גם כשקאזינס לא הצליח להזיז את הכדור, התקפת הריצה שלו עשתה כמעט מה שרצתה, וקו ההגנה של האיגלס הוזז מעמדות שלו כמעט בכל ניסיון. הפלקונס רצו ל-154 יארדים ב-5.4 יארדים לנשיאה. בסך הכול אחרי שבועיים - הגנת הריצה של האיגלס איפשרה 315 יארדים ב-6.4 יארדים לניסיון. נתונים מחרידים שהיא תתקשה לנצח איתם בעקביות.
או במילים אחרות - אם היכולת הזאת של קו ההגנה תימשך - לאיגלס אין סיכוי טוב להגיע העונה רחוק בפלייאוף, אבל בכלל להגיע למעמד.
בסקנדרי - הרבה אנשים יפרגנו (בצדק) לסי.ג'יי גרדנר ג'ונסון על העצירה שלו את ביז'אן בדאון 4 ברבע הרביעי, אבל צריך לזכור שכמו נגד הפאקרס - תיקול כושל שלו הוביל ל-TD הארוך של מוני:
למרות האיבוד שחתם את המשחק, אני חושב שג'יילן הרטס שיחק טוב יותר מבשבוע שעבר, וזה היה בלי הרסיבר הכי טוב שלו (איי.ג'יי בראון, שעשוי לפספס גם את המשחק בניו-אורלינס בשבוע הבא). הוא היה מדויק עם הכדור, קיבל החלטות נכונות, והיה שוב איום עם הרגליים. האיבוד פשוט מתחבר לרצף הנוראי שהוא נמצא בו: 24 איבודים ב-20 המשחקים האחרונים (היו לו רק 9 ב-18 משחקים ב-2022).
קו ההתקפה של הפלקונס, כאמור, עשה עבודה הרבה יותר טובה מבשבוע שעבר - למשחק הריצה התייחסתי כבר, ובפאס פרוטקשן - למרות שניסו להזיז את קאזינס יותר, ניכר היה שהוא לא באמת נייד או מסוגל לדייק בתנועה, אבל קו ההתקפה שמר עליו מצוין (סאק אחד בלבד של מילטון וויליאמס, וכמעט שום לחץ מעבר). השמירה עליו בדרייב האחרון במיוחד (הפלקונס שמו על הלוח TD בדרייב של 70 יארדים תוך דקה ו-5 שניות בלבד) - הייתה איכותית במיוחד.
בקו ההגנה, מאתיו ג'ודון התחיל לפרוע שטרות, עם סאק ו-2 TFLs. אבל ה-איש של הפלקונס במשחק הזה היה, גם הפעם, הסייפטי הנהדר ג'סי בייטס. כולם ידברו על ה-INT שסגר את המשחק, אבל היו לו 12 תאקלים (הכי הרבה במשחק), TFL ו-2 PBUs, כולל זאת, שהצילה לפלקונס כאן 4 נקודות:
אם הפלקונס יצליחו להמשיך להגן טוב על קאזינס, והוא ישפר מעט את הניידות שלו - יש סיבות לאופטימיות זהירה באטלנטה.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
וזהו לו"ז הפרסומים הצפוי למהלך העונה:
בכל יום ב': סיכום מלא של שבוע המשחקים החולף
בכל יום ג': פוסט פנטזי - סיקור ליגות הקהילה + המלצות לשבוע הבא
בכל יום ה': הפריוויו לשבוע המשחקים הקרוב (כולל טיפים למהמרים)
נשמע טוב? לחצו כאן על כפתור ההרשמה והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
ושוב תודה על ההשקעה והניתוח המעמיק של כל המשחקים... בהחלט פוקח עיניים..
ראיתי את הצ׳יפס מול הבנגלס אבל נהניתי יותר מטמפה מול דטרויט. שתי קבוצות תחרותיות בטירוף שפשוט מסרבות להפסיד ומעל כולם בייקר מייפילד שנלחם כאילו הוא הקוף השלישי בכניסה לתיבת נוח והמים מתחילים לעלות....
תודה רבה, לא מובן מאליו התוכן שאתה מנגיש לנו!
סיכום מעולה כרגיל, תודה!
ג'ינו ג'ינו ג'ינו, אם רק היית יכול לשחק ככה תמיד (אפילו לא כמות היארדים במסירה, אלא הניהול הנכון והרוגע שהוא הקרין במשחק) אולי הייתי מפסיק להיות אנטי כלפיך, אבל הפעם מה ששלך שלך.
נג'יבה, ככה אני רוצה לראות אותך, ככה צריל להיראות בעונת פריצה, רק תמשיך
מטקאף ממשיך להוכיח לי שאם היה משחק עם qb יותר איכותי היה מדורג גבוה יותר בליגה
מפחד לדבר על ההגנה, כרגע בבחינת too good to be true
תענוג.
רייבנס מאכזבים והנתון שציינת לא מעודד. אני מתנחם בכך שהסיינטס נראים נפלא.