בקושי הספקנו למצמץ וכבר הגענו לאמצע הסדרה, והפעם - 2 עמדות מעניינות, במחיר של 1!
שתי עמדות שהולכות בכיוונים כל כך מנוגדים בשנים האחרונות - כפי שניתן לראות בשורה העליונה מצד ימין של התרשים למטה (מציג מגמה של השקעת בחירות דראפט לאורך השנים בעמדות השונות):
כמובן שמה שקורה בדראפט מקרין גם על הפרי-אייג׳נסי (ולהפך) והחלון האחרון היה דוגמא מצוינת:
בעוד שראנינג בקס מובילים רבים הגיעו לתום חוזה ועברו קבוצה (סקוואן בארקלי, ג׳וש ג׳ייקובס, אוסטין אקלר, דרק הנרי ועוד) ונוספים נחתכו (ג׳ו מיקסון, אארון ג׳ונס) - השמות ה״גדולים״ בעמדת הטייט אנד היו דלטון שולץ ונואה פאנט (אף אחד מהם לא בדיוק סופרסטאר), ושניהם חזרו בסופו של דבר לקבוצה בה סיימו חוזה.
ובכל זאת, אם נסתכל על החלק העליון של הדראפט בעשור האחרון (2014-2023) - עדיין נראה שם יתרון ל-RBs:
כמות ראנינג בקס שנבחרו בטופ 10 בעשור האחרון: 6 (ביז׳אן רובינסון, סקוואן, פורנט, מקאפרי, אליוט, גרלי)
כמות ראנינג בקס שנבחרו בסיבוב הראשון בעשור האחרון: 14 (ביז׳אן, גיבס, נאג׳י האריס, איטיין, אדווארדס-הילייר, ג׳ייקובס, סקוואן, פני, מישל, פורנט, מקאפרי, אליוט, גרלי, גורדון)
כמות טייט אנדים שנבחרו בטופ 10 בעשור האחרון: 3 (פיטס, הוקנסון, איברון)
כמות טייט אנדים שנבחרו בסיבוב הראשון בעשור האחרון: 9 (קינקייד, פיטס, פאנט, הוקנסון, הרסט, האוורד, אינגרם, נג׳וקו, איברון)
עד כאן שלב הסקירה היסטורית, ולפני שנתקדם לדירוגים - אציע גם סקירה היסטורית של סדרת ההכנה לדראפט, והזדמנות לחזור אחורה ולהשלים פרקים שאולי פספסתם עד כאן:
ועכשיו, אחרי שהשלמתם פערים, נתחיל בסקירות החדשות - וראשונים יעלו ויבואו נציגי הבקפילד.
ראנינג בקס
נתחיל באמירה כללית לגבי מחזור ה-RBs הזה: זו תהיה הפתעה אם אפילו אחד מהם ייבחר לפני אמצע-סוף הסיבוב השני. אין כאן פרוספקטים זוהרים מהז׳אנר של ביז׳אן או גיבס בעונה שעברה, וכנראה שגם לא מדרג אחד נמוך יותר. שוב - הכול על הנייר, וכבר ראינו ולמדנו שבחירות מאוחרות בעמדה יכולות להיות מאוד אפקטיביות (איזייאה פאצ׳קו, למשל, נבחר ב-2022 בסיבוב השביעי, והוא מחזיק לצ׳יפס את משחק הריצה בשתי העונות האחרונות).
מקום 1 - ג׳ונתן ברוקס, טקסס
האיש שהחליף את ביז׳אן רובינסון בבקפילד של טקסס הוא RB1 של מרבית האנליסטים המובילים שנתקלתי בהם. שימו לב - השם של הבחור הוא Jonathon ולא Jonathan.
יתרונות:
נתחיל בטבלה יפה של Football Insights שמצביעה על נתון שלגמרי אפשרי לגזור ממנו על הפיזיות של ברוקס - הוא מוביל את המחזור הזה מבחינת יארדים לנשיאה לאחר המגע הראשוני (4.13 יארדים לנשיאה). הנתון שמשמאל, אגב, הוא אחוז היארדים, מתוך סך היארדים, שצבר כל RB מנשיאות של 15 יארדים ומעלה (או במילים אחרות - איזה אחוז מסך היארדים שצבר בקולג׳ הוא ממהלכי ריצה גדולים?) - גם כאן, ברוקס מדורג 4 במחזור. מה שמראה על שילוב בריא בין פיזיות ליכולת יצירה של מהלכים גדולים בעזרת המהירות שלו (היא לא עילאית, אבל מספיק טובה).
כפי שניתן לראות במגוון ההיילייטים כאן למטה, לצד היכולת הפיזית להשיל מעליו מתקלים, לברוקס יש כאן רגליים זריזות ויכולת שינוי כיוון טובה, שמאפשרים לו לחמוק ממתקלים אחרים.
אפשר לראות גם כאן שנעשה בו שימוש במשחק המסירה, בעיקר בסקרינים (20 תפיסות ל-286 יארדים ב-2023), כך שהוא יכול להיות כלי רלוונטי במשחק המסירה (אבל לא צפוי להיות הרבה מעבר לכך).
חסרונות:
נתחיל בפציעה בברך (ACL) שסבל לקראת סוף העונה וגרמה לו לפספס את ארבעת המשחקים האחרונים - פציעה שלפי כמה פרשנים מונעת מברוקס להיות פרוספקט עם פוטנציאל סיבוב 1. לפי ההערכות - הוא צפוי להשתקם בזמן לקראת פתיחת מחנה האימונים בקיץ. אותי באופן אישי מדאיגה העובדה שמלבד העונה האחרונה בטקסס (1,139 יארדים ו-10 טאצ׳דאונים) מעולם לא הייתה לו עונה עם יותר מ-200 יארדים על הקרקע (למען ההגינות ב-2021 ו-2022 ביחד היו לו 51 נשיאות, כשב-2023 היו לו 187).
האחוז ריצות שנבלמו ב-LOS או מאחוריו (מה שנקרא - Stuffed Runs %) של ברוקס הוא יחסית גבוה (15%), אבל זה משהו שאפשר לייחס בקלות ליעילות של קו התקפה לחסימה למהלכי ריצה.
ראיתי כמה סקאוטים שטוענים שברוקס לא חוסם טוב במהלכי מסירה, אבל במקביל נתקלתי בנתון סותר לחלוטין, שלפי PFF הוא במקום השני במחזור בציון כחוסם (77.0).
מה אומרים המוק-דראפטים? המגמה הכללית היא אמצע-סוף סיבוב שני או תחילת סיבוב שלישי, והבחירה הפופולארית היא הקאובויס בבחירה 56.
השוואה פופולארית: זאק מוס / דיאנג׳לו וויליאמס
שורה תחתונה שלי: הפציעה (בעיקר בתזמון שלה) היא סיבה לדאגה. עניין חוסר הניסיון בתור feature back גם מדאיג, אבל מצד שני - כנראה שיש כאן פחות שחיקה (סוגייה פופולארית בהקשר לרצים צעירים). בשביל קבוצה עם צורך מובהק וקו התקפה סולידי (הקאובויס בהחלט דוגמא טובה) יכולה להיות כאן התאמה.
מקום 2 - טריי בנסון, פלורידה סטייט
האיש שרוב המוקים שמו ראשון בהיררכיה, אבל אני החלטתי ללכת עם דעת האנליסטים המובילים ושמתי את ברוקס במקום הראשון.
יתרונות:
בנסון היה סופר-פרודוקטיבי בשנתיים שלו ב-FSU (אחרי מעבר מאורגון, ששם בקושי נגע בכדור): הוא צבר בסך הכול ב-310 נשיאות 1,895 יארדים ו-25 טאצ׳דאונים.
יש לו גם מהירות מצוינת - הוא רץ 40 יארד ב-4.39 בקומביין (אחוזון 93), וזה אולי הדבר הראשון שמזנק מהמסך כשרואים אותו רץ:
לפי PFF הוא אחד הרצים הכי אפקטיביים בלגרום לשחקני הגנה לפספס אותו ( לפי מדד שנקרא Elusive rating) והוא עשה זאת בפער ניכר:
הוא גם הוביל את המחזור ב-MTF (Missed Tackles Forced) לנשיאה, אחוז הריצות שלו שהפכו למהלכים גדולים (של יותר מ-15 יארדים), וכפי שראינו בטבלה הקודמת שהצגתי - הוא היה רביעי ביארדים לאחר המגע הראשוני לנשיאה.
בנסון הוא גם אפקטיבי יחסית כתופס, והוא אחד מ-6 פרוספקטים בלבד משני הדראפטים האחרונים שיש להם בממוצע מעל 3.8 יארדים לאחר מגע לנשיאה, וגם מעל 1.0 YPRR (Yards per Route Run) - האחרים הם ביז׳אן רובינסון, טיאג׳י ספירס, גבון אייצ׳ן, ושניים נוספים שמיד ארחיב עליהם - באקי אירווינג ואודריק אסטימה.
אם ברוקס מדורג שני במחזור כחוסם לפי PFF, אז בנסון ניצב מיד אחריו (ציון 75.4).
חסרונות:
גם בנסון עבר סדרה של פציעות לאורך הקריירה - בעיקר בתיכון.
למרות נתוני ה-Elusiveness שהצגתי קודם, ראיתי כל מיני סקאוטים שטוענים שבנסון בעצם לא חמקמק כפי שאפשר לצפות - הוא גורם לאנשים לפספס בעזרת המהירות שלו, ולא בזכות זריזות רגליים או עוצמה מיוחדת בריצה (צריך לציין כאן שדווקא ב-Bench Press בקומביין הייתה לו תוצאה טובה מאוד - אז לפחות בפלג גוף עליון, לא חסר לו כוח).
מה אומרים המוק-דראפטים? סוף סיבוב שני או תחילת סיבוב שלישי, כאשר הקונצנזוס מכוון לבראונס בבחירה 54 (לא בטוח כמה זה יהיה גבוה בסדר העדיפויות שלהם)
השוואה פופולארית: ג׳וש ג׳ייקובס
שורה תחתונה שלי: כאמור, בנסון הוא הבחירה הפופולארית בקרב מרבית האוהדים והסקאוטים הצעירים (הוא פשוט הרבה יותר flashy) בעוד שברוקס הוא חביב האנלסטים הותיקים, ובכל מקרה - בנסון וברוקס צפויים להיות RB1 ו-RB2 בדראפט הזה. הקאובויס שהזכרתי הם יעד מעניין, ולצידם עוד קבוצות שצריכות עומק נוסף בעמדה: צ׳ארג׳רס, פאקרס ובנגלס ביניהן.
מקום 3 - בלייק קורום, מישיגן
מישיגן רצו בשנה שעברה לאליפות המכללות (תרתי-משמע) תוך התבססות על הגנת ברזל ומשחק ריצה, וכמובן שקורום היה חלק בלתי נפרד מכך. הוא פרוספקט די מקטב, אבל החלטתי להכניס אותו כאן למקום השלישי שלי, מיס אסביר מדוע:
יתרונות:
הבן אדם יודע לסיים את העבודה ברדזון ביעילות היסטורית ממש - היו לו לא פחות מ-25 (!) טאצ׳דאונים ברדזון בעונת 2023 בלבד (מתוך 27 בסך הכול)
Michigan RB Blake Corum: 25 red zone rushing TDs in 2023. The most by a Power 5 player in a single season since PFF began tracking college data in 2014. Pitt Panther legend James Conner ranks 2nd with 23 in 2014.
יש לו זריזות רגליים שקופצת מהמסך, ולדעתי גורמת לשני הפרוספקטים שמעליו להיראות מאוד כבדים:
קורום הצליח להשלים בקומביין לא פחות מ-27 דחיקות בתרגיל ה-Bench Press (אחוזון 95) - אותה תוצאה של פרוספקט ה-OT המוביל, ג׳ו אלט!
לא שזה חלק מהמשחק שלו שבא לידי ביטוי במשחקים עצמם, אבל קורום גם הצליח לתפוס את תשומת הלב של סקאוטים עם היכולת שלו להתביית ולקלוט מסירות לעומק, כשתפס כמה וכמה כאלו מג׳יי.ג׳יי מקארתי בפרו-דיי האחרון של מישיגן.
חסרונות:
קורום מבוגר יותר משני השמות הקודמים ברשימה (יהיה בנובמבר בן 24 - מבוגר מברוקס בכ-3 שנים ומבנסון בכשנתיים).
הוא לא היה בקולג׳ איום רציני לביג-פליי, בלשון המעטה - שימו לב לאורכים של הטאצד׳אונים שלו ב-2023 (לפי מספר היארדים): 30, 22, 17, 12, 6, פעמיים מ-5 יארדים, 4, 4 פעמים מ-3 יארדים, 7 פעמים מ-2 יארדים, ועוד 8 פעמים מיארד אחד או פחות. כמו שאפשר לראות בנתונים שהצגתי מוקדם יותר - הוא במקום השני מהסוף ביצירת יארדים אחרי המגע הראשוני (3.04 לנשיאה בלבד).
מה אומרים המוק-דראפטים? סוף סיבוב שלישי - תחילת סיבוב רביעי
השוואה פופולארית: מוריס ג׳ונס דרו
שורה תחתונה שלי: חושב שקורום יהיה התאמה אדירה (מכל סיבה אפשרית) להתקפה של הארבו וגרג רומן בצ׳ארג׳רס. לא יודע אם זה יקרה, אבל זה מרגיש מסוג הדברים שתסריט ה-NFL הקלאסי ידרוש. הגיל כאן הוא בהחלט דאגה, אבל מבחינה מה שרואים בקלטת - הוא פרוספקט מלהיב יחסית לעובדה שיצר את מרבית האימפקט בריצות קצרות בעונה האחרונה.
מקום 4 - באקי אירווינג, אורגון
אחד השמות הידועים לשמצה ביותר מאז הקומביין נכנס כאן למקום הרביעי - מיד ננסה להבין אם הקלטת אכן מתכנסת אם התוצאות העגומות מאוד שנמדדו...
יתרונות:
אירווינג נחשב לתופס הכי טוב ופרודוקטיבי בעמדה שתמצאו בדראפט הזה (לא פחות מ-56 תפיסות ל-413 יארדים ו-2 טאצ׳דאונים ב-2023 בלבד). 56 תפיסות זהו הנתון הגבוה ביותר מכל הרצים הקולג׳ בעונה שעברה.
אפשר לראות הרבה זריזות וחמקמקות בקלטת שלו:
והמספרים גם מגבים את זה היטב - בשילוב עונות 2022-2023, היה לו את הנתון הגבוה ביותר של MTF בממוצע לנשיאה עם נתון של 0.4 (כמה שמות מהעבר עם נתונים דומים: ג׳אוונטה וויליאמס עם 0.44, ביז׳אן רובינסון וטראוויס איטיין עם 0.42). ב-2023 הייתה לו את כמות ה-MTF הגבוהה ביותר במחזור (69 לעומת 64 של אודריק אסטימה וג׳ונתן ברוקס שבמקום השני).
השורה התחתונה שלו באורגון ב-2023 הייתה מאוד מרשימה: ב-14 משחקים בלבד - 1,593 יארדים בסך הכול ל-13 טאצ׳דאונים.
חסרונות:
אירווינג נראה רע מאוד באימון שלו בקומביין - למעשה, פרשנים רבים סימנו אותו כמניה הכי מקוררת מכל השחקנים שהגיעו לאירוע ועברו אימון מלא. כמה חלש הוא היה? הפירוט המלא כאן למטה, אבל השורה התחתונה היא ציון אתלטי יחסי (RAS) של 2.28 מתוך 10 - מקום 1,348 מתוך 1,745 רצים שנמדדו מאז 1987 {אני חושב שבהמשך הציון השתפר מעט לכיוון ה-3.5, אבל אתם מבינים את הכיוון).
החולשה לא באה לידי ביטוי רק בתוצאות המבחנים, אלא גם במדידות: גובה (אחוזון 19), משקל (אחוזון 6), ומוטת זרועות (אחוזון 1!).
מה אומרים המוק-דראפטים? אם בסוף השנה שעברה היו מוקים רבים שחזו לאירווינג בחירה באמצע הסיבוב השני, מאז הקומביין הוא כבר צנח לאיזור אמצע הסיבוב הרביעי (ואף נמוך מכך).
השוואה פופולארית: אארון ג׳ונס
שורה תחתונה שלי: אני לא מוטרד במיוחד ממספרי הקומביין הגרועים - צריך להבין שלא כל רץ יתאים לכל תפקיד ספציפי במשחק הריצה, ומעבר לכך - נתקלתי איפשהו בהשוואה בין הפרופיל האתלטי של אירווינג לזה של קיירן וויליאמס (בחירת סיבוב 5 שהצליח בעצמו מאוד ב-NFL). ואגב וויליאמס - אני חושב שהראמס זו אופציה מעניינת, כמו כל קבוצה שאוהבת להשתמש ברצים במשחק המסירה וחסר לה עומק בעמדה.
מקום 5 - אודריק אסטימה, נוטרדאם
יש אנליסטים ותיקים שחושבים שהוא הפרוספקט השני בטיבו בעמדה, אבל לפי הקונצזוס מוק-דראפטים - הוא בקושי בטופ 10. קשה למצוא כאן פרוספקט יותר מקטב מאסטימה, וננסה לפענח כאן איפה נמצאת האמת:
יתרונות:
אסטימה הוא רץ גדול ופיזי, ואפשר לראות את זה גם במספרים - מקום ראשון במחזור מבחינת Stuffed% (עם 11% בלבד) ומקום שני ביארדים לאחר מגע לנשיאה.
מבחינת עמידות (כן, יש דבר כזה אפילו לראנינג בק) - הוא לא פספס משחק בגלל פציעה בשלוש עונות בקולג׳. בעונה האחרונה, הוא היה ״סוס עבודה״ לכל דבר ועניין - 210 נשיאות ב-12 משחקים, ל-1,341 יארדים ו-18 טאצ׳דאונים. מדובר ברץ סולידי מאוד, שקשה לייצר מולו מהלך מפסיד, ולרוב ייצר במשחק הריצה של נוטרדאם את מה שצריך ממנו בכל מהלך.
לפי נתוני PFF - מבין כל הרצים בקולג׳ שהיה להם בממוצע לפחות 10 נשיאות למשחק בממוצע - אסטימה מדורג במקום הרביעי מבחינת ציון כרץ (ציון 94). אגב, בלייק קורום מדורג ראשון (ציון 96.2) והשמות האחרים בחמישייה המובילה הם ביז׳אן רובינסון (מקום 2 עם ציון 96.1), ג׳אוונטה וויליאמס (מקום 3 עם ציון 95.9) וזאק שארבונה במקום חמישי (ציון 93.5).
חסרונות:
לאסטימה אין את המהירות שנדרשת מרץ בדרך כלל - הוא רץ 40 יארד ב-4.71 (אחוזון 10 בלבד). יש לו 26 תפיסות בסך הכול בשלוש עונות מלאות בקולג׳ - כך שגם כתופס הוא לא ממש היה פקטור. ואם כבר מנסים לבחון כאן פוטנציאל כרץ שיכול להישאר על המגרש 3 דאונים - אז גם בחסימה למסירה הוא יחסית התקשה בקולג׳.
מה אומרים המוק-דראפטים? אמצע-סוף סיבוב רביעי
השוואה פופולארית: לגארט בלונט
שורה תחתונה שלי: לא נראה כמו פרוספקט שיתאים טוב לכל התקפה בליגה. חושב שקבוצות שיכולות לתעדף אותו הן כאלו שצריכות חיזוק של Power Back במצבים של יארדים קצרים (אולי הבילס?).
לאיזה מהרצים תהיה הקריירה הכי מוצלחת?
- ג׳ונתן ברוקס
- טריי בנסון
- בלייק קורום
- באקי אירווינג
שמות נוספים לשים עליהם עין: ג׳יילן רייט (טנסי), מרשון לויד (USC), בריילון אלן (ויסקונסין), וויל שיפלי (קלמסון), ריי דיוויס (קנטאקי).
סיימנו לרוץ על הרצים - ועכשיו נעבור לעמדת הטייט אנד, והנה נתון סטטיסטי מאוד מעניין לגביה.
מבין כל העמדות על המגרש - שיעור השחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון ונבחרו לפרו-בול לפחות פעם אחת (בהנחה שזהו מדד רלוונטי לבחירה מוצלחת, בעיניכם) - הוא הגבוה ביותר: 16 מתוך 26 (יותר מ-61% אחוזים).
אגב, בסיבוב השני - 7 מתוך 40 עמדו ביעד הזה (17.5%), ובסיבוב השלישי - 8 מתוך 58 (13.79%).
מקום 1 - ברוק באוורס, ג׳ורג׳יה
אחד השמות הנוצצים ביותר בדראפט הזה (אם בוחנים את כלל העמדות, לא רק TE), ומי שנחשב לטאלנט של אחת לדור בעמדה, פותח את הרשימה הזאת. אקדיש לו כאן את מרבית תשומת הלב...
יתרונות
נתחיל בתפוקה המטורפת של באוורס בשלוש עונות בג׳ורג׳יה (40 משחקים): 175 תפיסות, 2,538 יארדים ו-31 טאצ׳דאונים בסך הכול. לפי נתוני PFF, הוא הטייט-אנד הטוב ביותר שנמדד על ידי מערכת הדירוג שלהם אי-פעם (מאז שהחלה לפעול ב-2004) במדדים הבאים: ציון כתופס (94.3), סה״כ יארדים באוויר, סה״כ ירדים אחרי התפיסה, סה״כ MTF, סה״כ יארדים באוויר. בנוסף, הוא מעולם לא פימבל את הכדור ב-194 נגיעות בקריירה.
ישמו לב לשילוב הנדיר בין אפקטיביות כתופס (מיוצגת כאן על גבי ציר Y במדד YPRR) וכחוסם (ציר X):
אפשר לראות שב-5 העונות האחרונות - הוא וטריי מקברייד מהקרדינלס נמצאים בליגה משלהם.
לבאוורס יש, לכאורה, מהירות נדירה לעמדה (4.48 לא רשמי - לא נמדד בקומביין או בפרו-דיי, שהוא טכנית אחוזון 98). תהיה המהירות הרשמית אשר תהיה - אין ספק שהיא קיימת, ובגדול:
זו סיבה אחת לכך שהוא מסוכן מאוד עם הכדור אחרי התפיסה - למעשה, יש לו יותר YAC (יארדים אחרי התפיסה) ב-2023 מרסיברים כמו מארווין האריסון ג׳וניור, רום אודונזה ובריאן תומאס:
עמדת הטייט אנד עוברת הרבה שינויים בשנים האחרונות, ואולי השינוי הבא הוא יותר ריצות מהבקפילד? במידה וכן - אז באוורס הוא בהחלט מועמד מוביל להיות נביא הבשורה הזאת - 57% מהריצות שלו בקולג׳ (11 מתוך 19) הפכו לדאון ראשון, כולל 5 טאצ׳דאונים על הקרקע:
חסרונות
דיברנו על כך שבאוורס לא השתתף במבחנים בקומביין, אבל הוא לקח חלק בבדיקות הגופניות ובמדידות וצצו משם כמה סימני שאלה שיכולים להיות רלוונטיים למעבר ל-NFL: מבנה הגוף של באוורס צנום, יחסית (גובה אחוזון 21, משקל אחוזון 19), גם גודל הידיים ומוטת הזרועות מתחת לממוצע לעמדה. כדי להכניס את כל הנתונים האלה לפרופורציה - הנה הוא בתמונה מלפני מספר שבועות, מול גרונק האגדי:
אם ממש מנסים להיתפס על קטנות, אז אפשר לציין את העובדה שהתפוקה שלו, במובנים מסוימים, חוותה רגרסיה מאז העונה הראשונה שלו בקולג׳ - אז תפס הכי הרבה טאצ׳דאונים (13) ב-YPR הגבוה ביותר (15.8).
מה אומרים המוק-דראפטים? הג׳טס הם האופציה הפופולארית בבחירה 10, בחירות נוספות הן הסיינטס ב-14 והצ׳ארג׳רס ב-5.
השוואה פופולארית: טריי מקברייד
שורה תחתונה שלי: וואו, אחת מלקטי ההיילייטס המלהיבים ביותר שנתקלתי בהם במהלך הסדרה הזאת. נראה שהבן אדם הוא פשוט כלי נשק קטלני בהתקפה, ושובר במובנים רבים את התבנית החדשה של טייט-אנד בליגה. אני חושב שהוא שווה בחירות טופ 15 לקבוצה שצריכה חיזוק במשחק המסירה, ונראה שהוא מסוגל להיות מטרה מובילה במשחק המסירה משבוע 1.
מקום 2 - ג׳טאביון סנדרס, טקסס
יהיה קשה להמשיך לנתח את העמדה אחרי הפתיחה הזאת, אבל ננסה - עם נציג שני בפרק 5 לאוניברסיטת טקסס.
יתרונות
כתופס, סנדרס הוא הנשק היעיל ביותר במחזור אחרי באוורס - בשנתיים האחרונות בטקסס היו לו 99 תפיסות ל-1,295 יארדים ו-7 טאצ׳דאונים - שהיו שווים ל-18% מהיארדים של הקבוצה שלו באוויר (מקום 2 במחזור אחרי באוורס - עם 22%).
הוא רץ ראוטים מצוינים, ויש לו ידיים מאוד אמינות. ב-2023 הוא הוביל את כל הטייט-אנדים בקולג׳ עם 15.2 יארדים בממוצע לתפיסה.
חסרונות
הוא מעט גדול וכבד יותר מבאוורס, אבל גם הוא קטן-מימדים יחסית לעמדה. סנדרס לא נחשב לחוסם טוב במיוחד, ומתקשה במיוחד כשהוא נדרש להתמודד עם ראשרים מהאדג׳.
מה אומרים המוק-דראפטים? אמצע סיבוב שני
השוואה פופולארית: ג׳ראלד אוורט
שורה תחתונה שלי: אני לא רואה את סנדרס מגיע לקבוצה שמתעדפת טייט אנדים כחוסמים במשחק הריצה, ומכיוון שזוהי תכונה נדרשת אצל רוב מתאמי ההתקפה בליגה בימיני - לא אתפלא לראות אותו גולש נמוך יותר מהקונצנזוס הצפוי במוק-דראפטים (סוף סיבוב שני / סיבוב שלישי).
מקום 3 - ת׳יאו ג׳ונסון, פן סטייט
אחד הכוכבים הגדולים של הקומביין האחרון, שהצליח להקפיץ דרמטית את המניה שלו (ומיד תבינו מדוע זה חשוב במיוחד כשמדובר בעמדה הספציפית הזאת על המגרש).
יתרונות
אחרי שניתחנו שני שחקנים under-sized, יש לנו כאן פרוספקט בגודל אידיאלי, אבל זה לא גרע בשום צורה מהיכולות האתלטיות המדהימות שלו - עם RAS מדהים של 9.98 - השלישי בטיבו בעמדה אי-פעם! הוא סיים באחזון 90 ומעלה בשלל מבדקים, ביניהם הריצה ל-40 יארד, קפיצה לרוחק וקפיצה לגובה.
בניגוד לעמדת הרסיבר, נדמה שיש קורלציה די טובה בין מהירות לתפוקה כטייט אנד ב-NFL (לפחות מבחינת כמות יארדים ממוצעת באוויר לעונה):
בכלל, למרבית הטייט-אנדים המובילים בליגה היה RAS של 9 ומעלה בקומביין (טראוויס קלסי - 9.27, ג׳ורג׳ קיטל - 9.52, קייל פיטס - 9.66, סאם לאפורטה - 9.25, טי.ג׳יי הוקנסון - 9.18), וזוהי הקורלציה עם מדדים אחרים מהמבחנים:
מארק אנדרוז הוא החריג היחיד מבין השמות המובילים, עם RAS שהיה נמוך מ-8 בקומביין שלו.
מבחינת פרודקשן כתופס - האיש לא ממש מתקרב למספרים של שני המקומות הראשונים. עונת השיא שלו הייתה 2023, בה רשם 34 תפיסות ל-341 יארדים ו-7 טאצד׳אונים. אבל הצד החיובי כאן הוא שהוא רשם שיפור די משמעותי בכל אחת מ-4 שנותיו בקולג׳.
חסרונות
כאמור, הוא לא נשק במשחק המסירה ברמה של שני השמות המובילים ברשימה (ולמעשה, גם לא ברמה של השם שיבוא מיד אחריו) - גם מבחינת יכולת ריצת הראוטים שלו, וגם מבחינת האמינות והיציבות בידיים.. למרות שהציג כוח פיזי בקומביין, הוא לא הצטיין במיוחד כחוסם בקולג׳.
מה אומרים המוק-דראפטים? תחילת סיבוב רביעי
השוואה פופולארית: ג׳ימי גרהאם
שורה תחתונה שלי: אם הוא ינחת בקבוצה שתדע ללמד אותו לרוץ ולתפוס - הוא יכול להיות Steal רציני בדראפט הזה. יש לו את כל הנתונים הפיזיים להיות טייט-אנד ברמה גבוהה מאוד, אבל הוא פרוספקט שידרוש לא מעט עבודה. אני שמתי אותו כאן במקום השלישי, כי נראה שהתקרה שלו גבוהה במיוחד (אפילו שהרצפה יכולה להיות נמוכה יחסית).
מקום 4 - קייד סטובר, אוהיו סטייט
האיש שמרבית האנליסטים מדרגים כ-TE3 בדראפט הזה, נוחת אצלי במקום הרביעי.
יתרונות
אם הייתי דבק במדדים של פרודקשן בקולג׳ (בעיקר כתופס) - סטובר היה גם כאן במקום השלישי: בשנתיים האחרונות הוא צבר 982 יארדים ב-77 תפיסות, שתורגמו ל-10 טאצ׳דאונים.
למרות המספרים האלה, מרבית ההיילייטים של סטובר שמצאתי התייחסו ליכולת שלו כחוסם במשחק הריצה:
חסרונות
5 שנים בילה סטובר באוהיו סטייט, והוא יהיה ביוני כבר בן 24. למרות הותק הזה - סטובר למעשה שיחק רק 3 שנים כשחקן פותח בהתקפה של אוהיו סטייט, היות והוא התחיל את המסלול שלו בקולג׳ כליינבקר ו-DE, ואחרי ההסבה לטייט-אנד, חלפה שנה נוספת עד שקיבל סנאפים משמעותיים בהתקפה.
מה אומרים המוק-דראפטים? סוף סיבוב שלישי
השוואה פופולארית: הית׳ מילר
שורה תחתונה שלי: נראה פרוספקט יותר בשל מג׳ונסון להיות טייט אנד שני במערכים של שני טייט אנדים על המגרש (מספיק וורסטילי כבר עכשיו כדי להיות יעיל כחוסם וכתופס), אבל מרגיש שהתקרה כאן נמוכה יותר משל שלושת השמות שמיקמתי מעליו.
מקום 5 - אריק אול, איווה
אי אפשר לסיים את הרשימה בלי הנציג של TE-U, הקולג׳ שהפך ליצרן הטייט אנדים המוביל בשנים האחרונות (סאם לאפורטה וג׳ורג׳ קיטל הם השמות הבולטים מהשנים האחרונות). מרבית האנליסטים היו מעדיפים למקם כאן את סינו מקנזס סטייט, אבל ננסה ללכת על הוויילדקארד מאיווה בניתוח האחרון לפרק הזה.
יתרונות
שלוש נקודות חוזקה עיקריות שחוזרות אצל עצמן בהקשר של אול: היכולת לתזמן היטב קפיצות לכדורים שנמסרים לגובה, לצבור יארדים אחרי התפיסה (YAC) והיכולות שלו כחוסם. את כל אלה אפשר לראות בסרטונים הבאים (מספר 83 של איווה בשחור):
חסרונות
בדומה לסטובר, גם לאול ימלאו יחסית בקרוב 24 (בחודש ספטמבר), ואם כבר הלכנו על ההייפ של איווה - אז חשוב לציין שאת 4 השנים הראשונות בקולג׳ הוא בכלל בילה במישיגן. עונת השיא שלו כתופס הייתה לפני שנתיים (2021) - עם 38 תפיסות ל-437 יארדים ו-2 טאצ׳דאונים. למעשה, היו לאול רק 5 טאצ׳דאונים באוויר לאורך כל הקריירה שלו בקולג׳ (3 בעונה שעברה). ככלל, הוא לא הצליח להראות בקולג׳ יכולת להיות פקטור משמעותי במשחק המסירה.
החסרון המרכזי שיכול לדרדר אותו משמעותית בלוחות של קבוצות: הוא סיים את השנתיים האחרונות על הסיידליין בגלל פציעות.
מה אומרים המוק-דראפטים? סיבוב 5-6
השוואה פופולארית: קמרון לאטו
שורה תחתונה שלי: אול הוא פרוספקט שלא ממש נמצא על הרדאר של הרבה אנליסטים, ונחשב ליותר Sleeper מכל דבר אחר. החלטתי בכל זאת להכניס אותו כאן בגלל החיבור לאיווה ובגלל שאהבתי מה שראיתי בקלטת שלו. ככל הנראה יהיה בחירת יום 3, ששם חלק גדול מהבחירות הן הימורים בכל מצב.
שמות נוספים לשים עליהם עין: בן סינו (קנזס סטייט), ג׳הים בל (פלורידה סטייט), ברווין ספאן-פורד (מינסוטה),ג׳ארד ווילי (TCU), דאלין הולקר (קולורדו סטייט)
לאיזה פרוספקט טייט-אנד יהיו הכי הרבה יארדים בעונה הבאה?
- ברוק באוורס
- ג׳טאביון סנדרס
- ת׳יאו ג׳ונסון
- קייד סטובר
עד כאן הפרק החמישי בסדרה. נתראה בפרק הבא (ככל הנראה בשבוע הבא) - שיתמקד בחלק הפנימי של קו ההתקפה (IOL), בעמדות הסנטר והגארד.
צריך לזכור שהראנינג בק זאת עמדה שהפכה להיות העמדה שהכי פחות רואה כסף ביחס לכמות הנגיעות בכדור. וכמובן ביחס להתפתחות של המשחק שהפך להרבה יותר מבוסס מסירה מאשר ריצה.
אני לא בדקתי לעומק אבל לדעתי זאת העמדה שמרוויחים בה הכי פחות בממוצע לשחקני התקפה. וזאת גם אינדיקציה לירידה במעמד של העמדה.
לא הבנתי מי זה היברון, האם התכוונת להוקנסון שנבחר ע"י דטרויט וכעת משחק אצל הוקינגס?