יאללה, דיברנו טאגים, דיברנו חוזים, דיברנו שחקנים חופשיים, עברנו גם את הקומביין - ועכשיו אפשר להתחיל לשאת עיניים לעבר ה-25 באפריל, בניו אורלינס, היום בו ייצא לדרך הדראפט הבא.
זהו הפוסט הראשון שלי (שאתם ביקשתם שאוציא כבר השבוע בסקרי טוויטר/X וטלגרם שעשיתי) מתוך סדרה שתתמקד בכל פעם בעמדה אחרת על המגרש:
פרק 1 - קוורטרבקים
פרק 2 - רסיברים
פרק 3 - ליינבקרים
פרק 4 - קורנרים/סייפטיז (DBs)
פרק 5 - ראנינג בקס + טייט אנדים (לכל עמדה רשימה משלה)
פרק 6 - סנטרים וגארדים (IOL)
פרק 7 - אדג׳ ראשרים
פרק 8 - אופנסיב תאקלים
פרק 9 - דיפנסיב תאקלים
פרק 10 - סיכום + מוק דראפט שלי + עוד כמה הפתעות
לצפייה בהמשך הסדרה (בכפוף להרשמה חינם עם מייל) - לחצו כאן.
הפרק הזה יהיה פתוח לכולם, אבל אם אצליח לעניין אתכם כאן, ותרצו ליהנות מהמשך הסדרה - ״תיאלצו״ להירשם לבלוג (ללא כל עלות, כמובן):
ההרשמה לבלוג ״פיק סיקס״ מעניקה גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, דרך סקירות מקצועיות, ועד לפרקי סדרת הדראפט שלי.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
חשוב לי להכניס כאן גילוי נאות: אני לא מעריץ גדול של פוטבול מכללות, ומדי שנה אני צופה במעט מאוד משחקים. המידע שאני מציג כאן הוא אוסף של חומרים שאספתי ותיחקרתי מפרשנים בקיאים וחכמים ממני (שגם רובם, במבחן התוצאה, כושלים במקרים רבים מאוד). כדי ליצור את הסדרה הזאת, אני סורק את כל הניתוחים, המוק-דראפטים, הפרופילים האתלטיים, ולקטי ההיילייטס האפשריים - ומתכלל אותם לרשימה/דירוג משלי.
אנסה לשמור לאורך על הסדרה על פורמט אחיד, ואציג את 6-8 הפרוספקטים המובילים בכל עמדה לפי הפרמטרים הבאים: יתרונות, חסרונות, השוואות (או Comps - לאיזה שחקן פעיל הפרשנים מקבילים את הפרוספקט הזה), סטאטוס מוק-דראפטים עדכני (תחזית לבחירה ויעד מועדף), מקבץ היילייטים חביבים עליי, וכמובן - שורה לסיכום שלי.
יאללה, יוצאים לדרך עם...
ניתוח הקוורטרבקים המובילים בדראפט 2024:
נתחיל בכמה נתונים מעניינים מאוד שנתקלתי בהם באיזה פוסט לאחרונה. קריאה מומלצת, בהזדמנות, אבל אתרגם ואביא כאן את עיקרי הדברים: קו פרשת המים של הליגה, בכל הקשור לציפיות והיחס מבחירות סיבוב 1 בעמדה, כבר בעונת הרוקי שלהם - היה הבחירה במאט ריאן ע״י הפאלקונס באפריל 2008 - אחרי עונה עגומה שהסתיימה במאזן 4-12, ריאן הוביל את הפאלקונס למאזן 11-5 והופעת פלייאוף ראשונה מזה 5 שנים. ברמה האישית, הוא רשם 3,440 יארדים באוויר ו-16 TD. מאותה, עונה, קבוצות התחילו לזרוק את הרוקי קיוביז שלהם למים העמוקים מוקדם יותר, והמספרים בהתאם:
בעונות 2000-2007: 10 מתוך 21 רוקי קיוביז לא שיחקו יותר מ-5 משחקים בעונה הראשונה בליגה.
בעונות 2008-2023: 7 מתוך 47 רוקי קיוביז בלבד לא שיחקו ביותר מ-5 משחקים בעונה הראשונה בליגה.
ואם מסתכלים על התמונה הגדולה - ההימור השתלם גם מבחינת ביצועים על המגרש:
ממוצעי רוקי קיובי (סיבוב 1) בעונות 2000-2007: 10.3 משחקים, 50.3% השלמה במסירה, 1,890 יארדים באוויר, 9.7 טאצ׳דאונים, 11.4 INTs, פאסר רייטינג 68.5.
ממוצעי רוקי קיובי (סיבוב 1) בעונות 2008-2023*: 12.7 משחקים, 59.6% השלמה במסירה, 2,798 יארדים באוויר, 14.8 טאצ׳דאונים, 11.6 INTs, פאסר רייטינג 79.7.
*כמובן שיש לנו כאן שנים אחרונות עם 17 משחקים, אבל זה לא משהו ששינה דרמטית את הממוצעים.
מצד שני, יש לנו כמה דוגמאות מצוינות (פטריק מהומס, ג׳ורדן לאב...) לתועלת שאפשר להפיק, כשקבוצה לוקחת את הזמן שלה עם בחירת סיבוב 1. ועדיין, על רקע הנתונים האלה - אתם כבר מבינים שאנחנו יכולים לצפות לכמה פותחים, כבר בתחילת העונה הקרובה. מסכימים?
כמה רוקי קיוביז יפתחו השנה בשבוע 1?
0-1
2-3
מעל 3
ועכשיו... נעבור למועמדים, שמרכיבים ביחד מחזור קוורטרבקים שהוא, על הנייר, מהאיכותיים והעמוקים של השנים האחרונות:
מקום 1 - קיילב וויליאמס, USC
האיש שחוצה את העיר שיקגו לשניים (גם אם החצאים לא בדיוק שווים). האיש שפרשנים מכתירים כ״פרוספקט הכי שלם בעמדה מאז אנדרו לאק״. האיש שאנשים מתארים כ״מהומס מלוטש יותר״ (בקולג׳, כמובן. אף אחד לא נסחף עד כדי כך).
מה הסיפור שלו, בדיוק? יצאתי לבדוק:
יתרונות: על פני הדברים - הכול. פשוט ככה. ג׳ואל קלאט, אחד מפרשני הדראפט המובילים בארה״ב, מונה 5 פרמטרים שהוא בוחן בפרוספקט בעמדה: 1. שליטה במשחק מהפוקט; 2. כישרון בזרוע (עוצמה ודיוק לטווחים השונים); 3. תנועה ויכולת אלתור מחוץ לפוקט - כמוסר; 4. יכולת להשפיע על המשחק כ-רץ; 5. חוכמת משחק - להבין מה קורה על המגרש, את ההגנה ואת ההתפתחות של המהלך.
לדבריו, וויליאמס מעולה בכל אחד מהפרמטרים, בדגש על הפרמטר השלישי - שבו הוא הטוב ביותר שהוא העריך מעולם. רוצים להבין מה זה אומר? הנה דוגמא אחת מבין רבות (מסירות תוך כדי ריצה שמאלה, לקיובי ימני, הן כנראה הקשות ביותר לביצוע):
רוצים להבין את פרמטר 4 (איום כרץ) טוב יותר? הנה דוגמא לזה:
וויליאמס זכה בפרס ההייזמן (שמוענק מדי שנה לשחקן הקולג׳ים הטוב ביותר) ב-2022, ויש הטוענים שהוא לא זכה גם ב-2023, פשוט כי התחילו לקחת את הדברים המדהימים שהוא עושה כמובנים מאליהם. בשלוש עונות כפותח (שנתיים ב-USC ועוד שנה באוקלהומה) הוא היה אחראי ל-120 טאצ׳דאונים (27 על הקרקע), מעל 10,000 יארדים באוויר, ומסר ל-14 INTs בלבד, עם מאזן של 23 ניצחונות ו-10 הפסדים (שבהם ההגנה שלו איפשרה ליריב בממוצע כמעט 41 נקודות בממוצע, ולא פחות מ-27). בנוסף, בשנתיים האחרונות שלו בקולג׳, כשהוא היה תחת לחץ - הוא מסר ל-22 טאצ׳דאונים (הוביל את כל ליגות המכללות) ומסר ל-4 INTs בלבד.
ואם כבר יכולות אלתור - הנה עוד אחת מהזריקות המדוברות ביותר של וויליאמס מימיו בקולג׳ - זריקה די מוזרה (על רגל אחת) אבל העוצמה והדיוק מרהיבים (מתוך הטוויטר של הקוורטרבק לשעבר של הברס ואחרות, צ׳ייס דניאל):
חסרונות: הסוגיה המרכזית שפרשנים מסוימים מתקשים להשלים איתה בהקשר של קיילב, היא התדירות שבה הוא מאלתר. יש לו נטייה להאריך מהלכים ״יותר מדי״ - לוותר על ההשלמה הקלה, ולקחת סיכונים מיותרים (הספין-מוב בוידיאו למעלה, למשל, יזכה אותו ב-NFL בצרחות מהמאמן, ובמקרה הרע - תאקל אלים במיוחד משחקן הגנה). חשוב לציין שהוא גם קצת נמוך, ביחס לגובה האידיאלי לשחקן בעמדה (1.83 מ׳) מה שעשוי להקשות עליו לראות את המגרש במצב שבו הפוקט קורס מהאמצע.
הנה טבלה שתכניס את החשש הזה לפרופורציות (שימו לב לשמות האחרים ברשימה):
אז ה״הייטרים״ של קיילב טוענים שדווקא החמקמקות האדירה שלו היא זו שתמנע ממנו ללמוד, להסתגל ולהתפתח. והאמת? גם כשמסתכלים על המשחקים שלו, אפשר לראות בבירור כמה וכמה מהלכים שבהם הוא מנסה בכוח לעשות מהלך גדול, והקבוצה משלמת ביוקר:
דיברנו קודם על כמות ה-INTs היחסית נמוכה כשהיה תחת לחץ בשנתיים האחרונות, אבל מה שהנתונים המתקדמים מראים, זה שב-2023 היו לו 16 Turnover Worth Plays (מהלכים שהיו אמורים להוביל לאיבוד) כשהיה תחת לחץ מהפאס ראש - שזהו הנתון הגבוה ביותר מבין כל הקוורטרבקים במחזור הזה:
קורט וורנר, שיודע דבר או שניים על להיות קוורטרבק מצליח ב-NFL עורר דיון מעניין בעקבות הפוסט הזה שלו לפני הקומביין:
בקצרה: וורנר צפה בהרבה מהלכים של הקיוביז המובילים במכללות, והיה לו קשה עם סגנון המשחק - הרבה מאוד אלתורים, מהלכים מבולגנים, ותוכניות משחק שבלוניות שרחוקות מאוד ממה שהם יראו ב-NFL. והוא מביא את סי.ג׳יי סטראווד בתור דוגמא - שיטת המשחק באוהיו סטייט פשוט לא דרשה ממנו את מה שהתקפה מקצוענית דורשת מקוורטרבק, מבחינת ניהול מידע וקבלת החלטות, ולכן - היכולת לשפוט עד כמה כישרון גולמי וביצועים מרשימים במכללות יתורגמו ל-NFL - מוגבלת מאוד. הרבה אנשים חשבו שזו אמירה שנוגעת ספציפית בוויליאמס.
ועכשיו לביקורות הפרינג׳ שאפשר למצוא על קיילב. אני רק מציג אותן - אתם תבחרו אם לקחת ברצינות. נתחיל במסגרת שממנה הוא בא, שלא באמת הצליחה לייצר קוורטרבקים איכותיים ל-NFL לאורך השנים (השמות הבולטים: מארק סנצ׳ז, מאט ליינארט וסאם דארנולד) - כולם היו באסטים מוחלטים, או הצלחות מוגבלות מאוד וקצרות טווח.
יש גם מי שמנסה להטיל דופי באופי שלו. לטעון שהוא ואביו (שמעורב מאוד בניהול שלו) החליטו להתחמק מהשתתפות בתרגילים בקומביין, ואפילו בבדיקות הרפואיות (צעד חסר תקדים), כי הם חושבים שהמעמד קטן עליהם. ככה קיילב הסביר את הצעד:
ויש, כמובן, את ההתפרקות הרגשית של וויליאמס במשחק האחרון שלו ב-USC (הפסד לוושינגטון) שעשתה המון כותרות בזמן אמת:
מה אומרים המוק-דראפטים? הרוב המכריע של הסימולציות שמות את וויליאמס בבחירה הראשונה בדראפט. נראה שהשאלה היחידה היא - איזו קבוצה תבחר בו? אז הרוב כאן מניח שהברס יישארו שם ויקחו אותו.
השוואה פופולארית: אארון רודג׳רס (גם מבחינת מימדים הם מאוד דומים)
שורה תחתונה: מבחינת יכולות פיזיות וסט כישורים, נראה שיש לו הכול. אבל ההיסטוריה מלמדת שבלי הסביבה המתאימה - זה לא יתורגם כמו שצריך ל-NFL. פטריק מהומס נכנס לליגה במצב שאיפשר לו לשבת שנה על הספסל, ולהתחנך על ברכיו של אחד המוחות ההתקפיים הגדולים בכל הזמנים. וקיילב עתיד להיכנס לפרנצ׳ייז שכשל היסטורית בלטפח קוורטרבקים. אז עכשיו נותר לשאול - ממה הברס חוששים יותר: מעוד סרט שבו הוא הולך למקום אחר ופורח, או מכך שיצליחו לפשל אפילו איתו?
מקום 2 - דרייק מיי, UNC
כנראה שב-80% מהדראפטים ב-20 השנים האחרונות, לפחות, דרייק מיי היה חזק בהתמודדות על הבחירה מספר 1 בדראפט. אבל זה לא דראפט רגיל. ובכל זאת, גם (כמעט כמו תמיד) הדעות מאוד חלוקות - ואני ראיתי טווח סופרלטיבים שנפרש בין ״גרסה מלוטשת יותר של ג׳וש אלן״ (צריך כאן לזכור שאלן יצא מוויומינג כמוצר מאוד גולמי, עם כישרון פיזי חריג אבל עם בעיות בטכניקה), לבין שחקן עם תקרה של ״מייסון רודולף אתלטי יותר״. אז בואו נבדוק לאיזה מבין הקצוות האמת קרובה יותר...
יתרונות: יתרון שהוא תמיד מעט אנדרייטד בעיניי הוא הגיל - מיי הוא רק בן 21 (צעיר בשנה מקיילב וב-3 שנים מג׳יידן דניאלס). האיש בנוי, פיזית, כמו קיובי מהחלומות (ומכאן ההשוואות לג׳וש אלן) - גובהו 1.94 מ׳ (קצת פחות מאלן) ומשקלו 104 ק״ג. זה לא בן אדם שקל להוריד לרצפה, אבל הוא מספיק נייד כדי לחמוק מראשרים עוד לפני שזה נהיה בכלל עניין.
אם אתם רוצים ממש להתלהב מהפוטנציאל כאן, מספיק להסתכל על מקבץ הזריקות הזה נגד ג׳ורג׳יה טק:
היכולת של מיי לשים את הכדור במקום הנכון, גם כשיש חלון פנוי מצומצם למדי, היא אחת המעלות הגדולות שמייחסים לו. לפי PFF - בשנתיים האחרונות היו לו 79 Bit Time Throws (זריקות שהם מגדירים כי זריקות ברמה הגבוהה ביותר של דיוק ותזמון, שבדרך כלל נמסרות יחסית לעומק המגרש ו/או לחלון מצומצם). מאז 2020, לאף קיובי שנבחר בסיבוב 1 לא היו יותר מ-59. הנה עוד אחת שמאוד אהבתי מהז׳אנר:
ואם נלך יותר למחוזות הסושיאל הויראליים - אז הנה מיי זורק כדור מ-80 יארד ופוגע בדיוק בבסיס של שער השדה:
חסרונות: צפון קרוליינה היא עוד מסגרת שלא ידועה במיוחד כבית חרושת לקיוביז איכותיים. התחרות שנגדה מיי התמודד לא הייתה ברמה הכי גבוהה, והוא עדיין סיים במאזן 17-9 בשנתיים שלו שם.
ועכשיו לכמה מספרים יותר רלוונטיים - תוכלו לשים לב במפות החום למטה, שמחלקות את המגרש לאיזורים ובוחנות את הפאסר רייטינג של קיילב, מיי וג׳יידן דניאלס - שלמיי (בניגוד לוויליאמס, ובמידה מסוימת - גם דניאלס) - הייתה בעיה קשה במסירות לצד ימין.
מכאן נעבור למריל הודג׳, עוד אנליסט דראפט די מוערך, שבעיניו - מיי הוא בכלל לא בחירה ראויה בסיבוב 1 בדראפט הזה. הוא בעיקר לא חושב שיכולת המסירה שלו יציבה ועקבית מספיק (לדבריו אלה דברים שקשה לתקן במעבר ל-NFL) והוא גם מודאג מאוד בנוגע לתפקוד שלו תחת לחץ, והיכולת שלו לזהות מראש את הלחץ. המספרים די מגבים את זה:
בעונת 2023, אלה היו נתוני המסירה שלו מיי תחת לחץ (לפי PFF): 43.4% השלמה, 7 טאצ׳דאונים מול 5 INTs, לא פחות מ-28 סאקים ו-3.7% Turnover Worthy Plays (כלומר, בכמעט 4% מהמקרים שבהם היה תחת לחץ - הוא עשה מהלך שהיה עלול לגרום לאיבוד, אם ההגנה הייתה מצליחה לעשות את המהלך - לתפוס INT או להשתלט על פאמבל). ב-2022 המספרים לא היו טובים יותר משמעותית.
מה אומרים המוק-דראפטים? קצת יותר ממחצית מהמוקים שולחים את מיי לקומנדרס בבחירה מספר 2. חיבור שעשוי להיות מעניין, עם מתאם ההתקפה החדש, קליף קינגסברי. מוקים אחרים שולחים אותו לפטריוטס בבחירה 3, ולג׳איינטס בבחירה 6. יש גם מי שחוזה טרייד-אפ של מינסוטה או אטלנטה בשבילו (אבל הם במיעוט).
השוואה פופולארית: ג׳וש אלן / ג׳סטין הרברט
שורה תחתונה: מרגיש לי כמו שחקן עם תקרה קצת נמוכה יותר משל קיילב, אבל עם רצפה הרבה יותר נמוכה. המון סימני שאלה שצוות אימון מעולה יצטרך לדעת לעזור לו להפוך לסימני קריאה, ובשילוב עם הגיל הצעיר ורמת התחרות הלא גבוהה בקולג׳ - זה מקפיץ כאן את הסיכון משמעותית. אני הייתי מעדיף לראות אותו בוושינגטון או בג׳איינטס מאשר בניו אינגלנד - מרגיש שזו תהיה סביבה טובה יותר כדי לפתח אותו, וגם יהיה לו קיובי ללמוד לצידו - האוול (שגם למד ב-UNC), בהנחה שיישאר, או דניאל ג׳ונס.
מקום 3 - ג׳יידן דניאלס, LSU
ראיתי לא מעט פרשנים שלוקחים אותו מעל מיי (מל קייפר, ביניהם). ראיתי כאלה שגם לוקחים אותו מעל קיילב. אבל בימים האחרונים, בעיקר אחרי הקומביין, ראיתי אנשים ששמו את ג׳יי.ג׳יי מקארתי מעליו... בואו ננסה להבין מדוע ולמה:
יתרונות: לאיש יש את הרקורד ואת כל המספרים שאפשר לבקש, אם אתה מחפש פרוספקט שמוכן לליגה של הגדולים - הוא זכה בהייזמן ב-2023 כקיובי של LSU (שיחק ב-SEC, הבית האיכותי ביותר בפוטבול המכללות), ההתקפות בראשותו רשמו 412 יארדים למשחק, הוא פתח בקולג׳ בלא פחות מ-55 משחקים (26 מתוכם ב-LSU, היתר באריזונה סטייט), כך שגם ניסיון יש לו, בארגזים. דניאלס תואם את המודל של הקיובי המודרני בליגה, גם בזכות יכולת ריצה עילאית - יש לו מעל 1,100 יארדים על הקרקע בקריירת הקולג׳ שלו. אלה מספרים מטורפים (לפחות בשנה האחרונה) מול ההגנות הכי טובות שאפשר היה להתמודד איתן כקיובי מכללות - כמו אלבמה, ג׳ורג׳יה ואחרות.
האיש מדויק מהפוקט, קטלני כרץ במגרש הפתוח, ויודע למסור גם בתנועה (כמו שאפשר לראות כאן למטה):
ב-2023, היה לו את ציון המסירה המצטבר השני בטיבו בכל פוטבול המכללות לפי PFF (ציון 92.0), והמספרים שלו היו הכי טובים בליגה במסירות לעומק (ציון 99.2 - 22 טאצדאונים, ללא איבודים ב-63% דיוק). הוא גם היה מקום 3 ב- Big Time Throw Rate (8.4%) ומקום רביעי ב-Turnover Worthy Plays (1.6%).
חסרונות: דיברנו על ניסיון כדבר טוב, אז הנה הצד השני של המטבע - כשהוא יסיים חוזה רוקי, הוא כבר יהיה קרוב לגיל 29! לדניאלס יש גם Sack Rate גבוה יחסית (ויותר משני השמות שמופיעים מעליו) - 7.1% (זה אומר 7 סאקים בכל 100 ניסיונות מסירה - הרבה מאוד). הוא גם נוטה לקחת סיכונים מיותרים כרץ, ולחטוף תאקלים מיותרים שמסכנים אותו בפציעה.
אני לא יודע אם נכון לסמן את זה כחיסרון, אבל בהשוואה לשני הפרוספקטים שמעליו - לבן אדם היו כלי נשק ברמה הרבה יותר גבוהה: מאליק נייברס ובריאן תומאס, בראשם - שני רסיברים, שבסבירות גבוהה יבחרו בסיבוב הראשון בדראפט. איך הוא יושפע אם יגיע לקבוצה שיש בה רסיברים באיכות ירודה (הפטריוטס, למשל)?
אם מנסים לסמן כאן איזו חולשה יחסית במשחק המסירה שלו, אז נחזור לציוני PFF שציינתי מקודם - שם נראה שהוא מדורג רק במקום ה-27 בקולג׳ פוטבול כשמדובר על מסירות לטווח בינוני (ציון 89.4). אפשר לזהות את הירידה היחסית גם בחלק שלו, בטבלה שצירפתי לניתוח של דרייק מיי.
ונסיים את הסעיף הזה בוידיאו של סקאוט שמצאתי, שמנסה לחתור תחת הנרטיב שלדניאלס יש את הכדור העמוק הכי מדויק בליגה - לפי הקליפ הזה, הוא טוען שרק ב-11 מתוך 26 מסירות שלו לעומק ב-2023 הוא היה מדויק:
מה אומרים המוק-דראפטים? מרבית המוקים שולחים את דניאלס לפטריוטס, בבחירה ה-3, או לקומנדרס בבחירה 2. יש גם מי שחוזה שיגיע לג׳אייטנס או לפלקונס, אחרי טרייד-אפ לתוך 6 הבחירות הראשונות.
השוואה פופולארית: למאר ג׳קסון. תבינו לבד למה...
ואלה המספרים של שניהם בעונה האחרונה בקולג׳ (שוב - צריך לזכור את כל הנשק בשני המקרים):
שורה תחתונה: מרגיש לי כמו ״הימור״ פחות מסוכן בהשוואה לשני האחרים, בטוח שביחס למיי. באופן מסורתי, שחקנים שיוצאים מה-SEC מגיעים יותר מבושלים ל-NFL.
מקום 4 - מייקל פניקס, וושינגטון
האיש שהפסיד לדניאלס את פרס ההייזמן ב-2023, והפסיד את אליפות המכללות לג׳יי.ג׳יי מקארתי והארבו. שם שהתחמם סביב ה-Senior Bowl, חטף התקררות קצת אחריו, וקיבל בוסט מכיוון מפתיע בקומביין. מיד גם תבינו למה:
יתרונות: חוזרים לפרשן ג׳ואל קלאט (מהניתוח של קיילב) שלדבריו - פניקס לא רק מצטיין במיוחד כמוסר מהפוקט (שזו התכונה הכי חשובה במעבר ל-NFL), יש לו גם יכולת נדירה למסור עם Leverage - למקם את הכדור בנקודה שבה רק הרסיבר יהיה מסוגל לתפוס אותו, רחוק מהמגן הקרוב ביותר.
שימו לב למסירה הזאת לרום אודונזה:
המוטיב החוזר אצל כל הפרשנים לגביו הוא הדגש על העוצמה האדירה שיש לו במסירה - הוא תירגם אותה בשנתיים האחרונות ל-77 מסירות לטאצ׳דאון לעומת 19 INTs, והוביל את כל המוסרים במכללות מבחינת יארדים באוויר.
התייחסתי קודם להתלהבות שנרשמה סביבו בקומביין... זה לא היה בהכרח בגלל איך שהוא נראה שם כמוסר, אלא בזכות המימדים הפיזיים שלו. למי שלא יודע - במסגרת הבדיקות שעוברים שחקנים באירוע, גם המידות הגופניות שלהם נמדדות, ואצל פניקס בלט במיוחד קוטר הידיים שלו - 10.5 אינצ׳ים (כ-27 ס״מ), נתון שהוא טופ 10 בעמדה בכל הזמנים, וזהה לזה של אנתוני ריצ׳ארדסון (שגבוה ממנו בכמעט 15 סנטימטרים).
והנה האימון של פניקס בקומביין (בניגוד לשלושת השמות מעליו - הוא אכן הופיע לאירוע במלואו):
הוא פחות נייד מהשלושה שמעליו, אבל הוא יודע לזוז מצוין בתוך הפוקט כדי להימנע מסאקים מיותרים (% הלחצים עליו שהפכו לסאקים הוא הכי נמוך מכל הקיוביז שאציג כאן - 5.7% בלבד).
הדוגמא הכי טובה לכך - במשחק ה-Sugar Bowl נגד טקסס - 16 לחצים, עם 0 סאקים:
ֿ
והנה עוד דוגמא עם פרשנות ליכולת קריאת הגנה + מסירה עם Leverage (הפרשנות של הסקאוט מאט וולדמן):
חסרונות: אמרנו כבר שהוא פחות נייד, ויודע לזוז היטב בתוך הפוקט. אבל האם זה מספיק?
הנה מקרה שבו זה עבד הרבה פחות טוב:
פניקס אומנם היה בריא בשנתיים האחרונות, אבל בשנים קודמות הוא עבר שתי פציעות קשות מאוד - ב-ACL ובכתף. דיברנו על הגיל המתקדם של ג׳יידן דניאלס, אז צריך להזכיר גם כאן - הבחור כבר בן 23. על כל המשתמע מכך.
דיברנו גם על זה שלקח את וושינגטון לגמר אליפות המכללות, ונראה מצוין בדרך. אבל הרבה אנשים זוקפים לחובתו הופעה רעה מאוד בגמר נגד מישיגן (27 השלמות מתוך 51 ניסיונות, טאצ׳דאון אחד ו-2 INTs, בהפסד 13-34):
כאמור, יש לו מכניקה טובה, ועוצמה אדירה בזרוע - אז איפה נקודת התרופה ביכולת המסירה שלו? התשובה היא, באופן מובהק, מסירות לטווח בינוני (10-19 יארדים) במרכז המגרש. מבין כל הקיוביז שיהיו זמינים לבחירה במחזור 24 (15 בסך הכול) - היה לו את אחוז ההשלמה הנמוך ביותר לטווחים האלה (44.1%) ואת שיעור המסירות הבלתי תפיסות הגבוה ביותר (34.3%).
מה אומרים המוק-דראפטים? מי שבחר בפניקס להיבחר בסיבוב הראשון שלח אותו לסיהוקס בבחירה ה-16. אבל כמו שאתם יכולים לראות כאן (נתונים מתוך NFL Mock Draft DB) - הקונצנזוס לוקח שולח אותו לויקינגס בסיבוב השני.
השוואה פופולארית: קירק קאזינס / טואה
שורה תחתונה: הסקאוטים והפרשנים אוהבים אותו, בסושיאל מדיה גם יש לו הרבה תמיכה. אז קשה לי ללכת כאן נגד כולם. אני חושב שהוא יצטרך להגיע לקבוצה עם קו התקפה יציב (לפחות מהאמצע) כדי שהוא יוכל להיות אפקטיבי בשלב מוקדם.
מקום 5 - ג׳יי.ג׳יי מקארתי, מישיגן
אם המניה של פניקס התחממה מאוד אחרי ה-Senior Bowl, אז מקארתי הוא האיש שקיבל את עיקר תשומת הלב בקומביין - בעיקר בזכות ל-20 הפאונדים שהוסיף למשקלו. נתקלתי בלא מעט מקורות שחושבים שהוא זינק מעל פניקס, ואולי אפילו מעל דניאלס - לסטאטוס של QB3 בדראפט.
יתרונות: בן 21, עם מאזן של 27 ניצחונות והפסד בודד בקולג׳. שיחק בסיסטם של ג׳ים הארבו במישיגן, שהוא קרוב מאוד לסיסטם מקצועני, על כל המשתמע מכך.
כמוסר, ישנם 2 נקודות חוזקה עיקריות שחוזרות על עצמן בהקשר של מקארתי:
נקודה ראשונה - יד חזקה במיוחד, ויכולת מסירה מצוינת תוך כדי תנועה. ב-2023 היו לו 71.4% השלמה במסירות תוך כדי תנועה. בלקט המהלכים הגדולים שלו מה-Rose Bowl נגד אלבמה, אפשר לראות כמה סיבות להאמין להייפ:
נקודה שנייה (שכנראה קשורה מהותית בראשונה) - מקארתי הצליח לקנברט 48% מהדאונים השלישיים הארוכים (7 יארדים ומעלה) שהתמודד איתם ב-2023 - זהו הנתון השלישי בטיבו בקטגוריה שנמדד על ידי PFF אי-פעם.
אז אומנם גודל הדגימה שלו קטן ביחס לכמה שמות אחרים כאן (פשוט כי הוא נדרש לעשות פחות בנסיבות שבהן שיחק), אבל אפשר למצוא בהיילייטס שלו עדות לכך שהוא מסוגל להשלים כמעט כל סוג של מסירה, גם לחלונות צפופים מאוד:
חסרונות: אחת הביקורות המרכזיות לגבי מקארתי, היא שהוא היה בסביבה אידיאלית במישיגן, עם קו התקפה ומשחק ריצה אימתניים ששלטו במשחק - והוא לא ממש היה במצבים בהם היה צריך לקחת התקפה על הכתפיים. הזכרתי קודם את ההופעה של מייקל פניקס בתבוסה למישיגן בגמר המכללות, אז להמחשה - במשחק הזה מקארתי בסך הכול השלים 10 מסירות מתוך 18 ניסיונות - ל-140 יארדים וללא טאצ׳דאון (מזכיר - משחק שבו הקבוצה שמה 34 נקודות על הלוח).
אם מסתכלים על מפות החום של המסירות שלו - אפשר לזהות כמה וכמה נקודות תורפה.
כאן למשל, רואים ירידה ברורה במסירות לטווח בינוני, למרכז ולצד שמאל של המגרש:
כנ״ל לגבי סוגי ראוטים מסוימים (שימו לב במיוחד ל-Comeback Routes):
מה אומרים המוק-דראפטים? שימו לב לזינוק המטאורי של הבניה של מקארתי בשבועות האחרונים, ובעיקר סביב הקומביין. מבחירה גבוהה בסיבוב 2, הוא מגיע לקונצזוס של בחירה 12 על ידי הברונקוס, ולפי מספר דיווחים שנתקלתי בהם בימים האחרונים - הוא יכול להיבחר אפילו גבוה יותר.
השוואה פופולארית: דאק פרסקוט
שורה תחתונה: אולי הפרוספקט שאנשים הכי חלוקים לגביו. בעיקר בסושיאל מדיה (שם הוא מקבל כנראה את כמו ההייט הגדולה ביותר). היתרון הגדול בעיניי הוא הרקע בהתקפה של הארבו (כמקפצה טובה לסיסטם מקצועני), אבל העובדה שהוא מעולם לא היה חוד החנית של אותה התקפה היא אכן מדאיגה, ומגדילה כאן את ההימור עליו. לא מתרשם שדנבר זה מקום מתאים, הוא צריך פרנצ׳ייז יותר יציב עם וטרן לשבת מאחוריו לפחות שנה (ראסל ווילסון כבר לא יהיה שם).
מקום 6 - בו ניקס, אורגון
זה הקיובי השישי במחזור הזה שראיתי מקבל ציון של בחירת סיבוב 1, במקומות מסוימים.
יתרונות: לבחור מלאו 24 בפברואר האחרון, ויש לו לא פחות מ-61 משחקים בקולג׳ (אובורן ואורגון). העונה האחרונה הייתה הטובה ביותר שלו מבחינה סטטיסטית - 4,508 יארדים באוויר, כולל 45 טאצ׳דאונים ו-3 INTs בלבד.
נקודת החוזקה שחוזרת על עצמה אצל כל הפרשנים - הוא יודע להוציא את הכדור מהיד מדויק, ובדיוק ברגע הנכון. דבר שהרבה מאוד מאמנים ומתאמי התקפה בליגה יעריכו מאוד. הוא פשוט מקבל את ההחלטה הנכונה בזמן ומוסר כדורים איכותיים, ולרוב - זה עושה פחות כותרות ממהלכים אתלטיים כמו של השמות האחרים כאן למעלה.
בנוסף, הודות לניסיון שצבר, הוא קיבל באורגון את הקרדיט מהמאמנים שלו לשנות מהלכים בליין (Audiable) - לא מובן מאליו בכלל, ואפילו די נדיר ברמות האלו.
ואם נסתכל על הטבלה שמשווה בין כל הקוורטרבקים שהזכרתי עד כאן, כשהם מתמודדים עם לחץ, נראה שלניקס יש את יחס הטאצ׳דאונים לאיבודים הכי טוב במחזור (15 ל-1), וגם את אחוזי ההשלמה הטובים ביותר.
חסרונות: גם כאן, נזכיר את הצד ההפוך של סוגיית הניסיון - במקרה של בחירה בסיבוב הראשון, וניצול של אופציית השנה החמישית - הוא יהיה קרוב לגיל 30 בסוף חוזה הרוקי שלו.
ההתקפה באורגון הייתה מאוד פשוטה, התבססה על המון מסירות קצרות או ראוטים פשוטים לעומק, ולא דרשה ממנו להציג יכולת עיבוד או אלתור יוצאת דופן (שהוא לבטח יזדקק להן ב-NFL). לרוב הוא היה הולך על מסירות פשוטות בקריאה הראשונה שלו. אין לו את האתלטיות ואת העוצמה בזריקה שיש ל-5 הפרוספקטים שמעליו כאן. ישנה גם ביקורת שחוזרת על עצמה על עבודת הרגליים שלו בפוקט, ועל ההשפעה השלילית שלה על איכות המסירות.
מה אומרים המוק-דראפטים? המניה של ניקס קצת מתקררת, אבל גם כאן - בחירה פופולארית היא הברונקוס ב-12. פרשנים רבים מאמינים שסגנון המשחק של ניקס תואם את מה ששון פייטון מחפש בקיובי צעיר, ולכן יש כאן התאמה. ועדיין, מרבית המוקים האחרונים מורידים אותו מהלוח רק בסיבוב השני.
השוואות פופולאריות: דרק קאר/מאק ג׳ונס
שורה תחתונה: אם המומחים טועים לגבי החיבה האפשרית של שון פייטון אליו, והוא יעבור את דנבר בסיבוב הראשון - הוא יכול לצנוח גם הרבה יותר נמוך (אולי אל סוף או מחוץ לסיבוב השני?). רשימת החסרונות כאן מטרידה יותר מאצל פרוספקטים אחרים, בעיקר העובדה ששיחק בהתקפת קולג׳ כל כך מופשטת. קשה לחזות עד כמה יכולת העיבוד שלו תסתכל ל-NFL.
עוד שם אחד שהרגשתי שאני חייב להזכיר כאן:
נתקלתי בהיילייט הזה מהקומביין של שם הרבה פחות מוכר ומוערך, ג׳ו מילטון מטנסי, והייתי חייב לשתף אותו כאן:
אתם רואים כאן מסירה של בערך 70 יארד באוויר, כמעט מהמקום. מילטון הוא קוורטרבק גדול מימדים (1.98 מ׳, 107 ק״ג), שבמבחנים בקומביין גם רשם את מהירות הזריקה הגבוהה מכל המשתתפים.
יהיה מעניין לראות איך קבוצות יעריכו את הכישרון הפיזי הזה בדראפט
עד כאן סקירת הקיוביז שלי לדראפט 2024. יש לכם עוד שמות שאתם אוהבים? ספרו לי עליהם בתגובות.
מאיזה קיובי אתם הכי מתלהבים בדראפט הזה?
- קיילב וויליאמס
- דרייק מיי
- ג׳יידן דניאלס
- מייקל פניקס
לצפייה בהמשך הסדרה (בכפוף להרשמה עם מייל) - לחצו כאן.
אזכיר כאן שוב, שההרשמה (החינמית!) לבלוג ״פיק סיקס״ מעניקה גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, דרך סקירות מקצועיות, ועד לפרקי סדרת הדראפט שלי.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
Comments