עוברים מערבה, לבתים מהן יצאו שתי הנציגות בסופרבול - ומתחילים ב-NFC, עם הניינרס והטוענות לכתרה.
הניינרס הם Powerhouse, זה כבר ברור. אבל גם הראמס היו קרובים מאוד לניצחון מפתיע בדטרויט בפלייאוף, הסיהוקס הראו ניצוצות ומציגים העונה מאמן חדש ומבטיח, ואריזונה עם קיילר בעונה מלאה עם כלי נשק חדש ונוצץ מהדראפט.
בשעת הכתיבה של שורות אלו - איאן רפפורט מדווח כי הניינרס והסטילרס הגיעו כבר להבנות על חבילת טרייד תמורת ברנדון איוק. את הפוסט אני מכין מתוך הנחה שאיוק יישאר, איכשהו, בניינרס, בסופו של דבר.
גם הפעם - אנתח כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:
למה אני אופטימי?
למה אני פסימי?
איש המפתח
נתון מפתח
תרחיש החלומות ותרחיש הבלהות
תחזית לסיכום
תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (1/2.9) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
סאן פרנסיסקו פורטי-ניינרס
למה אני אופטימי
עם מסורת של ניצחונות אי אפשר להתווכח - הניינרס כבר שנתיים ברצף בגמר NFC, והגיעו לסופרבול פעמיים ב-5 השנים האחרונות.
מאמן מעולה? יש. קיובי צעיר ויציב על חוזה זול מאוד? יש. כלי נשק מעולים בהתקפה? יש. פליימייקרים ברמה הכי גבוהה בהגנה? יש... מה אין? לא הרבה. ונגיע לזה עוד מעט...
בשורה התחתונה, אם נשקלל כמויות כישרון, רמת אימון ו-Championship Pedigree - אין באמת קבוצה ב-NFC שיכולה להוות תיגר רציני (על הנייר!) לניינרס. וכראיה - הניצחונות בתוצאה מצטבר של 84-29 על האיגלס והקאובויס בעונה הרגילה, וכן - גם הניצחון (הדי דחוק, אך עדיין ניצחון) על הליונס בגמר ה-NFC.
למה אני פסימי
נתחיל (איך לא?) בברנדון איוק... אני לא חושב שכולם מבינים את החשיבות של האיש הזה להתקפה של הניינרס ולהתפתחות של ברוק פורדי, ואני לא משוכנע שמי שלא מבין מעריך מספיק טוב את הרגרסיה הפוטנציאלית שעזיבה שלו עשויה לגרום. עם כל הכבוד לתחליפים כמו ג'וואן ג'נינגס ואחרים. ואני חושב, בלי קשר לפן המקצועי, שהניינרס ניהלו את המשבר הזה רע מאוד (ללא קשר לאופי הבעייתי של הבחור).
הסאגה הלא בריאה הזאת, מתחברת לאוף-סיזן לא ממש אידיאלי של הניינרס, כולל פציעה של מקאפרי, רעשים סביב הדינמיקה בחדר ההלבשה וה"שתלטנות" של קייל שנהאן כלפי מתאמי ההגנה שלו, ובעיניי - גם טיפול לא אידיאלי בנקודות התורפה בסגל (קו התקפה ועומק בקו ההגנה).
איש המפתח
כריסטופר פלין פורסטר, מאמן קו ההתקפה ומתאם משחק הריצה:
מי? מה? זה איש המפתח שלי? כן, כן, ושוב פעם - כן! כריס פורסטר והיחידות שתחת פיקודו, לדעתי, יכריעו לא פחות מכל אחד אחר את גורל העונה הזו של הניינרס.
קו ההתקפה של הניינרס היה מקום 11 (מהסוף) בעונה שעברה מבחינת אחוז ניסיונות המסירה שהתאפשר בו לחץ על הקוורטרבק (32%). אפשר לבוא ולטעון שהבעיה היא בעיקר בחסימה למסירה, אבל זה יהיה עיוות של המציאות, כי שימו לב לזה - בהפסד בסופרבול, כשהניינרס רצו שמאלה (לצד של טרנט וויליאמס) הם השיגו 70 יארדים ב-15 ניסיונות, אך כשהם רצו ימינה - הם השיגו 21 יארדים בלבד ב-11 ניסיונות.
אז מה עשה הפרונט-אופיס של הניינרס כדי לטפל בבעיה? בפרי אייג'נסי לא ממש עשה מהלך שראוי לציון, ובדראפט הוא חיכה לסיבוב 3 (דומיניק פיוני מקנזס) ולסיבוב 6 (ג'ארט קינגסטון מ-USC) כדי להוסיף עומק ליחידה.
לא נראה אידיאלי, כך שהפתרונות יצרכו להגיע ברמת האימון וה-Scheme. וזה, כאמור, בטריטוריה של פורסטר.
אני גם תוהה האם העונה הוא ידאג שתהיה רוטציה משמעותית יותר בין מקאפרי למחליפים הדי מוכשרים שלו - אלייז'ה מיטשל וג'ורדן מייסון.
נתון מפתח
כל מי שצפה בניינרס נגד הפאקרס והליונס בפלייאוף הבין היטב, את מה שאוהדי הקבוצה חשו לאורך העונה כולה - יש להגנת הניינרס בעיה נגד הריצה. למרות שהשלד רץ כבר שנים, ויש להם את פרד וורנר באמצע, שימו לב להתדרדרות של הגנת הריצה של הניינרס (לפי מדד EPA ממוצע למהלך ריצה) לאורך השנים האחרונות:
2019 - מקום 9
2020 - מקום 7
2021 - מקום 2
2022 - מקום 1
2023 - מקום 25
אז איך פתאום הגנת הריצה של הניינרס הפכה מהטובה בליגה לכזו שמשחקת ברמת שליש תחתון? את זה ברנדון סטיילי, עוזר המאמן החדש לכל מה שקשור להגנה, יצטרך לפצח.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: במבחן התוצאה? בדיוק כמו 2023 (מינוס ההשפלה נגד הרייבנס) ועד לסופרבול - שגם בו, אני בטוח, אוהדי הניינרס ירצו לפגוש שוב את פטריק מהומס. עם איוק שיתלבש כבר בשבוע 1, ועם מקאפרי בריא. ועם קו התקפה שיודע לשמור ולחסום, והגנת ריצה שנראית יותר כמו זו של דמיקו ראיינס ב-2022.
עם כל אלה, הניינרס מאמינים שיצליחו לנקום במהומס, למנוע ממנו טבעת שלישית ברצף, ולשבור את הנאחס של הפרנצ'ייז ושל קייל שנהאן.
בתרחיש הבלהות: הבלאגן של איוק ממשיך להימרח לתוך העונה, ויוצר חוסר שקט בחדר ההלבשה. הפציעה של מקאפרי מסתבכת והוא לא מספיק להיות כשיר לפתיחת העונה. קו ההתקפה לא מתחבר, ההגנה לוקחת עוד צעד אחורה בהיעדרו של דרה גרינלו - והניינרס מתקשים לשחזר את הדומיננטיות של 2023. בשבוע 4, איוק עובר בטרייד תמורת בחירת סיבוב3 עתידית לפיטסבורג, ומגיע יחד איתם רחוק יותר מהניינרס - שמפסידים לקאובויס בשבוע הווילדקארד.
בסאן פרנסיסקו מתחילים אוף-סיזן מאוד טעון, עם סימני שאלה חדשים סביב עמדת הקוורטרבק, ועמדת המאמן הראשי.
התחזית המוקדמת שלי
אני מניח שגם אוהדי הניינרס האופטימיים ביותר יהיו סבבה עם ה-12-5 שסימנתי כאן למטה, שבסבירות גבוהה יעניק להם את אחד הסידים הגבוהים בקונפרנס.
לוס אנג'לס ראמס
למה אני אופטימי
אם תבחנו את כלל צמדי המאמן+קוורטרבק בליגה, כנראה שתגלו שלראמס יש צימוד טופ 3 מהז'אנר. ועוד כזה שהצליח ללכת יחד בעבר עד לזכייה בסופרבול. ולשניהם יהיו אחלה Skill Players לעבוד איתם.
כי יש להם סגל צעיר ומוכשר, שהספיק להראות התקדמות אדירה תוך כדי עונת 2023, כולל הופעת פלייאוף סולידית מאוד בדטרויט.
כי סוף סוף הייתה להם בחירת סיבוב 1 בדראפט! (והם חיברו אליה, בחוכמה רבה, קולגה מאותה קבוצה ומאותו די-ליין בקולג').
למה אני פסימי
בלי אארון דונלד - האם יש בכלל זהות להגנה של הקבוצה הזאת? הפרישה של דונלד הגיעה בתזמון "לא אידיאלי" (אם בכלל היה אפשר למצוא כזה בשביל שחקן כזה) שבו יתר הקבוצות בבית (סיאטל, אריזונה) בטרנד התחזקות משמעותי.
האם קבוצה מאוד צעירה של הראמס, בלי יתרון ביתיות אמיתי, תצליח בסביבה תחרותית כזאת מאתגרת?
הראמס איבדו את שני המתאמים שלהם בפגרה - וזה גם, במקרים רבים, מתכון לצרות.
איש המפתח
כריס שולה, מתאם ההגנה החדש:
שולה (הנכד של המאמן האגדי, דון שולה - שיאן הניצחונות ב-NFL), קודם באוף-סיזן הזה מתפקיד מאמן הליינבקרים ומתאם הפאס-ראש, לאחר העזיבה של ראחים מוריס לטובת קידום באטלנטה.
הוא מכיר את המערכת היטב, ונמצא בצוות של מקווי בראמס מעונת 2017, והם אפילו שיחקו יחד בקולג'.
מדובר במאמן מוערך מאוד, עם ניסיון אימון בכל אחד מהשלבים של ההגנה - ובהתאם לכך, בכל אחד מהם יהיו לו העונה לא מעט אתגרים. בטח כשבוחנים את מצב הסגל של הראמס:
האם קובי טרנר יצליח לשמור על עקביות בלי אארון דונלד לצידו? היכן וכיצד ישולבו הרוקיז, ג'ארד וורס ובריידן פיסק, ברוטציה של קו ההגנה? האם טרה ווייט יפתח בקורנר, אחרי עוד פציעה קשה? ואיזה תפקיד התוספת הנוצצת, קאם קרל (שמגיע מוושינגטון) יקבל בסכמה?
המון שאלות קריטיות לפאזל אנושי שעבר לא מעט טלטלות בחודשים האחרונים.
נתון מפתח
ובהמשך לסעיף הקודם, נביא כאן נתון של מי שדווקא לא ישחק במדי הראמס העונה - למרות שהתמודד עם סוגי שונים של דאבל טימז עליו ב-29% מניסיונות הפאס ראש שלו ב-2023 - אארון דונלד עדיין הצליח לרשום Pass Rush Win Rate גבוה מאוד של 22.1%. רק כדי להמחיש כמה זה גבוה - בין עונות 2018 ל-2023, נתון ה-Pass Rush Win Rate הממוצע בליגה נגד שחקן קו התקפה יחיד הוא בערך 17%!
כשכוח כזה עוזב את קו ההגנה שלך, זה משפיע על כולם - יש יותר תשומת לב לכל השחקנים האחרים, יש יותר עזרה נגד הריצה, וככל שהפאס ראש מגיע פחות מהר לקוורטרבק - הסקנדרי צריך לשמור על כיסוי צמוד יותר זמן.
יהיה מאתגר מאוד להתגבר על האובדן הזה.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: אחרי ששבר כל שיא אפשרי לרוקי, פוקה נקואה חוזר אפילו חזק וטוב יותר לעונתו השנייה, ורושם 1800 יארדים ו-14 TDs, כשקופר קאפ (בריא!) מוסיף 1300 יארדים ו-12 TDs - ויחד עם עוזרים לסטאפורד לרשום עוד עונה של 5000 יארדים באוויר. ג'ארד וורס נותן עונה של DROY ובריידן פיסק מתחבר לידו בכימיה מושלמת, ויחד עם קובי טרנר - לראמס עדיין יש פאס ראש שמפחיד כל מתאם התקפה.
הראמס מדהימים את הניינרס ולוקחים את הבית, עם מאזן 12-5 וסיד 2 ב-NFC. הם צולחים את 3 המשוכות בפלייאוף, כולל ניצחון ששולח את הניינרס הביתה בדיוויז'נאל, ומגיעים עד לסופרבול, שם הם משלימים את המלאכה ומביאים טבעת שנייה לסטאפורד-את-מקווי. ופתאום אף אחד כבר לא ירים גבה, אם נשאל אם לסטאפורד יש מקום בהיכל התהילה...
בתרחיש הבלהות: פוקה חווה רגרסיה, וגם קיירן וויליאמס. קאפ שוב נכנס ויוצא מהליינאפ עם פציעות טורדניות, ההגנה לוקחת 3 צעדים אחורה בלי אארון דונלד בשכונה, ומסיימת כאחת מיחידות הפאס ראש החלשות בליגה.
הראמס מסיימים אחרונים בבית, ומאט סטאפורד, שמבין שהקבוצה הזאת לא קרובה באמת לעוד סופרבול - מחליט לתלות את הנעליים, מה שמשאיר את הצימוד הפחות נוצץ, גארפולו-את-בנט, בראש טבלת העומק של הראמס בעמדת הקיובי.
יוצאים לפגרה בלי DNA בהגנה, או בהתקפה.
התחזית המוקדמת שלי
אני חושב שהראמס עדיין קבוצה שמאומנת מספיק טוב, עם מספיק כישרון (בטח בהתקפה) כדי לרשום מספר ניצחונות דו-ספרתי. כל מספר בין 9 עד 11 ניצחונות לא יפתיע אותי במיוחד, ואני חושב שהראמס יסיימו במקום 2 או 3 בבית, עם סיכוי טוב להעפיל שוב לפלייאוף.
סיאטל סיהוקס
למה אני אופטימי
ג'ינו סמית עשה מספיק בשנתיים האחרונות, כדי שאאמין שהוא פרנצ'ייז קיובי לגיטימי, שיכול לקחת קבוצה לפלייאוף (מעבר לכך? שאלה ענקית). ויש לו מספיק כישרון סביבו כדי לדלוור גם העונה.
אני מאוד אוהב את המינוי למאמן החדש, שלמעשה ישיק את עידן פוסט-קארול (הגיע הזמן), ומיד ארחיב מדוע. עם שני קורנרים צעירים ומבטיחים, פאס ראשר פורץ בדמותו של בויה מאפה, ולאונרד וויליאמס במרכז הקו - גם לו, אני מאמין, יהיה מספיק כדי לייצב את האופרציה.
למה אני פסימי
אני מחבב את ג'ינו, אבל האם אני אוהב את ג'ינו? האם אני חושב שהוא אפילו בחציון העליון בליגה? לא ממש. וזה אומר הרבה, כשמדובר בעמדה הכי חשובה במגרש.
מעבר לכך - עמדת הליינבקר סימן שאלה ענק, העומק בקו ההתקפה לא ברור, והאמת? שגם בעמדות מסוימות בקו ההגנה.
אני אוהב את מייק מקדונלד, אבל האם הוא מגיע לקבוצה שיש לה את האיכויות בסגל שהיו לו בבולטימור? ממש, אבל ממש ממש, לא.
איש המפתח
מייק מקדונלד, המאמן הראשי החדש:
באחד הפוסטים הראשונים שלי לאחר סיום עונת 2023, דירגתי את המינוי של מקדונלד כשני בטיבו בליגה.
והנה תזכורת, מאותו פוסט, לשני הנתונים שבזכותם אני אופטימי במיוחד לגבי מקדונלד (וספציפית להתאמה שלו בבית הזה):
הגנת הרייבנס ב-2023, בראשותו של מקדונלד, השיגה את ה-"טריפל קראוון" היוקרתי: הובילה את הליגה בנקודות (16.5), סאקים (60) ואיבודים (31). ההגנה שלו גם ייצרה העונה כמות אדירה של 397 לחצים על הקוורטרבקים היריבים - הכמות הגבוהה ביותר שנמדדה מאז ש-PFF התחילו למדוד את הנתון הזה (ב-2006).
הרייבנס היו באותה עונה במאזן 8-0 נגד התקפות מעץ האימון של שנהאן ומקווי (יוסטון פעמיים, בנגלס פעמיים, צ'ארג'רס, ראמס, ניינרס ומיאמי). בשמונת המשחקים האלה, ההגנה של הרייבנס החזיקה את היריבות שלה על 17.75 נקודות בממוצע. זה נתון שינצח לקבוצה הרבה משחקים, לצד הופעה התקפית סבירה פלוס.
נתון מפתח
371.4 יארדים בממוצע למשחק - זה מה שנתנה הגנת הסיהוקס ליריבות שלה לייצר בעונה שעברה. מקום 3 בליגה... מהסוף. היא הייתה גרועה במיוחד (2 מהסוף) בהגנת ריצה, עם 138.4 יארדים למשחק ב-4.6 יארדים לנשיאה, ולא פחות מ-24 טאצ'דאונים על הקרקע (שניים רק לפנתרס ב"כבוד" הזה).
לג'ינו סמית אין את המחץ בזרוע כדי להתמודד עם הגנה שתאפשר ליריבה לאכול שעון ולייצר כל כך הרבה יארדים ונקודות על הקרקע. זו המשימה הכי משמעותית של מייק מקדונלד, ולא בטוח אם יש לו את חומר השחקנים לעשות זאת.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: את אותה קפיצה שג'ינו עשה לפני שנתיים - מהערת שוליים לקיובי פותח לגיטימי, הוא משחזר ב-2024, והופך מפותח לגיטימי למועמד ל-MVP. ג'קסון סמית נג'יבה מביא את הפריצה שחשבו שיראו ממנו בעונת הרוקי, ולצד מטקאף ולוקט - משלים את שלישיית הרסיברים הכי קטלנית בליגה.
מייק מקדונלד מביא את הקסם שלו גם ליחידה של הסיהוקס. דווין וויתרספון מנפץ את השיא הטרי של דארון בלנד, ורושם 7 פיקס-סיקסים בעונה, שתורמים לא מעט להגנה שמסיימת את העונה טופ 5 בכל קטגוריה חשובה.
הסיהוקס לוקחים את הבית, שולחים את הראמס הביתה בווילדקארד, שולחים את הניינרס הביתה בגמר ה-NFC, ונעצרים רק בסופרבול - עם תחושה חמוצה בפה, אבל עם הרבה אופטימיות להמשך.
בתרחיש הבלהות: הקסם של ג'ינו מתפוגג בלי קארול בסביבה, והוא חוזר להיות ג'ינו של הג'טס. מטקאף כועס על מיעוט מטרות ועושה בלאגנים בחדר ההלבשה, לוקט נראה כמי שגמר את הסוס, ו-JSN לא מקיים שום הבטחה. חלוקת העבודה בין ווקר לשארבונה לא מאפשרת לאף אחד מהם להיכנס לקצב, וגם משחק הריצה מתפייד בהדרגה.
ההגנה לא באמת מצליחה להתרומם בהתאם לציפיות, ומסיימת בתחתית הליגה בסאקים וביצירת איבודים.
הסיהוקס מסיימים אחרונים בבית, ותוהים לעצמם לאורך כל החורף והאביב: האם צדקנו במינוי למאמן? והאם יש לנו בכלל קיובי לעתיד?
התחזית המוקדמת שלי
התחזיות שלי לסיהוקס נמצאות באותה שכונה לאלו של הראמס, אבל כמי שכבר התבטא מספיק והלך All-In על מייק מקדונלד, אני חושב שהם יסיימו בבית מעל הראמס ויגיעו לפלייאוף + ינצחו שם משחק אחד לפחות.
אריזונה קרדינלס
למה אני אופטימי
כי עם קיילר מורי, ההתקפה של הקרדינלס זו אופרה אחרת לגמרי. וסוף סוף יהיה לו, לראשונה מאז עזיבתו של דיאנדרה הופקינס, WR1 לגיטימי - עם אפסייד בשמיים.
כי טריי מקברייד עשוי להתברר כ-TE טופ 3 בליגה עד שהעונה הזאת תיגמר.
כי להגנה כמעט אין עוד לאן לרדת, בעונה השנייה של גאנון בקבוצה. ועם מחזור הדראפט הגדול ביותר בליגה - יש מספיק מקורות לדם חדש.
למה אני פסימי
כי זה עדיין הסגל הכי חלש בבית הזה - קו ההתקפה, הסקנדרי, קו ההגנה... כולם לא ברורים, בכלל.
כי זה עדיין המאמן הכי פחות טוב בבית הזה (לדעתי).
וכי מחזור רוקיז גדול שווה הרבה אפסייד פוטנציאלי, אבל הוא עדיין (בבסיסו) סימן שאלה גדול. וזה נוגע, אפילו, למארווין האריסון ג'וניור.
איש המפתח
קיילר מורי, קוורטרבק:
מורי נכנס לליגה בדראפט 2019 כבחירה מספר 1, ואני חושב שיהיה קשה לחלוק עליי כשאני אומר - שהוא היה בעיקר אכזבה: 65 משחקים, 94 טאצ'דאונים, 46 INTs, מאזן קבוצתי של 28 ניצחונות, 36 הפסדים ותיקו, ומשחק פלייאוף אחד בלבד (ורע מאוד, שנגמר בהפסד).
לא לכך פיללו אוהדי הקרדינלס באפריל 2019. ואפשר לומר, שמורי, למעשה, משחק העונה על עתידו בקרדינלס, ובליגה בכלל.
האפסייד תמיד היה שם - הוא נייד וחמקמק יותר מכל קיובי בליגה, לדעתי (חוץ מלמאר) וגם הדיוק שלו אנדרייטד (מעל 66% השלמה בקריירה). אבל חוסר היציבות, האיבודים, ובעיקר - הפציעות (פספס 16 משחקים ב-3 העונות האחרונות) לא באמת מאפשרות לו, וגם לפרנצ'ייז, לעלות מחדש על המסלול.
יאמר לזכות הפרונט אופיס, שהוא עושה מהלכים בשנתיים האחרונות כדי לבנות סביב מורי יותר טוב (חיזוקים לקו ההתקפה, הבחירה במארווין האריסון), ועכשיו הוא יצטרך להשיב על האמון הזה עם תפוקה על המגרש.
נתון מפתח
כשאני אומר שיש להתקפה בראשות קיילר מורי אפסייד, למה בדיוק אני מתכוון? אז שימו לב לנתון הזה - בשבועת 10-18 בעונה שעברה (אחרי שקיילר חזר מהפציעה הקשה שעבר בעונת 2022), ההתקפה של הקרדינלס היה טופ-10 בליגה בקטגוריות הבאות: EPA ממוצע למהלך, יארדים בממוצע למהלך, ואחוז הדרייבים שנגמר ב-TD.
תוסיפו לכך רוקיז מעניינים כמו האריסון וטריי בנסון בבקפילד, ואולי יהיה לקארדס סיכוי לשכפל את זה, הפעם, לאורך עונה שלמה.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: קיילר נראה כמו קיילר של 2021 (עונת הפלייאוף והבחירה לפרו-בול) ובעזרתם של האריסון (1,500 יארדים ו-12 TDs - יותר מעונת הרוקי של אבא!) ומקברייד (1,200 יארדים ו-9 TDs) רושם לראשונה בקריירה מעל 4,000 יארדים ו-30 TDs באוויר. פאריס ג'ונסון וג'ונה וויליאמס מפתיעים ומתבססים כאחד מצמדי התאקלים הטובים בליגה.
\
מקס מלטון הרוקי מתברר כבינגו ועד תום העונה הופך לקורנר טופ 10 בליגה, וכל המיש-מאש מסביבו, בניצוחו של גאנון, מתגבש ליחידה טופ 10 ככלל.
הקארדס מסיימים במקום השני בבית עם 9 ניצחונות, ואפילו מוסיפים ניצחון פלייאוף ראשון בקריירה של קיילר - אבל בדיוויז'נאל זה נעצר (אחרי הופעה מכובדת). הם יוצאים לפגרה עם שלד ברור ומספיק סיבות לאופטימיות שאפשר לבנות סביבן קבוצה מנצחת ב-2025.
בתרחיש הבלהות: את זה כבר הרבה יותר קל לדמיין - רובם ככולן של בחירות הדראפט מתבררות כבאסטים, כולל מארווין האריסון שלא עומד בציפיות... קיילר ממשיך להאריך מהלכים מיותרים, טריי מקברייד מתחיל להשמיט, ג'יימס קונור מאבד מומנטום וטריי בנסון לא מושיע. הקרדינלס מסיימים את העונה עם המאזן הגרוע בליגה, ונראה שדרכו של קיילר מורי באריזונה תמה ונשלמה. ועכשיו "רק" נותר להחליט את מי להביא במקומו מהדראפט...
התחזית המוקדמת שלי
נתתי כאן לקרדינלס 7 ניצחונות, ויכול להיות שבמידה מסוימת זה רע יותר מתרחיש הבלהות - כי לא רק שקיילר שוב לא יגיע לפלייאוף, גם לא תהיה להם בחירה מספיק גבוהה כדי לבחור את האופציה הראשונה שלהם כמחליף. אבל הקרדינלס היו תחרותיים יותר ממה שצפיתי בעונה שעברה (כשחזיתי שילכו לטנקינג מוחלט) ואני חושב שהם יהיו יותר תחרותיים גם השנה, פשוט הבית שלהם מאתגר מדי.
מי תיקח את הבית הזה?
- ניינרס
- ראמס
- סיהוקס
- קרדינלס
Comments