סיימנו עם הצפון, נודדים מזרחה - לבית היחיד בליגה עם 4 פרנצ'ייזים שזכו בעבר בסופרבול, ועם הרצף הפעיל הארוך ביותר כבית שלא הייתה לו אלופה שנתיים ברציפות (מאז עונת 2004): ה-NFC המזרחי. הבית ששלח שתי קבוצות לפלייאוף בעונה שעברה, שכל אחת מהן התרסקה ברגע האמת בדרכה הייחודית.
הבית הזה קרוב במיוחד לליבי, כי הקבוצה שלי (האיגלס) נמצאת בו, אבל אנסה להישאר אובייקטיבי ככל הניתן.
גם הפעם - אנתח כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:
למה אני אופטימי?
למה אני פסימי?
איש המפתח
נתון מפתח
תרחיש החלומות ותרחיש הבלהות
תחזית לסיכום
תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (1/2.9) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
לאורך העונה - קוראים רשומים יקבלו גישה לתכנים שלי על פנטזי פוטבול, וגם טיפים למי שמהמר על ה-NFL.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
דאלאס קאובויס
למה אני אופטימי
לקאובויס יש את המאמן הכי מעוטר בחבורה (והיחיד שזכה בסופרבול), ואת הקוורטרבק המנוסה ביותר, עם מאזן לא פחות ממדהים בתוך הבית לאורך 8 שנותיו בקבוצה (32-8!!!). חשוב לציין גם שהוא מגיע לעונת חוזה אחרי העונה הטובה ביותר בקריירה שלו.
יש להם כנראה גם את שחקן ההגנה הטוב ביותר בבית, בדמותו של מייקה פארסונס, עם מתאם הגנה לא פחות מנוסה מזה שעזב (מייק זימר שהחליף את דן קווין). ולכל זה תוסיפו דראפט סולידי מאוד, של קבוצה שהוכיחה בעונות האחרונות, תחת הנהגתו של וויל מקליי, האחראי על הסקאוטינג בקבוצה (בתור VP of Player Personnel), שהיא יודעת לעשות דראפטים לא פחות טובים מכל קבוצה אחרת בליגה.
למה אני פסימי
כי הבעיה של הארגון הזה הייתה ונותרה ההנהלה שלה - הנהלה שמכריזה שהיא "ALL-IN", ובפועל לא עושה פעולה אחת משמעותית בפרי-אייג'נסי כדי לשפר את הסיכויים שלה בעונה הקרובה. הנהלה שממשיכה לנסות ולעשות את מה שעשתה ב-28 השנים האחרונות ומצפה לתוצאות שונות (אתם זוכרים מה איינשטיין אמר על זה...), הנהלה שעומד בראשה הכוכב האמיתי של הקאובויס - הבעלים/GM ג'רי ג'ונס, שלא מוכן לזוז מהדרך שלו אפילו בסנטימטר, למרות שהמציאות הולמת בפניו עונה, אחר עונה, אחר עונה.
וכך הגענו לפתיחת עונה עם שלושה מהשחקנים החשובים ביותר בקבוצה שנמצאים במצב חוזי לא ברור, כאשר לפחות אצל אחד מהם זה בא לידי ביטוי גם בהיעדרותו ממחנה האימונים: דאק פרסקוט, סי.די לאמב, ומייקה פארסונס.
תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם מבינים על הדרך הנכונה לבנות קבוצה ב-NFL - הפרדה בין הבעלות להנהלה הבכירה, התשלום המוקדם לשחקני השלד של הקבוצה, השקט התעשייתי מאחורי הקלעים - לג'רי ג'ונס, ורק לו, יש את הפתרון האמיתי!
איש המפתח
מייקה פארסונס, אדג':
למייקה פארסונס יש פה גדול. יש לו פודקאסט תחת המטריה של Bleacher Report שהוא מרבה לקשקש בו, גם במהלך העונה. הוא חולה תקשורת, והתקשורת חולה עליו. לזכותו יאמר שבניגוד לקשקשנים רבים אחרים בליגה, הוא גם מגבה את הדיבורים על המגרש... עד שמגיע הפלייאוף.
בעונה שעברה הוא רשם נגד הפאקרס ציון נמוך של 62.1 בלבד לפי PFF (בעונה הרגילה הציון הממוצע שלו היה 92.7). יש לו סאק אחד בלבד ב-4 משחקי פלייאוף בקריירה (לעומת 40.5 סאקים ב-50 משחקים בעונה הרגילה).
במילים אחרות - פארסונס חולה בתסמונת הקאובויס הנפוצה - זו שגורמת לשחקנים טובים עד מצוינים בעונה הרגילה, להתכווץ בחודש ינואר.
בעיה נוספת של פארסונס שנוטים לסמן היא הפער בתוצרת שלו כשהוא נאלץ לשחק כמות רבה של סנאפים ו/או בשלבים המאחורים של העונה - הוא יצטרך להוכיח שהמבקרים טועים השנה, עם רוטציה שעל הנייר תתקצר משמעותית (ארמסטרונג ופאוולר עזבו. סאם וויליאמס נפצע וכנראה גמר את העונה במחנה האימונים).
נתון מפתח
אוהדי קאובויס יודעים היטב, שעוד אחת מהתופעות שמדירות שינה מעיניהם היא חוסר המשמעת של הקבוצה. בדיקה זריזה של הנתונים מראה שבעונה שעברה הקאובויס היו במקום השני בליגה בעבירות של Defensive Holding עם 11 (רק אטלנטה היו מעליהם עם 13) ובמקום הראשון ב-Defensive Offside עם 16:
מתאם ההגנה החדש, מייק זימר, הצליח להעמיד הגנות ממושמעות מאוד ב-8 העונות שלו כמאמן הויקינגס. למעשה, רק בשנתיים האחרונות, לקאובויס היו יותר עבירות Defensive Offside מאשר היו להגנות שלו בכל אותן 8 עונות במינסוטה.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: ג'רי ג'ונס מחליט שהוא רוצה לקחת חופש מפוטבול, יוצא לפנסיה ומתחיל לשוט ביאכטה שלו סביב העולם. הוא לוקח את הבן שלו איתו. וויל מקליי מקודם לתפקיד ה-GM, מתחיל לקחת פיקוד, ועושה טרייד שמביא את ברנדון איוק לקאובויס תמורת בחירת סיבוב 2 ב-2025.
זיק אליוט חווה רנסאנס מקצועי וחוזר לכושר של 2016. ההתקפה מאוזנת מתמיד, ומייקה פארסונס מוביל את ההגנה עם 22 סאקים בעונה. הקאובויס מסיימים עונה רגילה במאזן 15-2 ועם הסיד הראשון ביד.
ג'רי ג'ונס חוזר מהריביירה הצרפתית בדיוק בזמן כדי לצפות בשני ניצחונות בית רצופים שלוקחים את הקבוצה שלו לסופרבול ראשון מאז 1995. ובניו אורלינס - דאק משתיק את ההייטרים ומחזיר את הלומברדי לדאלאס, ולג'ונסים, אחרי בצורת ארוכת שנים. דאק חותם על חוזה חדש. לאמב חותם על חוזה חדש. ופארסונס חותם על חוזה חדש. כולם סגורים בטקסס עד 2030 לפחות, ומקארתי (עכשיו עם 2 טבעות) מתחיל לפנטז על שושלת חדשה.
בתרחיש הבלהות: אחרי פתיחה של 1-5, ג'רי ג'ונס מחליט לפטר את מייק מקארתי בשבוע הביי ולמנות את בנו סטיבן למאמן הראשי הזמני, לפחות עד תום העונה. להפתעת כולם, המצב לא משתפר והקאובויס מסיימים את העונה במאזן 5-12. ובחירת טופ-5, אותה הם אורזים יחד עם סי.די לאמב כדי לעלות לבחירה ה-1 בדראפט (לראשונה מאז 1991), כדי לבחור בה את המחליף של דאק.
התחזית המוקדמת שלי
הקאובויס סיימו שלוש עונות ברצף עם 12 ניצחונות לפחות. אני חושב שהסגל שלהם נחלש ברוב המקומות באוף-סיזן הזה, ובמקומות מסוימים הם נחלשו (לפחות ברמת העומק). אלא אם מחזור הדראפט הזה יהיה הצלחה גדולה מהמשוער, ותביא 3-4 פותחים שייצרו אימפקט מיידי, אני צופה כאן ריגרסיה מסוימת ל-10 ניצחונות "בלבד".
פילדלפיה איגלס
למה אני אופטימי
בסופו של יום, מדובר כאן בסגל מאוד איכותי, עם מעט חורים (יחסית), שחלק ניכר ממנו הגיע לסופרבול רק לפני שנתיים.
מעבר לזה, האיגלס הוסיפו ארגזים של ניסיון ורקורד מוכח לעמדות המתאמים, עם קלן מור בצד ההתקפי וויק פאנג'יו בצד ההגנתי. לכל אחד מהם אמור להיות מספיק חימר אנושי כדי לעבוד איתו - אם זה דרך התוספות בעוד אביב אגרסיבי של ה-GM האווי רוזמן, או דרך הדראפט, שהנחית בפילדלפיה שני שחקני סקנדרי שנחשבו לכישרונות טופ-20 בדראפט על ידי אנליסטים רבים: קוויניון מיטשל וקופר דג'ין.
למה אני פסימי
כי שני העוגנים הכי גדולים של הקבוצה על שני הקווים - ג'ייסון קלסי בהתקפה ופלטשר קוקס בהגנה - פרשו.
כי הפאס-ראשר הכי פרודוקטיבי של הקבוצה בשנתיים האחרונות, חסן רדיק, עבר בטרייד לג'טס. והמחליף שלו, ברייס האף, מעולם לא לקח על עצמו תפקיד של אדג' פותח במשרה מלאה (הוא שיחק בתפקיד של מחליף ברוטציה בג'טס בעונת הפריצה האחרונה שלו). והמצב בעמדת הליינבקר הוא, כמו תמיד בפילדלפיה, חידה לא פשוטה.
כי חצי שנה אחרי הקריסה המנטאלית והמקצועית שגמרה לעונה קבוצה שהחלה עם מאזן 10-1, עדיין לא ברור באמת מה קרה שם והמאמן הראשי, ניק סיריאני, עדיין צריך להוכיח שהוא לא האשם העיקרי במחדל.
איש המפתח
קלן מור, מתאם ההתקפה החדש:
כאמור, הערפל וסימני השאלה סביב הקריסה של האיגלס בעונה שעברה עדיין איתנו. איך אני יודע? כי רק לפני כשבועיים, יצא דיווח בתקשורת המקומית, לפיו מתאם ההתקפה היוצא, בריאן ג'ונסון (שפוטר לאחר העונה ומאז עבר לתפקיד בוושינגטון) בכלל היה מוגבל מאוד בפלייקולינג שלו, היות והמאמן הראשי, סיריאני, דרש ממנו לקרוא מהלכים רק מתוך ספר ההתקפה שלו.
כאוהד איגלס, אני מקווה מאוד שמאמן מנוסה יותר, כמו קלן מור, ייקבל קצת יותר חופש פעולה.
ואם צריך להסתמך על ניסיון ונתוני העבר - מניתוח של התקפות הקאובויס איתו (2021-2022) ובלעדיו (2023), מור היה משמעותי ביעילות ההתקפית נגד הגנות טופ-10 וגם ברדזון:
עתידם של ניק סיריאני, ג'יילן הרטס, ורבים אחרים - נמצא כרגע בידיו, הצעירות יחסית, של מור.
נתון מפתח
שימו לב לתרשים המרתק הזה של Field Vision - אפשר לראות כאן שנקודת תורפה במשחק של ג'יילן הרטס בעונה שעברה הייתה בהתמודדות מול Cover-0. בעוד שהגנות ברחבי הליגה השתמשו במערך הזה ב-4% מהסנאפים בלבד, מול האיגלס הנתון זינק ל-10%, והוא כלל בליץ ב-75% מתוך אלה - לאיגלס לא היו תשובות:
ומכאן - זה חוזר לאיש המפתח, קלן מור, שיהיה האחראי למצוא פתרונות לנקודות התורפה האלו שמתאמי הגנה יריבים הצליחו לזהות ולנצל בשיטתיות בסוף העונה שעברה.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: התוספות של קלן מור וסקוואן ברקלי מחזירות את התקפת האיגלס לפורמה של 2022 - הגנות יריב נאלצות להקצות עוד שחקן כדי להאט את הריצה, וג'יילן הרטס מצליח לחלק ביעילות את הכדורים לנשקים שלו, שנהנים משמירות אחד-על-אחד. קאם ג'ורגנס, היורש של קלסי, כמעט מצליח להשכיח את הפרישה שלו.
בהגנה, ברייס האף מראה שגודל הדגימה המצומצם של 2023 לא היה מקרי, ומוביל את הגנת האיגלס בסאקים. הסקנדרי מתייצב עם שילוב של וטרנים כמו דריוס סליי וצ'ונסי גארדנר-ג'ונסון, עם הדם הצעיר שהוחדר למערך בשנתיים האחרונות.
האיגלס לוקחים את הבית והסיד הראשון ב-NFC, פוגשים שוב את הניינרס - עם פורדי בריא לחלוטין - ונוקמים על הנקמה עם ניצחון נוסף וסופרבול שני בשלוש שנים. הפעם, הם גם משלימים את המלאכה עם טבעת שנייה לעיר פילדלפיה.
בתרחיש הבלהות: ההתקפה של האיגלס ממשיכה להיראות שבלונית, וההדלפות והדיווחים ממשיכים להצביע על כך שסיריאני עדיין לא משחרר את הרסן למתאם ההתקפה החדש. ההגנה ממשיכה מאותה נקודה שסיימה בעונה שעברה, ונראית כמו אחת משלוש הגרועות בליגה.
סקוואן ברקלי נפצע בשלב מוקדם של העונה, ואין לו ממש מחליף ראוי. המשקל מצטבר על כתפיו של ג'יילן הרטס, שלא ממש עומד בעומס הציפיות, ואפילו הפוש-טוש כבר לא עובד, בהיעדרו של קלסי מהקו. גם הרטס נפצע בשבוע 11, והאיגלס נאלצים לפתוח בחודשיים האחרונים עם קני פיקט. האיגלס מסיימים עם בחירת טופ-10 את העונה, ושוב חוזר הניגון: האם רוזמן שוב טעה בחוזה הגדול שנתן לקוורטרבק שלו?
התחזית המוקדמת שלי
אני שונא להמר על האיגלס כאן, בעונה שעברה זה חזר לנשוך אותי בתחת, אבל לאור הסטטיסטיקה מאז 2004, והעובדה שאני לא מאמין שהג'איינטס או וושינגטון בשלות לקחת בית - אני נותן להם כאן את הכתר, עם 11 ניצחונות.
ניו יורק ג'איינטס
למה אני אופטימי
אני חושב שבריאן דאייבול הוא מאמן טוב, והצפייה בהארד נוקס גרמה לי להעריך אותו קצת יותר. לפחות בצד ההתקפי, הוא אמור להיות מסוגל להמציא לקבוצה DNA חדש אחרי העזיבה של סקוואן.
אני מאמין שהם עשו מהלכים טובים בפרי אייג'נסי וגם בדראפט (בעיקר בימים 1-2). החיזוקים בקו ההתקפה (נקודת התורפה של הקבוצה בשנים האחרונות) נראים מבטיחים במיוחד.
אני די משוכנע שמאליק נייברס יהיה הרסיבר הכי טוב שהיה לדניאל ג'ונס בקריירה, וזה לא יהיה קרוב במיוחד.
אני בטוח שקו ההגנה של הג'איינטס יהיה לג'יט ב-2024.
למה אני פסימי
האבידה של קסבייר מקיני לדעתי תהיה משמעותית יותר מכפי שאנשים משערים. עם כמה שקו ההגנה מבטיח, אין להם בסקנדרי שם אחד שאני סומך עליו ב-100 אחוזים כרגע, ועם כיסוי בעייתי - יש גבול לכמה אימפקט יכול להיות לקו הגנה, טוב ככל שיהיה.
סקוואן הוא עדיין סקוואן. ויהיה קשה לרוקי רסיבר, מוכשר ככל שיהיה, לעשות אימפקט מספיק גדול, ומספיק מהר, כדי לפצות על אובדן כזה ולהפוך מיד לבסיס של ההתקפה של קבוצה. לא בלתי אפשרי, אבל קשה.
כי ישנם לא מעט נתונים שמראים שדניאל ג'ונס הוא פשוט לא מוסר מספיק טוב. עם או בלי קשר ללחץ שקו ההתקפה שלו איפשר. בדאון 1, בדיוק כמו בדאון 3.
איש המפתח
מאליק נייברס, רסיבר:
דניאל ג'ונס בעונה של להיות או לחדול מבחינת העתיד של בג'איינטס. כולם יודעים את זה, ה-GM שלו אמר את זה בפירוש מול מצלמות HBO, וגם בלי זה - הסיטואציה ומה שעל הכף ברורים.
אם יש דבר אחד שעוד יכול לתת לאוהדי הג'איינטס תקווה, זו העובדה שלג'ונס מעולם לא היה WR1 לגיטימי לעבוד איתו.
למעשה, לג'איינטס לא היה:
רסיבר עם מעל 800 יארד - מאז אודל בקהאם ב-2018
רסיבר עם לפחות 10 טאצ'דאונים - מאז אודל בקהאם ב-2016.
רסיבר עם יותר מ-50 תפיסות - מאז אודל בקהאם ב-2018
נייברס כבר מתחיל לעלות לאנשים על הרדאר, ואף מייצר השוואות לג'מאר צ'ייס (עוד אקס-LSU) עם התצוגות שלו במחנה האימונים. אבל כל מי שעוקב אחרי הליגה יותר משנתיים-שלוש, יודע שזה לא אומר הרבה. לדלוור באימון ולדלוור במשחק - זה הבדל של פטריק מהומס ודניאל ג'ונס.
היכולת של נייברס להתפנות מהר, ולהשיג יארדים אחרי התפיסה, הן בדיוק מה שההתקפה של הג'איינטס צריכה בעונה הקרובה, עם הקוורטרבק הספציפי הזה. אם נייברס יצליח לעמוד בציפיות, יהיה לג'איינטס מה למכור העונה.
נתון מפתח
הג'איינטס החליפו את צד ימין של קו ההתקפה שלהם בפרי אייג'נסי האחרון. אפשר להבין אותם.
בעונה שעברה, הקבוצה איפשרה לא פחות 85 סאקים לאורך העונה (הכי הרבה בליגה, ונתון גרוע ברמה היסטורית).
ב-2022 הקבוצה דורגה במקום ה-28 בליגה בקטגוריה הזאת, ב-2021 במקום ה-17, וב-2020 במקום ה-31.
זה פשוט לא יכול להימשך ככה.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: מאליק נייברס פורץ לסצנה עם עונת רוקי מהז'אנר של אודל, ג'פרסון וצ'ייס, עם 1,400 יארדים ו-10 טאצ'דאונים, מה שעוזר לדניאל ג'ונס להוריד את הלחץ מעצמו, ולדלוור. גם ואנדייל רובינסון וג'יילין האייט נהנים מהצעצוע החדש בהתקפה, ורושמים עונות קריירה. דניאל בלינג'ר גורם לאוהדים לשכוח מקיומו של דארן וולר (לפחות האוהדים שזוכרים שהוא בכלל היה בקבוצה מלכתחילה), ודווין סינגלטרי מביא בדיוק את מה שצריך ממנו כדי לאזן את ההתקפה. גם ת'יאו ג'ונסון הרוקי הסופר-אתלטי תורם עם 45 תפיסות ו-5 טאצ'דאונים משלו. קו ההתקפה מצליח להתייצב ולהיות מעל הממוצע!
בהגנה, למתאמי התקפה בליגה אין פתרונות לפאס ראש שמורכב מדקסטר לורנס, קייבון תיבודו ובריאן ברנס - שתורמים ביחד 35 סאקים. מתאם ההגנה החדש, שיין בואן, לא צריך להביא לארבעת שחקני הקו עזרה, וזה מאפשר לו להיות יצירתי יותר בחלק האחורי ולייצב כך גם את הגנת המסירה.
הג'איינטס רושמים 10 ניצחונות בעונה, לראשונה מאז 2016. הם רושמים ניצחון פלייאוף אחד בחוץ, ואחד בבית - ונעצרים רק בגמר ה-NFC. דניאל ג'ונס מוכיח שהוא שווה את החוזה שקיבל, ומכאן - אפשר לבנות סביבו בראש שקט.
בתרחיש הבלהות: קו ההתקפה עדיין מחורר. דניאל ג'ונס ממשיך לפספס את המטרות שלו. מאליק נייברס נראה יותר כמו אודל של הרייבנס מאשר אודל של הג'איינטס. בריאן ברנס מצטמק תחת אור הזרקורים של ניו-יורק.
הג'איינטס מסיימים עונה בלי קוורטרבק ומאמן ראשי שהם יכולים לסמוך עליהם, ועם בחירת טופ 3 שיצטרכו לשבור את הראש לגביה עד אפריל 25.
התחזית המוקדמת שלי
אני מעריך שהג'איינטס ינצחו השנה בין 5 ל-7 משחקים. זה לא יספיק לפלייאוף, וכנראה שגם לא יספיק לדניאל ג'ונס כדי להישאר בקבוצה עוד שנה.
וושינגטון קומנדרס
למה אני אופטימי
אומנם המון שחקנים הצטרפו, אבל יש היגיון בבלאגן - דן קווין הביא הרבה שחקנים שיש לו איתם היסטוריה (טיילר ביאדש, דורנס ארמסטרונג, דונטה פאוולר, ובובי ווגנר, כמובן), ואני משוכנע שזה יעזור לדברים להתחבר מהר יותר.
לקומנדרס יש עדיין כמה יחידות ממש חזקות בסגל - עובדה שאולי חמקה מעיניי רבים, לאור העובדה שהקבוצה הייתה כל כך רעה בשנים האחרונות: ברסיבר, דיפנסיב תאקל, והעונה גם ב-ILB (שימו לב לשילוב בין בובי ווגנר לפרנקי לובו).
אחרי כל אותן שנים אבודות תחת הבעלים דן סניידר, נראה שיש בוושינגטון תרבות ארגונית קצת יותר שפויה, עם אוף-סיזן שלם שלא כלל איזו שערורייה שחורגת מגבולות המגרש.
למה אני פסימי
הסקנדרי, על הנייר, הוא מהחלשים בליגה. וכדי "להחמיא" לכך - גם לא ברור מי בדיוק ייצור לחץ בעקביות מהאדג' (לא משוכנע עד כמה אני סומך על ארמסטרונג ופאוולר, ששיחקו ברוטציה מאוד עמוקה בדאלאס, להיות פותחים עם הרבה סנאפים).
ג'יידן דניאלס נכנס לבית לא פשוט בכלל, בו הוא יתמודד עם 3 קבוצות עדיפות על הנייר, עם 3 דיפנסיב ליינים חזקים מאוד. צופה שיהיו לו כמה וכמה שיעורים כואבים על החיים ב-NFL בשלב מוקדם של העונה.
ובאופן כללי, אם אני מסתכל על הסגל כולו - הוא פשוט לא נבנה בצורה שבה נבנות קבוצות טובות בליגה. עם המון חתיכות חדשות שהתווספו בזמן קצר (11 פותחים בלבד, לפי ה-Depth Chart הנוכחי, היו בכלל בקבוצה בעונה שעברה. 4 בלבד בהתקפה).
איש המפתח
דן קווין, המאמן הראשי החדש:
חלפו 3 שנים מאז שקווין היה מאמן ראשי בפעם הקודמת, בפלקונס. הרגע הזכור ביותר שלו שם? כמובן - ההפסד בסופרבול. הייתה לו תקופה טובה, אפילו טובה+ כמתאם ההגנה של הקאובויס. ניכר ששחקנים שם אהבו אותו. שלושה מהם הלכו אחריו לוושינגטון, אחרי הכול.
אבל בדיוק כמו באותה קריסה היסטורית של הפלקונס, גם ההגנה שלו לא ממש דילוורה ברגע האמת בפלייאוף - עם 48 נקודות שקיבלו בראש מהפאקרס בבית. אני לא רוצה לצבוע את כל פועלו בדאלאס עם ההופעה העלובה הזאת, כי זה לא יהיה הוגן או משקף. בשני משחקי פלייאוף ב-2022, ההגנה שלו ספגה פחות מ-20 נקודות (נגד הבאקס זה הספיק, אבל נגד הניינרס - לא). וגם ב-2021 היא בסך הכול עמדה לא רע בכלל נגד הניינרס.
אז מי אתה באמת, דן קווין? האם אתה עשוי מהחומר שממנו עשויים מאמנים ראשיים שיכולים להשיג הצלחה ופלייאופים באופן עקבי? או שאתה מתאם הגנה טוב מאוד, שמבלבל מעת לעת קבוצות לתת לו קידום לתפקיד שלא מתאים לו?
התשובה לכך תכתיב את העתיד הקרוב של הקומנדרס.
נתון מפתח
הגנת הקומנדרס הייתה החלשה ביותר בליגה בעונה שעברה מבחינת יארדים (388.9 למשחק), יארדים במשחק המסירה למשחק (262.2), טאצ'דאונים באוויר (39), מקום שלושים ב-INTs (עם 8 בלבד), מקום 26 בסאקים (39), וכדי לאזן את כל זה - היא היית במקום ה-27 מבחינת יארדים על הקרקע (126.8).
במילים אחרות - כל ההגנה הייתה גרועה מאוד. אובייקטיבית. כאמור, דווקא בצד ההגנתי נשאר יותר ביחס לעונה שעברה (בדגש על הסקנדרי, שבו השחקן הטוב ביותר, קאם קרל, עבר לראמס).
אז האם בוושינגטון עשו מספיק כדי לתקן את המצב? ושוב - חוזרים למאמן קווין ואחריותו למצב.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: ג'יידן דניאלס נראה כמו לאמאר 2.0, ופתאום למקלורין ודוטסון יש קיובי 1 שאפשר לסמוך עליו! זאק ארץ מזכיר לכולם שלא כזה מזמן הוא שבר את שיא התפיסות בעונה לטייט אנד, אוסטין אקלר מזכיר לכולם שהוא עדיין אחד התופסים הכי טובים מהבקפילד, וההתקפה (תחת המתאם קליף קינגסברי) מתקתקת בכל הרמות.
בצד ההגנתי, עמנואל פורבס מצדיק את הבחירה בו בסיבוב הראשון בעונה השנייה והופך ללוק-דאוון לגיטימי, ווגנר-את-לובו מנהיגים את הסיסטם של קווין בגאון, והחלק הפנימי של קו ההגנה, עם פיין ואלן, פותח את האדג'ים לגמרי - הפאס ראש אשכרה מתפקד!
הקומנדרס מסיימים את העונה במאזן 9-8, מתגנבים לפלייאוף, גונבים ניצחון בחוץ, ונעצרים רק בדיוויז'נאל - יש המון למה לחכות בעונה השנייה של ג'יידן דניאלס.
בתרחיש הבלהות: אותו דבר כמו 2023, רק עם ג'יידן דניאלס בתפקיד סאם האוול. דניאלס ספק נפצע/ספק מסופסל מטעמים מקצועיים בשבוע 13 ומרכוס מאריוטה פותח עד לסיום העונה. לקומנדרס יש עוד בחירת טופ 3 להוסיף לאוסף.
התחזית המוקדמת שלי
אני מרגיש די בנוח עם תחזית של 5 ניצחונות בעונה ומקום אחרון בבית. לא חושב שהאפסייד מעבר לכך חורג מניצחון בודד, או שניים לכל היותר. זה מוקדם מדי ומהר מדי בשביל הקבוצה הזאת, בשביל הקיובי הזה, ובשביל המאמן הזה.
מי לדעתך תזכה בבית?
דאלאס קאובויס
פילדלפיה איגלס
ניו יורק ג'איינטס
וושינגטון קומנדרס
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
לאורך העונה - קוראים רשומים יקבלו גישה לתכנים שלי על פנטזי פוטבול, וגם טיפים למי שמהמר על ה-NFL.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
Comments