8 שבועות לתחילת העונה, 8 בתים בליגה - וזה סימן, מבחינתי, שזמן התחזיות הגיע. לפחות בבלוג שלי.
שלא תבינו לא נכון - עוד הרבה דברים יכולים להשתנות בחודשיים הקרובים. מחנות האימונים רק החלו, ועדיין לא ברור מי ייכנס לסגלי ה-53 השונים, ומי לא, מי יהיו הפותחים והמחליפים, ומה לגבי טריידים אפשריים? ופציעות?... ובכל זאת, משיקולי זמן ונוחות, אנסה לסכם ולחזות תחזיות על בסיס שכבר ידוע. וכמובן שככל שנתקדם לעבר פתיחת העונה, יהיה ברשותי יותר מידע רלוונטי.
איך הסיפור הזה יעבוד בפורמט של "פיק סיקס"?
מדי שבוע אעשה זום-אין על אחד הבתים. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג, אני לא אחדש לכם המון בריכוז של העברות, בחירות דראפט ובחינה מחדש של הסגלים - הרי עשינו את זה כבר במרץ-יוני, וכל החומרים זמינים ונגישים עבורכם בבלוג.
אז מה כן? נסקר כאן כל קבוצה ב-6 נקודות:
למה אני אופטימי
למה אני פסימי
איש המפתח (שחקן/מאמן)
נתון מפתח
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות (כשתי קצוות של הסקאלה שביניהם, אני משער, שהמציאות תתכנס)
התחזית המוקדמת שלי
דגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (1/2.9) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
מודיע כאן מראש - את הסקירה הזאת (ואולי עוד אחת מה-NFC) אני מפרסם חופשי לכולם. מי שירצה לקבל את כל 8 הסקירות המלאה - "ייאלץ" להירשם לבלוג. כמובן, בחינם:
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
לאורך העונה - קוראים רשומים יקבלו גישה לתכנים שלי על פנטזי פוטבול, וגם טיפים למי שמהמר על ה-NFL.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
יאללה, נתחיל עם הבית הראשון - ה-AFC צפון:
בולטימור רייבנס
למה אני אופטימי
הרייבנס היו הקבוצה הכי טובה ודומיננטית בעונה שעברה (לפחות עד אמצע-סוף ינואר). הקיובי שלהם הוא הפליימייקר הכי מלהיב בליגה, עם מאזן 58-19 בקריירה כפותח, והם השתדרגו בבקפילד מגאס אדווארדס לדרק הנרי (דמיינו לכם את מהלכי ה-RPO שאפשר יהיה לעשות עם השילוב הזה על המגרש).
מתאם הגנה כזה או אחר - ג'ון הארבו עדיין שם, והסיסטם שלו עובד ומנצח. והשלד שהפך את ההגנה הזאת לטובה ביותר בליגה (וגם כזו ששיתקה את התקפת הצ'יפס בחצי השני של גמר ה-AFC) עדיין שם: קייל המילטון, ג'סטין מאדוביקה, רוקוואן סמית ומארלון האמפרי.
מארק אנדרוז יהיה כשיר, זיי פלאוורס יתבגר בעונה שנייה בליגה, ואולי יהיה אפילו נשק ראוי לצידו ב-WR2.
לכל אלה הם הוסיפו דראפט, שעל הנייר, נראה כמו אחד מחמשת הטובים ביותר של אפריל האחרון.
למה אני פסימי
משלם את המחיר של הסיקור המתמשך לאורך הפגרה, ואשמע כמו תקליט שבור: הרייבנס איבדו, באוף-סיזן אחד, את מתאם ההגנה, את מתאם הגנת המסירה ואת מאמן הליינבקרים שלהם - לטובת קידומים בקבוצות אחרות (סיהוקס, טיטאנס ודולפינס, בהתאמה). זה לא משהו שמתגברים עליו מהר, לרוב.
וזה לא שהם השאירו למחליפים שלהם סיטואציה מושלמת, ובעיקר - אין בבולטימור אדג' ראשר אחד עם יכולת ומספרים שזורעת פחד בלב היריבות.
האם הקומבינציה של קליבלנד-את-רוזנגארטן תהיה מספיקה כדי למלא את החור שהותירו אחריהם קווין זייטלר ומורגן מוזס המנוסים בצד ימין של קו ההתקפה? אולי, אבל קשה לי לראות את זה קורה משבוע 1 (בעיקר בגלל שרוזנגארטן הוא עדיין רוקי).
איש המפתח
זאק אור, מתאם ההגנה החדש:
למאר הוא הפרצוף של הפרנצ'ייז וה-MVP היוצא, אבל את הקבוצה הזאת הניעה בעונה שעברה ההגנה שלה. ה-DNA של אלופות הסופרבול שיצאו מהרייבנס במאה ה-21, היה מבוסס הגנה.
כשמתאם שולט בליגה בצורה כזו, זה לרוב נגמר בקידום מתבקש (אלא אם אתה הקנזס סיטי צ'יפס) - והרייבנס שילמו מחר כבד מאוד עם העזיבה של כל כך הרבה מאמנים מוכשרים בצד אחד של הכדור. אור אומנם מכיר את הארגון טוב מבפנים, אבל הוא מעולם לא היה פלייקולר והוא המתאם השני בצעירותו בליגה (בן 31 בלבד, צעיר בשנתיים מקייל ואן נוי, למשל).
הרייבנס בנויים לשחק עם יתרון. לראיה - האופן שבו הם דרסו כל קבוצה שהצליחו לצבור עליה יתרון מוקדם בעונה שעברה. קבוצה שתצליח לאלץ את למאר לזרוק משוטגאן בסדרתיות ותהפוך את הנרי לנון-פקטור - תעזור מאוד להגנה שלה להתמודד עם האתגרים הייחודיים שהתקפת הרייבנס מציבה.
עונה אחרי שהגנת הרייבנס הובילה את הליגה בסאקים (60) וביצירת איבודים (31) - הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם לקחת צעד גדול מדי אחורה, ואור יהיה האחראי הראשי לגרום להכול להתחבר.
נתון מפתח
מאז 2015 - היו לרייבנס רק 2 רסיברים שצברו יותר מ-1000 יארדים באוויר (אני לא כולל TEs כאן, כן?), ושניהם עשו זאת בקושי רב: הוליווד בראון בעונת 2021 (1,008 יארדים) ומייק וואלאס (1,017 יארדים). מארק אנדרוז (ב-2021) הוא השחקן היחיד ברייבנס עם יותר מ-100 תפיסות בעונה מאז דרק מייסון בעונת 2007.
זיי פלאוורס היה הרסיבר המוביל של הקבוצה בעונה שעברה עם 77 תפיסות ל-858 יארדים.
נכון, הרייבנס אוהבים לרוץ. אבל דרק הנרי כבר לא ילד, וקיטון מיטשל יחזור מפציעה קשה. בשלב מסוים, אני מניח, הרייבנס ירצו שלמאר ירוץ קצת פחות כדי לשמור על הגוף שלו לשנים הבאות (לאו דווקא השנה, אבל מתישהו - זה יקרה).
האם יהיה לרייבנס סוף-סוף אלפא אמיתי בחדר הרסיברים, שלמאר יוכל להאכיל ללא חשש, במצבים הכי קריטיים? ואם התשובה היא לא - האם יהיו לו מספיק כלי נשק משמעותיים, כדי לפזר את הפוטבול ביעילות?
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: הרייבנס נעזרים ב-16 ימי המנוחה העודפים שקיבלו מהליגה לאורך העונה (ביחס ליריבות) כדי לסיים את העונה הרגילה יחסית בריאים. הם נועלים שוב את הסיד ה-1 ב-AFC בשבוע 17, ונותנים לפותחים לנוח בשבוע האחרון. למאר זוכה ב-MVP שלישי, והפעם הנתונים שלו לא מותירים מקום לצקצוקי המבקרים והשוואות למספרים של מרכוס מריוטה. דרק הנרי מוכיח שהוא באמת פריק של הטבע וחווה תחייה מחודשת מאחורי קו התקפה, וסיסטם התקפי, הרבה יותר טוב מאלה שהיו לו בטנסי.
הרייבנס מטאטאים שוב סיד נמוך כלשהו בדיוויז'נל, ומארחים שוב את הצ'יפס למשחק נקמה בגמר ה-AFC - הפעם, למאר שומר על הכדור טוב יותר, טוד מונקן מגיע עם תוכנית משחק מאוזנת יותר (שאשכרה נותנת לרצים גם לגעת בכדור) והרייבנס מגיעים שוב לסופרבול - בו ממש לא משנה את מי הם יפגשו, כי למאר במאזן קריירה של 20-1 נגד קבוצות הקונפרנס היריב - הארבו זוכה בטבעת שנייה, ולמאר Is a choker no more...
בתרחיש הבלהות: מה יהיה יותר מבעית מבחינת אוהדי הרייבנס - פציעה של למאר ועונה בסימן ג'וש ג'ונסון הבלתי נגמר (שמעולם לא באמת התחיל), או פשוט עונה שלא מתחברת לכלום?
נלך על האופציה השנייה - ההגנה של זאק אור משחקת כמו חושך. ג'סטין מאדוביקה לוקח צעד אחורה אחרי עונת פריצה, והפאס ראש פשוט לא מגיע לקיוביז היריבים. דרק הנרי מתחיל לחוות ריגרסיה גופנית בדיוק ברגע הלא נכון, ופעם אחר פעם, למאר מוצא עצמו רודף אחרי לוח התוצאות, מבלי יכולת אמיתית לרוץ באפקטיביות. צד ימין של הקו לא מחזיק, והארבו נאלץ להקדיש טייט-אנד נוסף לגיבוי, מה שמוריד את כמות הכדורים לאנדרוז ולייקלי. ראשוד בייטמן שוב לא מתעלה, נלסון אגולור מפיל כדור אחר כדור, וגם דוונטז ווקר לא מצליח להושיע - הרייבנס נכתשים ומותשים על ידי לו"ז קשוח במיוחד ומסיימים את העונה עם 9 ניצחונות בלבד. המסע שלהם נגמר בהפסד חוץ בשבוע הווילדקארד, ובבולטימור חוזרים לשולחן השרטוטים לתכנן מסלול מחדש ל-2025.
התחזית המוקדמת שלי
כתבתי 11-6 בפוסט ניתוח הלו"ז, ובסימולציה שהרצתי כאן למטה שוב - הגעתי לאותה תוצאה. בהתחשב בליין של וגאס, שעומד על 11.5, אני מרגיש די טוב עם התחזית הזאת.
קליבלנד בראונס
למה אני אופטימי
בתור התחלה - כי ניק צ'אב כבר עושה סקוואטים של 250 ק"ג, 8 חודשים בלבד אחרי הפציעה הנוראית והניתוח שעבר:
כי גם בלעדיו, ובלי הרבה אחרים, המאמן קווין סטפנסקי (מאמן העונה פעמיים בקריירה הקצרה שלו כמאמן ראשי) הצליח לייצר בעונה שעברה התקפה מאוזנת, עם ג'רום פורד ומה שנשאר מקארים האנט.
כי ג'רי ג'ודי הוא עדיין רסיבר צעיר שנבחר גבוה בדראפט לא מזמן, והוא מצטרף להתקפה שהיא לא של הברונקוס.
כי עדיין יש להם את מיילס גארט. ובשילוב קו ההגנה וקו ההתקפה - הם כנראה טופ 5 בליגה בחוזק ה-LOS משני צידי הכדור.
למה אני פסימי
נתחיל מלמעלה - מתי בפעם האחרונה ראינו את דשון ווטסון נראה כמו קיובי טופ-10? עזבו את זה - מתי הוא נראה בעקביות כמו קיובי טופ-25? ואם לא דשון ווטסון - אז מאיפה יגיע השדרוג האמיתי, לקבוצה שקיבלה בראש בשבוע הוויילדקארד מהטקסנס? הרי הבראונס לא החתימו איזה פרי אייג'נט משמעותי, וגם הדראפט היה דליל (בעיקר בגלל החוסר בבחירת סיבוב 1).
לבראונס יש לו"ז רצחני אפילו יותר משל הרייבנס, ואחד הקשים ביותר בליגה. ובעיקר, בעיקר, בעיקר - הם עדיין הבראונס. אני עוד לא מזהה שם את הפרסונות החדשות שיספיקו כדי להפוך את הפרנצ'ייז הזה למנצח. אם אני משווה את המהלכים של הבראונס לאלה של שלוש הקבוצות האחרות בבית - כנראה שבקליבלנד עשו פחות בהשוואה כדי לקחת צעד קדימה ב-2024.
איש המפתח
דשון ווטסון, קוורטרבק
ווטסון נכנס לשנה השלישית של חוזה 5 שנים בשווי 230 מיליון דולר. הקאפ היט שלו בשלוש העונות הקרובות הוא כמעט 64 מיליון דולר לעונה (הכי גבוה בליגה) ששווה כ-22% מסך כל הקאפ של הבראונס. זה מספר מטורף לגמרי, והכי גבוה בליגה. וזה עוד לפני שדיברנו על המחיר ששילמו הבראונס ליוסטון (זוכרים את זה שלא הייתה לבראונס בחירת סיבוב 1 גם השנה?).
ומה הבראונס קיבלו תמורת זה עד היום? 12 משחקים (8 ניצחונות ו-4 הפסדים), אחוז השלמה מתחת ל-60%, 14 טאצ'דאונים ו-9 INTs... מספרים עלובים על המגרש, ורעשי רקע מהסוג הגרוע ביותר מחוצה לו.
במילים אחרות - הבראונס מישכנו את עתיד הפרנצ'ייז לטובת ווטסון, והוא אפילו לא התחיל לפרוע את צ'ק המקדמה הראשון. לבראונס עדיין יהיה קו התקפה סולידי (בעיקר בחלקו הפנימי) ומספיק כלי נשק במשחק המסירה (קופר, ג'ודי, מור, נג'וקו), כך שלווטסון אמורים להיות תנאי פתיחה טובים לחזור להיות משהו שמזכיר את השחקן שהיה ביוסטון.
נתון מפתח
אם תיכנסו לאחד מהאתרים המובילים שמסקרים את הליגה, תראו שההגנה של ג'ים שוורץ הובילה את הליגה במדדים חשובים בעונה שעברה: מקום 1 ביארדים (270.2 בלבד), מקום 1 נגד המסירה (164.7 יארדים), מקום 6 בסאקים ועוד.
אבל האמת היא, שלבראונס היו 2 הגנות בעונה שעברה - הגנת בית, והגנת חוץ:
כפי שאפשר לראות כאן - הבראונס ספגו 13.9 נקודות בבית, ו-29.6 בחוץ (גם בתוצאה - זה תורגם למאזן 8-1 בבית לעומת 3-5 בחוץ). בפלייאוף, כזכור, העונה של הבראונס נגמרה עם 45 נקודות ביוסטון.
וזו גם הייתה השאלה הבוערת שהצגתי בהקשר של הבראונס מיד בתום עונת 2023: האם לבראונס יש בכלל הגנה טובה? אם במחצית מהמשחקים, היא סופגת בממוצע יותר מ-30 נקודות? והאם בכלל יש להם התקפה מספיק explosive כדי להתמודד במשחקים שבהם ההגנה שלהם לא חונקת לגמרי את היריבה?
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: דשון ווטסון חוזר להיות השחקן שהיה ביוסטון - מדויק, מאלתר, נייד, ובעיקר - ווינר ברגעים הכי חשובים. ג'רי ג'ודי סוף-סוף מראה לכולם מדוע הוא נחשב לרסיבר הטוב ביותר במחזור הדראפט שלו, דיוויד אנג'וקו לוקח עוד צעד קדימה, וניק צ'אב חוזר למגרשים כבר אחרי הרבע הראשון של העונה ונראה כמו השחקן שהיה בפתיחת עונת 2023.
ההגנה של הבראונס מצליחה לשמור עקביות, והבראונס שוב מסיימים עונה עם מספר דו-ספרתי של ניצחונות - ששווים להם סיד 5 בפלייאוף. השילוב בין הגנת ברזל למשחק ריצה אימתני לוקח אותם עד לגמר ה-AFC, שם הם נעצרים - אבל עם הרבה סיבות לאופטימיות לשנתיים האחרונות בחוזה של ווטסון.
בתרחיש הבלהות: ווטסון ממשיך ביכולת שלו מהשנתיים האחרונות, ולא מצליח (שוב) להישאר בריא - בגוף ובראש. הסיפור כולו מתפוצץ כשצצות עוד 14 מתלוננות נגדו, והמועדון חייב לשנות כיוון - סטפנסקי שוב צריך לאלתר עם ג'יימיס ווינסטון וסנופ האנטלי בעמדת הקיובי, ואף אחד מהם לא מצליח להיות מספיק סולידי כדי לנצח בעקביות. אמארי קופר שוב נפצע בשריר החשק, ניק צ'אב יושב בחוץ עד שבוע 13, ועד אז - הכרטיס לפלייאוף מחוץ להישג יד. הבראונס מעדיפים לספסל חלק מהפותחים בישורת האחרונה ומסיימים את העונה עם בחירת טופ 10 ב-2025, שאיתה הם מכוונים לבחור את קיובי העתיד.
התחזית המוקדמת שלי
המאזן המשוער שלי בפוסט ניתוח הלו"ז היה 7-10, אבל אוסיף לו קצת ואלך כאן על 8-9. אולי זה wishful thinking, אבל אני לא ממש מאמין יותר בדשון ווטסון. בשנים הראשונות שלו בליגה, הוא היה אחד השחקנים שהכי אהבתי לראות - אבל המעבר לקליבלנד התחיל רע, המשיך איום ונורא (עם הפרשה המגעילה מחוץ למגרש) ובשום שלב לא התרומם. בבית וקונפרנס כל כך קשוחים, עם לו"ז כל כך מאתגר - אני לא יכול לתת לו יותר מ-8 ניצחונות.
פיטסבורג סטילרס
למה אני אופטימי
איך אפשר שלא להיות אופטימי, כשה-GM שלך עושה פליפ מבריק על חדר קיוביז של פיקט-את-רודלף לכזה של ווילסון-את-פילדס? תגידו מה שתגידו על שני האחרונים - שניהם, על הנייר, הם שדרוג לא קטן.
יש לסטילרס אחלה פליימייקרים בהגנה, ו-Skill Players מספיק כישרוניים בהתקפה כדי לסבך כל הגנה יריבה (כמובן, בהינתן רמת קיובי סבירה). ארתור סמית כבר לא מאמין ראשי, ובתור פלייקולר (לפחות בטנסי) הוא עשה עבודה לא רעה בכלל.
וגם הדראפט, על פניו, היה ברמה גבוהה מאוד. הסטילרס נתנו מענה לכל החורים בסגל, גם אם לא בכל המקרים הרוקיז יפתחו משבוע 1, ולאלוף סופרבול בדימוס כמו מייק טומלין, אמורות להיות החתיכות כדי לחבר את הכול לקבוצה טובה.
למה אני פסימי
לסטילרס יש, כנראה, את הלו"ז הכי מפחיד בליגה בעונה הקרובה. ואפילו אחרי השדרוג בקיובי - יש סיכוי לא רע, שהם עדיין יהיו הכי חלשים בבית בעמדה הזאת (התקרה היא, כנראה, להיות 3 מתוך 4).
השילוב הזה של שני קיוביז מעורערים (כל אחד מסיבותיו) בלי חוזה לעונה הבאה הוא לא בריא לכימיה הקבוצתית, ואפילו שטומלין שם - אני לא בטוח שזה יספיק כדי לייצר שקט תעשייתי אמיתי.
עדיין נותרו בסגל שני בורות מהותיים - רסיבר 2 וקורנר 2, ואני לא רואה מועמד מובהק לאייש בהצלחה אף אחת מהן כרגע.
איש המפתח
ארתור סמית, מתאם ההתקפה החדש:
אני לא חושב שאפשר להגדיר את הסטילרס כקבוצה עם כישרון Elite באף עמדה בהתקפה. וכדי להתגבר על זה - צריך תוכנית משחק ו-Scheme ברמה גבוהה. וכאן נכנס סמית לתמונה.
בשנים האחרונות כמאמן הראשי של הפלקונס, סמית הרים לא מעט גבות סביב החלטות שקיבל לפני ותוך כדי משחקים. הוא בעיקר הראה נטייה להסיט את כובד המשקל מהפליימייקרים המובילים שלו (באטלנטה אלה היו קייל פיטס, דרייק לונדון וביז'אן רובינסון) לכיוון שחקני פרינג', גם ברגעים קריטיים של המשחק.
אבל כפי שלמדנו ממקרים שונים ברחבי הליגה (הבולט שבהם הוא, כנראה, סטיב ספאגנולו בקנזס סיטי) - לא כל מאמן ראשי כושל, הוא גם מתאם כושל, ויש סיבה לכך שסמית מלכתחילה הגיע לפוזיציה של לבלבל אנשים באטלנטה. הוא היה מתאם די מוצלח בטנסי ב-2019-2020, ויש לו כאן סיכוי לתחייה מחודשת (כמתאם או לקדנציה שנייה כ-HC במקום אחר).
נתון מפתח
ראסל ווילסון היה תשיעי בעונה שעברה בשיעור הכדורים התפיסים, במסירות של יותר מ-10 יארדים בעונה שעברה (69%), לפי Fantasy Points.
ושימו לב לשמות בתחתית הרשימה של המדד הזה:
במקום השישי והשביעי מהסוף - המחליף הנוכחי של ווילסון, והאיש שהוא החליף כפותח של העונה שעברה.
עד כמה הנתון הזה יהיה משמעותי להתקפה בעונה הבאה? מה תהיה ההשפעה על התפוקה של פיקנס? בהינתן איום משמעותי יותר לעומק - האם יפתחו אפשרויות למשחק הריצה ולטייט אנדים באמצע המגרש?
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: ראסל ווילסון מגלה את עצמו מחדש וחוזר לכושר ה-MVP שלו מהשנים האחרונות בסיאטל. רומן ווילסון מתגלה כקומפלימנט המושלם לפיקנס ומתבסס במהרה כפוזשן רסיבר סטייל טיילר לוקט שווילסון בנה עליו קריירה. ארתור סמית מוכיח לעולם שהוא מסוגל להשתנות ומוביל התקפה מאוזנת, שיודעת להאכיל גם את פיקנס וגם את זוג ה-RBs המובילים, ולשמור עליהם מרוצים.
טי.ג'יי וואט לוקח אישית את הבחירה במיילס גארט כשחקן ההגנה של העונה שעברה, וחוזר לנפץ את שיא הסאקים לעונה עם 23.5, שלא מותירים ברירה להשיב לו את התואר.
הסטילרס מנצחים בית צמוד וצפוף במיוחד עם מאזן 11-6, ונעצרים רק בגמר ה-AFC.
בתרחיש הבלהות: אחרי הפסד 4 ברציפות בלאס וגאס, העיתונות בפיטסבורג מדווחת שראסל ווילסון הרגיז את עמיתיו לקבוצה בטיסה חזור לפיטסבורג, כשהחליט לעשות מדיטציה באחד המעברים בעודו חוזר שוב ושוב על המנטרה: "You Gotta Be Unllllimited", בזמן שהם ניסו לנוח.
הסיפור מתפוצץ על המגרש כאשר במשחק הבא, בפיגור של 4 נקודות, כחצי דקה לסיום המשחק, במצב של דאון 2 על סף האנדזון, ראסל ווילסון מנסה למצוא את פאט פריירמות' במסירה קצרה, אבל קוונטז סטיגרס, קורנר צעיר ואלמוני של הג'טס, חוטף את הכדור ולמעשה מכריע את המשחק. מינקה פיצפטריק מאיים להוביל במרד נגד טומלין אם ווילסון לא יסופסל, ובמהלך של בקרת נזקים - ג'סטין פילדס נזרק למערכה. בשבוע 12, ג'ורג' פיקנס ונאג'י האריס מגישים בקשה משותפת לטרייד, בגלל שתוכנית המשחק של ארתור סמית מקצה את מרבית הנגיעות בהתקפה ל-RB3, קורדרל פאטרסון, ולטייט אנד המחליף - דארנל וושינגטון.
טומלין מצליח לשכנע אותם להישאר, אבל לא מצליח לשמור את העסק מחובר על המגרש - והסטילרס מסיימים עם בחירת טופ 3 בדראפט 2025 - שבה ייבחר הקיובי שיפתח את העונה הבאה.
התחזית המוקדמת שלי
בניתוח הלו"ז של הסטילרס חזיתי מאזן 7-10. אבל בדיעבד - אני לא רוצה ללכת נגד החוק הרביעי של הפיזיקה, לפיו מייק טומלין לעולם יסיים מעל 500, ולכן אני הולך כאן על 9-8 - למרות הלו"ז הבאמת איום ונורא הזה:
סינסינטי בנגלס
למה אני אופטימי
בעיקר, כי יש להם את מי שהוא (לדעתי) הקוורטרבק השני בטיבו בליגה, שאמור להיות בריא לפתיחת העונה.
השלד של הסגל הזה הצליח להגיע כמעט הכי רחוק שאפשר, עם הפסד בסופרבול ועוד ריצות פלייאוף עמוקות. וכמובן, שגם המאמן הוא אותו מאמן.
ניכר שהפרונט אופיס החליט לקחת את עקב האכילס של הקבוצה בשנים האחרונות (קו ההתקפה), ולתקוף אותו גם בפרי אייג'נסי (טרנט בראון) וגם בתחילת הדראפט (אמאריוס מימס).
כי נראה שהמשבר עם טי היגינס נפתר, לפחות לזמן הקרוב, ואני גם מאמין שג'רמיין ברטון יכול להיות שדרוג מפתיע לחוליית הרסיברים.
למה אני פסימי
הסקנדרי של הבנגלס היה רחוק מלהרשים בעונה שעברה (מקום 5 מהסוף בליגה ביארדים נגדם למשחק), ואפשר לטעון שהוא נחלש אפילו יותר העונה. בקונפרנס שמפוצץ בכישרון בעמדת הקיובי, בליגה שדוחפת עוד ועוד להתבסס על התקפת (והגנת) המסירה - זה עשוי להיות שובר שיוויון מכריע לרעתם.
למרות שהבנגלס הביאו את מימס ובראון לחיזוק קו ההתקפה - סביב שניהם יש סימני שאלה מהותיים: הראשון הוא פרוקספט בוסרי מאוד, שמגיע לסיסטם שכשל פעם אחר פעם בפיתוח שחקני קו התקפה In-House, והשני הוא פצוע כרוני.
איש המפתח
ג'מאר צ'ייס, רסיבר:
לרוב מתייחסים לביצועים של הרסיבר כפועל יוצא של רמת הקיובי (ויש בכך היגיון), אבל הפעם, אולי בהשראת "רסיבר" של נטפליקס, אעשה הפוך - אני טוען שבורו יוכל לחזור ליכולת שלו בעונות 2021-2022, אך ורק אם צ'ייס יהיה עקבי, אפקטיבי ואקספלוסיבי כמו באותן השנים.
אבל זה לא נגמר רק על המגרש - צ'ייס יהיה קריטי למרקם החברתי בסינסינטי. הקולגה המקבילה, ג'סטין ג'פרסון, כבר קיבל חוזה חדש, וכמוהו גם רסיברים מובילים רבים אחרים. אם צ'ייס יתחיל עונה נוספת בלי חוזה חדש, זה משהו שיכול להשפיע על הדינמיקה בחדר הרסיברים (להזכירכם - יש שם עוד אחד שלא קיבל מה שרצה עדיין, ומשחק על הטאג), ומשם לזלוג החוצה. וגם אם כן ישלמו לו - האם ועד כמה הדברים ישפיעו זה על זה. צ'ייס בעצמו התייחס לכך במסיבת עיתונאים בסוף העונה שעברה:
אם השניים האלה יאפשרו לאגו לשחק את התפקיד המרכזי, וזה ישבש את שיתוף הפעולה ביניהם - ההתקפה כולה עשויה להשתבש.
נתון מפתח
אף אחד מ-16 הקיוביז האחרונים, שהפסידו בסופרבול הראשון שלהם, מעולם לא חזר לשחק בסופרבול:
האם יש לכך סיבה שהיא יותר מאשר מיסטית? אני לא בטוח. לא כזו שאני יכול להצביע עליה, בכל אופן. ככלל, להגיע לסופרבול זה קשה, ובטח שקשה כפליים בסופרבול הראשון שלך. זה גם לא עוזר שמרבית השמות כאן ברשימה "זכו" להתמודד מול שתי שושלות, שהובילו אגדות רבות לסיים קריירה בלי טבעת.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: בורו (בריא, כמובן) חוזר להיות חד ונייד מתמיד, ומוסר, לראשונה בקריירה, ליותר מ-5,000 יארדים באוויר ומעל 40 TDs. השלישייה צ'ייס-היגינס-ברטון פועלת בסינרגיה מושלמת, וכמובן שכל אחד מהם מקבל נתח ראוי משלו בחגיגה. זאק מוס וצ'ייס בראון מתבררים כשילוב לא פחות אפקטיבי מהבקפילד, ומייק גסיקי מתברר כנשק הכי יעיל שהיה לבורו בקריירה בעמדת הטייט אנד.
בהגנה - ג'ינו סטון מוביל את הליגה שוב ב-INTs ושני האדג'ים, הנדריקסון והאברד, רושמים מעל 12 סאקים בעונה - מה שעוזר מאוד לפצות על החוסר באיכות בסקנדרי.
הבנגלס לוקחים את הבית ואת הסיד הראשון ב-AFC עם מאזן 14-3 (כולל ניצחון בקנזס סיטי בשבוע 2, כמובן), מטאטאים בבית את כל היריבות בקונפרנס עד הסופרבול, בורו שובר את הקללה המתוארת בתמונה למעלה, והפעם (עם קו התקפה משופר בהרבה) הוא גם הולך באמת עד הסוף ומביא לבנגלס טבעת ראשונה בתולדות הפרנצ'ייז.
בתרחיש הבלהות: בורו נשאר בריא לגמרי לאורך העונה, אבל הדברים פשוט לא מתחברים לו בהתקפה (דמיינו לכם את הרבע הראשון של העונה שעברה, מינוס התירוצים של הפציעות). ג'מאר צ'ייס וטי היגינס מתקוטטים בחדר ההלבשה ועל הסיידליין - מי יקבל יותר מטרות כשהחוזה הבא על הפרק? ההתקפה של הבנגלס הופכת לחד-מימדית לחלוטין, והתרומה היחידה של גסיקי להתקפה, היא בכך שהגרידי שלו גורם לשל צ'ייס להיראות טוב יותר.
החורים בהגנה נגלים ונחשפים לעיני כל - הסקנדרי פרוץ לחלוטין, האברד והנדריקסון (שניהם לקראת גיל 30) מאבדים צעד, ושלדון רנקינס לא מצליח לפצות על האובדן של די.ג'יי רידר.
הבנגלס מסיימים במאזן 8-9 ומפספסים את הפלייאוף שנה שנייה ברצף, ועכשיו כולם באמת תוהים, בסטורליין שילווה את כל ההכנה לעונת 2025 - האם היה נכון לשלם לבורו כל כך הרבה כסף?
התחזית המוקדמת שלי
נשאר עם התחזית היותר מוקדמת שלי והולך על מאזן 11-6. אבל ממש לא אופתע מכל דבר בין 10 ל-13 ניצחונות של הבנגלס העונה.
מי לדעתך תזכה בבית?
- בולטימור רייבנס
- סינסינטי בנגלס
- פיטסבורג סטילרס
- קליבלנד בראונס
אהבתם? התחברתם? רוצים עוד סקירות מהז'אנר על יתר הבתים בליגה?
אז הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
לאורך העונה - קוראים רשומים יקבלו גישה לתכנים שלי על פנטזי פוטבול, וגם טיפים למי שמהמר על ה-NFL.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
סקירה מעולה. תודה
תודה רבה
מאוד מעניין
פתחת חזק אבל תתקשה להגביר לפחות מבחינת העניין כי זה וכרגיל הבית הכי מעניין בליגה.
דשון בשיאו היה טופ 10 , בורו טופ 5 , לאמר שם והקיובי האמיתי של הפלדות הוא טומלין הבילתי נגמר שאני מחזיק ממנו גדול מאמני העונה הסדירה בכל הזמנים
הסגלים של בולטימור , קליבלנד וסינסי הם טופ 10
בקיצור - אי אפשר לחכות