זוהי הכתבה הראשונה שמכוונת לרשומים בלבד, אז השקעתי הפעם במיוחד. אפשר לומר שיש כאן שני פוסטים באחד, ומשהו מעניין בשביל אוהדים של כל אחת מקבוצות הליגה.
לפני שנצלול לעומקם של הדברים, נתחיל בקצת רקע... כשבוחנים את נושא השחקנים החופשיים, ישנם 2 תאריכים חשובים שצריך להכיר:
11.3 - תחילת ה-Legal Tampering: זהו המועד שבו קבוצות רשאיות, לפי חוקי הליגה, להתחיל לנהל מו"מ עם שחקנים שעומדים להפוך לחופשיים.
13.3 - תחילתה הרשמית של העונה החדשה: המועד שבו קבוצות רשאיות להחתים שחקנים חדשים.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי, גם יודע שהחל מ-20.2 קבוצות רשאיות להצמיד טאגים שונים לכמה מהשחקנים כאן, ובכך להוציא אותם מעשית מהמיקס של השוק החופשי. זה לרוב לוקח קצת זמן, אבל זה קורה בסוף (בין 6 ל-10 פעמים בממוצע מדי אוף-סיזן). אבל נשים את זה כרגע בצד (ואשתדל לעדכן את הרשימות במידת הצורך). בינתיים, אעשה בפוסט הזה שני דברים, על בסיס המידע שיש לנו כרגע:
אדרג את חמשת הפרי-אייג'נטס הכי טובים בכל עמדה
אמצא שידוך מעניין במיוחד משוק השחקנים החופשיים לכל אחת מ-32 הקבוצות בליגה
אזהיר מראש - יכול להיות שנתתי לנושא הגיל לשחק כאן תפקיד משמעותי מדי. אבל אני מנסה לזהות כאן את השמות שיכולים להשיג חוזה ארוך-טווח גדול ולייצר כמה שיותר אימפקט לקבוצה החדשה (או הישנה) שלהם לאורך זמן.
אזהיר מראש 2 - השקעתי כאן המון, אבל זה טקסט די ארוך. תוכלו לנווט מכאן בקלות לחלק שמעניין אתכם:
קוורטרבק, QB
מקום 1 - קירק קאזינס, מינסוטה ויקינגס: קאזינס מגיע לאוף-סיזן הזה אחרי פציעה קשה של קרע באכילס ממנה סבל בשבוע 8. הוא גם מגיע לשלבים המאוחרים של הקריירה מבחינת גיל (יהיה בן 36 בקיץ), אבל מבחינת רזומה ואפסייד - אף קוורטרבק לא מתקרב להישגים והיכולת שלו. ב-2020-2022 הוא מסר ללפחות 4,200 יארדים בכל עונה, עם 97 TD ו-34 INT. גם את עונת 2023 הוא התחיל בקצב גבוה עם 18 TD ו-5 INTs בלבד, בכמעט 70% השלמה. אצל קאזינס סימני השאלה הם תמיד סביב היכולת ברגעים המכריעים ובפלייאוף, וזו עוד סיבה, בעיניי, שקבוצות לא ימהרו לזרוק עליו חוזה של יותר משנה-שנתיים.
מקום 2 - בייקר מייפילד, טמפה ביי באקנירס: אחרי עונת קאמבק שהובילה את הבאקס לפלייאוף, מייפילד מראה שעדיין יש לו מה למכור בליגה הזאת, והוא הקיובי השני ברשימה שהייתי מוכן לשקול לתת לו את המפתחות בשבוע מספר 1 בקבוצה כלשהי. מייפילד סיים את 2023 עם 4,044 יארד (שיא קריירה), 28 TD (גם שיא קריירה) ו-10 INTs. תגידו מה שתגידו על הסגנון משחק ועל המגבלות הפיזיות הברורות של האיש, אבל הוא יודע לכבוש את הלב של חדרי הלבשה ואוהדים, ואלו תכונות שאי אפשר לייחס לקיוביז מוכשרים בהרבה ממנו, שלא הצליחו לשרוד בליגה יותר מכמה שנים ספורות.
מקום 3 - גרדנר מינשו, אינדיאנפוליס קולטס: אני ממש אוהב את מינשו כפרסונה. יש לו סוואג של קיובי פותח, ואתלטיות מאוד אנדרייטד, אבל למרבה הצער, ה-Arm Talent לא שם. ובכל זאת, הבן אדם נזרק לאורך הקריירה למגוון סיטואציות לא פשוטות, והוא כמעט תמיד הצדיק את המקום שלו בסגל עם הופעות טובות. ב-2023 שיין סטייכן הביא אותו מפילדלפיה לקולטס, וכבר בשבוע 5 הוא נאלץ להחליף עד לסיום העונה את ריצ'ארדסון. המספרים לא נוצצים (3,305 יארד, 15 TD ו-9 INT) אבל הוא עשה את הכול עם כלי נשק מוגבלים (והרבה רעשי ג'ונתן טיילור ברקע) כדי להביא את הקולטס למרחק נגיעה מהפלייאוף. אני חושב שיש לו מקום ב-Tier הכי גבוה של קוורטרבקים מחליפים אמינים בליגה.
מקום 4 - ג'ו פלאקו, קליבלנד בראונס: כן, עשיתי את זה. הכנסתי את פלאקו לחמישייה שלי כאן. שחקן הקאמבק של השנה הרוויח ב-2023 את התואר הזה ברצף נהדר של 5 משחקים, כשבארבעה רצופים מהם מסר ליותר מ-300 יארד (הרצף הארוך ביותר שלו בקריירה!). בניגוד לדעה הפופולארית, אני גם חושב שהוא שיחק טוב בהפסד לטקסנס בפלייאוף, אם ננקה מהמאזן שני איבודים (אחד נוראי מצידו, ואחד הרבה פחות). פלאקו הוא אופציה טובה מאוד לעלות מהספסל ולחנוך קיובי צעיר, אבל אם יש בליגה קבוצה שרואה בו פותח עתידי - כנראה שהיא בבעיה רצינית.
מקום 5 - ג'קובי בריסט, וושינגטון קומנדרס: בכל נקודה בעונה החולפת בה סאם האוול כמעט קבר הקומנדרס בישורת האחרונה של העונה, ג'קובי בריסט נכנס והביא איתו רוח חדשה להתקפה של הקומנדרס. בשלושת המשחקים בהם נכנס כמחליף, בריסט השלים 78% (!!!) מהמסירות שלו, ל-3 TD וללא איבודים. אבל, כמובן שמדובר בגודל דגימה מצומצם מאוד (23 ניסיונות מסירה בלבד). לאורך הקריירה, בריסט היה קיובי נייד עם יד לא רעה בכלל, אבל שנוטה להחזיק בכדור יותר מדי ולספוג סאקים מיותרים. ועדיין, מרגיש לי שיש כאן יותר אפסייד כקיובי מחליף מהשמות העודפים שהכנסתי ברשימה הבאה. אני חושב שבריסט הוא קיובי מחליף מצוין לקבוצה שפותחת עם קיובי נייד שמרבה להשתמש ברגליים שלו, וכמובן שהוא גם יהיה זול מאוד יחסית.
שמות נוספים: ריאן טנהיל (טייטנס), ג'יימיס ווינסטון (סיינטס), טיירוד טיילור (ג'איינטס), ג'ימי גארפולו (ריידרס), דרו לוק (סיהוקס)
רסיבר, WR
מקום 1 - טי היגינס, סינסינטי בנגלס: היגינס התחיל את העונה בצליעה (כמו הקוורטרבק שלו, וכלל הקבוצה), דווקא בעונת חוזה, עם כמות דרופים לא אופיינית וכמה משחקים שדי נעלם בהם, אבל נכנס בחזרה לגרוב בישורת האחרונה, ודווקא עם הקיובי המחליף, ג'ייק בראונינג. תוסיפו לזה כמה פציעות, ובשורה התחתונה - היגינס קטע ב-2023 רצף של שנתיים עם מעל 1,000 יארד, וסיים עם 623 בלבד, לצד 5 TD. גם אחוז התפיסות שלו (כמות התפיסות ביחס לכמות הטרגטים) ירד לשפל קריירה של 55.3% (בשלוש השנים הראשונות בקריירה היה לו ממוצע של 65.7%). היתרון של היגינס על כמה שמות אחרים כאן ברשימה הוא בוורסטיליות שלו - הוא מספיק מהיר כדי להוות איום לעומק, אבל גם מספיק אתלטי כדי לנצח את השומר שלו במסירה לגובה, ומספיק חזק כדי לנצח שמירה צמודה ולהשיג דאון 1. הבנגלס עוד יכולים להצמיד לו טאג, אבל בגיל 25 - הוא מחפש חוזה גדול ראשון בקריירה.
מקום 2 - מייקל פיטמן, אינדיאנפוליס קולטס: פיטמן לא נתן לחוסר היציבות בעמדת הקוורטרבק של הקולטס להאט אותו העונה, ושבר שיאי קריירה עם 109 תפיסות ו- 1,152 יארדים באוויר. כך שהוא הצליח להראות אפקטיביות ללא תלות מוחלטת במי שמוסר לו, אבל הנקודה שבה אולי קבוצות מסוימות יחליטו לוותר עליו היא העובדה שפיטמן משחק בעיקר בסלוט. הוא אחד התופסים האמינים והעקביים בליגה, ויש לו גם הרבה מה להציע מבחינת יארדים אחרי התפיסה (היו לו ב-2023 513 כאלו - גם זה, שיא קריירה).
מקום 3 - מייק אוואנס, טמפה ביי באקנירס: קשה להתחרות בתפוקה ובעקביות של אוואנס (גם אם נסתכל אחורה בהיסטוריה של הליגה), אבל הגיל מוריד אותו כאן למקום השלישי "בלבד". 10 עונות עם 1,000 יארדים ומעלה, עם שורה ארוכה של קוורטרבקים שונים, מוכשרים יותר ופחות, לא הולכות ברגל. יש לו גם 94 TD בקריירה (היו לו לפחות 13 סקורים ב-3 מתוך 4 העונות האחרונות), אבל באוגוסט הוא יהיה בן 31 והסטטיסטיקה אומרת שהדעיכה מעבר לפינה. תחנת היעד ההגיונית ביותר היא קונטנדרית פוטנציאלית שתרצה להביא אותה לשנתיים-שלוש.
מקום 4 - קלווין רידלי, ג'קסונוויל ג'אגוארס: הסיכוי שרידלי יחזור לג'קסונוויל הוא נמוך מאוד, כי פירוש הדבר יהיה שהג'אגס יהיו חייבים לפלקונס בחירת סיבוב 2 ב-2024 במקום סיבוב 3 (לפי תנאי הטרייד ביניהן). רידלי פשוט לא היה השחקן שלורנס היה צריך שהוא יהיה ב-2023, אבל המספרים שלו עדיין היו טובים למדי: 76 תפיסות ל-1,016 יארדים ו-8 TD. הבעיה המרכזית של רידלי הייתה חוסר יציבות (9 משחקים עם פחות מ-40 יארדים), וזה לא משהו שקבוצה רוצה לראות אצל WR1 פוטנציאלי. אני באופן אישי חושב שהוא יותר מתאים להיות WR2 מאוד טוב, אבל לא אופתע אם תהיה קבוצה שתביא אותה לתפקיד המוביל ברוטציה.
מקום 5 - מרקיז (הוליווד) בראון, אריזונה קרדינלס: בן דודו של אנטוניו בראון הוא לא השחקן ש-AB היה, אבל הוא אופציה לא רעה בכלל כרסיבר שני לכמה וכמה קבוצות בליגה. בשנתיים האחרונות התמודד עם מספר פציעות, שזו נקודה די מדאיגה לשחקן שתלוי מאוד במהירות והזריזות שלו. ועדיין, אם רוצים לבחון כאן את האפסייד האפשרי, צריך ללכת אחורה רק ל-2021 (העונה האחרונה בבולטימור) בה תפס 91 כדורים ל-1,008 יארדים ו-6 TD. בזכות האפסייד כאן הוא מבחינתי "מנצח" את טיילר בויד בקושי בבחירה למיקום החמישי בדירוג הזה.
שמות נוספים: טיילר בויד (בנגלס), קרטיס סמואל (קומנדרס), גייב דיוויס (בילס), דארנל מוני (ברס), נואה בראוון (טקסנס)
ראנינג בק, RB
מקום 1 - סקוואן ברקלי, ניו יורק ג׳איינטס: אחרי עונה שבה שיחק על הפרנצ׳ייז טאג של הג׳איינטס, נראה שסקוואן יקבל הפעם הזדמנות לבחון את השוק החופשי. הבעיה שלו (כמו של רוב חבריו לעמדה) - מרבית הקבוצות מתרחקות מחוזים ארוכי-טווח וכסף מובטח גדול לראנינג בקס. ובכל זאת, סקוואן הוא בעיניי המועמד היחיד שראוי בכלל להישקל לחוזה של יותר משנתיים בעמדה: עם עונה של 1,242 יארדים באוויר ובקרקע (ב-14 משחקים), כולל 41 תפיסות במשחק המסירה ו-10 TD בסך הכול. הוא גם הצליח להשיג עבור ההתקפות של ג׳ונס/טיילור/דה-ויטו לא פחות מ-67 דאונים ראשונים. הבעיות עם בארקלי הן אותן בעיות שליוו אותו כל הקריירה: נטייה לפציעות, ותדירות גבוהה יחסית של מהלכים שליליים שמאבדים יארדים.
מקום 2 - דרק הנרי, טנסי טיטאנס: אין שחקן שהייתי מעדיף שיהיה לי בבקפילד במצבים של יארדים קצרים. איך אפשר לא לאהוב רץ עם 3.37 יארדים לאחר המגע הראשוני? הוא גם אחד משלושה רצים בלבד עם ציון של לפחות 70 לפי PFF גם כרץ, גם כתופס, וגם בחסימה למסירה (לצד טיילר אלג׳יר מהפלקונס, ויורשו המסתמן בטנסי - טיאג׳י ספירס). למרות שסיים את העונה שעברה במקום השני ביארדים על הקרקע, הוא כנראה כבר לא מסוגל להיות סוס העבודה שהיה בשנות השיא בטנסי, או להפגיז משחקים של 200 יארדים בזה אחר זה, אבל הוא יכול להיות החתיכה החסרה בפאזל עבור קונטנדרית עם קצת מקום פנוי בקאפ כדי להשקיע בעמדה יותר מהמינימום הנדרש.
בכל מקרה, לי זה לא נראה כמו מישהו שעומד לפרוש בקרוב:
מקום 3 - אוסטין אקלר, לוס אנג׳לס צ׳ארג׳רס: מי שבחר את אקלר גבוה בפנטזי דראפט השנה יודע, שהוא היה קורבן של השימוש הסופר-גבוה בו ב-2022. הוא חווה ירידה משמעותית ביארדים על הקרקע (ובעיקר באפקטיביות של הריצות, שירדה מ-4.5 יארדים לניסיון ב-2022 ל-3.5 ב-2023), וכמות התפיסות שלו ירדה ביותר מחצי (מ-107 ל-51, עם TD אחד בלבד לעומת 5 ב-2022). ועדיין, אני חושב שאקלר הוא האיום הכפול הכי טוב שאפשר למצוא מהבקפילד במאגר השחקנים החופשיים הזה.
מקום 4 - ג׳וש ג׳ייקובס, לאס וגאס ריידרס: בדיוק כמו אקלר, שחקן שחווה ריגרסיה מסוימת אחרי 2022 בה רשם שיא נגיעות בכדור. בדומה לאקלר, ראינו כאן ירידה דרסטית באפקטיביות על הקרקע (3.5 יארדים בלבד לניסיון). לא היה לו אפילו משחק אחד של 100 יארדים במשחק הריצה לפני שאנטוניו פירס השתלט על הקבוצה השבורה של הריידרס, והשינוי בעמדת המאמן הזריק קצת חיים למשחק שלו, אבל הוא עדיין סיים את העונה מוקדם עקב פציעה והמספרים שלו החווירו ביחס לעונה הקודמת.
מקום 5 - דיאנדרה סוויפט, פילדלפיה איגלס: תיקראו לי אוהד איגלס משוחד - אני אוהב את סוויפט במיקום הזה על פני הבחירה היותר פופולארית, טוני פולארד. סוויפט הגיע לעונה הזאת עם היסטוריית פציעות מדאיגה מהתקופה שלו בדטרויט, אבל הוא לא הפגין שום בעיית עמידות בפילדלפיה (אם כבר, הביקורת הייתה שלא משתמשים בו מספיק, למרות כשירותו). אני ראיתי השנה מסוויפט כל מה שקבוצה יכולה לרצות מהבקפילד - סבלנות, חמקמקות, מהירות במגרש הפתוח, וגם יכולת התפיסה שתמיד הייתה לו (195 תפיסות ב-4 עונות בליגה). הוא גם הצליח לעבור את רף ה-1,000 יארדים על הקרקע, למרות כמות נגיעות די מוגבלת (1,049 יארדים ב-4.6 לניסיון). הוא נהנה כמובן מקו ההתקפה של האיגלס (מספיק שתראו את הריגרסיה ממנה סבל העונה מיילס סנדרס בקרולינה כדי להבין את האפקט) אבל סוויפט מעולם לא ירד מ-4 יארדים לנשיאה גם בשלוש שנותיו בליונס, והוא תמיד היה רסיבר ברמה מאוד גבוהה מהבקפילד.
שמות נוספים: טוני פולארד (קאובויס), זאק מוס (קולטס), ג׳יי.קיי דובינס (רייבנס), גאס אדווארדס (רייבנס), דווין סינגלטרי (טקסנס)
טייט אנד, TE
מקום 1 - דלטון שולץ, יוסטון טקסנס: האיש שבמשך שנים שימש כשמיכת ביטחון מאוד יעילה לדאק פרסקוט בדאלאס, הוכיח שהוא יודע להיות אפקטיבי גם בקבוצה השנה של טקסס, עם סי.ג׳יי סטראווד. באוף-סיזן שבו פול הכישרונות בעמדה מאוד מצומצם, זה יספיק כדי להיות מקום ראשון כאן, למרות מספרים לא נוצצים במיוחד: 59 תפיסות ל-635 יארדים ו-5 TD. שולץ הראה שהוא גם לכל הפחות ראוי כחוסם במשחק הריצה, עם ציון PFF מעל 60 ב-5 עונות רצופות. נותן לו אקסטרה קרדיטים על מספר יפה של 22 TD בארבע העונות החולפות - מדובר במטרה מאוד אמינה, בעיקר ברדזון.
מקום 2 - נואה פאנט, סיאטל סיהוקס: בשום שלב בקריירה שלו פאנט לא קיבל הזדמנות להיות חלק משמעותי בהתקפה טובה. שימו לב לשילוב - גם חלק משמעותי (הוא היה כזה בהתקפה של הברונקוס ב2020-2021, עם 183 טארגטים בסך הכול, אבל תפס כדורים מדרו לוק וטדי ברידג׳ווטר), וגם התקפה טובה (הייתה לו כזאת בסיהוקס בשנתיים האחרונות, אבל הוא היה לרוב אופציה 4 במשחק המסירה). על הנייר יש לו את יכולת התפיסה ואת המהירות לספק מספרים יותר טובים, אבל כנראה שהוא פשוט לא היה עדיין בסיסטם שהיה יכול לחלץ ממנו את המקסימום. היו לו 7 תפיסות למעל 20 יארד ב-2023, וזו אינדיקציה מעניינת לפוטנציאל שאפשר לחלץ עם תפקיד מורחב.
אם נסתכל על העונה שעברה בלבד, ונוסיף משקל ליכולת החסימה - יש לפאנט טיעון לא רע בכלל כשחקן שלם יותר משולץ:
מקום 3 - ג׳רלד אוורט, לוס אנג׳לס צ׳ארג׳רס: אוורט שימש בשנים האחרונות כמטרה פופולארית בדאונים חשובים להרברט, ראסל ווילסון וג׳ארד גוף - אבל הוא מעולם לא היה איש של מספרים או מהלכים גדולים (מעולם לא תפס יותר מ-4 TD בעונה). הוא יודע להשתמש באתלטיות שלו כדי לתפוס כדורים גבוהים ברדזון, והוא גם מספיק זריז וחזק כדי לגרום למתקלים לפספס אותו (28 תאקלים מפוספסים בשנתיים האחרונות הם המספר הכי גבוה לעמדה בתקופה הזאת).
מקום 4 - האנטר הנרי, ניו אינגלנד פטריוטס: אם הנרי היה משחק לאורך כל העונה כפי שהוא פתח ונסגר אותה - כנראה שהוא היה מרוויח לעצמו חוזה מאוד יפה באוף-סיזן הזה: מתוך 42 תפיסות, 419 יארדים ו-6 TD שרשם ב-2023 - 21 תפיסות, 214 יארדים ו-5 TD הגיעו רק מצירוף השבועיים הראשונים והשבועיים האחרונים של העונה. ועדיין, כמה זה הוגן לצפות לעקביות ממי שאמור לתפוס כדורים ממאק ג׳ונס וביילי זאפי?
מקום 5 - מייק גסיקי, ניו אינגלנג פטריוטס: כן, הלכתי כאן על עוד נשק עוצמתי מהתקפת הפאטס הנוצצות של 2023. זה לא בגלל שהסתנוורתי מהמספרים (הדי עגומים) שסיפק במהלך העונה הזאת, אלא בזכות מה שהראה כשתפס כדורים מקיוביז קצת יותר ראויים במיאמי (עם נתוני שיא של 73 תפיסות, 780 יארדים, ו-6 TD שהתפזרו בין העונות השונות). אני עדיין רואה כאן יותר ניסיון מוכח כ-TE1 מהשמות האחרים ברשימה (אם נוציא מהרשימה עונה אחת מאוד חריגה של טאניאן עם 11 סקורים ב-2020).
שמות נוספים: אירב סמית ג׳וניור (בנגלס), אדם טראוטמן (ברונקוס), רוברט טאניאן (ברס), בלייק בל (צ׳יפס), אוסטין הופר (ריידרס)
אופנסיב ליין, OL (אני אוהב ומכבד כל עמדה ודקויותיה, אבל יהיה כאן דירוג מאוחד לכל עמדות הליין הפעם)
מקום 1 - קווין דוטסון, OG, לוס אנג׳לס ראמס: גארד צעיר (בן 27) שהראה יכולת טובה מאוד בכל משימה אליה נדרש, אחרי שעבר בטרייד מהסטילרס. לפי השיטה של SIS למדידת אפקטיביות של שחקני קו התקפה, הוא סיים את העונה שעברה בטופ 10 בעמדה גם כחוסם נגד הריצה, וגם נגד המסירה (לפי מדד Blown Block Rate). גם המדדים של PFF אהבו אותו מאוד בעונה החולפת, עם ציון כולל של 85.2.
מקום 2 - מייקל אונוונו, OT, ניו אינגלנד פטריוטס: יכול לשחק גם גארד וגם תאקל בצד ימין, והוא רק בן 26. זה לא השם הכי נוצץ, ואין לו את המספרים הכי טובים (במחזור פרי-אייג'נטס אפרורי למדי) אבל השילוב בין הגיל ליכולת והניסיון במספר תפקידים עשויה להיות שווה לו חוזה נאה מאוד.
תראו כאן את מספר 71 מזיז אנשים ותגידו שלא הייתם רוצים אחד כזה בקבוצה שלכם:
מקום 3 - טיירון סמית, OT, דאלאס קאובויס: בשיאו, טיירון סמית הוא שחקן ברמת הול-אוף-פיים, באחת העמדות הכי חשובות במערך ההתקפי של קבוצה (מתמחה בלשחק תאקל שמאלי). אבל האיש לא היה בשיאו כבר כמה וכמה שנים, ובשנים האחרונות הוא גם נפצע כרוני. ואני חייב לקחת את זה בחשבון בדירוג הזה (חשוב לשקף - מרבית הדירוגים המקבילים שראיתי שמים אותו כאן במקומות 1-2). אחד הנימוקים (המצחיקים, לדעתי) הוא שהצליח ב-2023 לרשום את כמות ההופעות הכי גבוהה שלו בעונה מאז 2019, עם 13 (פיספס עקב פציעות רק 4!). אבל מה שהראה באותם 13 היה שווה קבוצה שנייה באול-פרו, ו-3.2% Pressure Rate Allowed בלבד. אני חייב לתעדף כאן כשירות וורסטיליות על פני אפסייד. זה שחקן שבעוד שנה (ואולי פחות) יכול להחליט שהגוף שלו שבור מדי והוא פורש. אני ראיתי בשנים האחרונות איך נוכחות של שחקן כזה בסגל, וההעדרויות התדירות שלו, יכולות לשבש קו התקפה באופן מוחלט כשאין לך בקאפ מספיק טוב.
מקום 4 - ג'ונה ג'קסון, OG, דטרויט ליונס: בחירה לא פופולארית יחסית לדירוגים אחרים, אבל ראיתי מה קרה למחליף שלו מול ויטה ואה בפלייאוף נגד הבאקס, ומבחינתי ראיתי מספיק כדי להתרשם מאוד. מאז שנבחר בדראפט ב-2019, ג'קסון היה חלק משמעותי בקו ההתקפה של הליונס, שהיה בין הטובים בליגה בשנים האחרונות. לא תופתעו לנחש, לאור הביצועים של הליונס, שהוא מצטיין במיוחד במשחק הריצה, ומתקשה יותר בפאס-פרוטקשן. אבל הוא רק בן 27 ויש לו עוד הזדמנויות ללמוד ולייצב את החלק הזה במשחק שלו. יש לו גודל ואתלטיות שאפשר לאמן וללטש, עם מאמן קו ההתקפה הנכון.
מקום 5 - טיילר ביאדש, C, דאלאס קאובויס: לא נסגור את הדירוג הזה בלי קצת אהבה לסנטרים. יש שיעדיפו כאן את קונור וויליאמס (גם הוא לשעבר גארד פותח בקאובויס, ולאחרונה סנטר של הדולפינס), אבל אני הולך על ביאדש. ראיתי אותו מדורג הרבה יותר נמוך ברוב הדירוגים, בגלל עונת שפל בכל הקשור לחסימה לריצה, אבל אתן לו כאן קרדיט על 3 השנים הקודמות שהראה בהן יכולת טובה גם בתחום הזה, ובעיקר בחסימה למסירה. המחזרת הפוטנציאלית צריכה לקוות שהוא לא יתקשה להסתגל בלי שני הגארדים האדירים שליוו אותו מצדדיו בשנתיים האחרונות, זאק מרטין וטיילר סמית.
שמות נוספים: רוברט האנט (דולפינס), קווין זייטלר (רייבנס), קונור וויליאמס (דולפינס), אנדרה ג׳יימס (ריידרס), ג׳ונה וויליאמס (בנגלס)
אדג' ראשר , DE/OLB
מקום 1 - ג'וש אלן, OLB, ג'קסונוויל ג'אגוארס: אלן מסיים חוזה רוקי עם שנת קריירה, שכללה שיא של 17.5 סאקים, ולא פחות מ-90 לחצים על הקוורטרבק. הוא היה גם סולידי מאוד נגד הריצה עם 17 TFL וציון 82.4 לפי PFF. אלן שיחק בקריירה גם DE וגם OLB, כך שהוא מנוסה לשחק גם בסכמה הגנתית של 4-3 וגם של 3-4. אחרי ששיחק בעונה שעברה בג'קסונוויל על אופציה שנה חמישית, קיים סיכוי לא רע שהג'אגס יצמידו לו הפעם טאג (שמוערך ב-23.5 מיליון דולר לעמדה).
מקום 2 - בריאן ברנס, DE, קרוליינה פנתרס: בחמש שנים בקרוליינה, ברנס לא ירד מ-7.5 סאקים לעונה. בעונה שעברה הוא רשם 8 סאקים לצד 16 TFL ודורג במקום ה-11 לעמדה ב-Pass Rush win rate. אני חושב שברנס הוא מהשחקנים האלה שכמעט נעלמים מהעין עקב תקיעותם בקבוצות חלשות (ואף נוראיות). הזריזות שלו זינקה מהמסך בכל פעם שראיתי את הפנתרס משחקים.
מקום 3 - דאניל האנטר, DE, מינסוטה ויקינגס: קשה מאוד למצוא בליגה פאס ראשרים אפקטיביים כמו האנטר מהאדג', והסיבה היחידה שהוא לא נמצא במקום השני כאן, היא הגיל (יהיה בן 30 באוקטובר). הבן אדם שיחק בקריירה גם בהגנות 3-4 וגם 4-3 והיה סופר-פרודקטיבי בכל תפקיד שנדרש למלא. בעונה החולפת קבע שיאי קריירה של 16.5 סאקים ו-4 FF, להם הוסיף גם נתון שהוביל את הליגה עם 23 TFL.
מקום 4 - ברייס האף, DE, ניו יורק ג'טס: האף הוא עוד שחקן שתמיד זינק לי מהמסך כשראיתי את הקבוצה שלו משחקת, וכשמבינים שהוא רשם העונה 23% Pass Rush Win Rate לפי PFF אז גם קל להבין למה. לבן אדם היו 7.5 סאקים בשלוש העונות הראשונות שלו בליגה, ובעונה שעברה הוא רשם 10 בתפקיד די מוגבל ברוטציה של הג'טס. הוא גם היה שני בליגה בלייצר לחץ על הקיובי היריב בדאון 3. מחזרות פוטנציאליות לבטח יחששו מהעובדה שהוא מעולם לא שיחק מעל 500 סנאפים בעונה (האם הוא יעמוד פיזית בתפקיד מורחב) וביכולת הדלה שלו בהגנה נגד הריצה.
מקום 5 - ג'ונתן גרינארד, DE, יוסטון טקסנס: גרינארד כנראה הרוויח לעצמו לא מעט כסף בעונה האחרונה של חוזה הרוקי שלו, עם 12.5 סאקים. הוא גם היה טוב מאוד נגד הריצה עם 9.3% Run Stop Rate (שמיני בעמדה) ו-15 TFL. סיבה מסוימת לדאגה - גרינארד מעולם לא שיחק עונה מלאה, אם משיקולים מקצועיים או מסיבות רפואיות (כמו בעונה שעברה).
שמות נוספים: צ'ייס יאנג (ניינרס), ג'דביון קלאווני (רייבנס), זדאריוס סמית (בראונס), אנדרו ואן הינקל (דולפינס), לאונרד פלויד (בילס)
דיפנסיב תאקל, DT
מקום 1 - כריס ג'ונס, קנזס סיטי צ'יפס: נתחיל מהבהרה חשובה - אני לא מאמין שהצ'יפס יתנו לג'ונס לצאת מהבניין. ואם הם יתנו - הם יכניסו את ההגנה שלהם לסכנת ריגרסיה חמורה. מצד שני, לא האמנתי שהוא יתחיל את שנה שעברה ביציע, ללא חוזה, ושיגיע שוב למצב שהוא בכלל בדיונים של שחקן חופשי. זה לא משהו שקורה לרוב עם שחקנים ברמה של ג'ונס. כנראה שזה תוצר לוואי של פרנצ'ייז שצריך לשלם לקוורטרבק היסטורי.
ג'ונס הוא היום, לדעתי, השחקן הכי טוב בעמדה שלו, לצד אארון דונלד. יש לו 3 טבעות סופרבול והוא חלק בלתי נפרד מהשושלת של הצ'יפס. הוא מסוגל לחרב בכוחות עצמו קו התקפה מהאמצע, גם כשיש עליו דאבל-טים, וגם לשחק DE בדאונים חשובים (הוא שיחק בעמדה הזאת בתחילת הקריירה). ה"חיסרון" - הוא ידרוש סדר גודל של 32-33 מיליון דולר לעונה, וביולי ימלאו לו 30. הוא כבר לא ילד, אבל בינתיים אין שום עדות לירידה ביכולת - עם 26 סאקים בשנתיים האחרונות, ואחרי עונה בה היה מקום 2 בעמדה ב-Pressure Rate, למרות שהתמודד עם הכי הרבה דאבל-טימז.
אם תשאלו אותו (לפחות כשהוא שיכור בחגיגות סופרבול) - הוא לא הולך לשום מקום:
מקום 2 - ג'סטין מאדוביקה, בולטימור רייבנס: מאדוביקה לא היה יכול לתסרט עונת פריצה בתזמון טוב יותר מבחינתו. הוא רשם לא פחות מ-13 סאקים העונה (השיא שלו לפניה היה 5.5), לצד 12 TFL, והיה מדורג במקום ה-21 בליגה (לכל העמדות) ב-Pressure rate. הוא בן 26 בלבד, וכל הפרטים האלה הופכים אותו למועמד בכיר לקבל את הפרנצ'ייז טאג מהרייבנס.
מקום 3 - כריסטיאן ווילקינס, מיאמי דולפינס: יכול מאוד להיות שהוא ראוי להיות במקום השני כאן. לצד שיאי קריירה כפאס ראשר (ביניהם 9 סאקים ו-23 QB Hits) הוא הציג גם השנה יכולת מעולה נגד הריצה עם 10 TFL וציון 78.5 לפי PFF. הוא היה העוגן של קו הגנה של הדולפינס שסבל העונה מהרבה פציעות, ואם הם ירצו לשמור אותו במיאמי - זה יעלה להם מאוד ביוקר (לפחות 22 מיליון דולר לעונה).
מקום 4 - די.ג'יי רידר, סינסינטי בנגלס: אי של יציבות, במלוא מובן המילה (אם נשים לרגע בצד את היסטוריית הפציעות, כולל האחרונה שגמרה לו את העונה). אוהדי בנגלס מספרים עליו שהוא השחקן הכי אנדרייטד בצד ההגנתי של הקבוצה (ואולי בקבוצה כולה), ואם מסתכלים על הדקויות, יש כאן קייס מצוין, שכן הוא קיבל בעונה החולפת ציונים גבוהים מ-PFF כפאס ראשר (85.6) וגם בהגנה נגד הריצה (76.1).
מקום 5 - לאונרד וויליאמס, סיאטל סיהוקס: וויליאמס נראה טוב אחרי הטרייד באמצע העונה מהג'איינטס, ורשם 4 סאקים ב-10 משחקים בלבד, והיה סולידי למדי נגד הריצה (כמו שתמיד היה). בסך הכול הוא רשם ב-2023 5.5 סאקים, 16 QB Hits והוסיף 10 TFL. האיש מתחיל קצת להזדקן (יהיה בן 30 ביוני) אבל הוא הוכיח השנה שהוא עדיין יכול להיות אפקטיבי בכל משימה שידרשו ממנו. מבחינתי, הוא מנצח בפוטו-פיניש את גרובר סטיוארט בקרב על המקום החמישי בדירוג הזה.
שמות נוספים: גרובר סטיוארט (קולטס), שלדון רנקינס (טקסנס), דקוואן ג׳ונס (בילס), קאלאיס קמפבל (פלקונס), מוריס הרסט (בראונס)
ליינבקר, ILB
מקום 1 - פרנקי לובו, קרוליינה פנתרס: עוד שחקן שתמיד קפץ לי מהמסך כשיצא לי לראות את הפנתרס. שזה די הגיוני בהתחשב בעובדה שהאיש הוא אחד הפאס-ראשרים הטובים ביותר מהעמדה, עם 12.5 סאקים בשנתיים האחרונות. אבל הוא ממש לא ליינבקר חד-מימדי, הוא מכסה מעל הממוצע במשחק המסירה, ויודע גם לתת תפוקה נגד רצים מהבקפילד (29 TFL באותן שנתיים). אני אוהב ליינבקרים אלימים שיודעים לסיים תאקלים כמו שצריך, והנה דוגמא קלאסית אחת לכך שלובו הוא בדיוק זה:
מקום 2 - פטריק קווין, בולטימור רייבנס: החצי הפחות נוצץ מצמד הליינבקרים הטוב ביותר בעונה שעברה, לצד רוקוואן סמית. האיש סופר-סולידי נגד הריצה, עם 84 תאקלים (כולל 9 TFL), יודע לייצר לחץ בבליץ כשצריך (3.5 סאקים ו-9 QB Hits בעונה שעברה), וגם השתפר מאוד בכיסוי של תופסים.
מקום 3 - ג׳ורדין ברוקס, סיאטל סיהוקס: הנה עוד בחירה שמסריחה מגילנות... עוד לפני שהתייחסנו בכלל ללוונטה דיוויד, עם עוד עונה מצוינת לרקורד, ישנו החבר של ברוקס לחדר הליינבקרים של הסיהוקס, בובי ווגנר ה״ישיש״, שסיים עוד עונה ברמת אול-פרו, כשרשם 183 תאקלים (הוביל את הליגה), 11 TFL והוסיף גם 3.5 סאקים. ועדיין אני הולך כאן על ברוקס, שצעיר יותר ב-7 שנים, שמילא גם הוא את שורת הסטטיסטיקה יפה מאוד: 111 תאקלים (עונה שלישית עם יותר מ-100), 4.5 סאקים ו-8 TFL. וזה הגיע אחרי שקרע את הרצועה הצולבת בסוף עונת 2022. אם הוא יצליח להישאר בריא - יש כאן פוטנציאל לפותח טוב מאוד ל-4-5 שנים.
מקום 4 - עזיז אל שאייר, טנסי טיטאנס: אחרי שנים שבהן התייבש ברוטציה העמוסה של הניינרס, מאחורי הפותחים וורנר-את-גרינלו, אל שאייר קיבל הזדמנות לג׳וב פותח בטנסי על חוזה של שנה אחת, והוא לא איכזב. ב-17 משחקים בהם פתח הוא סיים עם 163 תאקלים (כולל 9 TFL), 2 סאקים, ו-4 PDs. הוא אפקטיבי במיוחד במשחק הריצה, ויכול להיות אופציה מעניינת לקבוצה שיש לה פתרונות טובים יותר בדאון שלישי קריטי.
מקום 5 - דרו טרנקוויל, קנזס סיטי צ׳יפס: הבחירה החתרנית של העמדה הזאת, שמתבססת בעיקר על ה-Eye Test שלי מכמה משחקי צ׳יפס שצפיתי בהם העונה במלואם. התפתיתי מאוד לתת את המקום הזה לבלייק קשמן, שנראה מצוין בסיסטם של דמיקו ראיינס העונה, אבל ניתן את הכבוד לאיש עם הטבעת הטרייה. טרנקוויל אמין יותר בהגנה נגד המסירה, ויש לו מעידות בהגנת הריצה. הוא גם רשם מספרים יפים מאוד בשנתיים האחרונות בפאס ראש (כלומר, גם לפני שעבר לסיסטם המחמיא מאוד של ספאגנולו), עם 9.5 סאקים. משום מה, אחרי שסיים חוזה בצ׳ארג׳רס בעונה שעברה הוא לא מצא קבוצה שתחתים אותו לחוזה גדול, והצ׳יפס זכו מן ההפקר עם חוזה סופר-משתלם (מבחינתם) של 3 מיליון דולר בלבד לעונה אחת. אני מאמין שהפעם זה ישתנה.
שמות נוספים: לוונטה דיוויד (באקנירס), בובי ווגנר (סיהוקס), בלייק קשמן (טקסנס), ווילי גיי (צ׳יפס), ג׳ורדן היקס (ויקינגס)
קורנר בק, CB
מקום 1 - ג'יילן ג'ונסון, שיקגו ברס: עוד שחקן שחווה עונת פריצה בתזמון הכי טוב שאפשר, והוא רק בן 24. רשם העונה 10 PDs (Passes Defended), והוביל את העמדה בקטגוריה החשובה של יארדים פר סנאפ (Adjusted Yards Allowed Per Coverage Snap). הוא גם הוסיף לאלה 4 INTs והיה הקורנר הטוב בליגה לפי PFF בעונה שעברה, עם 33% השלמה בלבד כשחקן ההגנה הקרוב ביותר למסירה (באף משחק הוא לא איפשר אחוז השלמה מעל 60%). לפי השמועות הברס ניסו להעביר אותו בחלון ההעברות של אוקטובר, וזה לא צלח. האם יהיה כאן תרחיש של Tag & Trade? בכל מקרה, ג'ונסון הצליח להראות אפקטיביות גם בשמירה איזורית וגם בשמירה אישית, כך שיוכל להתאים למגוון מתאמי הגנה.
מקום 2 - לג'ריוס סניד, קנזס סיטי צ'יפס: חצי מהצמד מקדאפי-סניד, שהיה בעונה החולפת צמד הקורנרים הטוב בליגה, שיתק את דיבו ואיוק בסופרבול, והיה חלק משמעותי בזכייה של הצ'יפס בטבעת נוספת. סניד שיחק בעיקר בסלוט בשלוש השנים הראשונות בליגה, ובעונה האחרונה התחיל לשחק יותר בחוץ (יותר מ-90% מהסנאפים שלו). כך שיש כאן וורסטיליות שהרבה קבוצות יוכלו ליהנות ממנה. שימו בצד את ה-TD של שאקיר בסיבוב הדיוויז'נל, והבן אדם לא איפשר אפילו TD אחד באוויר כל העונה. וכמובן, הוא שינה במו-ידיו את העונה של הצ'יפס עם המהלך הקלאצ'י הזה בגמר ה-AFC:
מקום 3 - קני מור, אינדיאנפוליס קולטס: מור הוא אחד מהסלוט-קורנרים הכי טובים בליגה, וכאן זו בעיקר שאלה של מהו בדיוק הצורך מבחינת מחזרת פוטנציאלית. הוא סיים את העונה במקום השישי במדד Yards Allowed Per Coverage Snap בעמדה, וגם רשם שיא קריירה של 8 TFLs (כך שאפשר לסמוך על יכולת התיקול וזיהוי המהלכים שלו). לפי המדדים של PFF הוא רשם את הנתון הגבוה ביותר שלו בקריירה בהגנת המסירה עם ציון 79.3, ולצידו רשם עונה שישית ברציפות של ציון מעל 65 במשחק ההגנה נגד הריצה.
מקום 4 - קנדל פולר, וושינגטון קומנדרס: האיש שבמובנים מסוימים סניד למעשה תפס את מקומו בקיי.סי (פולר זכה עם מהומס בטבעת הראשונה שלו ב-2019, והוא אפילו חטף כדור מג׳ימי ג׳י בסופרבול הזה). אני תמיד נותן לשחקנים שדילוורו במשחקים הכי חשובים עוד נקודות בדירוגים כאלה. הטבעת הזאת הרוויחה לו מיד לאחר הזכייה חוזה יפה בוושינגטון (40 מיליון דולר ל-4 שנים). פולר שיחק בעבר גם בחוץ וגם בסלוט כקורנר, ויש לו לא מעט סנאפים כסייפטי, אבל הדאגה המרכזית כאן היא הגיל (29). לפולר יש ניסיון כקורנר בחוץ ובסלוט, וגם כסייפטי, כך שקבוצות עם בעיות עומק וכמה חורים בסקנדרי (אולי אפילו וושינגטון) בהחלט ישקלו אותו כאופציה.
מקום 5 - צ׳ידובה אווזייה, סינסינטי בנגלס: אחד השמות שהכי קשה להעריך (והכי קשה לפענח איך לכתוב את השם שלהם בעברית) בעמדה הזאת. מאז שעבר לבנגלס כשחקן חופשי מהקאובויס, הוא נראה מצוין כקורנר המוביל של הקבוצה. אבל יש כאן דגל אדום של היסטוריית פציעות (קרע את הרצועה הצולבת ב-2022 וב-2023 פתח רק ב-10 משחקים), ובכלל - ראינו ממנו רק עונה אחת מלאה בקריירה שלו, ב-2019.
שמות נוספים: סטפון גילמור (קאובויס), סטיבן נלסון (טקסנס), אדורי ג׳קסון (ג׳איינטס), דיין ג׳קסון (בילס), שון מרפי-באנטינג (טייטאנס)
סייפטי, S
מקום 1 - אנטואן ווינפילד ג'וניור, טמפה ביי באקנירס: סייפטי סופר ורסטילי, שיכול לשחק גם SS, FS ובמידת הצורך - גם סלוט קורנר. מתקל ומכסה ברמה גבוהה מאוד ומנוסה בכמה סכמות הגנתיות. מילא השנה את הבוקס סקורים מאוד יפה, עם 6 סאקים, 3 INTs ולא פחות מ-6 FF (הכי הרבה בליגה). לפי PFF, הוא היה הסייפטי השני באיכותו העונה בליגה (אחרי ג׳סי בייטס). ולא נשכח שלאיש הזה יש טבעת וחטיפת כדור ממהומס על הבמה הכי גדולה של המשחק:
מקום 2 - קאם קרל, וושינגטון קומנדרס: עוד סייפטי מאוד ורסטילי, שיכול לשחק (ואכן שיחק) בעונה שעברה בכל אותן עמדות שווינפילד מכסה. הוא הרבה יותר אמין במשחק נגד הריצה וכמתקל אפקטיבי מאשר שחקן שיביא לכם מהלכים נוצצים נגד המסירה (אין לו אפילו INT אחד מאז 2020).
מקום 3 - קייל דאגר, ניו אינגלנד פטריוטס: תוצר של בית הספר להגנה של ביל בליצ'ק, שיודע לשחק סייפטי וגם סייפטי-ליינבקר היברידי. מצטיין בעיקר נגד הריצה (ציון 82.3 מ-PFF בתחום הזה בעונה שעברה), אבל חוסר היציבות שלו בכיסוי המסירה הוא דגל כתום, לכל הפחות.
מקום 4 - קסבייר מקיני, ניו יורק ג'איינטס: שחקן עם היסטוריית פציעות לא מחמיאה (פיספס 18 משחקים ב-4 שנות קריירה). בעונה החולפת הוא התלבש לכל המשחקים, ותרם 3 INTs, לצד 11 PDs, שיא קריירה של 116 תאקלים, ועוד 2 פאמבלים שהשתלט עליהם. לפי PFF, מקיני רשם בעונה החולפת ציונים בטופ 10 על ההופעה שלו בשתי עמדות הסייפטי.
מקום 5 - ג׳ינו סטון, בולטימור רייבנס: עוד שחקן שחשבון הבנק שלו צפוי להרוויח בגדול מהעונה המצוינת של הגנת הרייבנס (וכמובן שחובת ההוכחה על כל אחד מהם שיעזוב, שהוא מסוגל לשגשג גם בסיסטם אחר). סטון עשה לעצמו שם בעונה החולפת בעיקר בזכות ה-Ball Skills שלו, עם לא פחות מ-7 INTs ועוד 9 PDs.
שמות נוספים: סי.ג׳יי גרדנר-ג׳ונסון (ליונס), ג׳רמי צ׳ין (פנתרס), ג׳ורדן ווייטהד (ג׳טס), ג׳ורדן פולר (ראמס), מייקה הייד (בילס)
וכעת... לפרק השידוכים:
אקדים ואסביר את החוקים כאן - להסתברויות וחיבור למציאות אין הרבה משקל... זה לא משחק תחזיות, אלא משחק שנערך ביקום פנטזיה, שאני מתפרע בו ככל שניתן, עם התחשבות בשני גורמים בלבד: הצורך של הקבוצה, והיכולת שלה להחתים את השחקן מבחינת קאפ (נכון לכתיבת שורות אלו). הקבוצות עם הרבה קאפ יחתימו שמות יותר גדולים, וה״עניות״ בקאפ פנוי יסתפקו בלחפש מציאות.
כמובן שאני לא יכול באמת לחזות באילו חורים בסגל הקבוצות יטפלו דרך הדראפט, אז גם כאן יש הימור מסוים, וכנראה שאצטרף לעדכן את הרשימה הזאת אחרי הדראפט. כדי שיהיה מעניין, אני שולל כרגע אפשרויות לטאגים ותרחישים אחרים שבהם השחקנים נשארים בקבוצה הנוכחית שלהם.
חשוב לציין, המספרים שהשתמשתי בהם כאן לגבי קאפ מייצגים Effective Cap Space (המספר הצפוי שיישאר לקבוצה לאחר שתחתים את הרוקיז שלה).
בהקשר הזה, הנה תרשים ממש נחמד שמצאתי, שמציג את עושר הנכסים שיש לכל קבוצה בליגה באוף-סיזן הזה (המיקום על ציר ה-X מייצג את כמות הקאפ הפנויה, ועל ציר ה-Y את כמות וחוזקת בחירות הדראפט):
ונעבור אל משחק השידוכים שלנו:
AFC East
באפלו בילס: די.ג׳יי צ׳ארק, WR
מתחילים די צולע את המשחק, אבל זה הכי טוב שאני יכול להציע כאן (תאמינו לי שעוד מעט זה ישתפר דרמטית)... מצטער, בילס מאפיה, אין לי בשורות גדולות בדמות שם מפוצץ במיוחד. הבעיה הכי גדולה של הבילס כאן היא לפנות מקום מתחת לתקרת השכר (נמצאים כרגע בערך 55 מיליון מעל הקאפ ויצטרכו לבצע שורת מהלכים כדי להחתים בחירות דראפט ושחקנים חופשיים, ואת רובם הם כנראה יפנו דרך restructre לחוזים של אלן ודיגס). יש להם לא מעט חורים בהגנה שצריך לטפל בהם, ואני יודע שהאוהדים מקווים לבחור רסיבר בסיבוב ראשון, אבל ננסה כאן כיוון שונה ומפתיע עם צ׳ארק.
אם נניח שדיגס ישאר הרסיבר המוביל, ושאקיר יקבל קצת יותר טארגטים מהסלוט, מה שנשאר הוא להחליף את גייב דיוויס בתפקיד האיום לעומק. אי שם ב-2019 צ׳ארק ניפק מספרי קריירה של 73 תפיסות ל-1,008 יארדים ו-8 TD. מאז הוא סבל מהרבה מאוד פציעות, ולא הצליח להישאר על המגרש מספיק זמן כדי להידמות לאותו שחקן. אבל הוא עדיין רק בן 27 (יהיה בן 28 בספטמבר) ובשיאו רץ בקומביין 40 יארד במהירות של 4.34 שניות. אולי ההתקפה של ג׳ו בריידי והיד של ג׳וש אלן יוכלו לעזור לו לחזור לימיו הגדולים?
מיאמי דולפינס: קווין זייטלר, RG
הדולפינס מאבדים ביקום המשחק שלנו הרבה מעומק בחלק הפנימי של קו ההתקפה, והם יהיו חייבים למצוא פתרונות כדי להמשיך לשמור על טואה (הלא נייד, בלשון המעטה) מפני פאס ראש מהאמצע, וכמובן - לחסום במשחק הריצה. את עיקר הפתרונות הם ידרשו למצוא בדראפט, שכן הם כרגע צפויים להיות 58.8 מיליון דולר מעל הקאפ. נלך כאן על מחליף לגארד הימני, רוברט האנט, בדמותו של קווין זייטלר בן ה-34, שהיה ב-2023 חלק משמעותי מקו ההתקפה החזק של הרייבנס. בעונה שעברה הקאפ היט של זייטלר היה 5 מיליון דולר (קצת יותר ממיליון שכר בסיס) ואולי הוא יהיה מוכן לרדת במחיר אפילו יותר הפעם, לכיוון המינימום, כדי לשחק שוב בהתקפה של קבוצה ברמת פלייאוף (בכל זאת, הבן אדם בילה את הקריירה שלו, עד לרייבנס, בבנגלס של לפני בורו, בבראונס, ובג׳איינטס של תום עידן איליי ותחילת עידן דניאל ג׳ונס). לפי PFF זייטלר שיחק ברמה הרבה יותר גבוהה מהכסף שקיבל בעונה שעברה, עם ציון 83.8 במשחק המסירה (שנה שנייה ברציפות עם ציון מעל 80 במדד הזה) ויכולת סולידית גם במשחק הריצה.
ניו יורק ג׳טס: טיירון סמית, LT
לג׳טס יש בקושי 360 אלף דולר פנויים מתחת לקאפ. זה לא סכום שאפשר לעבוד איתו יותר מדי, והם יהיו חייבים לפנות עוד כדי להביא שם משמעותי. הם מאבדים את התאקל השמאלי שלהם, מקטאי בקטון, לפרי אייג׳נסי, ומצליחים לגרד מספיק כסף (משער שיהיה מדובר ב-6-7 מיליון דולר) כדי להביא את טיירון סמית המזדקן והפציע כדי לשמור על הבליינד סייד של הקיובי המזדקן והפצוע שלהם. הם כנראה יצטרכו לשכנע את סמית להאמין שיש לו כאן סיכוי אמיתי ללכת רחוק בפלייאוף, כדי לקצץ מעט בשכר ולעזוב את דאלאס. אבל אולי האפשרות לשחק סוף-סוף עם רודג׳רס ולא נגדו, תעשה את העבודה.
ניו אינגלנד פטריוטס: מייק אוואנס, WR
אם הפטריוטס, בעולם הדמיוני, הזה מצליחים להרחיק את אוואנס מקונטנדרית (הרי טבעת כבר יש לו, עכשיו הוא רוצה כמה שיותר כסף בשנתיים-שלוש הקרובות), אז אין רסיבר מנוסה ואמין ממנו לתת לרוקי שיפתח כנראה את העונה עם תפקיד הקיובי החדש של הפאטס. יש להם יותר מ-53 מיליון דולר פנויים של קאפ לשחק איתם כאן + בחירה שלישית בדראפט שאולי תהיה שווה קוורטרבק צעיר ומוכשר מספיק שאוואנס ירצה לשחק איתו.
AFC North
בולטימור רייבנס: דרק הנרי, RB
לפי וגאס, בולטימור היא הייתה הסביר ביותר לנחיתה של הנרי בפגרה הזאת, והאמת שזה באמת עושה הרבה שכל מכל בחינה אפשרית. דובינס ואדווארדס סיימו חוזה, לרייבנס יש קצת כסף לפזר גם לעמדה שהיא פחות חיונית (כרגע 5.3 מיליון דולר מתחת לקאפ), ועם הנרי בבקפילד - אפשר להיות בטוחים שהארבו ומונקן לא ישכחו לתת את הכדור לרצים שלהם במשחק פלייאוף שלם.
קליבלנד בראונס: פלטשר קוקס, DT
לבראונס לא תהיה השנה בחירת סיבוב ראשון בדראפט (אפקט נגרר של הטרייד על דשון ווטסון), וגם מצב הקאפ לא מעודד במיוחד כרגע (20.6 מיליון מעל). אז נלך כאן על פוטנציאל לחוזה שנה אחת של שחקן ותיק שיהיה מוכן להתפשר על הכסף - קוקס מגיע לישורת האחרונה בקריירה שלו, אבל הוא עדיין היה אפקטיבי בשנתיים האחרונות (12 סאקים במצטבר). בנוסף, יש לו היכרות עם מתאם ההגנה של הבראונס, ג׳ים שוורץ - הם זכו יחד בסופרבול, ותחת שוורץ באותה עונה (2017), קוקס רשם את אחת השנים החזקות שלו ונבחר לקבוצה השנייה של האול-פרו. בשנה שעברה שוורץ הביא שחקן אחר מאותה קבוצה, בדמותו של רודני מקלאוד, אז כנראה שלפחות מצד שוורץ - יהיה כאן עניין מסוים.
פיטסבורג סטילרס: קנדל פולר, CB
יש כאן קייס לא רע ללכת על אחד האופנסיב תאקלים הזמינים, אבל לסטילרס אין המון כסף (צפי 19.3 מיליון מעל הקאפ) והם ינסו לסגור את החורים בסגל בעיקר דרך הדראפט. אבל, לעמדת הקורנר מצידו השני של שחקן השנה השנייה (המבטיח מאוד) ג׳ואי פורטר ג׳וניור, הם יהמרו על מישהו קצת יותר מנוסה, בדמותו של פולר.
סינסינטי בנגלס: כריס ג׳ונס, DT
אני יודע, זו בגידה שקשה לדמיין בין קונטנדריות ב-AFC, אבל בעולם הזה שלי - הכול אפשרי. הבנגלס מאבדים את רידר ומביאים כוח הגנתי אפילו יותר משמעותי., שיכול להיות בדיוק מה שהם צריכים כדי להפיל את מהומס מכס המלכות. עם 53.6 מיליון דולר פנויים בקאפ, הבנגלס מנצלים את ההתמהמהות של הצ׳יפס עם החוזה ארוך הטווח של ג׳ונס, ומשיגים לעצמם גיים צ׳יינגר נוסף בצד ההגנתי של הכדור.
AFC South
יוסטון טקסנס: בריאן ברנס, DE
עם 60.9 מיליון דולר פנויים מתחת לתקרת השכר, לטקסנס יש מספיק כסף כדי לשמור את ברנס בדרום, אבל הפעם ב-AFC, ולמלא את החלל שיצרה עזיבתו של גרינארד. עם המהלך הזה, לצד רוקי השנה בצד ההגנתי, וויל אנדרסון, לדמיקו ראיינס יש צמד פאס ראשרים מהאדג׳ שהוא יכול רק לחלום עליו.
ג׳קסונוויל ג׳אגוארס: זדאריוס סמית, DE
ביקום הזה שלנו, כזכור, הג׳אגס מאבדים את ג׳וש אלן והצורך שלהם בפאס ראש מהאדג׳ רק הולך ומתעצם. עם 10 מיליון דולר פנויים, לא יהיה אפשר לפתור את הבעיה עם שחקן אחד, ולכן נלך כאן על אופציה סולידית וזולה יחסית - זאדריוס סמית הותיק, ששיחק בעונה שעברה על חוזה של שנה אחת בבראונס, עם קאפ היט של 3 מיליון דולר בלבד (אחרי Restructure שהוריד אותו מכ-11 מיליון), וסיפק את הסחורה עם 5.5 סאקים ן-20 QB Hits. מספרים לא הכי נוצצים, אבל מדדים מתוחכמים יותר אומרים שהוא נצץ יותר מכפי שאולי חשבתם: לפי PFF היה לו ציון כראשר של 87.9 ובנוסף Pass Rush Win Rate של 18.6%. ביקום הזה הג׳אגס משקיעים חזק בדראפט ברסיבר ובאדג׳ נוסף, וביחד הם מצליחים לסגור את הבור הזה בסגל, לפחות חלקית.
אינדיאנפוליס קולטס: טי היגינס, WR
אנתוני ריצ׳ארדסון יקבל העונה בחזרה את המושכות, אחרי פציעה, והוא חייב (בטח אחרי האובדן התיאורטי של מייקל פיטמן) מטרה ראויה מעמדת הרסיבר. עם 51.6 מיליון דולר פנויים בקאפ, הקולטס עושים את מה שצריך כדי להביא את הרסיבר המוכשר ביותר שזמין בפגרה הזאת לאינדי, ולמלא כך את הבור הכי גדול שיש להם בסגל. אני משוכנע ששיין סטייכן יצליח לייצר קסמים השילוב של ריצ׳ארדסון את היגינס.
טנסי טייטאנס: מייקל פיטמן, WR
טנסי משתמשת בכסף הגדול הפנוי שיש לה (64.9 מיליון דולר) כדי לגנוב לקולטס את הרסיבר הכי טוב שלהם, ומספקת לקיובי הצעיר, וויל לוויס, אחלה קומפלימנט מהסלוט כדי להשלים את דיאנדרה הופקינס. פיטמן, מצידו, יקבל את החוזה הגדול שהרוויח בעונת השיא שלו ב-2023.
AFC West
קנזס סיטי צ׳יפס: מרקיז בראון, WR
בשנתיים האחרונות ראינו את פטריק מהומס ואנדי ריד ממציאים את עצמם מחדש, ובונים התקפה מנצחת שלמעשה לא מתבססת על המהלכים לעומק כמעט בכלל. אבל האבולוציה חייבת להימשך, וההתאמות לא יכולות להיפסק, והפעם הצ׳יפס הולכים על תוספת להתקפה שתחזיר להם שוב את הביג פלייז לארסנל. עם 19.1 מיליון דולר פנויים, לצ׳יפס יהיה מספיק כסף לשלם לבראון, להתפנות לשבור את הראש על החתיכות החסרות בהגנה, ולקוות שה-Scheme של ספאגנולו יידע להתגבר על הכול.
לוס וגאס ריידרס: בייקר מייפילד, QB
אני מחבב את איידן אוקונול, ואני מניח שגם אנטוניו פירס מחבב אותו, אבל הריידרס חייבים נוכחות של וטרן בחדר קוורטרבקים שלהם (גם אם ייקחו בדראפט קיובי בסיבובים 1-3, הוא כנראה לא יהיה מוכן לפתוח מהשבוע הראשון). לריידרס יש הגנה מוכשרת ודי צעירה, יש לה רסיבר עילית בדמותו של דוונטה אדאמס, ועכשיו הם רק צריכים מישהו שיידע לתת להם את הכדור. לדעתי מייפילד יוכל לתת להם פתרון בטווח הקצר, וזו תהיה חוויה לראות שתי אישיויות כמו פירס ומייפילד לפני, תוך כדי, ואחרי משחקים. לריידרס יש יותר מ-31 מיליון דולר פנויים של קאפ, כך שהכסף לא צפוי להיות בעיה כאן.
דנבר ברונקוס: מוריס הרסט, DT
את הבעיה הכי גדולה בסגל של הברונקוס (קוורטרבק) הם לא יפתרו עם 27.3 מיליון דולר חריגה מהקאפ. לכן נפנה לכמה מהחורים האחרים (והרבים) בסגל, ונלך על הרסט כחיזוק לחלק הפנימי של קו ההגנה. הוא בדיוק אחד מהשחקנים שהברונקוס יכולים להביא בחוזה קרוב למינימום, הראה אפקטיביות בעונה שעברה (ציונים מעל 70 נגד הריצה והמסירה לפי PFF לצד Pass Rush Win Rate של 14.1%) ושהם יכולים לקוות ולנסות לשכפל בעונה הבאה בתפקיד יותר גדול ממה שהוא קיבל בקליבלנד ב-2023.
לוס אנג׳לס צ׳ארג׳רס: קאלאיס קמפבל, DT
להארבו לא חסרים חורים בסגל כרגע, ולרשימה יתווספו עוד כמה אחרי שמלאכת החיתוכים תסתיים (היא בלתי נמנעת, הצ׳ארג׳רס כרגע יותר מ-55 מיליון דולר מעל הקאפ, ובין השמות המועמדים לעזוב נמצאים גם ג׳ואי בוסה וקאליל מאק). קמפבל כבר בן 37, אבל מישהו ראה אותו מאט בעונה שעברה באטלנטה? אני ראיתי 6.5 סאקים (הכי הרבה שלו מאז 2019) וגם יכולת מצוינת נגד הריצה (81.3 לפי PFF). בעונה שעברה קמפבל שיחק באטלנטה על חוזה יחסית נמוך שכלל שכר בסיס של 4 מיליון דולר בלבד, כך שיש מצב שהצ׳ארג׳רס יצליחו לדחוס אותו כדי להיות העוגן בהגנה שהם יצטרכו כדי לבנות מחדש עם הרבה בחירות דראפט צעירות.
NFC East
דאלאס קאובויס: גאס אדוארדס, RB
הקאובויס צפויים להיות 22.8 מיליון דולר מעל הקאפ, אבל הצפי הוא שחלק גדול מזה יתקזז עם Restructre לחוזה של דאק ומהלכים אחרים. ובכל זאת, הם לא יכולים להתפרע יותר מדי, כשהארכות גדולות לסי.די לאמב ומייקה פארסונס באופק.
הם יצטרכו להחליף את טיירון סמית וטיילר ביאדש, ויתכן שיעשו זאת עם הזזה של טיילר סמית לעמדת התאקל, ומציאה של תחליף זול יותר לעמדות הפנימיות בקו ההתקפה.
עם תקציב מוגבל מאוד (ובעלים שלא אוהב להשתולל בפרי אייג׳נסי), אני הולך כאן על עמדה שפשוט יותר לטפל בה, ומוצא שחקן שיכול סוף-סוף לתת מענה אמין בדאון 3 קצר ובהתקפת הרדזון - שזה בדיוק מה שטוני פולארד לא הצליח לספק להם בעונה שעברה. אדוארדס היה מדורג שלישי מכל הרצים בליגה עם 13 TD על הקרקע בעונה שעברה (מתוכם 12 הגיעו ברדזון), והוא גם היה סופר-אקטיבי במשחק המסירות הקצרות (12 תפיסות ל-15 יארדים בממוצע!).
פילדלפיה איגלס: אנדרו ואן הינקל, DE
לאיגלס לא חסרים חורים בצד ההגנתי של הסגל, ו-16.1 מיליון דולר פנויים (כרגע) לא יספיקו כדי לסגור את כולם. לכן הם ינסו לתת מענה לפערים גם בדראפט ולא להשתולל יותר מדי עם חוזי ענק לשחקנים חופשיים, ואחד מהשחקנים שיוכלו להתאים, גם מבחינת ציפיות שכר וגם למלא חור פער משמעותי בעומק של פאס ראשרים מהאדג׳, הוא ואן הינקל. כאמור, ואן הינקל הופך לשחקן חופשי אחרי עונת קריירה, אבל הוא לא יהיה יקר כמו הטופ 5 שלי בעמדה. זו תהיה גם הזדמנות לעבוד שוב עם מתאם ההגנה החדש של האיגלס, ויק פאנג׳יו, שאימן אותו בעונה שעברה במיאמי.
ניו יורק ג׳איינטס: כריסטיאן ווילקינס, DT
ב-2023, ההגנה של הג׳איינטס הייתה רביעית מהסוף מבחינת יארדים על הקרקע (132.4), שנייה מהסוף באפקטיביות נגד הריצה (4.7 יארדים לניסיון), ורביעית מהסוף בסאקים (34 בלבד). ווילקינס סוגר לג׳איינטס את אחד החורים הגדולים בסגל, ומספק רב-גוני כדי לייצר אימפקט בכלל המדדים האלה. עם 14.2 מיליון דולר פנויים מתחת לקאפ, אחרי כמה מהלכים בחוזים אחרים, יהיה לג׳איינטס גם מאיפה לשלם לו.
וושינגטון קומנדרס: ג׳וש אלן, DE
הקומנדרס מדורגים שניים בקאפ פנוי בפגרה הנוכחית (63.5 מיליון דולר), כמה נשקים לא רעים לקיובי החדש, והם כבר מסודרים ה-DT (אז סליחה, כריס ג׳ונס) ולכן הם מתפנים ללכת על השחקן החופשי הרלוונטי הנחשק ביותר, שיתפוס את מקומם של מונטז סווט וצ׳ייס יאנג שעברו בטריידים באמצע העונה שעברה.
NFC North
דטרויט ליונס: ג׳יילן ג׳ונסון, CB
כן, יש לנו כאן עריקה בתוך הבית. הליונס צריכים תגבור בכל הקשור להגנת המסירה שלהם - אם דרך קורנרים (בחוץ, כי בריאן ברנץ׳ סוגר אחלה את הסלוט) ואם בפאס ראש מהצד השני של איידן האצ׳ינסון. לליונס גם לא חסר קאפ (צפי ל-45.8 מיליון דולר פנויים), אז הם יכולים להשתולל קצת וללכת על אחד הקורנרים הכי טובים במשחק היום, שלבטח יישמח לעבור לקונטנדרית (לפחות על הנייר) אחרי שנים של חוסר רלוונטיות בשיקגו.
גרין ביי פאקרס: אנטואן ווינפילד-ג׳וניור, S
הפאקרס צפויים לחרוג בכ-6.9 מיליון דולר , אבל אנחנו כבר מתחילים לשמוע על המהלכים הצפויים כדי למצוא לכך פתרון (בין היתר, שחרור של דיוויד בקטיארי ודוונדרה קמפבל). אין לי מושג איך בדיוק הם יעשו את זה, אבל הם יסגרו את אחד החורים הגדולים בסגל שלהם עם הסייפטי המבוקש ביותר של האוף-סיזן, שישמח להצטרף לקבוצה צעירה עם קיובי מרגש.
מינסוטה ויקינגס: ברייס האף, DE
הויקינגס מאבדים את האנטר, ומחליפים אותו במודל צעיר יותר. עם מתאם הגנה אגרסיבי כמו בריאן פלורס, האף יכול ליהנות מאוד, ולמינסוטה יש מספיק כסף פנוי מתחת לקאפ (19.7 מיליון) כדי להחתים את אחד הכוכבים ההגנתיים הבולטים בפגרה הזאת. ועכשיו רק נשאר להחליט - מי לעזאזל ישחק כאן קוורטרבק? אז כבונוס נעניק להם כאן את ג׳ו פלאקו, שיחנוך את מי שזה לא יהיה שהם יבחרו בסיבוב הראשון של הדראפט (בין אם בבחירה ה-11, או אחרי טרייד-אפ לחמישייה הראשונה).
שיקגו ברס: קווין דוטסון, OG את השמות הסקסיים שלהם אוהדי הברס יקבלו הפעם מהדראפט. אחת החולשות המרכזיות של הקבוצה היא בחלק הפנימי של קו ההתקפה, ואחרי שהלכו בעונה שעברה על תאקל שמאלי (דארנל רייט), הפעם הפוקוס הולך לגארד שינסה למנוע מהפוקט של קיילב וויליאמס (?) לקרוס מבפנים, וגם יעזור לייצב את משחק הריצה, שכל כך חשוב לרוקי קיובי כדי להוריד מעצמו קצת לחץ. עם 34.7 מיליון דולר פנויים של קאפ, הברס יוכלו להחתים את הפרוספקט הכי טוב עמדה (לפחות, בעיניי).
NFC South
טמפה ביי באקנירס: קירק קאזינס, QB
לפי חוקי המשחק, בייקר מייפילד עוזב את הבאקס אחרי עונה מוצלחת למדי, והם משתדרגים עם קיובי טוב יותר (הגיוני ומתבקש, כי בחירת דראפט מספיק גבוהה לא תהיה להם בשביל אחד הפרוספקטים המובילים). לא חסר לבאקס כסף לשלם לו (מעל 35 מיליון דולר פנויים), וקאזינס בוודאי ישמח לשחק בבית הדרומי החלשלוש, בו הרף הנדרש כדי להגיע לפלייאוף הוא כנראה הנמוך בליגה, וקאזינס הוא האיש המושלם בשביל קבוצה שמחפשת קוורטרבק מנוסה ורוצה, ויכולה, לנצח עכשיו.
אטלנטה פאלקונס: טיילר בויד, WR
הפלקונס היו רוצים להביא כאן את קאזינס או מייפילד, אבל יש להם פחות כסף (קצת יותר מ-20 מיליון דולר פנויים) מהקבוצות שבסוף הביאו אותם. אז הם מוצאים פתרון לעמדת הקיובי בטרייד (פילדס?) או בדראפט, ועוזרים לו להיקלט טוב יותר עם רסיבר שיוכל להחמיא היטב לדרייק לונדון. בויד הלך קצת לאיבוד בהתקפה של הבנגלס, אבל צריך לזכור שבשנתיים לפני הבחירה של צ׳ייס בדראפט (2018-2019) הוא תפס מעל 1,000 יארד בכל עונה, והוסיף 12 סקורים במצטבר. בויד אומנם יהיה בן 30 בנובמבר הקרוב, אבל אני עדיין חושב שהוא מאוד אנדרייטד ויוכל להוות מטרה שנייה מצוינת לקיובי החדש באטלנטה.
ניו אורלינס סיינטס: דרק בארנט, DE
נתחיל במה שהכי חשוב להכיר - הסיינטס נמצאים במצב הקאפ הגרוע ביותר בליגה, בפער ניכר, עם כמעט 88 מיליון דולר חריגה צפויה מתקרת השכר. יש להם הרבה מאוד עבודה לפני שהם יכולים להתחיל לחשוב בכלל על להחתים שחקן שהוא לא רוקי. ובכל זאת, במסגרת חוקי המשחק הזה, ננסה לאתר איזו מציאה מעניינת לאחד מהחורים (הרבים) בסגל של הסיינטס. דרק בארנט הוא שחקן צעיר יחסית (יהיה בן 28 ביוני) שהספיק לשבור שיאי קולג׳ של רג׳י ווייט (במכללת טנסי) להיבחר גבוה בדראפט של 2017, לאסוף פאמבל של בריידי בסופרבול ולקחת טבעת עם האיגלס כרוקי, לאבד את האמון של צוות האימון, להתייבש על הספסל, להיחתך באמצע העונה שעברה, ולמצוא מחדש את הגרוב שלו עם 2.5 סאקים ב-5 משחקים בלבד ביוסטון + סאק ו-2 QB Hits על פלקו בפלייאוף (שאחד מהם הוביל לפיק סיקס). הוא לא יהיה החתמה יקרה, ואולי הקירבה לקאם ג׳ורדן תצליח לחלץ מבארנט את הגרסה הטובה ביותר שלו.
קרוליינה פנתרס: דאניל האנטר, DE
לפנתרס אין בחירת סיבוב 1 השנה, והם יתקשו למצוא שחקני אימפקט מבלי לעשות כמה מהלכים בפרי אייג׳נסי. עם קצת יותר מ-26.5 מיליון דולר פנויים, הם עושים מהלך כדי להחליף את בריאן ברנס ומביאים את האנטר כדי שיהיה להם לפחות מישהו אחד להטריד את הקוורטרבק היריב בעקביות.
NFC West
סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס: קני מור, CB
הניינרס כרגע צפויים להתייצב עם 11.8 מיליון דולר מעל הקאפ, ויש להם לא מעט חורים על שני הקווים (תחליטו אתם אם קו ההתקפה או ההגנה חמור יותר). אבל גם יש להם 11 בחירות דראפט שיוכלו להשתמש בהן כדי למצוא פתרונות ארוכי טווח. כרגע הם עדיין במצב של Win-Now והם יכולים להרשות לעצמם למלא חורים מסוימים בסגל עם שמות קצת יותר מוכרים על חוזים של שנה אחת - מישהו כמו קני מור יוכל לסגור להם את הפינה בעמדת הסלוט קורנר (ממנה סבלו לא מעט במהלך השנה) על חוזה מסוג זה, ומבלי לדרוש כסף שג׳ון לינץ׳ לא יוכל לשלם לו. אני יודע שיש ויכוח בקרב אוהדי ניינרס אם לאנור צריך לשחק בחוץ או בסלוט, אבל הנה - פתרתי את זה בשבילכם כאן.
לוס אנג׳לס ראמס: לג׳אריוס סניד, CB
הראמס סוגרים את החור הכי גדול שיש להם היום בסגל, ומקדישים חלק ניכר מ-24 מיליון הדולר הפנויים שיש להם היום מתחת לקאפ כדי להביא את אלוף הסופרבול הטרי. מנה מכובדת של ניסיון, שכל כך חסר בצד ההגנתי הצעיר מאוד של מתאם ההגנה החדש, כריס שולה (שהוא בעצמו צעיר מאוד).
סיאטל סיהוקס: פרנקי לובו, LB
הסיהוקס מצליחים למצוא קצת כסף (כרגע בצפי של 9.5 מליון מעל הקאפ) ולהביא למאמן החדש מייק מקדונלד את הליינבקר הכי טוב שזמין לו, במקום ברוקס ובובי ווגנר הנוטשים. היכולת של לובו לסתום חורים במשחק הריצה ולהגיע אל הקוורטרבק בבליץ תעזור לו לשכוח קצת מרוקוואן סמית ופטריק קווין (שגם הוא, אגב, אופציה מאוד מעניינת כאן).
אריזונה קרדינלס: קלווין רידלי, WR
קיילר מורי, וגם הפרנצ׳ייז, נמצאים בצומת דרכים בשאלת ״יחסינו לאן?״ והגיע הזמן לתת לו הפעם את ה-WR1 הראוי הראשון שהיה לו מאז שדיאנדרה הופקינס עזב. הקרדינלס משתמשים בחלק נכבד מה-30.9 מליון דולר הפנויים בתקרת השכר כדי להביא את הרסיבר הרביעי ברשימה שלי. עם ג׳יימס קונור מהבקפילד, רידלי בחוץ, טריי מקברייד בעמדת הטייט-אנד והרגליים של קיילר - יהיו לאריזונה את הכלים לעשות כאב ראש לכל מתאם הגנה בליגה.
עד כאן לפוסט זה. מקווה שנהניתם. כמו תמיד - מוזמנים להגיב תגובות, להציע הצעות ולשאול שאלות.
נתראה בפוסט הבא!
תודה רבה על הפוסט!
אני לא מבין מספיק בקבוצות האחרות אז אתייחס רק לצ'יפס (שלי!): הפוך גוטה, הפוך. הצ'יפס לא משקיעית בהתקפה כי בהתקפה יש להם את השחקן הכי יקר בקבוצה והתפקיד שלו זה לחפות על כל חור שיהיה שם. איפה שמהומס לא יכול לעזור זה בהגנה ולכן לשם הולך הכסף יחד עם קו ההתקפה ששומר עליו כמובן. לא יודע אם ישאירו גם את ג'ונס וגם את סניד (מקווה שכן) אבל אם אחד מהם ילך צריך יהיה למצוא לו מחליף. לשם ילך הכסף.