מסתבר שממש התחברתם אל המדריך על הקונספטים השונים של כיסוי בהגנה, אז אנסה לייצר כמה שיותר מדריכים דומים בזמן שנותר לנו עד פתיחת העונה - והפעם (בהתאם לסקר בטוויטר והבחירה שלכם) - עוברים לצד ההתקפי של הכדור, עם המערכים השונים שקבוצות משתמשים בהם.
נתחיל בהסבר כללי: מהו בעצם מערך בצד ההתקפי של הכדור, ומהי חשיבותו?
במהלך התקפי, קבוצה נדרשת להעמיד על המגרש 11 שחקני התקפה. זה חקוק בסלע (ואם היא בטעות מעמידה יותר, המהלך ייפסל והיא תספוג עונש של 5 יארדים). אבל בתוך המסגרת הזאת, יש המון גמישות למתאם ההתקפה בתמהיל השחקנים שהוא מעמיד על המגרש, ובפוזיציות השונות שבהם הם עומדים.
את סוגיית תמהיל השחקנים (Personnel Groupings - למשל, הבחירה לעלות עם 2 ראנינג בקס לעומת אחד, או עם 2 טייט אנדים לעומת 1, או עם 6 שחקני קו התקפה לעומת 5) אני אנתח לעומק בפוסט נפרד מזה, שיתמקד במערכים עצמם.
המטרה? כמו בכל דבר בפוטבול - לבלבל את היריב, למקסם את היתרונות היחסיים של השחקנים שלך במצבים השונים במשחק, ולמנף את נקודות התורפה של היריב.
איך עושים את זה בדיוק? זו כבר שאלת 255 מיליון הדולר. אבל כל ניסיון כזה מתחיל ממה שקורה כשהשחקנים מתייצבים לתחילת המהלך במערך מסוים. מתאם ההגנה של היריבה והשחקנים שלו, מנסים "לקרוא" את המערך שבו ההתקפה מתייצבת - הם יודעים (בהנחה שהם צפו בהקלטות של משחקים קודמים, כמובן) כשההתקפה מתייצבת במערך מסוים - יש לה נטייה לצאת ממנו לסוגי מהלכים מסוימים. ובהתאם לכך - הם יכולים לבחור באיזה סוג של הגנה הם ירצו לשחק.
כשאתם רואים התקפות עושות שינויים לפני הסנאפ (מה שנקרא Pre-Snap Motion) הן מנסות להסוות ולהטעות את ההגנה, ולמנוע ממנה לקרוא את המהלך הצפוי - לעיתים ההתקפה תעבור כך ממערך אחד לאחר, זמן קצר לפני שהמהלך יתחיל, וה-Motion הזה הוא למעשה חלק בלתי נפרד מהמהלך ההתקפי, בין אם ככלי הטעיה, או כלי לזיהוי סוג ההגנה שממול (אישית/אזורית וכו - הגנה אישית תגיב אחרת ל-Motion ביחס להגנה איזורית, ולהפך).
קראו לזה "שחמט אנושי", קראו לזה איך שתרצו - בקרבות הקטנים האלה - טמון המפתח לניצחון במשחקי NFL.
רוצים לקבל גישה לעולם שלם של תוכן מרתק על פוטבול וליגת ה-NFL? כל מה שצריך לעשות זה להירשם (בחינם!!!) לבלוג שלי.
מה תקבלו עם ההרשמה?
🏈 גישה מיידית לכל התכנים המקצועיים הכי מושקעים שלי
🏈🏈 ניוזלטר שבועי שמסכם לכם (מדי יום ב׳) את כל מה שמעניין בליגה - בקריאה של 5 דקות או פחות
🏈🏈🏈 סקירות וטיפים לשחקני פנטזי פוטבול (וגם למהמרים על משחקי NFL)
הצטרפו למעל 300 אוהדי פוטבול ישראלים שכבר שם - בהרשמה חינמית מכאן!
והנה דוגמא קלאסית לקרב כזה, מתוך משחק בין קרוליינה פנתרס לגרין ביי פאקרס מעונת 2019 - אפשר לשמוע כאן 2 שחקנים במהלך באמצעות המיקרופונים ששותלים על שחקנים במהלך משחקים - קאם ניוטון, הקוורטרבק של קרוליינה, וקליי מאתיוס, הליינבקר של הפאקרס.
מאתיוס עשה עם הקבוצה עבודת סקאוטינג לפני המשחק, והוא (כקפטן בצד ההגנתי) חושב שהוא מזהה לפי המערך שבו התקפה הפנתרס התייצבה שהם הולכים להריץ Wheel Route לראנינג בק - כריסטיאן מקאפרי (אסביר על הראוט הזה יותר בהרחבה בפרק הרלוונטי, אבל בגדול - זה ראוט שבו ה-RB מתחיל ראוט שטוח, ואז חותך לעומק המגרש).
קאם שומע את מאתיוס בקריאה הזאת לחבריו בהגנה וחצי מפרגן/חצי עוקץ אותו ("אתה רואה טייפ, אה? מגניב, תראה את זה...). הוא לא מודאג - כי הוא יודע מהו המהלך שהוא עומד להריץ, רואה מה ההגנה רוצה לעשות - ויודע שיש לו סיכויי הצלחה גבוהים.
ואכן, הפנתרס הריצו ראוט של מקאפרי שאומנם התחיל כמו Wheel Route אבל חתך לאמצע מאחורי החסימה של הטייט אנד, שסחב איתו שני שחקני הגנה, וזה נגמר בטאצ'דאון קליל של מקאפרי:
זו רק דוגמא אחת לדינמיקה הבלתי-פוסקת בין הגנות להתקפות בליגה - כל צד מנסה לזהות את הנטיות של השני, להטעות/להסוות את הנטיות שלו, ולבצע התאמות במקומות הנדרשים. במקרים רבים, גם כאלה שבהם יש יתרון איכותי מובהק לשחקנים של אחד הצדדים, הצד שיקרא ויגיב טוב יותר ליריבה - גם ינצח.
ישנם מערכים התקפיים רבים, ולכל אחד יש וריאציות.
בפוסט הזה, לא אתייחס למערכים היותר "אקזוטיים" ונישתיים (ווילדקאט, דאבל ווינג, ו-ווישבון, ביניהם), אלא אתמקד במוכרים והשגורים יותר.
עד כאן ההקדמה. נעבור לסוגי המערכים הבסיסיים והפופולאריים ביותר שכדאי לכם להכיר:
מהו I-Formation?
נתחיל במבט מלמעלה על המיקומים השונים של השחקנים (ומי שרוצה ללמוד או לרענן לגבי משמעות הסימונים - מוזמן לצפות במדריך שלי לאוהדי NFL מתחילים, בלינק הזה):
המבט מלמעלה עוזר להבין מדוע זהו שמו של המערך הזה - שמזכיר את האות I, כשבוחנים את הצורה שבה הקוורטרבק ניצב Under Center (צמוד לקו ההתקפה, מאחורי הסנטר) ומאחוריו נמצאים הפולבאק והראנינג בק (HB כאן), שיתייצב לרוב במרחק של 6-8 יארדים מנקודת הפתיחה של המהלך (LOS).
כשקבוצה מתייצבת במערך הזה היא רוצה לעשות, לרוב, אחד משני דברים:
מהלך ריצה שמתחיל בחסימה של ה-FB את אחד משחקני קו ההגנה או הליינבקרים, כאשר ה-HB רץ בעקבותיו לנתיב הריצה שנוצר. לעיתים, ה-FB בעצמו יקבל את הכדור (סוג-של הטעיה).
לגרום להגנה לחשוב שזה מה שיקרה, ולהריץ מהלך אחר (עדיין יש כאן שני רסיברים וטייט אנד שיכולים לקבל מסירה).
וככה זה נראה על המגרש (ההתקפה של הסטילרס ב-I):
במקרים מסוימים, הפולבאק עשוי לזוז קצת לאחד הכיוונים (מה שנקרא - Offset):
(במקרה הזה, התזוזה היא ל-Strong Side, הצד שבו נמצא הטייט אנד)
היתרון במערך הזה הוא שהפולבאק נמצא בעמדה נוחה לשמש כחוסם נוסף, בעיקר בריצה למרכז (כשהוא offset, הוא משפר עמדות לחסימה בכיוון שאליו הוא זז), מה שמייצר נתיב ריצה משופר בין התאקלים. זה מערך קלאסי במצבים בהם להגנה חסרים יארד או שניים לדאון 1 או TD, והם מאמינים שמהלך ריצה פיזי ישיג אותם.
אתם (וגם ההגנה) צריכים שתמיד יכולה להיות כאן הטעיה (Play Action) שבה הקוורטרבק יזייף מהלך ריצה, וינסה למסור לאחד הרסיברים, או אפילו לאחד הרצים מהבקפילד.
למערך הזה, כמו לאחרים, יש מגוון וריאציות (למשל כאן - Power I, שבו מתווסף עוד שחקן לבקפילד ועוד טייט אנד לצד השני של קו ההתקפה), אבל על אלה אתעכב אולי בפוסט המשך עתידי.
מהו מערך Single Back?
כשמו כן הוא - מדובר במערך שבו ישנו RB אחד בלבד בבקפילד:
בהשוואה ל-I, תוכלו לראות שאין FB על המגרש, ובמקומו, ניתן לראות בשרטוט רסיבר נוסף שניצב בין התאקל השמאלי לרסיבר (עמדה שנקראת "סלוט"). זוהי וריאציה שנקראת "Ace".
לחילופין, מתאם ההתקפה יכול להחליט שהוא רוצה לוותר על רסיבר נוסף ולחזק את קו ההתקפה, עם ליינמן או טייט אנד נוסף (כמו בדוגמא כאן למטה של התקפה הליונס בעונה שעברה, עם ג'אמיר גיבס כשחקן הבודד בבקפילד):
קבוצות יכולות לרוץ או למסור מתוך המערך הזה (בעיקר כאשר ה-FB "מומר" לרסיבר שלישי) - כי הוא דורש מההגנה לוותר על שחקן אחד שמתמקד בריצה ולהשתמש בו לשמירה על הרסיבר הנוסף. זהו מערך די פופולארי בהתקפות מודרניות, כי הוא יכול לשמש כדי לייצר מיס-מאצ'ים גם במשחק הריצה וגם במשחק המסירה.
מהו מערך Pro Set (או Split-Backs)?
במערך הזה, באופן מסורתי, הקיובי נמצא מאחורי הסנטר (Under Center), כאשר שני שחקנים בבקפילד (2 RBs או RB אחד ופולבאק) ניצבים כל אחד מצד אחר שלו, ומאחוריו:
רוב האנשים מייחסים את השימוש הנפוץ במערך הזה לקבוצות של הניינרס תחת המאמן האגדי ביל וולש, בשנות ה-80, אבל בהתקפות יותר מודרניות, סביר יותר להניח כשתראו מערך כזה כשהקיובי נמצא בעמדת Shotgun (יארדים ספורים מאחורי הסנטר):
המערך הזה מתאים לקבוצות שרוצות לשלב גם את ה-RBs במשחק המסירה - כל אחד מהם נמצא בפוזיציה שממנה נוח לקבל את הכדור לנשיאה על הקרקע, או להתחיל לרוץ ראוט במשחק המסירה (ממש כמו בדוגמא למעלה).
מהו מערך Shotgun?
במערך הזה, הקוורטרבק עומד יארדים ספורים מאחורי הסנטר, שמשגר אליו אחורה את הכדור בסנאפ. לרוב, קבוצות ימסרו מהמלך הזה (או ירצו לגרום ליריבה שהם מוסרים), ולכן יצטרף למערך סלט רסיבר (כמו בשרטוט למטה) או טייט אנד נוסף, וה-RB יעמוד קרוב לקיובי, קצת לצידו ומאחוריו (כדי שיוכל לקבל את הכדור לנשיאה, במידת הצורך):
כשהקיובי לא נמצא צמוד לסנטר (Under Center) הוא בעמדה שבה הוא יכול לראות ולקרוא טוב יותר את המגרש ואת ההגנה.
בתמונה למטה אפשר לראות איך זה נראה על המגרש (אם כי לרוב, תקפות יותר מודרניות ימקמו את הקיובי קצת רחוק יותר מהסנטר - בערך 5 יארדים):
אתם תראו את המהלך הזה הרבה במצבים של דאון 3 ארוך, או בדרייבים שבהם הקבוצה צריכה למהר ולשים נקודות מהירות על הלוח - כשברור שעליה למסור.
יש למערך הזה הרבה וריאציות, שמהותן היא האופן שבו יתר השחקנים במהלך מסודרים.
למשל - Trips (שלושת הרסיברים נמצאים באותו צד של המגרש):
או Max Protect (פולבאק במשחק במקום הרסיבר השלישי, כדי לסייע בחסימות של בליץ אפשרי - מה שנועד לאפשר לקיובי כמה שיותר זמן לחפש שחקן שמתפנה):
מהו מערך Pistol?
נשארים בעולמות הנשק החם, עם מערך בשם "פיסטול" - הקיובי יתייצב לרוב קצת קרוב יותר לסנטר (בערך 3 יארדים), והראנינג בק יתייצב ממש מאחוריו:
את המערך פיתח והטמיע לראשונה מאמן אוניברסיטת נבאדה, כריס אולט, בשנת 2004 - והוא פופולארי למדי עד היום בפוטבול המכללות.
ההבדל המשמעותי ביחס לשוטגאן - יותר נפוץ לראות מהלך ריצה מהמערך הזה, כאשר הסיבה העיקרית היא שמכיוון שה-RB ממוקם רחוק יותר מהקיובי, לוקח יותר זמן למהלך ריצה להתפתח, וכך הוא משבש את התזמון של הגנת הריצה.
למטה אפשר לראות וריאציה של הפיסטול, שהתקפת הניינרס עושה בה כאן שימוש - בהתקפה של המאמן ג'ים הארבו עם הקיובי, קולין קאפרניק - התקפה שהגיעה בעונת 2013 עד לסופרבול:
גם ההתקפה של הרייבנס מתחילת סוף העשור הקודם, עם הקיובי למאר ג'קסון, התחילה לעשות שימוש נפוץ במערך הזה, ואם אתם קצת מכירים אתם יכולים למצוא את המכנה המשותף - יש למערך הזה יתרון גדול, כשיש לך קיובי נייד שיודע לרוץ, בהתקפה שמשתמשת הרבה במהלכי RPO (קיצור של Run-Pass Option - מושג שארחיב עליו בפוסט עתידי).
בגדול, המערך הזה מאפשר לקיובי להריץ מהלכי Read-Option (כאשר RPO הוא חלק מכך) - להחזיק בכדור עד לרגע שבו הראנינג בק מגיע אליו, ואז לקבל החלטה בהתאם לתגובה המיידית של ההגנה - לתת את הכדור ל-RB, לשמור אותו אצלו ולרוץ, או למסור לרסיבר.
ככה זה נראה בשנים הגדולות של הארבו-את-קאפרניק, כשהקיובי נתן ל-RB שלו את הכדור:
וככה זה עובד כשקפרניק שמר את הכדור ובחר להשתמש ברגליים שלו:
מהו מערך Empty Backfield?
עוד מקרה שבו אפשר להבין כבר מהשם איך המערך הזה נראה - כשאין אפילו RB אחד בבקפילד:
בהתקפה הזאת, לרוב, יהיו 5 רסיברים שירוצו ראוטים שהקיובי יוכל לבחור מהם במשחק המסירה - הסבירות שקבוצה תוציא מכאן מהלך ריצה הוא נמוך מאוד. לרוב הקיובי יהיה ממוקם במצב Shotgun במהלכים כאלה, ולא Under Center:
אם יגיע מכאן מהלך ריצה בכל זאת, זה לרוב יהיה מהלך של הקיובי עצמו (Draw Play כלשהו מהאמצע), מכיוון שהפיזור לרוחב של הרסיברים מדלל את האמצע של ההגנה.
אחת הקבוצות ההיסטוריות שהשתמשה רבות במערך היא הניו-אינגלנד פטריוטס של עונת 2007.
מהו מערך Spread?
עוד מערך שנועד לרווח את המגרש ולייצר עוד הזדמנויות לשחקני ההתקפה, כאשר הדגשים כאן הם: קיובי, לרוב, בעמדת Shotgun ו-RB אחד מאחוריו או לצידו:
ככה זה נראה על המגרש, בפעולה - שנגמרת במסירה לטאצ'דאון של טום בריידי לרוב גרנקאווסקי:
כמו במערך Empty - הרצון כאן הוא להרחיב (מהמילה Wide) את המערך ההתקפי כדי לייצר עוד שטחים לרסיברים, ולהקשות על ההגנה לייצר שמירות כפולות. במערך הזה, עדיין נשאר RB אחד בסמוך לקיובי, כדי לשמור על האפשרות לצאת ממנו למהלך ריצה - מה שמחייב את ההגנה להקדיש עוד מגן (לרוב ליינבקר) כדי להשגיח אליו, וכך למנוע ממנו לעזור באיזור אחר על המגרש.
מהו מערך Goal-Line?
אולי תחשבו, על בסיס שמו בלבד, שזהו מערך שמשתמשים בו רק כשההתקפה נמצאת סמוך לאנדזון של היריבה - זה אומנם שימוש שגור, אבל הוא לא היחיד! הוא משמש במגוון סוגים של מהלכים בהם ההתקפה צריכה כמות יארדים מצומצמת (לרוב, 2 יארדים או פחות), למשל - כשהיא זקוקה להשיג קצת ספייס, כשהיא צמודה לאנדזון שלה וחוששת מסייפטי, או במצב של דאון 3/4 קצר:
לרוב, לא יהיה WR על המגרש במהלך כזה, ובמקום - יעלו למגרש שני טייט-אנדים, אחד בכל צד של קו ההתקפה, אחד נוסף לחיזוק אחד הצדדים, ושני RBs מאחורי הקוורטרבק, שיכולים לשאת את הכדור או לחסום לשחקן אחר.
במקרים מסוימים - עשוי לעלות למגרש שחקן קו התקפה נוסף, שישי, בתוך מערך שכזה.
ככה זה נראה על המגרש:
אי אפשר לומר שמהלך מסירה הוא לגמרי בלתי אפשרי מתוך מערך כזה, אבל אם זה יקרה - יהיה "טריק" כלשהו בדרך שינסה להטעות את ההגנה, ולשלוח RB, TE או אפילו שחקן קו התקפה (שמראש מוצהר ככזה שיכול לתפוס מסירה) לראוט.
יש כאן דוגמא אחת קלאסית - לשימוש שעשתה התקפת ניו אינגלנד פטריוטס בשני סופרבולים (עונות 2003 ו-2004) בטייט אנד מייק ורייבל, שתפס מסירה ל-TD מתוך מערך כזה.
עד כאן סקירת המערכים ההתקפיים המרכזיים שחשוב להכיר, בעיקר אם אתם צופים במשחקי NFL.
משהו לא ברור? רוצים הרחבה על נושא מסוים? יש לכם נושא אחר שהייתם רוצים שאכתוב עליו באחד הפוסטים הקרובים? ספרו לי בתגובות!
רוצים לקבל גישה לעולם שלם של תוכן מרתק על פוטבול וליגת ה-NFL? כל מה שצריך לעשות זה להירשם (בחינם!!!) לבלוג שלי.
מה תקבלו עם ההרשמה?
🏈 גישה מיידית לכל התכנים המקצועיים הכי מושקעים שלי
🏈🏈 ניוזלטר שבועי שמסכם לכם (מדי יום ב׳) את כל מה שמעניין בליגה - בקריאה של 5 דקות או פחות
🏈🏈🏈 סקירות וטיפים לשחקני פנטזי פוטבול (וגם למהמרים על משחקי NFL)
הצטרפו למעל 300 אוהדי פוטבול ישראלים שכבר שם - בהרשמה חינמית מכאן!
Comments