אם אתם קוראים נאמנים שלי, אתם בטח כבר יודעים שעונת 2024 של הליגה תיפתח באופן רשמי ב-13.3, ואחד הנושאים המדוברים ביותר (והמובנים פחות) שכולם מדברים עליו בימים האחרונים הוא תקרת השכר (או בשמה הלועזי השגור, ה- Salary Cap). אימת ה״קאפ״ מרחפת ומאיימת, גם היום, על כמה וכמה קבוצות בליגה, על חלקן יותר ועל אחרות פחות, וכבר התחילה לגבות קורבנות (עליהם אפרט בהמשך).
<הפוסט הזה נכתב בעזרתו של איטו אבידן, חבר קהילת הפוטבול האמריקאי בישראל>
נתחיל את פרק המבוא שלנו, עם הבשורה הגדולה של הימים האחרונים - תקרת השכר של העונה הבאה (2024) תעמוד על סכום של 255.4 מיליון דולר לכל קבוצה - עלייה אדירה של 13.6% ביחס לתקרת השכר של העונה הקודמת. מדובר בעלייה חריגה, שנובעת (הפעם) משני גורמים עיקריים: 1. עלייה חדה בהכנסות מזכויות שידור; 2. תשלומים נדחים לשחקנים מעונת הקורונה.
אם תעיפו מבט בטבלה למטה (מתוך אתר Spotrac), תוכלו לראות שלמעט השנה שלאחר עונת הקורונה - תקרה השכר עולה בעשור האחרון בעקביות בלפחות 5% מדי שנה. כלומר, הליגה מתקדמת ומתפתחת כלכלית באופן די עקבי, וזה מתורגם לכסף גדול יותר לבעלי הקבוצות, ולשחקנים. תוכלו גם לראות שהקבוצות שמופיעות תחת ״Highest Team Cap" עשו שימוש בסכום גבוה מהסכום ה״מקסימלי״ הנקוב משמאל, וזאת אסביר בהמשך.
יש כאן הרבה מאוד מספרים ומושגים שדי מורכב להסביר, אבל אנסה לפשט (ולעברת) אותם כאן, כמיטב יכולתי. אבל לפני שאעשה זאת, קצת רקע והקשר לנושא של תקרת השכר...
שוק השחקנים החופשיים תופס תאוצה, הדראפט מעבר לפינה - והבלוג הזה, ״פיק סיקס״, מלווה אתכם כל רגע בסיקור כל האירועים הכי חשובים.
הירשמו לבלוג וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
מה מיוחד בתקרת השכר ב-NFL?
תקרת השכר נקבעת מדי שנה בשבועות שלאחר הסופרבול, במסגרת עדכון להסכם בין בעלי הקבוצות לאיגוד השחקנים (הסכם המכונה ה-CBA או Collective Bargaining Agreement) - לאחר שאלה מגבשים ביניהם את חלוקת ההכנסות של הליגה מהאפיקים השונים (מכירת זכויות שידור, למשל). לפי ההסכם הנוכחי, ומאז המעבר לעונה של 17 משחקים - החלוקה מקנה לבעלים 52 אחוזים מההכנסות, ולשחקנים 48 אחוזים - כך שתקרת השכר נקבעת לפי חלוקה של אותם 48% במספר הקבוצות בליגה (32).
תקרת השכר ב-NFL (שנכנסה לתוקף לראשונה ב-1994) היא קשיחה בהגדרתה, בניגוד לתקרה ב-NBA, למשל, ממנה ניתן לחרוג בתנאי של תשלום Luxury Tax (שמחייב בתשלום מס/קנס על כל דולר חריגה). המטרה בכך היא לייצר מגרש משחקים מאוזן ככל הניתן, ולמנוע מהקבוצות שמגיעות משווקים גדולים יותר, עם בעלים עשירים יותר, יתרון לא הוגן במשיכת שחקנים בולטים ובבניית הסגל.
*יש לומר שקיים יתרון יחסי שעדיין שמור לקבוצות מסוימות, והוא מדיניות מס שמיטיבה יותר עם שחקנים באותן קבוצות (למשל: קבוצות מטקסס, שם מס ההכנסה שגובה הממשל במדינה נמוך, יחסית למדינת ניו-יורק, למשל), אבל מעבר לכך - בכל הקשור למדיניות הליגה - התנאים של כל הקבוצות זהים לחלוטין.
מהסיבה הזאת בדיוק, אחת המשימות הקריטיות ביותר של המנהלים הבכירים של כל קבוצה (בראשות הג׳נרל מנג׳ר, שהוא למעשה מנכ״ל הקבוצה) היא לנהל את הקאפ בצורה הטובה ביותר - כלומר, לחתום על חוזים עם השחקנים הנכונים, בזמן הנכון, תמורת הכסף הנכון, ובפריסה הנכונה. כשהם עושים זאת, הכול טוב ויפה. אבל כשהם שוגים ומסתבכים עם חוזה פחות אפקטיבי - כאן אומנות הניהול שלהם עומדת בפני מבחן.
כמה מושגים חשובים שצריך להכיר
אולי שמעתם בהזדמנות כזו או אחרת על קבוצות שנמצאת ב״גיהנום קאפ״, או על ״חוזה רע״ עליו חתומה קבוצה מול שחקן כזה או אחר. הפוסט הזה יסביר לכם בדיוק את הכוונה במושגים האלה, על המשמעות מבחינת הקבוצות השונות, ועל ההשפעה שלהם על האופן שבו קבוצות מנהלות חוזים בליגה.
חיוב לתקרת השכר (Cap Hit) - זה תרגום חופשי וקלוקל ראשון מסוגו שאני צריך להתנצל עליו (ועל היתר מתנצל מראש כבר עכשיו), אבל זה מה יש. ההבנה של המושג הזה היא השלב הראשון בהבנה של ניהול שכר מצד קבוצות.
החיוב לתקרת השכר הוא עלות השחקן לקבוצה בעונה מסוימת, בחישוב תקרת השכר הכללית - זהו מספר שיש לו חשיבות ברמה החשבונאית, בהתנהלות של הקבוצה מול הליגה. זאת לעומת הכסף המזומן (ה-Cash) ששחקן מקבל בפועל לכיסו באותה שנה. כלומר, ברמה התיאורטית, שחקן יכול להיות זכאי, בעת חתימה על חוזה חדש ל-3 שנים, לשכר מובטח בגובה של 30 מיליון דולר - בעוד שהקבוצה תבחר לפזר חשבונאית את הסכום על פני 3 שנות החוזה (10 מיליון לכל שנה). בשורה התחתונה, כל הקבוצות נדרשות להתכנס, בחיבור כל אותם חיובים של 51-53 שחקנים בסגל שלהן (אלה המינימום והמקסימום שחוקי הליגה מתירים לבניית סגל), תחת תקרת השכר שנקבעה מראש.
גלגול קאפ (Salary Cap Rollover) - אם נחזור לטבלה שהצגתי מקודם מתוך Spotrac, תוכלו לשים לב שלקבוצות תחת הכותרת "Highest Team Cap" הוצמד מספר גבוה יותר מהמקסימום שהופיע תחת הרף המקסימלי. אז איך זה אפשרי במצב של תקרה "קשיחה"? ובכן, מאז 2011, כל קבוצה רשאית לגלגל את הכסף שהיא לא השתמשה בו בשנה מסוימת לשנה שאחריה, וכך הסכום מתווסף לתקציב הבא שלה. עם זאת, הגלגול הזה אינו אוטומטי - כל קבוצה חייבת להשתמש בלפחות 90% מהקאפ המוגדר לאותה שנה, כאשר כל סכום עודף מעבר לכך מתחלק בין השחקנים.
כסף מובטח לעומת כסף לא מובטח (Guaranteed Money vs. Non-guaranteed Money) - זוהי הבחנה שמגדירה בעת חתימת החוזה, את סכום הכסף שהקבוצה מחויבת לשלם לשחקן בכל מקרה (המובטח), לעומת סכום הכסף שהוא עשוי להרוויח בתנאים מסוימים (הלא מובטח). חשוב לציין כי בנסיבות שונות (עבירות משמעת, פציעות שאינן קשורות לפעילות השחקן בקבוצה, או סעיפים מוגדרים מראש בחוזה שמאפשרים לקבוצה נקודת יציאה מוקדמת) - כסף מובטח, בהגדרתו, עשוי שלא להיות משולם לשחקן. למשל, בהקשר לפציעות שאינן קשורות לפעילות הקבוצה - בפגרה שלפני עונת 2023, הראנינג-בק של הבילס, נייהים היינס, נפצע בתאונת אופנוע ים - והפסיד כך את כלל השכר המובטח שלו לאותה עונה.
בגדול, המצב היחיד שבו חוזה של שחקן יכיל כסף שכולו מובטח, לכל תרחיש, הוא חוזה מובטח במלואו (Fully Guaranteed), אך אלה חוזים נדירים למדי בליגה. החוזה הראשון מסוג זה שניתן לשחקן היה החוזה שקיבל הקוורטרבק קירק קאזינס ממינסוטה ויקינגס בעונת 2018 - 84 מיליון דולר ל-3 שנים.
שכר בסיס (Base Salary) - שכר המשולם ע״ב שבועי לשחקן במהלך העונה הרגילה. יכול להיות מובטח במלואו, מובטח חלקית או לא מובטח כלל. בדרך כלל, מרבית הרכיב הלא מובטח בשכר של שחקן שמשוחרר מקבוצה יהיה מתוך שכר הבסיס.
בונוס חתימה (Signing Bonus) - כסף המובטח במלואו במעמד החתימה. ניתן לפרוס אותו לאורך כמה שנים כחלק מהקאפ.
בונוס אופציה (Option Bonus) - מקנה לקבוצה את האפשרות להגדיר טריגר במסגרת החוזה, לפיו בנקודה מסוימת לאורכו (למשל, אחרי שנה או שנתיים) השחקן יקבל סכום כסף מסוים, שיהיה ניתן לפרוס לאורך כמה שנים.
בונוס סגל (Roster Bonus) - בניגוד לשניים הקודמים, הוא אינו ניתן לפיצול ועליו להיות משולם ומחושב לקאפ באותה שנה. זהו כלי שקבוצות ישתמשו בו לרוב כדי לדחוס מתחת לתקרת השכר סכום כסף משמעותי, לטובת הקלה עתידית. כדי שהבונוס הזה יתקבל - השחקן נדרש להיות בסגל הקבוצה עד לתאריך מסוים שמוגדר מראש בעת החתימה.
בונוס אימונים (Workout Bonus) - סכום כסף ששחקן מקבל כתנאי בחוזה שלו, בגין אחוז מסוים של השתתפות בפעילויות של הקבוצה במהלך הפגרה (תקופה במהלכה השחקנים לא מקבלים שום חלק משכר הבסיס שלהם).
תמריצים (Incentives) - בונוסים המוענקים לשחקן בהתאם לביצועים על המגרש שהוגדרו מראש. למשל: 10 סאקים בעונה לשחקן הגנה, או 10 TD בעונה לרסיבר. הבונוסים האלה מתחלקים לשני סוגים, האחד מחושב תחת הקאפ בעונה הנוכחית, והשני לעונה הבאה (החלוקה הזאת נקבעת על פי ביצועי השחקן בעונה טרם חתימת החוזה - אם התמריצים קרובים לביצועיו בעונות קודמות, הם יחושבו תחת הקאפ של העונה הנוכחית, ואם לא - ולא סביר שהוא יעמוד בהם - הם יחושבו תחת הקאפ של העונה הבאה). חשוב לציין כי לבונוסים מבוססי-ביצועים ישנה מגבלה המוגדרת לפי ה-CBA: נכון ל-2024, לכל קבוצה יש סך של 14.147 מיליון דולר לחלק בבונוסים באופן הזה (עלייה של מיליון דולר ביחס ל-2023).
כסף מת (Dead Money) - בעולם מושלם אף קבוצה לא תחתים שחקן על חוזה שאינו משתלם עבורה. שחקנים לעולם לא יירדו משמעותית בכושרם, ולא יפצעו באופן שלא יאפשר להם למלא את תפקידם כראוי. וגם מצד הקבוצה - קבוצות לעולם לא יכלאו לקשיים לעמוד בתקרת השכר ויאלצו, עקב כך, לבצע ויתורים שונים על שחקנים מהסגל.
אבל, כשאחד מאלה קורה - והקבוצה נאלצת לחתוך, או לעשות טרייד, על שחקן שהיא עוד חייבת לו כסף מובטח בחוזה - מצטבר בספרים סכום של כסף, שהיא נדרשת לשלם במלואו גם כאשר השחקן כבר לא נמצא בסגל שלה. הסכום הזה זוכה לכינוי ״כסף מת״. כמובן שמדובר כאן בתסמין של ניהול לא תקין (או לכל הפחות, לא אידיאלי פיננסית) שכן החוב הזה יקשה על הקבוצה יותר להחתים את שחקני הסגל שלה באותן שנים בהן היא סוחבת ״כסף מת״ בספרים. יותר כסף מת = פחות כסף פנוי תחת תקרת השכר כדי לעמוד במשימה בהמשך.
2 דוגמאות מצוינות (או ממש גרועות, תלוי את מי שואלים) למסה קריטית של כסף מת והנזק שנגרם בעקבותיה - בחוזים של ג׳ארד גוף וקרסון וונץ, הבחירות 1-2 בדראפט 2016: הראמס והאיגלס נאלצו לסחוב ביניהן, במשך שנים, מעל 55 מיליון דולר תחת תקרת השכר שלהן, בזמן ששני אלה בכלל שיחקו בקבוצות אחרות. כשקבוצה מגיעה למצב שבו כסף כל כך גדול מתבזבז תחת תקרת השכר שלה - זה אומר שמשהו ממש, אבל ממש, השתבש (בתמונה למטה מתוך OverTheCap - תיעוד הכסף המת ששולם לוונץ על ידי האיגלס - מעל 33 מיליון דולר במצטבר).
עוד כמה ״טריקים״ שקבוצות עושות בהן שימוש לטובת הקלות בקאפ
*חשוב לציין - כל הכלים כאן הם כאלה המוענקים לקבוצות על ידי הליגה. סוג של ״רישיון לתחמן״ את הספרים שלהן, אם תרצו.
עונות ״ריקות״ (Void) - עונות שנמצאות בחוזה השחקן (עם מגבלה של עד 5 עונות מסוג זה) אך ורק מסיבות חשבונאיות, וליתר דיוק, משיקולי ניהול תקרת שכר.
הנה דוגמא לשימוש אפשרי של קבוצה בכלי הזה:
במצב המתואר למעלה - ה- Cap Hit בכל שנה יהיה 15 מיליון דולר לשנה, בכל אחת משלוש השנים. 5 מיליון דולר מדי עונה ישולמו לשחקן כשכר בסיס שבועי, ו-10 מיליון כבונוס חתימה.
כשמוסיפים לאותו חוזה 3 שנות Void - ניתן לפרוס את ה-30 מיליון דולר המשולמים כבונוס - על פני 6 שנים, במקום 3, וכך זה נראה במקרה כזה:
כפי שניתן לראות, ה-Cap Hit בשלוש השנים הראשונות יורד מ-15 ל-10 מיליון דולר, ושנים 4-6 סופגות 5 מיליון דולר Cap Hit כל אחת.
בנייה לא מאוזנת של חוזה (Backloading או Frontloading) - במקרים רבים, קבוצות ישאפו לייצר חוזה Backloaded (כלומר, כזה שמחלק את הכסף באופן לא שווה, כך שמרבית הכסף ישולם לשחקן בחלקו האחרון):
בדוגמא למעלה, ה-Cap Hit הוא 5 מיליון דולר בלבד בעונה 1, 10 מיליון דולר בעונה 2, ו-15 מיליון דולר בעונה 3.
הסיבה לשכיחות של מבנה כזה של חוזה, היא שקבוצות יודעות שתקרת השכר עולה עם הזמן כמעט באופן עקבי לחלוטין - כך שאותם 5 מיליון דולר שיהיו שווים היום אחוז מסוים מתקרת השכר הכוללת, יהיו שווים אחוז נמוך יותר מתקרת השכר הכוללת בעוד שנה ושנתיים. תחשבו על זה כעל הלוואה בריבית 0 שאתם יכולים לקבל בסביבה של אינפלציה ממוצעת של 7-8% אחוז - לא תקחו? ברור שכן.
לשם ההמחשה - ככה נראה חוזה שבו עיקר מעמסת הקאפ מרוכזת בצורה הפוכה (Frontloading):
קבוצות יכולות לבחור לפעול כך עם חוזים של שחקנים, בנסיבות שבהם הם יודעים שבעונה הקרובה יהיה להם הרבה מקום פנוי (יחסית) בתקרת השכר, והם יצטרכו יותר ״אוורור״ בשנים 2-3.
הערה חשובה לגבי Void Years - בשנים האחרונות, הליגה החליטה להגביל את הפרקטיקה של לפרוש את ״הכסף המת״ על פני אותן שנים, כך שכל ה-Cap Hit נדחס לעונת Void הראשונה שלאחר עזיבת השחקן את הקבוצה (בתרשים למטה - עונה 4). לתהליך הזה קוראים ״האצת קאפ״ (Cap Acceleartion)
ייעוד לאחר ה-1 ביוני (Post-June 1st Designation) - עוד כלי שהליגה מעניקה לקבוצות, שמאפשר להן לחתוך עד 2 שחקנים לפני ה-1 ביוני, בזמן שהן עדיין יכולות לשמר את ה-Cap Hit שלהם ייכנס לתוקף לאחר ה-1 ביוני, במטרה שההאצה הזאת שתיארתי למעלה תדחה רק לעונה הבאה:
אגב, את אותו טריק בדיוק אפשר לעשות גם לגבי טריידים שעשויים להותיר את הקבוצה עם כסף מת.
**חשוב לציין - במקרה של טרייד, החוזה של שחקן עובר כפי שהוא לקבוצתו החדשה (אלא אם הוא מבצע בו שינויים מולה במקביל/לאחר המעבר). במקרים מסוימים, כחלק מהמשא ומתן בין הצדדים, הקבוצה שמוותרת על השחקן תבחר לספוג חלק מהכסף המובטח לשחקן בחוזה, כדי להפוך את הטרייד לכדאי יותר מצד הקבוצה השנייה, ולעיתים אף לשפר את התמורה שהיא עצמה מקבלת (למשל - הקבוצה שמוותרת על השחקן תסכים לספוג 50% מהשכר המובטח בחוזה, כדי לשדרג התמורה מבחירת סיבוב 5 לבחירת סיבוב 4).
בנייה מחדש של חוזה (Restructre) - כלי נוסף שהליגה מעניקה לג׳נרל מנג׳רים, באמצעותו הם יכולים להמיר חלק משכר הבסיס שמיועד לשחקן במסגרת החוזה הקיים שלו, למענק חתימה על חוזה חדש, שאותו ניתן יהיה לפזר מחדש לאורך החוזה החדש. זה כלי שעובד טוב לשני הצדדים - מצד הקבוצה, הוא מאפשר לפזר שוב מחדש את הקאפ בצורה שיותר ידידותית עבורה מבחינת ניהול התקרה לשנה הקרובה, ומצד השחקן - הוא מעניק לו יותר כסף מובטח שמשולם לו באופן מיידי בצורת בונוס.
גם התרשים למטה מגיע מאתר OverTheCap - העיגול הצבעוני שמול השם של כל קבוצה, מייצג (ביחס לקו הירוק - שהוא איזון מושלם ביחס לתקרת השכר) את מצב הקאפ האפקטיבי של הקבוצה נכון לרגע כתיבת שורות אלו (קאפ אפקטיבי = המקום הצפוי בתקרת השכר לקבוצה, לאחר שתחתים את בחירות הדראפט הצפויות שלה). הציר שמימינו מייצג את טווח הקאפ שהיא יכולה לייצר באמצעות בניות מחדש של חוזים שהיא חתומה עליהם מול השחקנים השונים בסגל, אשר מתחלקות לשני סוגים:
בנייה מחדש פשוטה (Simple Restructure) - מהלך שהקבוצה רשאית לבצע באופן חד-צדדי במסגרת החוזה הקיים שלה מול השחקן, ומבלי להוסיף לו שנים נוספות.
בנייה מחדש מקסימאלית (Maximum Restructre) - כוללת מהלכים שדורשים את הסכמת השחקן, בין אם בהארכת החוזה בשנים נוספות, או בהוספת שנים ריקות. מהלך כזה נחשב כפתיחה מחדש של החוזה למו״מ. ה-CBA מגדיר באילו נסיבות הקבוצה נדרשת לפתוח את החוזה למו״מ מחודש, בהקשר הזה.
הארכות חוזה (Contract Extensions) - קבוצות יכולות להשתמש במהלך של הארכת חוזה, לשחקן שכבר חתום אצלן על חוזה, כדי להקטין את ה- Cap Hit שלו באותה עונה, למרות שסך-כל הכסף המשולם לשחקן במסגרת אותו חוזה רק גדל. למשל, לפני עונת 2021 דאק פרסקוט היה חתום על פרנצ׳ייז טאג שבמסגרתו הוא היה אמור לשחק בדאלאס קאובויס עם Cap Hit של 37.7 מיליון דולר לאותה עונה. אבל השחקן והקבוצה הצליחו להגיע להסכמה על הארכת חוזה ארוכת-טווח באותו קיץ, ובסופו של דבר - Cap Hit שלו לאותה עונה היה רק 17 מיליון דולר, למרות שבפועל שולמו לו 75 מיליון מובטחים באותה עונה. זה קרה בעיקר בזכות מענק חתימה בגובה 66 מיליון דולר, שהקאובויז פיזרו לאורך 6 שנים.
עוד כמה מושגי קאפ נפוצים שכנראה ייצא לכם להיתקל בהם:
קורבן קאפ (Cap Casualty) - כבר ראינו כמה כאלה בפגרה הזאת, ביניהם כמה שחקני הרכב כמו הקרונר קסביין האוורד והליינבקר עמנואל אוגבה (דולפינס) בריאן אלן (הסנטר של הראמס) וטרייסי ווקר (ליינבקר של הליונס). אלה הם שחקנים שקבוצות החליטו, לאחר שבחנו את מבנה החוזה שלהם - בדגש על כסף מובטח עתידי, הערך המקצועי שהם יכולים לתת, והאלטרנטיבות הקיימות (מתוך הסגל ומחוצה לו), שהן יכולות לחתוך מהקבוצה כדי לפנות מקום מתחת לתקרת השכר לעונה הקרובה. אלה חיתוכים שקורים במקרים רבים, עוד לפני שהעונה הבאה מתחילה רשמית.
קוסם קאפ (Cap Wizard) - אולי התרגום המדויק יותר היה צריך להיות ״מכשף קאפ״ אבל קוסם יותר מתגלגל בגרון. בכל מקרה, מדובר בכינוי שמודבק לעיתים לג׳נרל מנג׳רים שיודעים באופן סדרתי להימנע מלהישאב לאותו מתסבוכות הקשורות בניהול תקרת השכר, וגם כשנראה שהם ״רזים״ בתקציב זמין - הם עדיין מצליחים להחתים שמות גדולים על חוזים גדולים, בעזרת כל אותם פעלולים חשבונאיים שתיארתי למעלה.
גיהנום קאפ (Cap Hell) - כל ג׳נרל מנג׳ר בליגה יודע מצוין, שאפשר להתחבא מהקאפ, אבל אי אפשר להסתתר ממנו. על כל פעלול חשבונאי שמבצעים כדי להצליח להידחס מתחת לתקרה בעונה נתונה, תצטרך לשלם בהמשך. וזה נכון לגבי רובם ככולם של הכלים שהצגתי עד כאן.
הנה, בדוגמא של דאק בה השתמשנו מקודם - אותם 66 מיליון דולר של בונוס חתימה לא פשוט התנדפו להם - אם תבחנו את מבנה החוזה בשנים הבאות, תראו Cap Hits גבוהים מאוד (בעיקר בעונה הקרובה - 2024), וזה מה שגורם עכשיו לדיונים בין הצדדים על הארכת חוזה נוספת:
עד כאן ענייני תקרת השכר, בינתיים. מוזמנים, כמו תמיד, להעיר הערות ולהציף שאלות בתגובות - אני תמיד, תמיד, עונה.
אם הגעתם עד לכאן, אז אני מניח שזה היה די מעניין. אבל הסיקור של הליגה הכי טובה ומרגשת בעולם ממש לא נגמר בפוסט הזה!
הירשמו לבלוג וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
בנוסף, תקבלו מדי יום שני את הניוזלטר שלי שמסכם בקצרה את כל מה שהכי מעניין בליגה בשבוע האחרון (לאורך כל הפגרה, ובעונה עצמה, כמובן).
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
ניתוח מצוין. המורכבות של ה-Cap והחשיבות של היכרות הניאנסים שלו, מאפשרים לקבוצות יכולת תמרון גבוהה למשך כמה שנים, לצורך מימוש אסטרטגיית Win now למשל. אבל זה לא אומר שה-cap הוא וירטואלי או לא באמת קיים. בשלב מסוים כשהקאפ מתחיל ללחוץ, מידת ההצלחה של הקבוצה הופכת להיות תלויה במשתנים פחות וודאיים או בסבירות נמוכה יותר להתממש, כמו היכולת לפגוע בצורה טובה מאד עם בחירות הדראפט שלך, כולל בחירות בסיבובים נמוכים. הראמז של השנה האחרונה הם דוגמא מצוינת לזה. תודה רבה!