הסופרבול הזה גרם לי להבין ולהעריך כמה הקהילה שנבנתה סביב הבלוג והפוד היא גדולה, פשוט כי קיבלתי ב-48 השעות האחרונות יותר ברכות על הזכייה של האיגלס, מאשר קיבלתי לעשרת ימי ההולדת האחרונים שלי במצטבר. לאור השתשלשלות האירועים במשחק, הברכות החלו לזרום, למעשה, כבר במהלך המחצית הראשונה. אבל הרגע הראשון שבו הייתי מוכן לקבל ולהפנים אותן באמת, היה מסירת ה-TD האדירה של ג'יילן הרטס לדוונטה סמית, שהעמידה את התוצאה על 34-0, 2 דקות ו-40 שניות לסיום הרבע השלישי. זה היה הרגע הראשון בו הרשיתי לעצמי באמת להירגע, ולהתחיל להפנים שהקבוצה שלי זכתה בסופרבול שני ב-7 העונות האחרונות.
זו ההזדמנות המושלמת להגיד תודה רבה לכל מי שהיה שותף למסע של ה-Birds ושלי לאורך העונה הזאת, תמך, פירגן, או סתם - פשוט קרא. ואם אתם רוצים להיות חלק מהמסע של העונה הבאה, הירשמו לבלוג ולרשימת התפוצה של הניוזלטר למטה, ותהיו בין הראשונים לקבל עדכונים על תכנים חדשים 👇
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-540 אוהדים שכבר שם!
ומכאן נעבור לסיכום האירוע, וכראוי למותג "פיק סיקס" - הוא יעשה בשישה פרקים:
פרק 1 - הקאמבק שלא היה
תחושת חוסר הנוחות שלא הצלחתי להשתחרר ממנה, גם ביתרון 27-0 עמוק ברבע השלישי, היא כמובן נגזרת מהאופי החרדתי שלי, אבל זוהי גם עדות לגדולה של פטריק מהומס והשושלת הזאת של הצ'יפס. העובדה שהיתרון 24-0 במחצית שלח אותי במחשבות ישר לאותו קאמבק מדהים מ- 28-3 של הפאטס מול אטלנטה, היא לא מקרית. זה לא היה קורה בכל יתרון של 24 נקודות בסופרבול, ובטח שלא נגד כל קבוצה. צריך לזכור - הצ'יפס של מהומס/ריד היו בפיגור של לפחות 10 נקודות בכל אחד מהסופרבולים ששיחקו בהם.
זה לא רק מהומס, כמובן. זו הייתה גם היכולת המפורסמת של אנדי ריד וספאגנולו לבצע התאמות במחצית, וכל אותן חתיכות משלימות בסגל, שכבר היו שם, ועשו את זה כל-כך הרבה פעמים. הרי השושלת הזו של הצ'יפס החלה מפיגור 24-0 בפלייאוף מול הטקסנס, אי שם בינואר 2020, וחזרה מרשימה שהוביל מהומס בעצמו עד לניצחון 51-31 על הקבוצה של דשון ווטסון, אז. אבל הפעם זה היה משהו אחר. זו הייתה קריסה מפוארת ו/או דומיננטיות כמעט חסרת תקדים למשחק סופרבול בעשרים השנים האחרונות. תלוי איך אתם מסתכלים על זה. לצ'יפס פשוט לא היו תשובות בשום שלב של המשחק.
למעשה, כשאותה מסירה של הרטס לסמית העלתה את התוצאה ל-34-0, לצ'יפס היו בסך הכול 65 יארדים (38 יארדים במסירה) של התקפה ושלושה דאונים ראשונים! יש רק הגנה אחת בהיסטוריה שרשמה מספרים יותר טובים, מבחינת DVOA, מההגנה של האיגלס לאורך שלושת הרבעים הראשונים (הרבע הרביעי היה גארבג' טיים, בואו נודה בכך) - וזו הייתה ההגנה ההיסטורית של הרייבנס בסופרבול של עונת 2000.
אפשר לבוא ולנסות לנתח טקטית כל מאצ'אפ במשחק הזה, אבל זה התחיל ונגמר במה שקרה (או לא קרה) על קו ההתקפה של הצ'יפס. סימנתי אותו כנקודת תורפה לפני המשחק, אבל מודה שלא הערכתי עד כמה. ויק פאנג'יו לא טרח לשלוח אפילו בליץ אחד לעברו של מהומס, והוא ידע למה. 6 סאקים (הכי הרבה בקריירה של מהומס) ולחץ ב-42.9% מניסיונות המסירה של מהומס! כשאתה יודע שארבעת שחקני הקו שלך מכסחים לחמשת שחקני הקו היריב את הצורה, ואתה יכול לשלוח בניחותא 7 שחקני לדאוג לכיסוי - אתה במצב מצוין לנצח את המשחק. שימו לב - זו הייתה הפעם השישית בתולדות הסופרבול שאחד הקיוביז לא התמודד אפילו עם בליץ אחד לאורך כל המשחק - וכל אותם שישה הפסידו.
מי שנחשף יותר מכולם, אגב, היה הפלסטר בדוגמת תאקל שמאלי, ג'ו טוני, שפשוט לא הסתדר עם המהירות והגמישות של האדג' ראשרים של האיגלס בצד שלו, והיה אחראי ל-7 מתוך 16 הלחצים על הקיובי שלו (כאן למטה - הסאק של ג'יילקס האנט, הרוקי של האיגלס, אחרי שחלף די בקלות על פני טוני בדרך לקוורטרבק):
הסיכום לסופרבול בגרסת הפודקאסט:
פרק 2 - עיזה פזיזה
רבים כבר ממהרים להספיד את השושלת הזאת של הצ'יפס... אני עוד לא שם. אבל אני כן מרים דגל לגבי האופן שבו הצ'יפס, ובעיקר מהומס, הפסידו. הרי גם בריידי הפסיד לאיגלס בסופרבול (רק שאז הוא מסר למעל 500 יארדים, למרות פציעות לשני הרסיברים המובילים שלו) וגם נכנע פעמיים לאיליי מאנינג וקבוצות שהיו, על הנייר, פחות טובות, בתצוגות התקפיות חלשות למדי.
אבל הוא לא הובס ככה. והוא גם לא הובס כמו שמהומס הובס נגד אותו בריידי, במדי טמפה, בסופרבול של עונת 2020. אני לא זוכר את בריידי זורק במחצית אחת שני איבודים כאלה - אחד לפיק סיקס, ועוד אחד ששם את האיגלס במצב של 1st&goal, בזמן שההגנה שלו הצליחה להאט קצת את ההתקפה של האיגלס (ובעיקר את סקוואן ברקלי, עם 2.3 יארדים בלבד לנשיאה - הנתון החלש ביותר שלו העונה). הדבר האחרון שהצ'יפס היו צריכים במשחק הזה הוא לתת לאיגלס יתרון של מיקום כזה בתחילת הדרייבים שלהם, וזה בדיוק מה שמהומס עשה.
לפי נתוני NextGen במחצית הראשונה של משחק כזה חשוב, למהומס היה EPA ממוצע של 1.36- לדרופבק - הכי גרוע בקריירה שלו, בפער ניכר (כפי שהתרשים למטה ממחיש):
זה גם היה הנתון העשירי בחולשתו מכל המחציות הראשונות, של כל הקיוביז ששיחקו משחק ב-NFL מאז עונת 2018!
מהומס זכה בשלוש טבעות מתוך חמשת הסופרבולים שהגיע אליהם עד כה (חשוב לזכור - הוא עדיין צעיר!), אבל שני ההפסדים שלו היו, במצטבר, ב-40 נקודות. בריידי היה קרוב לניצחון גם בשלושת ההפסדים שלו, והוביל את הקבוצה שלו ליתרון ברבע הרביעי בכל אחד ואחד מהם.
אני חושב שזהו הפסד שעשוי להוות כתם על הקייס שלו להיות ה-GOAT ביום מן הימים. לדעתי זהו דיון שכך או כך לא נכון לעשות אותו היום, אלא רק בסיום הקריירה שלו. הייתי אומר זאת גם אם היה עושה היסטוריה עם טבעת שלישית ברציפות. הסיכוי שלו לגבש קייס חזק עדיין קיים (כן, אני יודע שהוא הפסיד לבריידי פעמיים במאצ'אפ הישיר, זו, בעיניי לא פסילה סופית), אבל העונה הוא נחלש, והדרך שלו לשם עוד ארוכה. אני מעריך שהוא יצטרך להגיע לכמו טבעות דומה לשם כך.
פרק 3 - על הכתפיים של גמדים
אם יש משהו שלמדתי, שוב, מהעונה הזאת - זה שאימפריות נבנות על חורבותיהן של נמושות. שניים מהכוכבים של האיגלס העונה, הגיעו משתי קבוצות שיבחרו בטופ 3 בדראפט הקרוב - טנסי טיטאנס וניו יורק ג'איינטס.
הטיטאנס נתנו לאיגלס את איי.ג'יי בראון תמורת הבחירה ה-18 בדראפט 2022 - בה הם בחרו את המחליף המיועד שלו, טריילון ברקס. מאז לברקס לא הייתי עונה שבה היה כשיר ליותר מ-11 משחקים, והוא תפס בסך הכול 53 כדורים ל-699 יארדים ו-TD יחיד. לבראון לא הייתה מאז עונה שבה לא נבחר לאול-פרו, או שירד מ-1000 יארדים או 7 טאצ'דאונים. ה-GM של הטיטאנס שהיה אחראי לטרייד אז, פוטר מאז.
הג'איינטס נתנו לבארקלי ללכת, כי העדיפו לנסות להשקיע ולבנות סביב דניאל ג'ונס - והמשיכו לתת לג'ונס ללכת כבר באמצע אותה עונה, כי הוא פשוט לא היה מספיק טוב. סקוואן אומנם לא שבר את השיא המיתולוגי של אריק דיקרסון ליארדים על הקרקע בעונה, אבל כן שבר את זה של טרל דיוויס, אגדה אחרת, ליארדים בריצה לאורך עונה שלמה - כולל הפוסטסיזן (2,504 בסך הכול). הוא לא השיג מספרים גדולים בסופרבול הזה, אבל הוא היה השחקן הכי משמעותי בהתקפה של האיגלס בפוסט-סיזן הזה, והאופן שבו הגנת הצ'יפס התמסרה לחלוטין להאט אותו, בהחלט פתח הזדמנויות לאחרים.
ובכך התביעה סיימה את דבריה.
בכלל, ה-GMs הטובים יודעים לנצל את הכשלים של קבוצות אחרות, וכשלי שוק בליגה כולה, כדי לבנות קבוצות אדירות, ואני חושב שאין GM בליגה שמבין, ומנצל בחוכמה, את אלה הקיימים היום - כמו האווי רוזמן. הסגל המרהיב שבנה, שכמו שכתבתי בעבר, ואפשר היה לראות על המגרש - היה עדיף משל הצ'יפס כמעט בכל עמדה, מדבר בעד עצמו. זהו סגל הסופרבול השני שרוזמן מרכיב בשבע עונות, וזה עוד לפני שדיברנו על העובדה שלאורך אותו מסע, הובילו אותו שלושה קוורטרבקים שונים (קרסון וונץ בעונה הרגילה של 2017, ניק פולס בפלייאוף של אותה עונה, וג'יילן הרטס ב-2024). הסופרבול הזה גם מגיע דווקא (ואולי גם קצת בגלל) פרישתם של שני שחקנים שאולי יגיעו להיכל התהילה, ביום מן הימים, והיו חלק מהשלד של הטבעת הראשונה - ג'ייסון קלסי ופלטשר קוקס.
ג'נרל מנג'ר טוב גם יודע להפוך ולתקן את הטעויות הכי גדולות שלו. הבקאפ קיובי של הצ'יפס, למי שלא שם לב - היה קרסון וונץ, עד לפני 5 עונות - הפרנצ'ייז קיובי של האיגלס. הבחירה מספר 2 בדראפט 2016, שאותו רוזמן העניק לו חוזה גדול רק לפני כמה שנים, רק כדי לחזור בו, לבחור בהרטס בסיבוב השני של דראפט 2020, ולשלוח את וונץ בטרייד לקולטס.
את בחירות הדראפט שקיבל רוזמן באותו טרייד, הוא הצליח להפוך, באמצעות סדרה של טריידים נוספים, לשחקנים הבאים: דוונטה סמית (TD בסופרבול), איי.ג'יי בראון (TD בסופרבול), ג'יילן קרטר (שחקן ההגנה הכי טוב של האיגלס בשנתיים האחרונות), וקופר דג'ין (פיק סיקס בסופרבול).
עם כל הדיבורים על סקוואן ברקלי, אולי כבר מישהו שכח - ההחתמה הכי יקרה של האיגלס באוף-סיזן האחרון בכלל היה הדיפנסיב-אנד ברייס האף, שחתם מהג'טס כפרי אייג'נט על חוזה של 51 מיליון דולר ל-3 שנים! האף היה במשחק הזה Healthy Scratch (שחקן כשיר בריאותית שלא נכנס לסגל ה-53 בגלל היכולת שלו), ופינה בכך את מקומו לשחקנים אחרים בעמדה, בראשם: ברנדון גרהאם, שהסופרבול הזה היה משחקו האחרון, וגם בחירת הסיבוב השלישי מהדראפט האחרון - ג'יילקס האנט, שראינו דורס את ג'ו טוני בפרק 1 כאן.
פרק 4 - שתיקת הכבשים
באוף-סיזן האחרון כתבתי פוסט לבלוג תחת הכותרת "בית משפט לפוטבול" - פוסט שהתבשל אצלי תקופה, כשנחשפתי פעם אחר פעם לשנאה ההזויה, בעיניי, שסופג ג'יילן הרטס מפרשנים במדיה וגם מצופים של המשחק. ניסיתי להציג שם, בצורה מנומקת ומבוססת, טיעון לפיו ג'יילן הרטס הוא, אובייקטיבית, קיובי טופ 8 בליגה, ולא רק על בסיס "ריצה חד-פעמית" בעונת 2022. הרוב לא הסכימו איתי לגבי זה, גם בסקר המסכם באותו הפוסט, וגם בכללי, בהתכתבויות סביב הנושא שהיו לי לאורך העונה.
אני לא חושב שיש קיובי בליגה שמציג כל כך טוב את ההתקבעויות של נרטיבים ותפיסות מוקדמות לגבי שחקנים בעמדה כמו ג'יילן הרטס. אולי ג'סטין הרברט, מכיוון קצת אחר. בעיני רבים, הוא עדיין אותו קוורטרבק שסופסל לטובת טואה באלאבמה, ועדיין אותו שחקן עם יד מוגבלת, שדייק ב-52% בלבד מהמסירות בעונת הרוקי שלו.
הם בוחרים, במודע או שלא במודע, להתעלם מהשיפור הדי עקבי שהאיש השיג, בעבודה קשה מאוד, שאפשר לראות גם במספרים שלו. כן, גם העונה, בעונה שבה הוא מסר לפחות מ-200 יארדים בממוצע למשחק - הוא שבר שיאים אישיים באחוזי המסירות שהלכו לקבוצה היריבה (int%) ביארדים בממוצע לניסיון, ב-TD%, באחוזי השלמה, ובפאסר רייטינג, בין היתר:
אנשים פשוט מסרבים להחליף דיסקט לגביו, ממשיכים להיאחז במגבלות העבר שלו, במקום להעמיק במה שהוא עושה עכשיו ולהכיר במציאות. הם ממשיכים לומר שהוא לא מסוגל למסור לעומק, למרות שיש לו את אחד מאחוזי ההשלמה הכי גבוהים בליגה העונה במסירות של 20 יארדים באוויר ומעלה:
אנשים המשיכו לטעון שהוא לא מסוגל להתמודד נגד הבליץ, אבל העונה היו לו 63.7% השלמה מול בליצים, עם 8 מסירות לטאצ'דאון ו-2 אינטרספשנים בלבד. וזה מה שקרה בבליץ הראשון שספאגנולו שלח לעברו בסופרבול:
האם יש לו מגבלות/בעיות? בוודאי, כמו לרוב הקוורטרבקים. הוא היה מדורג 24 העונה על-ידי PFF, מבין 24 קיוביז ששיחקו לפחות 50% מהסנאפים, ביעילות תחת לחץ. וכפי שהתייחסתי בעבר - הוא לקח הרבה יותר מדי סאקים במצבים האלה.
האם יש לו את המספרים הכי מרשימים בעולם? או שהוא מסוגל להשלים כל מסירה לכל נקודה על המגרש, כמו כמה שמות אחרים בליגה? ממש לא. אבל הוא מוצא דרכים לנצח. ולא רק בגלל שיש קבוצה מאוד טובה סביבו.
היו המון קבוצות מלאות בכוכבים בהיסטוריה שלא לקחו אליפויות, ואני פשוט לא מסוגל לנהל שיח רציני עם אנשים שלא מוכנים לקבל את העובדה שלצד התפקיד החשוב של סטטיסטיקה בהערכת שחקנים, ישנן גם איכויות בלתי-מדידות, שחשוב לשקלל בהערכת גדולתו של שחקן. כן, ישנם שחקנים שמתכווצים ברגעי האמת, ותורמים להפסד של קבוצתם, וכאלה שמוציאים מעצמם את המיטב. והרטס הוא, חד משמעית, ובאופן שלא ניתן לערער, היה שחקן שמוציא את המיטב שלו במשחקים הכי גדולים. אפשר להכיר בגדולה של הסגל סביבו (בדגש על קו ההתקפה, הרסיברים וה-RB) ובמקביל לקבל את זה שלא כל קוורטרבק היה מצליח לנצח איתם בעקביות ו/או לעזור גם להם להוציא מעצמם את המיטב.
בגיל 26 בלבד, הוא הגיע כקיובי פותח לשני סופרבולים, ובשניהם שיחק טוב יותר מפטריק מהומס. כמובן, שהוא גם ניצח באחד מהם, ורשם בסך הכול בקריירה הקצרה שלו (4 עונות מלאות כפותח) 6 ניצחונות בפלייאוף - שהם כמו כלל הניצחונות הקיוביז שנבחרו מעליו, בסיבוב הראשון של דראפט 2020 (ג'ו בורו עם 5, ג'ורדן לאב עם 1, טואה והרברט - ללא ניצחונות). והנה עוד כמה הישגים שהצלחתי לדוג:
הרטס רשם בסופרבול הזה את ה-EPA הממוצע לדרופבק הכי גבוה שנמדד מאז עונת 2000 (טבלה עם פירוט למטה)
הרטס הוא היחיד מבין 18 קיוביז שמסרו בקריירה למעלה מ-50 מסירות בסופרבול - והשלימו לפחות 70% מהן
הוא הקיובי השני בהיסטוריה שההתקפה שלו שמה לפחות 35 נקודות בשני סופרבולים (השני הוא ג'ו מונטנה, שהופיע בארבעה בקריירה)
הוא שבר את השיא לקוורטרבק עם טאצ'דאונים בשתי הופעות הסופרבול הראשונות שלו (יש לו 7, השיא הקודם היה של ג'ו מונטנה וברט פארב - עם 6).
הרטס הוא השחקן היחיד עם 5 טאצ'דאונים על הקרקע ביותר מפוסט-סיזן אחד
המאזן של הרטס בקריירה במשחקים מול מהומס, אלן, למאר, בורו, ג'ורדן לאב וסטאפורד הוא 9 ניצחונות והפסד
אם אתם רוצים להמשיך ולטעון ברצינות שהוא השיג את כלללל זה רק בגלל שיש סביבו כישרון, ושיותר מכמה קוורטרבקים בודדים בליגה היו מצליחים לשכפל הצלחה כזאת בנסיבות דומות - בבקשה, אני לא אכנס לדיון הזה יותר. גם כך, רק מי שחי ביקום מקביל יוכל לאשש או להפריך טיעונים כאלה באמת.
ג'יילן הרטס הוכיח העונה שאם אתם מחפשים שחקן פוטבול, מנהיג, להרכיב בעמדת הקוורטרבק, ושיידע לנצח לכם את המשחק הכי חשוב שיש וללכת עד הסוף - הוא קיובי טופ-6 בליגה. נקודה. סימן קריאה. והאמת היא, שלמלעיזים באמת כבר מתחילים להיגמר הטיעונים הרציניים לתמוך בנרטיב אחר.
פרק 5 - סיפור סינדרלה
הרטס הוא לא היחיד באיגלס שלא תמיד קיבל/מקבל את הכבוד שמגיע לו. הסגל וצוות האימון של האיגלס נראים כל כך נוצצים, בטח היום, אבל זה באמת מרשים להסתכל על האנשים שמרכיבים אותו, מלמטה למעלה, ולהבין שיש כאן מקרה קלאסי של "אשפה" של אחד שהפכה לזהב של אחר.
אתחיל דווקא בויק פאנג'יו, מתאם ההגנה המהולל של האיגלס. האיש נכנס לליגה ב-1986 (אותו שנה בה נולדתי) וזהו רק הסופרבול הראשון שזכה בו. מהדולפינס האיש נבעט רק באוף-סיזן האחרון, לכל תשואות חלק מהשחקנים שם (בראשם הסייפטי, ג'אבון הולנד) שביקרו פומבית את חוסר היכולת שלו "להתחבר לשחקנים". אני חושב שברור היום לכולם, שהיה עדיף לאותו הולנד, ואחרים במיאמי, אם היו מבינים קצת טוב יותר את מקומם, ומוצאים דרך להתחבר אל המאמן שלהם, ולא להפך. פאנג'יו גם הביא איתו לפילדלפיה את כריסטיאן פרקר, מאמן ה-DBs שחנך בדנבר, ויש לו סיכוי מצוין להפוך בקרוב בעצמו למתאם הגנה.
מאמן קו ההגנה החדש, קלינט הרט, עשה עבודה מדהימה השנה, ועזר לכל אותם פאס ראשרים צעירים לקחת צעד קדימה. הוא פוטר מסיאטל סיהוקס לאחר עזיבתו של פיט קארול.
מתאם ההתקפה, קלן מור, אומנם היום נחשב פייבוריט להיות ה-HC הבא של הסיינטס, אבל לפני כשנתיים הקאובויס ויתרו עליו, ונתנו למייק מקארתי לקרוא מהלכים, מתוך מחשבה שהוא היה הסיבה לחוסר ההצלחה של הקבוצה.
על הקבוצות שנפטרו מאיי.ג'יי בראון וסקוואן כבר כתבתי, אבל מה לגבי זאק בון ואורן ברקס - שהיו בעיקר שחקני רוטציה ו/או ספיישל טימס בסיינטס וניינרס, ושיחקו מדהים כצמד ליינבקרים פותחים, בהגנה הכי טובה בליגה בפוסט-סיזן הזה? וג'האן דוטסון שהועבר בטרייד מהיריבה לדיוויז'ן, הקומנדרס, כשהוא בעיצומו של חוזה הרוקי שלו? ומקאי בקטון, בחירת סיבוב 1 לשעבר של הג'טס, שלא הצליח למצוא את מקומו שם כתאקל פותח, והצליח להמציא עצמו מחדש כגארד, בחוזה זול של עונה אחת באלופת הסופרבול הטרייה?
וישנו גם ג'וש סווט, שלדעתי היה יכול בקלות להיות ה-MVP של המשחק - 6 תאקלים, 2.5 סאקים, 3 QB Hits ועוד 2 TFLs. סווט היה אחד הכישרונות הלוהטים בארה"ב בגילאי תיכון (מה שנקרא, כישרון של 5 כוכבים), אבל חווה פציעה קשה מאוד ברגלו בקולג', וזוהי הסיבה שגלש עד לסיבוב הרביעי בדראפט 2018. היו קבוצות רבות שויתרו עליו, כי חשבו שמבחינה פיזית, הוא לא יוכל לעולם להתחרות בעקביות ברמות הגבוהות. והנה - הוא נתן את ההופעה הכי גדולה בקריירה שלו בסופרבול, רגע לפני שהוא הופך לפרי-אייג'נט (שיחק העונה על חוזה של 10 מיליון דולר לשנה - זול מאוד יחסית לעמדה).
פרק 6 - קצת פרספקטיבה והצצה לעתיד
אז כמה הקבוצה הזאת של האיגלס, והופעת הסופרבול שלה, היו מרשימות? הנה כמה מספרים:
האיגלס היו 12+ ביחס איבודים, וניצחו את היריבות 58-0 בנקודות מאיבודים שיצרו לאורך ארבעת המשחקים שלהם בריצה הזאת.
האיגלס שברו שיא של כל הזמנים עם 145 נקודות בפוסט-סיזן יחיד, והיו הקבוצה הראשונה עם יחס 70+ בנקודות מאז הרייבנס בעונת 2000. הם ניצחו את גמר ה-NFC ואת הסופרבול 95-45, כן? זה לא משהו שרואים כל שנה.
הם גם אלופת הסופרבול הראשונה מאז הסטילרס בעונת 1975 שהיו להם לאורך העונה יותר יארדים על הקרקע (3866) מאשר באוויר (3820).
והנה עוד משהו שכתבתי עליו קצת בפוסט ההקדמה למשחק הזה - הקבוצה הזאת של האיגלס היא צעירה למדי. הגיל הממוצע של שחקני הסגל ששיחקו בסופרבול האחרון הוא 26 ו-4 חודשים. יש שכבר ממהרים לקשקש קשקושי שושלת חדשה, וגם במקרה הזה - אני ממש לא שם. כדי להפוך קולקציה של שחקנים טובים לקבוצה מנצחת, ובטח לשושלת, נדרש הרבה יותר מכישרון.
עד כמה הסגנון הזה הוא משהו שאפשר לשכפל (בעיקר בהתחשב בעובדה שסקוואן כבר לא ילד, וחגג ביום הסופרבול יומולדת 28)? ממש לא ברור. גם לא ברור מה יהיה עם כמה מהפרי-אייג'נטס הבולטים: ג'וש סווט, מילטון וויליאמס (עונה מדהימה, וגם סופרבול של 2 סאקים ו-FF), מקאי בקטון, ובעיקר - זאק בון (שהיה אחראי לייצר לפחות איבוד אחד בכל אחד מארבעת משחקי הפלייאוף!).
כאמור, קלן מור, כנראה, לא יישאר בקבוצה, אבל התקווה היא שויק פאנג'יו יישאר ולא יחפש עוד הרפתקאות כמאמן ראשי, וזה בהחלט יעזור להמשכיות בהגנה הצעירה בפילי.
אסור לשכוח - האיגלס אומנם הגיעו לגמר ה-NFC לא פחות מ-8 פעמים במאה ה-21, והיו להם כמה קבוצות מאוד טובות לאורך אותן שנים, ועדיין - מאז עונת 2004 לא הייתה אלופה בק-טו-בק, ועם נסיקתו של ג'יידן דניאלס, חזרתו של דאק מפציעה, והבחירה הגבוהה של הג'איינטס, לאיגלס של 2025 יהיו אתגרים גדולים הרבה לפני שנתחיל לחשוב ברצינות על ריפיט.
ועוד הרבה לפני כל זה - יש לנו בסוף החודש כבר את הקומביין שלפני הדראפט שייערך באפריל, פרי אייג'נסי, טריידים (מיילס גארט 👀) ועוד כל מיני דרמות שיתפזרו לאורך חודשי הפגרה שבאה עלינו לרעה.
אם אתם חדשים לכאן, אתם לא יודעים עדיין שאני משתדל לפרסם ניוזלטר שבועי לאורכה, כדי לסכם ולסקר את עיקר אירועי השבוע, וגם מפרסם פוסטים לסיכום ופרשנות האירועים המרכזיים, אפילו שהאקשן של הליגה מושבת עד ספטמבר.
יש גם אירועים מיוחדים, כמו ליגות פנטזי של הקהילה, מוקים משותפים, אירוע צפייה לייב בדראפט ועוד.
אז שוב - זו ההזדמנות המושלמת להגיד תודה רבה לכל מי שהיה שותף למסע של ה-Birds ושלי לאורך העונה הזאת, תמך, פירגן, או סתם - פשוט קרא. ואם אתם רוצים להיות חלק מהמסע של העונה הבאה, הירשמו לבלוג ולרשימת התפוצה של הניוזלטר למטה, ותהיו בין הראשונים לקבל עדכונים על תכנים חדשים 👇
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-540 אוהדים שכבר שם!
תודה רבה על המקצוענות ואהבת המשחק.
מכל פוסט שלך אני לומד משהו חדש
תודה על הפוסטים והניתוחים המעולים שלא נופלים ברמתם מהאתרים והתוכניות בארה"ב (האמת שרוב התוכניות הפופולריות שם זה יותר קשקושים, "ווישפול טיקינג" ופוליטיקת זהויות מאשר ניתוחים אובייקטיביים).
שמח בשמחתך שהאיגלס ניצחו.
לאורך העונה הם היו הכי יציבים במיוחד אחרי שברקלי הצטרף בטרייד. מגיע להרטס וסיריאני (שאחרי כמה משחקים בתחילת העונה כבר התחילו כולם לדבר על פיטורים שלו - מזל שרוזמן לא הקשיב כל הקשקשת מסביב) לזכות בסופרבול אחרי ההפסד הצורב לפני שנתיים.
הם באו מוכנים מאוד למשחק נגד הצ'יפס (הזכיר מאוד את מה שהבאקנירס עשו למהומס בסופרבול).
אני מחכה בשקיקה לעונה הבאה (נראה כמו נצח זמן לחכות לספטמבר שיגיע כי מבחינתי יש מדבר ספורטיבי. אולי ב UFL יהיו כמה משחקים ברמה).
פעם אחרונה לעונה... תודה אורן על ההשקעה המטורפת והפוסטים המושקעים ופוקחי העיניים.
אתה קורא סטטיסטיקות יבשות ומוצא בהן נקודות מבט שאף אחד לא רואה.
דעתי האישית שאתה מתבזבז פה בארץ.
אני בקלות יכול לראות אותך אנליסט של תכנית ספורט למשל קולין קוהרד או באחת הקבוצות.
כמו כן מזל טוב לרגל זכיית קבוצתך בלומברדי.
יש לנו עוד כמאתיים ימים עד לתחילת העונה הבאה שתהיה על בטוח עוד יותר טובה ומותחת מהעונה.
תודה על הכל
שחר נאור
תודה לך על התוכן המעולה כל העונה הזו (לא עקבתי קודם לכן), מאוד שמחתי לגלות שאני לא אוהד איגלס היחיד במרחב, ועוד יותר שמח שטעית בתחזית לתוצאת המשחק :)
נמתין בקוצר רוח לעונה הבאה...