היינו יכולים להגיע לראשון הקרוב עם שני מאצ'אפים "צפויים" בין הסידים 1-2 בשני הקונפרנסים. זה היה יכול לקרות, זה היה אמור לקרות - ואז הגיע אחד, ג'יידן דניאלס, וטרף לגמרי את הקלפים, ואת האריות מדטרויט.
התרשמתי מג'יידן דניאלס העונה, לא פחות מכל צופה אחר ב-NFL עם שתי עיניים מתפקדות. צפיתי בו בשני משחקים מלאים, מהסנאפ הראשון עד האחרון, כשהתמודד מול הקבוצה שלי במהלך העונה הרגילה. ראיתי שם המון, אבל לא ראיתי שום דבר שסימן על הצגה כמו שנתן בדטרויט. אם תואר ה-MVP של הליגה היה כולל גם את הפלייאוף - אני חושב שהוא היה ראוי לזכות בו, לא פחות מכל שחקן אחר. בנסיבות פחות טובות מכל יתר הקיוביז שסביבו (בשקלול רמת האימון והכישרון בסגל) - הוא שיחק הכי טוב בפלייאוף הזה, ורשם את המספרים הכי טובים, כשהוא שיחק בחוץ את שני המשחקים שלו.
אגב, הוא נותן עונה היסטורית לרוקי קיובי, כמעט בכל פרמטר - כפי שאפשר לראות כאן בגרף, שמדרג על הסקאלה רוקי קיוביז פותחים בשנים 2006-2024, מבחינת EPA ממוצע למהלך (ציר Y) וציון PFF (ציר X):
עוד השתפכויות על דניאלס בהמשך הפוסט, אבל עוד לפני כן - החלטה: במקום שני פוסטים נפרדים, אאחד הפעם בין סיכום סיבוב הדיוויז'נל, לבין פוסט ההכנה לשני משחקי הגמר של הסופ"ש הבא. את המספרים וההתייחסות למשחקים האחרונים אפצל בין שני סגמנטים בפוסט - כחלק ממילות הפרידה שלי למפסידות, ובמסגרת הניתוח של המנצחות לקראת גמר הקונפרנס שלהן.
מה דעתכם על אירוע קהילה נוסף, לצפייה בסופרבול? עזרו לי להחליט...
בעקבות ההצלחה של מפגש הקהילה הקודם, עלה הרעיון לעשות אחד נוסף - לצפייה משותפת בסופרבול. חשוב לזכור - הוא ייערך ביום ראשון, בלילה בין ראשון לשני (10.2) החל מהשעה 1:30 בלילה, והאירוע לא צפוי להסתיים לפני 5 בבוקר.
לפני שמתחיל להתעסק בהפקות, הייתי רוצה לדעת אם יש בכלל היענות - אז אשמח אם תוכל/י להגיב לסקר למטה, כדי שיהיה לי גודל דגימה כמה שיותר רלוונטי. אם יהיו 50 חברים שיתחייבו להתייצב, אדאג להפיק את האירוע, לפחות בסטנדרט הגבוה של האירוע הראשון...
(גם הפעם, ההשתתפות תהיה כרוכה בעלויות לכסות את ההפקה.
אם יאשרו 50 משתתפים - העלות תהיה הפעם נמוכה יותר)
האם אפשר לבנות עליך לאירוע צפייה בסופרבול?
כן - אגיע בכל מצב
בסבירות גבוהה שכן (80% ומעלה)
50-50
כנראה שלא / בוודאות שלא
מיד נצא לדרך עם שפע המספרים והניתוחים, אבל עוד לפני כן - משהו גורף ללמוד ולהפנים מהסיבוב הזה: שלושה מתוך ארבעת הקיוביז המנצחים בדיוויז'נל מסרו לפחות מ-180 יארדים. כל הקבוצות המפסידות בסיבוב הזה צברו יותר יארדים מהמנצחות באותו משחק... איך זה קרה? פשוט מאוד - אותן ארבע מפסידות גרמו ל-0 איבודים של היריבות שלהן, ואיבדו ביניהן לא פחות מ-10 כדורים (ליונס - 5, רייבנס - 3, ראמס - 2). הטקסנס לא איבדו כדורים, אבל פספסו 3 בעיטות בשווי 7 נקודות במשחק הזה.
לא כל הנוצץ זהב, גם ב-NFL! לפעמים, כדי לנצח, עדיף לשחק משחק סולידי, שמרני ונקי, וזה חשוב הרבה יותר מלמסור ל-300 יארדים או לרוץ ל-200... כמובן שבמקרה של ג'יידן דניאלס וסקוואן ברקלי - אפשר גם וגם.
מוזמנים גם להאזין לתובנות שלי, בפרק האחרון של פוד "פיק סיקס":
תפריט ניווט בפוסט:
מילות פרידה מהרייבנס:
הרייבנס הולכים לעוד אוף-סיזן שבו כולם ימשיכו לתהות ולשאול: האם למאר מסוגל להיות האיש שייקח אותם עד הסוף, ב-AFC הזה? האם ברגעי האמת, הוא מסוגל לשחק משחק מספיק נקי כדי לנצח קומבינציה כלשהי של מהומס-אלן-בורו?
למאר, גם העונה, שיחק מדהים בעונה הרגילה. אולי את הפוטבול הכי טוב שלו. אבל הסיומת, במבחן התוצאה, הייתה אותה סיומת עגומה. היו לו הרבה מהלכים מעולים במשחק בבאפלו, והוא היה בלי WR1, ועדיין - הוא לא הצליח להוריד את קוף הפלייאוף מהגב. הרקורד שלו הוא עדיין 3 ניצחונות פלייאוף כפותח בקריירה (הוא נכנס לליגה ב-2018, כן?) על קבוצות שהובילו ריאן טנהיל, סי.ג'יי סטראווד בעונת הרוקי שלו, וראסל ווילסון של הסטילרס. מתוך 8 משחקי פלייאוף בקריירה, למאר איבד לפחות כדור אחד ב-4 מתוכם (כולל באחרון נגד הבילס) - ואת כולם הרייבנס הפסידו.
כמובן שאי אפשר לשים את האשמה אך ורק על למאר - משחק הריצה שהרייבנס בנו עליהם את העונה שלהם כשל לחלוטין במחצית הראשונה נגד הבילס - דרק הנרי רץ 8 פעמים ל-21 יארדים בלבד. לפי הדיווחים, הלא מפתיעים, כמובן שהרייבנס רוצים להאריך להנרי חוזה לעונה נוספת.
ועכשיו השאלה היא כזאת: אם לרייבנס היה, לכל הפחות, את ה-RB הטוב ביותר, או השני בטיבו בליגה העונה, והגנה שבחודשיים האחרונים של העונה שיחקה כמו הגנה טופ-5, ולמאר נראה כל-כך טוב - מה אפשר/צריך לעשות כדי להגיע לסופרבול בעונה הבאה? האם יש בכלל צורך באיזה שינוי דרמטי? או שכל הסיפור הוא עוד קצת Fine-Tuning במקומות הרלוונטיים?
זהו האתגר ב-AFC של ימינו - אתה תקוע שם מול שושלת של הצ'יפס ומקבץ של קיוביז עילית, ולפעמים - זה ממש לא מספיק להיות קבוצה מאוד טובה. אני לא צופה שנראה שינויים מרחיקי לכת ברייבנס באביב.
מילות פרידה מהטקסנס:
ככתוב, מכל הקבוצות שהודחו בסיבוב הדיוויז'נל - הטקסנס היו היחידים שלא איבדו כדור (שלא לומר, 2+). אבל הם עשו טעויות אחרות - הבועט שלהם פספס 3 בעיטות (בשווי 7 נקודות), הם פתחו את המשחק עם מחדל בקיקאוף, שהוביל את הצ'יפס הישר לתוך הרדזון - בקיצור: כל מה שאסור לעשות אם אתה מקווה לנצח את הצ'יפס בפלייאוף.
אבל היו כמה דברים חיוביים: האדג' ראשרים נהדרים, בעיקר וויל אנדרסון, עם 4 סאקים בשני המשחקים בפוסט-סיזן. שני הקורנרים, סטינגלי ולאסיטר, מעולים גם הם - הם טורגטו 3 פעמים בסך הכול על ידי מהומס, ואיפשרו תפיסה אחת ויחידה ל-12 יארדים. וגם - סי.ג'יי סטראווד, שלמרות עוד יום קשוח בפוקט, עם 8 סאקים, הראה Poise ונראה חד ומדויק במסירה, גם כשכריס ג'ונס שאט לעברו:
אני חושב שסטראווד שיחק הרבה יותר טוב בפלייאוף ממה שהראה בסוף העונה הרגילה. ההתקפה, להערכתי, תיראה מאוד שונה בעונה הבאה מזאת שסיימה את עונת 2024 - הטקסנס חייבים להשקיע המון בקו התקפה, ואני מאמין שגם חדר הרסיברים יראה טוב יותר מסביב לניקו קולינס. צריך לזכור - הטקסנס היו במאזן מושלם במשחקים שבהם קולינס, דיגס (שיהיה פרי-אייג'נט בתום העונה), דל ומיקסון פתחו יחד... הבעיה? היו רק 2 כאלה כל העונה.
הטקסנס יהיו פייבוריטים ברורים לקחת את ה-AFC דרום גם בעונה הבאה, ואצטרך לראות שינויים מרחיקי לכת מצד היריבות שלהם שם כדי לשנות את דעתי.
מילות פרידה מהליונס:
זה לא מאוד חריג שסיד 1 הולך הביתה בסיבוב הדיוויז'נל. היו 27 מקרים כאלה מאז עונת 1978, אבל הקבוצה הזאת של הליונס הייתה החמישית בטיבה מכולן מבחינת DVOA, וגם היה לה המאזן הטוב מכולן (15-2).
היום אנחנו כבר יודעים שבן ג'ונסון קיבל את המינוי לנדוד בתוך הבית הצפוני, וללכת לאמן את קיילב וויליאמס בשיקגו. בניגוד לדן קווין והמעבר לקומנדרס, למשל, ג'ונסון לא סיים את העבודה עם היחידה שלו עם קריסה (קווין קיבל 40+ בראש מול הפאקרס, להזכירכם) - ההתקפה שלנו שמה 31 נקודות ומעל 500 יארדים בהפסד לקומנדרס. אנחנו גם יודעים שמתאם ההגנה, אארון גלן, הולך לאמן את הג'טס. העונה הבאה תהיה עונת המבחן של דן קמפבל - האם הוא באמת העילוי שרבים חושבים שהוא, או שמא תוצר של מתאמים מוכשרים מאוד?
באוף-סיזן האחרון, הליונס נעלו קדימה את השלד של הסגל שלהם: גוף, אמון-רה, סוול ואחרים. הם גם האריכו את החוזים של קמפבל וה-GM בראד הולמס. הם לבטח ידעו מראש שיאבדו לפחות מתאם אחד (ג'ונסון סירב להצעה מאוד נדיבה של וושינגטון אחרי עונת 2023, לפי הדיווחים) ואני מאמין שהם ערוכים ומוכנים לאתגר הזה, ומאמינים שיש להם את האנשים הנכונים, ושרובם כבר בתוך הארגון.
ההתקפה תהיה בסדר מבחינת שחקנים, עם גיבס (כנראה LOCK לבחירה מספר 1 בדראפט פנטזי הבא), אמון-רה, ג'יימיסון וויליאמס ואחרים. ההגנה היא סיפור אחר - איידן האצ'ינסון יחזור, וזה יהיה BOOST אדיר. אבל החיזוקים לסקנדרי מהדראפט, טריון ארנולד (יכולת די מאכזבת) ואינס רייקסטרו (בילה את מרבית העונה ב-IR) לא דילוורו בשורה התחתונה, ועוד לא ברור אם גם סגל בריא לחלוטין יתחבר לרמת סופרבול. הליונס יהיו חייבים כאן בינגו במינוי ה-DC הבא, שלפי השמועות, עשוי להיות מאמן הליינבקרים הנוכחי, קלווין שפרד. ג'ק קמפבל ואלכס אנזלוני יהיו מרוצים, זה בטוח.
מילות פרידה מהראמס:
אם זה היה הריקוד האחרון של סטאפורד ב-LA, הוא סיים אותו בהופעה מכובדת מאוד, בטח בהתחשב בנסיבות. הוא איבד פאמבל קריטי, ודייק בפחות מ-60% מהמסירות שלו, אבל עשה מספיק כדי להיות מרחק סאק אחד גורלי של ג'יילן קרטר כדי להוביל את הראמס לקאמבק הירואי, בפילדלפיה המושלגת, מול ההגנה הכי טובה בליגה.
גם מסירה משוגעת בעין עקומה הייתה שם:
אבל מבחינתי סטאפורד הוא לא הסיפור של העונה הזאת. הסיפור הוא ההגנה, ובעיקר קו ההגנה, שמבחינת סאקים ולחצים - היה טוב יותר מזה של הראמס בעונה האחרונה של אארון דונלד בקבוצה. זה קצת מוזר ומפתיע לומר זאת, אבל אני חושב שהיחידה הזאת פשוט טובה יותר, ותחת הנהגתו של כריס שולה - היא סיימה את העונה כחלק אחת ההגנות הטובות בליגה.
מעל כולם - הרוקי ג'ארד וורס, בחירת סיבוב 1 מ-FSU, שרשם העונה 89 לחצים לפי המדידות של PFF (זה נתון שהחל להיבחן בעונת 2011). לשם ההשוואה, הנה כמה רוקיז בולטים לשעבר בעמדה ומספר הלחצים שלהם: ניק בוסה - 102
איידן האצ'ינסון - 53
מייקה פארסונס - 70
חאליל מאק - 54
וויל אנדרסון - 68
וון מילר - 70
זה כמובן לא מבטיח לו קריירת "היכל התהילה", אבל זו התחלה נהדרת לשחקן, שגם במשחק האחרון נגד התאקלים המעולים של האיגלס, ג'ורדן מאילאטה וליין ג'ונסון, היה דומיננטי ורשם 2 סאקים ועוד 3 TFLs:
פילדלפיה איגלס - וושינגטון קומנדרס (ראשון, 26.1, 22:00 שעון ישראל)
האיגלס צריכים אולי להודות לקומנדרס, על כך שבזכותם הם, מהסיד השני, הולכים לארח בפילי את גמר ה-NFC (אגב, גמר קונפרנס שמיני של האיגלס במאה ה-21 - ממוצע נאה של גמר NFC אחד בכל שלוש עונות). ואולי, כבר בלילה שבין ראשון לשני, נגלה שהטיול לדטרויט בכלל היה הנתיב הקל יותר בדרך לניו-אורלינס.
זהו המפגש השלישי בין הקבוצות העונה: בראשון, האיגלס ניצחו בבית 26-18, בוושינגטון הקומנדרס ניצחו 36-33 עם דרייב ניצחון דרמטי של ג'יידן דניאלס, במשחק שבו הרטס נפצע ויצא מהמגרש ברבע הראשון.
קצת על המסביב:
מזג האוויר במשחק הזה אמור להיות נוח יותר, ביחס לסופת השלגים מול הראמס. גם אם יהיה קר למדי - המשקעים לא צפויים לשחק תפקיד משמעותי, כרגע. יתרון הביתיות ב-Linc גם צפוי לשחק תפקיד (אם כי פחות דרמטי מהרגיל, להערכתי, ובהמשך אסביר מדוע), והאיגלס במאזן 25-5 במגרש הביתי שלהם מאז תחילת עונת 2022.
את צוות השופטים יוביל שון האקלי, שמאז עונת 2018 - האיגלס ניצחו בשישה מתוך שבעת המשחקים שהוביל (האחרון בהם - שבוע 6 האחרון, בין האיגלס לבראונס). הקומנדרס במאזן 1-2 תחתיו כשופט.
כשהאיגלס ירצו למסור
כן, לפעמים האיגלס רוצים גם למסור! ובמשחק שבו ג'יילן הרטס צפוי להיות נייד פחות, עקב הפציעה בברך שספג מול הראמס, יכול להיות שזה יקרה יותר ממה שראינו בשבועיים הקודמים של הפלייאוף. אני מעריך שהקומנדרס ינסו לבחון מוקדם עד כמה הפציעה של הרטס חמורה, ולא ישימו עליו ספיי כדי לראות אם הוא בכלל מסוגל לרוץ.
להרטס אין מספרים גדולים העונה, אבל יש כמה דברים שהוא עושה ברמה הכי גבוהה בליגה: הוא מעלה את רמת המשחק שלו ברבע הרביעי, כשהקבוצה צריכה מהלכים גדולים, גם במסירה. הדוגמא הכי טובה מהמשחק האחרון - ההשלמה הזאת בדאון 4 ו-4 לאיי.ג'יי בראון:
לקיובי של האיגלס יש 71.3% השלמה בחמשת משחקי הפלייאוף האחרונים שלו, עם 1,162 יארדים, 10 טאצ'דאונים וללא INTs. הוא עדיין מתחזק את הרצף הפעיל הארוך ביותר בתולדות הליגה של משחקי פלייאוף ללא INT, עם 6 כאלה.
הוא יודע לקרוא את ההגנה ולעשות audiable כדי לתקוף את החולשות שלה (שתי הריצות TD של סקוואן במשחק נגד הראמס, היו תוצאה של שינוי כזה של מהלך על הקו שהרטס יזם). ו... בשלושת החודשים האחרונים - הרטס החליף אחרי הביי פגם אחד באחר - הוא כבר כמעט ולא מאבד כדורים (INT בודד ב-13 המשחקים האחרונים)... אבל(!) הוא סופג סאקים בתדירות מופרזת. למעשה, מבין כל הקוורטרבקים שרשמו לפחות 250 ניסיונות מסירה, כולל הפלייאוף (יש 34 כאלה) - יש רק שני קוורטרבקים שספגו יותר סאקים ממנו, כאחוז מכמות הדרופבקים: וויל לוויס (12%) וקיילב וויליאמס (10.8%). אם נבחן את זה כאחוז מכמות הלחצים - אז נראה שהתמונה אפילו מדאיגה יותר מכיוונו של הרטס - הוא פשוט לא מצליח להתגבר על הלחץ עם הרגליים, או בשחרור מוקדם יותר של הכדור, וסופג מהלכים שליליים. בסך הכול העונה - 23.3% מהלחצים על הרטס הפכו לסאק - רק קיילב ובייקר מייפילד היו חלשים יותר בקטגוריה ממנו.
הרטס, אם שכחתם, יופיע למשחק הזה פצוע. ואני משוכנע שהקומנדרס, במסגרת תוכנית המשחק שלהם, ינסו לבחון בדיוק כמה הפציעה הזאת חמורה. במהלכי RPO - הם בהחלט יתמקדו בהתחלה בסקוואן ויאתגרו את הרטס לרוץ. והצד השני של הסיפור, הוא עד כמה הרטס יוכל להאריך מהלכים, אם בכלל. קלן מור יהיה חייב לשרטט לו שמיכות ביטחון שיאפשרו לו לשחרר מהר את הכדור. והרטס יצטרך להיות מודע לצורך לשחרר כדור מהר יותר - הזמן הממוצע בין הסנאפ למגע עם שחקני ההגנה, בשבעת הסאקים שספג מול הראמס היה 3.62 שניות - אלה לא סאקים מהירים במיוחד. בנוסף, מתוך 14 לחצים על הרטס באותו משחק - 12 מהם מיוחסים לתפקוד שלו, ולא לקו ההתקפה.
קו ההגנה של הקומנדרס הפתיע אותי מאוד נגד הקו החזק של הליונס (שאומנם חסר את קווין זייטלר, ושילב במקומו רוקי בעמדת ה-RG, אבל עדיין הורכב ברובו מפותחים). גוף היה תחת לחץ ב-20 מתוך 40 דרופבקים במשחק האחרון, כאשר 17 מתוך אלה הגיעו בלי צורך בבליץ. רק במשחק נגד הבילס בעונה הרגילה נרשמו עליו יותר לחצים - 23 בסך הכול, אבל זה היה על גבי 64 דרופבקים.
אני תוהה אם וכיצד דן קווין ישתמש בבליצים במשחק הזה. מצד אחד - אתה לא רוצה לאפשר להרטס השלמות קלות מהירות, והוא השתפר מאוד בתפקוד שלו מול הבליץ העונה. מצד שני - זה יהיה "פשע" לא להפעיל עליו לחץ לאור מצבו הבריאותי המסתמן.
מבחינת הכיסוי - אני תוהה האם הקומנדרס ימשיכו את מה שעשו נגד הליונס, כשעברו לשחק הגנת ZONE ברוב המכריע של המשחק - לא פחות מ-35 דרופבקים, כאשר גוף הצליח להשלים 20 מסירות בלבד מתוך 33 (2 סאקים) וזרק 3 אינטרספשנים. לא משוכנע עד כמה הנטייה הזאת מתאימה דווקא מול הרסיברים של האיגלס, ובכלל, הקומנדרס שיחקו בעיקר שמירה אישית בחודשים האחרונים של העונה. כדאי להוסיף שגם ג'יילן הרטס התקשה מול שמירה אישית בפלייאוף עד כה, והשלים בסך הכול שלוש מסירות לאורך שני המשחקים האחרונים מול שמירה אישית - שלושתן לטייט אנד, דאלאס גאדרט.
כשהאיגלס ירצו לרוץ
האם יש בכלל משהו שהקומנדרס יכולים לעשות השנה, שקבוצות אחרות לא עשו, כדי להאט את משחק הריצה של האיגלס?
ההיעדרות של דרון פיין, שקיבלנו עליה עדכון בשבת האחרונה, עשויה להיות משמעותית מאוד לקומנדרס, בהקשר הזה. הרוקי ג'רזאן "ג'וני" ניוטון יצטרך לתפוס את מקומות במרבית הסנאפים.
זו לא רק שאלה של כמות שחקני הגנה שמוקדשת למשימה - בשני משחקים נגד הראמס העונה, בארקלי התייצב 17 פעמים מול 8 מגינים או יותר ב-Box, ובאותם 17 מהלכים הוא צבר 206 יארדים ו-2 TDs (כולל השני במשחק בשלג) - ממוצע של 12.1 יארדים לניסיון. והחלק הכי "נורא" מצד ה-D - הוא רק הולך ומשתפר ככל שהמשחק חולף, וההגנה הולכת ומתעייפת. בסך הכול העונה, לסקוואן יש 108 ניסיונות ריצה ברבע הרביעי, ל-719 יארדים ו-7 טאצ'דאונים (כאשר האורך הממוצע של TD שלו ברבע הרביעי הוא 43.7 יארדים!).
הקושי העונה הוא כמובן לא רק בלהאט את סקוואן, אלא בלהתמודד עם קו ההתקפה העצום והאתלטי של האיגלס. אני רוצה שתקדישו כמה רגעים לצפות במהלך ה-TD השני שלו נגד הראמס, ובעיקר מהזווית שמתחילה ב-00:29:
שימו לב ל-LG של האיגלס, לנדון דיקרסון, שקיבל את ציון PFF מכל שחקני האיגלס במשחק הזה (94.0) - תראו איך הוא פותח במו ידיו את הנתיב שדרכו סקוואן עשה את המהלך הזה, משני הצדדים, ולמרות שהראמס מנסים לעשות Stunt, ולהחליף בין האדג' ג'ארד וורס (8) לדיפנסיב תאקל, בובי בראון (95) - דיקרסון עוזר תחילה לתאקל שלו, ג'ורדן מאילאטה, להעיף הצידה את בראון, ומיד עובר לוורס ומפנה גם אותו מהדרך.. אי אפשר לשחק OL יותר טוב מזה. במשחק הזה הוא עומד להתמודד בעיקר מול ה-DT המצוין של הקומנדרס, ג'ונתן אלן, שהוביל את הקומנדרס במשחק מול הליונס - עם 7 לחצים על ג'ארד גוף.
כשהקומנדרס ירצו למסור
"ג'יידן דניאלס הוא רוקי רק לפי תעודת הלידה שלו - לא לפי הטייפ" - זה מה שאמר על הרוקי הנהדר של הקומנדרס, מתאם ההגנה ששובר את הראש בהכנה אליו ברגעים אלה ממש, ויק פאנג'יו. DC שכבר ראה כמה דברים בליגה הזאת.
דניאלס הוא לא הרוקי קיובי הראשון שמגיע לגמר קונפרנס, אבל הנה הבדל חשוב: ההגנה של הקומנדרס דורגה העונה במקום ה-18 בליגה מבחינת נקודות בממוצע למשחק. שימו לב לדירוגי הגנות ה-Scoring של רוקי קיוביז אחרים שרשמו את ההישג הזה: ברוק פורדי (ניינרס) - מקום 1
מארק סאנצ'ז (ג'טס) - מקום 3
ג'ו פלאקו (רייבנס) - מקום 3
בן רות'ליסברגר (סטילרס) - מקום 1
שון קינג (באקנירס) - מקום 3
*אגב, כל אלה הפסידו את המשחקים שלהם והלכו הביתה רגע לפני הסופרבול.
אי אפשר לסמן העונה שחקן שיותר לוקח את הקבוצה שלו על הגב. דניאלס מוביל את כל הקיוביז שנשארו במיקס בפאסר רייטינג, במסירות ל-TD, ביארדים בממוצע למשחק, ביארדים בממוצע למסירה, ושני באחוז השלמה. זה בהשוואה להרטס, מהומס ואלן, כן? לצד כל זאת, הוא לא איבד אף כדור בפלייאוף הזה, וספג רק סאק אחד.
עם הרבה מאוד No Huddle, שזה בדיוק מה שעבד לראמס טוב בסוף המשחק נגד האיגלס, בכמעט-קאמבק שלהם - התקפה שלא מאפשרת חילופים בהגנה (מייצר עייפות של הפאס ראש) וגם מנטרל, ככל שניתן, את הרעש של הקהל הביתי.
אפשר לראות למטה שדניאלס מוביל את כל הקיוביז בליגה, בפער עצום, מבחינת השימוש ב-No Huddle (מעל 60% מהמהלכים), ומדורג טופ-10 מבחינת EPA ממוצע לדרופבקים כאלה:
גם בקצב גבוה כזה של התקפה, דניאלס כמעט לא מאבד כדורים לאורך כל העונה, ואם נסתכל ספציפית על המשחק נגד הליונס - לא היה שום דבר שאארון גלן, ה-DC של דטרויט, הצליח לעשות כדי לערער אותו: הוא השלים 12 מ-16 מסירות מול הבליץ (54% Blitz-rate), ל-191 יארדים ו-TD, וכשהוא היה תחת לחץ - הוא השלים 7 מ-9 ל-109 יארדים.
במסירות בינוניות-ארוכות (10 יארדים לפחות באוויר) דניאלס השלים 15 מ-19 בפלייאוף הזה, ל-292 יארדים ו-2 טאצ'דאונים. המסירה המרשימה מכולן, כנראה, הייתה זאת לדיאמי בראון בשבוע שעבר:
אם לשפוט לפי שני המשחקים מול האיגלס - דניאלס מסר הרבה יותר כדורים קצרים (5 יארד ומטה) מה-LOS, ביחס לכל המשחקים האחרים (איגלס בירוק, יתר הקבוצות - באדום):
אני מצפה שגם הפעם הוא ינסה ללכת מוקדם לאקלר בכדורים קצרים (כמו במשחק הראשון). אחת הסיבות היא החיסרון של הגארד בצד ימין, סם קוסמי, שגמר את העונה עם פציעה - הוא שחקן קו ההתקפה הכי טוב בסגל של וושינגטון, והיה אמור למלא תפקיד מפתח בהכלה של ג'יילן קרטר, שחקן ההגנה הכי טוב של האיגלס.
אם הוא לא כבר ה-DT הכי טוב בליגה (תחרות קשה מול דקסטר לורנס וכריס ג'ונס) - ג'יילן קרטר הוא כבר היום השחקן הכי מפחיד בעמדה. והגנות יודעות את זה היטב, ונערכות בהתאם - הוא התמודד מול הראמס עם דאבל טים ב-34 סנאפים (מתוך 69) ועדיין הצליח לרשום 7 לחצים, 2 סאקים, ו-4 QB hurries, והוסיף אגרוף לכדור שהוביל לאיבוד הראשון של קיירן וויליאמס:
אם גם הפעם דניאלס יסתמך על מסירות קצרות, זה יוסיף עוד אחריות לליינבקרים של האיגלס - זאק בון ואורן בורקס, ששיחק טוב למדי במקום נקובי דין, שגמר את העונה, מול הראמס. הם יצטרכו לתקל מהר השלמות קצרות במרכז המגרש.
בהמשך הניתוח, אתם תראו שדירגתי בטופ 25 שחקנים בהתמודדות הזאת אדג' ראשר מהאיגלס בשם נולאן סמית, בחירה 31 מהדראפט שעבר, עמיתו של קרטר לשעבר גם בהגנה של הג'ורג'יה בולדוגס - סמית לא שיחק המון ב-2023, ויכול להיות שרבים מכם לא שמעתם עליו. אבל בחודש וחצי-חודשיים האחרים - היא נראה כמו אחד מ-15-20 האדג' ראשרים הכי טובים בליגה. רק בשני המשחקים האחרונים של הפלייאוף - יש לו 11 לחצים על הקיובי ו-3 סאקים - רק לג'ארד וורס מהראמס היו יותר לחצים (12) ולוויל אנדרסון מהטקסנס היו יותר סאקים (4).
אם הפאס ראש לא יגיע בזמן - כמובן שה-מאצ'אפ בסקנדרי יהיה, שוב, טרי מקלורין מול קוויניון מיטשל. מיטשל, למרות פציעה בכתף שגמרה לו את המשחק מול הראמס מוקדם, צפוי לשחק, והרומן שלו עם מקלורין סיפר העונה שני סיפורים שונים:
במפגש בפילדלפיה: טארגט אחד, ללא תפיסות (הייתה למקלורין תפיסה אחת בלבד כל המשחק)
במפגש בוושינגטון: 3 טארגטים, 2 תפיסות, 42 יארדים ו-TD.
כשהקומנדרס ירצו לרוץ
הנה נתון מעניין לגבי ג'יידן דניאלס במשחק הריצה - הוא מוביל את הליגה, עם 80% מהריצות שלו (מאולתרות או מתוכננות) שהולכות ימינה. לתשומת ליבו של נולאן סמית, שהזכרתי קודם, וגם של ג'ייליקס האנט, שמשחק איתו ברוטציה בצד הזה של האדג'.
והנה החיבור לחלק הקודם של הפריוויו - בריאן ברנץ מהליונס מגיע בבליץ במשחק האחרון, בלי שום חוסם שמאט אותו, ודניאלס פשוט מאיץ ובורח:
אם נשים רגע בצד את למאר וג'וש אלן, אני חושב שאין עוד קיובי פותח בליגה שכל כך מסוכן עם הרגליים שלו היום.
אבל עם כל הכבוד לג'יידן, אני לא חושב שיש לקומנדרס סיכוי הפעם, אם הכול יהיה באמת רק עליו. במשחק בפילדלפיה, משחק הריצה היה שווה 93 יארדים בלבד, ב-3.3 לניסיון. בניצחון בוושינגטון - 113 יארדים ב-4.7 (אם כי, 81 מתוך אלה היו של דניאלס עצמו). יהיה קשה לקומנדרס גם הפעם להזיז את הכדור עם בריאן רובינסון, אקלר ומקניקולס על הקרקע, אבל אם זה יעבוד - זה יכול לשנות לגמרי את הדינמיקה של המשחק הזה.
טופ 25 שחקנים על המגרש בגמר ה-NFC {לפי כושרם הנוכחי, ללא התייחסות ל-Positional Value)
סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס
ג'יילן קרטר, דיפנסיב תאקל, איגלס
ג'יידן דניאלס, קוורטרבק, קומנדרס
זאק בון, ליינבקר, איגלס
איי.ג'יי בראון, רסיבר, איגלס
ג'ורדן מאילאטה, אופנסיב תאקל, איגלס
ליין ג'ונסון, אופנסיב תאקל, איגלס
בובי ווגנר, ליינבקר, קומנדרס
טרי מקלורין, רסיבר, קומנדרס
קוויניון מיטשל, קורנרבק, איגלס
ג'ונתן אלן, דיפנסיב תאקל, קומנדרס
מייק סיינריסטיל, קורנרבק, קומנדרס
לנדון דיקרסון, אופנסיב גארד, איגלס
דריוס סליי, קורנרבק, איגלס
קופר דג'ין, קורנרבק, איגלס
ג'יילן הרטס, קוורטרבק, איגלס
פרנקי לובו, ליינבקר, קומנדרס
דרון פיין, דיפנסיב תאקל, קומנדרס***
דוונטה סמית, רסיבר, איגלס
נולאן סמית, אדג', איגלס
סי.ג'יי גרדנר ג'ונסון, סייפטי, איגלס
ג'רמי צ'ין, סייפטי, קומנדרס
מילטון וויליאמס, דיפנסיב תאקל, איגלס
טיילר ביאדש, סנטר, קומנדרס
דורנס ארמסטרונג, אדג', קומנדרס
דונטה פאוולר, אדג', קומנדרס
שורה תחתונה ותחזיות
האיגלס מארחים, הם הקבוצה עם הסגל המוכשר יותר, המנוסה יותר, שבמשך משחק שלם ו-3/4 נראתה כעדיפה משמעותית.
אבל אין לה את ג'יידן דניאלס. ואין לה את ה-Aura שהאיש הזה מקרין על הקבוצה שסביבו, שבאמת - אין לה מה להפסיד. אף אחד לא האמין שהיא תגיע לכאן, אף אחד לא האמין שהיא תנצח בדטרויט, ועוד בסגנון שבו עשתה את זה!
זה יספיק לקומנדרס כדי לעשות מזה מותחן, אבל לדעתי - לא כדי להגיע לסופרבול, הפעם. האיגלס ינצחו בעד 6 נקודות.
נ.ב. אין לי מושג לכמה יארדים הרטס ימסור במשחק הזה, וגם לא אכפת לי. העיקר שינצח.
מי תנצח את המשחק הזה?
- פילדלפיה איגלס
- וושינגטון קומנדרס
קנזס סיטי צ'יפס - באפלו בילס (הלילה שבין ראשון לשני, 27.1, 01:30 שעון ישראל)
הצ'יפס מארחים ב-KC את הבילס, כשהרקורד שלהם מדבר בעד עצמו, עם כוכבית חשובה - החבורה של מהומס ניצחה 21 מתוך 22 המשחקים האחרונים שלהם (כולל הפלייאוף של שנה שעברה ושל העונה), אבל ההפסד היחיד - הגיע לאותם באפלו בילס וג'וש אלן - 30-21 בנובמבר האחרון.
לפי ווגאס, הבילס אנדרדוג של נקודה/נקודה וחצי (תלוי איפה מתסכלים), ואם זה אכן יהיה משחק צמוד, אז שימו לב לזה - הצ'יפס ניצחו את כל 16 המשחקים האחרונים שלהם שנגמרו בהפרש של Score אחד, כולל מאזן 11-0 העונה. ולכן כתבתי, ואני עדיין כותב - הדבר היחיד שהצ'יפס הכי טובים בו בליגה, הוא בלמצוא דרך לנצח משחקים.
קצת על המסביב:
הצ'יפס הסתייעו מאוד בשבוע הביי שלהם, והם מגיעים למשחק הזה מאוד בריאים, יחסית. ביקשו להעיר ולהאיר לי שלא הזכרתי בפוד - אבל כמובן שהרסיבר הכי יעיל ואמין של מהומס בשנתיים האחרונות, ראשי רייס, בחוץ כבר מתחילת העונה ולא ישחק. מהצד השני, שני שמות בסקנדרי צצו ב-Injury Report האחרון של הבילס, והצימוד הזה עשוי להיות משמעותי - הסייפטי טיילור ראפ, שנפצע ויצא מהמשחק נגד הרייבנס (זמן קצר לאחר ה-INT שלו מלמאר) והקורנר הפותח, כריסטיאן בנפורד. אם יש משהו שריד ומהומס יודעים לעשות, זה לנצל נקודות תורפה בהגנה היריבה, בין אם עקב פציעות או דלילות כללית בסגל. כפי שניתן היה להיווכח במשחק הפלייאוף בין השתיים בעונה שעברה, כאשר הבילס היו חסרים מאוד בעמדות ה-MLB. העונה עם מאט מילאנו וטרל ברנארד בריאים - זה אמור להיראות שונה מאוד.
מזג האוויר לא צפוי להיות פקטור משמעותי הפעם, אבל נרטיב שלבטח יהיה דומיננטי, לפני ואחרי המשחק (מדובר במשחק של הצ'יפס בפלייאוף, אחרי הכול) - זהו השיפוט. מיד כמה מספרים מאוד מעניינים על מערכת היחסים ה"מורכבת" של הצ'יפס והשופטים ב-NFL, אבל קודם נציין שהשופט הראשי כאן יהיה קליט בלקמן, היה גם זה שניהל את גמר ה-AFC בין הצ'יפס לפאטס בעונת 2018 - והיה אחראי על הדגל ה"מפוקפק" הזה על כריס ג'ונס, שהאריך את הדרייב שניצח לבריידי את המשחק, בסופו של דבר:
אין הרבה אנשים בעולם שטובים מוורן שארפ והצוות שלו בלדוג מספרים מעניינים לקראת מאצ'אפ, סביב הנושא הטרנדי ביותר (הפעם זה השיפוט) - והוא אכן העלה ניתוח של הנושא אצלו באתר לאחרונה. ממליץ לקרוא, אבל הנה עיקרי הדברים:
מתוך 11 משחקי הפלייאוף האחרונים שהצ'יפס שיחקו בארבע העונה האחרונות - ב-10 מהם היריבות של הצ'יפס הפסידו יותר יארדים עקב דגלים נגדן. בהשוואה, במשחקי עונה רגילה ב-55.9% לאורך אותן עונות - דווקא הצ'יפס הפסידו יותר יארדים.
האם זה אומר שאכן יש Bias של שופטים לטובת הצ'יפס? אולי... אולי זה אומר גם שהם פשוט מאומנים טוב יותר ועושים פחות טעויות שמובילות לדגלים. כמובן, שיש גם נתונים שמצביעים על מגמה הפוכה. למשל:
מעונת 2018, במשחקי עונה רגילה ופלייאוף, הצ'יפס קיבלו מהשופטים 84 דאונים ראשונים בגין דגלים שנזרקו בדאון 3-4. היריבות של הצ'יפס באותם משחקים - קיבלו 104 כאלה. כמו כן, בבחינת יחס היארדים שכל הקבוצות בליגה הרוויחו והפסידו באותן שנים, מדגלים שנזרקו ברבעים האחרונים של משחקים שהוכרעו ב-Score אחד - הצ'יפס מדורגים במקום ה-7 מהסוף! כלומר - רק 6 קבוצות בליגה יותר נפגעו מדגלים במצבים האלה יותר מהם, במצטבר.
כמו תמיד - אני אמשיך שלא להתמקד בדגלים כאלה ואחרים, נגד קבוצות כאלו ואחרות. נשאיר את הקונספירציות לאחרים.
Having said that..
אני חושב שיש ב-NFL הטיה לטובת כוכבים גדולים, מהז'אנר של פטריק מהומס. זה נכון כמעט בכל ליגה בכל ענף ספורט.
כשהצ'יפס ירצו למסור
בניצחון של הבילס מול הצ'יפס בשבוע 11, מהומס רשם את הזמן הכי ארוך של העונה מרגע הסנאפ ועד ששיחרר את הכדור (3.13) שניות - אינדיקציה לכך שהכיסוי של הבילס עבד די טוב. אני תוהה האם וכיצד זה יושפע במידה וראפ ו/או בנפורד אכן ייעדרו.
אני חושב שאפשר להסכים שהעונה הזאת של מהומס וההתקפה הן חריגות. הוא רושם, ככל הנראה, את המספרים הפחות טובים שלו בקריירה. והוא גם שבר שיא קריירה מבחינת סאקים שהוא ספג לאורך העונה (39), ב-Pressure to Sack% הכי גבוה בקריירה, בפער ניכר (17.2% לעומת ממוצע קריירה של 12.1%).
כשההתקפה שלך נראית ככה, ומעשית - כמעט נעדרת כל אפשרות למהלכים גדולים - המפתח הוא לא לבצע מהלכים שליליים, בין אם באיבודים/סאקים של מהומס, בדגלים מיותרים, או בפאמבלים. ובכך הצ'יפס מצטיינים במיוחד - במשחק האחרון נגד הטקסנס, הם שברו שיא ליגה עם 8 משחקים רצופים ללא איבוד.
אחד המאצ'אפים הכי חשובים במשחק הזה יהיה אד אוליבר נגד מי שזה לא יהיה שינסה לחסום אותו בפאס פרוטקשן. מייק קאליינדו עבר לשחק LG לפני מספר שבועות, הם הסתת החירום של ג'ו טוני ל-LT, אבל אני מניח שאת רוב העבודה כאן יצטרך לבצע הסנטר המעולה, קריד האמפרי, שסוגר עוד עונת אול-פרו, שבה הוא פשוט משחק בליגה אחרת לגמרי מכל יתר שחקני ה-IOL בליגה:
זוהי כנראה העונה הטובה ביותר בקריירה של האמפרי, שב-742 סנאפים בפאס פרוטקשן השנה, לא איפשר אפילו סאק בודד, ונרשמו לחובתו 7 לחצים בלבד על הקיובי (מקום שני אחריו - טד קראס מהבנגלס, עם 23 לחצים). הוא פשוט בסטרטוספרה אחרת בעמדה הזאת.
התייחסתי קודם לחוסר היכולת של הצ'יפס לייצר מהלכים גדולים, והנה כמה מספרים שיעזרו לכם להבין את חומרת המצב.
אפשר לראות שלאורך כל העונה - המספרים של מהומס במסירות של 20+ יארדים באוויר היו פשוט נוראיים:
החוכמה של הצ'יפס היא בלמצוא דרכים אחרות לשלב את הרוקי קסבייר וורת'י ואת הוליווד בראון במשחק ההתקפה - אם זה מהבקפילד, או במסירות קצרות נגד שמירה אישית, בראוטים שבהם המהירות שלהם בתנועה מצד אחד של המגרש לשני, מאפשרת להם להגיע מספיק הפרדה כדי לתפוס כדורים לדאון 1. אם וכאשר המסירות יושלמו - הבילס יהיו חייבים לתקל מצוין ולהגביר YAC ככל הניתן - זו הדרך הכי טובה של הצ'יפס למהלכים גדולים העונה.
בואו נדבר על עוד דרכים של הבילס לנסות להתמודד, בדגש על מי ש*לא* היה שם בדיוויז'נל 2023 - מאט מילאנו. הליינבקר המצוין של הבילס הואביל את הקבוצה במשחק נגד הרייבנס עם 4 לחצים על למאר (בשלושה מהם, הוא הצליח להגיע לקיובי בלי להתמודד עם אף חסימה). אגב, מתוך 5 משחקים של מילאנו בקריירה עם 4 לחצים או יותר - 3 מתוכם היו בפלייאוף.
מקדרמוט שם את מילאנו בכל מקום על המגרש. הוא יודע שהוא יכול לעשות את זה, כי יכולת זיהוי המהלכים שלו כל כך טובה, שהוא יידע לסגור את הפער בינו לבין הכדור הכי מהר שאפשר. כאן למטה, למשל, הוא על ה-LOS לצד שלושה פאס ראשרים נוספים, מיד אחרי הסנאפ - הוא נסוג לכיסוי, מזהה את המהלך, וטס לבצע תיקול אימתני על רשוד בייטמן:
ככלל, הבילס שלחו בליצים ב-48.4% מהדרופבקים של הרייבנס במשחק, האחוז החמישי בגובהו מצד ההגנה הזאת תחת שון מקדרמוט (נזכיר, הוא מאמן את הקבוצה מאז עונת 2017). הבליצים גם היו אפקטיביים מאוד - כאשר מתוך 15 בליצים - 9 מהם הפכו ללחץ על למאר (60.0%) לעומת 4 לחצים בלבד ללא בליץ (25.0%).
אם בכל זאת הבילס יחליטו שלא להפריז יותר מדי עם 5 ו-6 פאס ראשרים, אחד מהמאצ'אפים החשובים ביותר עשוי להיות בין ה-RT ג'וואן טיילור לגרג רוסו. עם כל הכבוד לפלייאוף הטוב מאוד של וון מילר, אני חושב שההתמודדות שלו עם ג'ו טוני תהיה הרבה יותר מאתגרת.
כשהצ'יפס ירצו לרוץ
לצ'יפס הייתה העונה את אחד מהתקפות הריצה החלשות בליגה, עם 105.3 ב-4.0 לניסיון בלבד. במשחק האחרון נגד הטקסנס, הם השיגו רק 50 יארדים על הקרקע ב-2.3 לניסיון. בשלב מסוים, כשמשחק הריצה לא עובד, זה מוביל את ריד למצב שבו הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו לרוץ בדאונים מוקדמים, כדי לא להיקלע יותר מדי לדאון 3 ארוך - וזו בעיה.
מצאתי טבלה עם כמה נתונים מדהימים, לגבי החוסר-יעילות של הצ'יפס בריצה, בנקודות שהם ממש חייבים שהיא תעבוד - מבין ארבע קבוצות הפלייאוף הנותרות, כשבוחרים נתוני ריצה ואחוז טאצ'דאונים (בריצה או מסירה) באיזור ה-Goal-Line (מקו ה-10 ומטה) - לצ'יפס יש את אחוז ההמרה הנמוך ביותר, ועל ה-EPA הממוצע למהלך הנמוך ביותר מבין הארבע, כאשר אלה גם הנתונים הכי נמוכים בעידן המשותף של ריד ומהומס. כל יתר קבוצות גמרי הקונפרנס היו העונה טופ 5 בשתי הקטגוריות האלו:
אם הצ'יפס לא יצליחו להמיר דאון 3/4 קצר, או להפוך ביקורים ברדזון ל-TD - זה עלול לשלוח אותם הביתה.
לצ'יפס יש בבקפילד את קארים האנט הוותיק, ואת אייזיאה פאצ'קו, שבחמשת המשחקים האחרונים לא הצליח לעבור אפילו פעם אחת ממוצע של 4.0 יארדים לנשיאה. הם הולכים להתמודד מול הגנת ריצה שהחזיקה את דרק הנרי על 28 יארדים במחצית הראשונה בשבוע שעבר, למרות שלאורך העונה כולה, היא תיפקדה מתחת לממוצע (115.5 יארדים למשחק ב-4.5 לניסיון).
אני צופה שהבילס יאתגרו את הצ'יפס לנסות לרוץ בדאונים מוקדמים, בטח בתחילת המשחק, כדי להבין אם ועד כמה הם יכולים להרשות לעצמם לתגבר את הגנת המסירה בדאון 3. אני לא רואה את הצ'יפס מנצחים הפעם עם 50 יארדים על הקרקע, ולא בטוח שאני הייתי מהמר על כך אפילו אם ישיגו 80 - הם ירצו לשלוט בשעון ולשמור את ג'וש אלן וההתקפה על הספסל כמה שניתן.
כשהבילס ירצו למסור
אם נבחן את ההתקפה של אלן, ג'ו בריידי ושות' - אפשר להבחין בכמה דפוסים:
הבילס מדורגים במקום השני העונה באחוז היארדים שהגיע אחרי התפיסה (YAC), וגם במקום הראשון מבחינת EPA ממוצע למהלך שבו היו Motion ושינוי מערך לפני הסנאפ. מנגד - הם מדורגים רק במקום ה-28 באחוז המהלכים שהפכו לפלייאקשן. זה אומר הרבה מאוד לחץ על הליינבקרים והסייפטיז של הצ'יפס - מבחינת תקשורת בכיסוי (אני צופה הרבה מאוד ZONE), וכמובן - לדעת לתקשר ולהבין לפני ואחרי הסנאפ מי שומר על מי, איפה נמצאים הראנינג בקס (שג'וש אלן אוהב מאוד לטרגט במשחק המסירה) והטייט אנדים, ובעיקר - איפה משוטט לו חאליל שאקיר, שמדורג העונה רביעי מכל התופסים בליגה ב-YAC בממוצע לתפיסה (7.7). אגב, במקום החמישי בקטגוריה מדורג לא אחר מאשר... קסבייר וורת'י מהצ'יפס (7.0 YAC בממוצע לתפיסה).
כפי שניתן לראות כאן - ההתקפה של הבילס מובילה את הליגה, בפער ניכר, ב-EPA בממוצע לטארגט ל-RBs:
אם כבר דפוסים, אז שימו לב לזה:
אלן נגד הצ'יפס בעונה הרגילה: מאזן 4-1, 25.8 נקודות למשחק, 296.2 יארדים בהתקפה, 13 טאצ'דאונים ו-4 איבודים
אלן נגד הצ'יפס בפלייאוף: מאזן 0-3, 28.0 נקודות למשחק, 342.3 יארדים בהתקפה, 9 טאצ'דאונים ואיבוד 1 בלבד.
כן, גם אתם יכולים להגיע לאותה מסקנה כמו שלי: הבעיה בפלייאוף אף פעם לא הייתה ג'וש אלן. אלא הרבה מהמסביב.
ובכל זאת, הנה עוד כמה נקודות לגבי הקיובי של הבילס, במה שנראה כמו עונת MVP.
ראשית, אם נבחן EPA מצטבר שלו לעומת יתר החברים בגמרי הקונפרנס, אפשר לראות שהעקומה שלו מציגה שיפור הולך ככל שהעונה מתקדמת:
למקרה שסטיב ספאגנולו ירצה, כהרגלו, להפגיז בבליצים - סגור שאלן, העונה לפחות, טוב יותר משמעותית נגד הבליץ, מאשר בדרופבקים שבהם נשלחים לעברו 4 ראשרים בלבד:
וגם - שג'וש אלן יודע להשלים מסירות של 20+ יארדים במגרש, אולי טוב יותר מכל קיובי אחר בליגה העונה:
זה גורם לי לחשוב שספאגס ישלח פחות בליצים הפעם, ובהקשר הזה - המאצ'אפים החשובים ביותר בפאס ראש הם כריס ג'ונס נגד אוסיירוס טורנס ו/או קונור מגוברן, ואולי לא פחות מכך - ספנסר בראון, התאקל הימני של הבילס, מול ג'ורג' קארלאפטיס האדג' המצוין של הצ'יפס (3 סאקים מול הטקסנס).
בראון, שקיבל הארכת חוזה לאחרונה, הוא השם פחות נוצץ מדיון דוקינס, התאקל בצד השני, אבל יש לו עונה מצוינת משלו, ואפשר להבין רק ממקבץ המהלכים בדרייב הראשון מול הרייבנס איזה כוח הוא בצד הזה של הליין:
אני מאמין שהצ'יפס ישחקו לא מעט עם 3 ליינבקרים, וישימו SPY קבוע על אלן. אני חושד שטרנט מקדאפי, שבשבועות 15-17 שיחק הרבה יותר בסלוט, ינדוד לשם לא מעט גם הפעם בדאונים קריטיים, כדי לנסות לנטרל את שאקיר. לכן עשויות להיפתח עוד הזדמנויות לרסיברים בחוץ - קיון קולמן ואמארי קופר.
כשהבילס ירצו לרוץ
הבילס לא נתנו לרצים שלהם הרבה אקשן מהבקפילד במשחק הראשון נגד הצ'יפס העונה - אלן מסר 40 פעמים ורץ 12, כאשר קוק+דיוויס+ג'ונסון חלקו ביחד 19 נשיאות כדור ל-49 יארדים במצטבר. הם לא היו צריכים יותר מכך, כי זה היה המשחק הכי חלש של ההגנה הפותחת של הצ'יפס העונה מבחינת EPA.
עוד נקודה חשובה בהקשר הזה - הקו התקפה לא ממש הצליח לייצר במשחק הזה נתיבי ריצה לרצים, והם השיגו רק 0.2 יארדים בממוצע לפני המגע הראשוני.
אם הבילס יצליחו לייצר הפעם איזון טוב יותר בין ריצה למסירה (אני משוכנע שהם ינסו לעשות את זה), הם יצטרכו יותר מהרצים שלהם הפעם, וזה לא יהיה פשוט - מול הגנה של KC שאני מעריך שתציף את ה-BOX, גם מול הריצה (של אלן ואחרים) וגם כדי לצופף את האמצע במשחק המסירה.
טופ 25 שחקנים על המגרש בגמר ה-AFC {לפי כושרם הנוכחי, ללא התייחסות ל-Positional Value)
פטריק מהומס, קוורטרבק, צ'יפס
ג'וש אלן, קוורטרבק, בילס
כריס ג'ונס, דיפנסיב תאקל, צ'יפס
קריד האמפרי, סנטר, צ'יפס
טראוויס קלסי, טייט אנד, צ'יפס
טרנט מקדאפי, קורנרבק, צ'יפס
דיון דוקינס, אופנסיב תאקל, בילס
ג'ו טוני, אופנסיב תאקל/גארד, צ'יפס
אד אוליבר, דיפנסיב תאקל, בילס
ספנסר בראון, אופנסיב תאקל, בילס
מאט מילאנו, ליינבקר, בילס
גרג רוסו, אדג', בילס
ג'ורג' קרלאפטיס, אדג', צ'יפס
טריי סמית, אופנסיב גארד, צ'יפס
ג'יימס קוק, ראנינג בק, בילס
דרו טרנקוויל, ליינבקר, צ'יפס
כריסטיאן בנפורד, קורנרבק, בילס
וון מילר, אדג', בילס
לאו צ'נאל, ליינבקר, צ'יפס
דמאר המלין, סייפטי, בילס
טארון ג'ונסון, קורנרבק, בילס
ניק בולטון, ליינבקר, צ'יפס
ג'יילן ווטסון, קורנרבק, צ'יפס
חאליל שאקיר, רסיבר, בילס
דלטון קינקייד, טייט אנד, בילס
שורה תחתונה ותחזיות
אני נשאר עם התחזית שלי מהאוף-סיזן - הצ'יפס ייצגו את ה-AFC גם הפעם, וינצחו את המשחק הזה, במותחן טיפוסי, בעד 4 נקודות.
מי תנצח את המשחק הזה?
- קנזס סיטי צ'יפס
- באפלו בילס
Comments