סיכום שבוע 6 - קונטנדריות ופריטנדריות

שבוע 6 של העונה לא רק כלל כמות די מפתיעה של תבוסות כואבות (רק 5 מתוך 14 משחקים נגמרו בפער של פוזשן אחד, כשאחד מהם הוא הפייק-קאמבק של הברונקוס, בעוד ש-7 הסתיימו בהפרש של שלושה פוזשנים לפחות), אבל הוא חשף (בעיניי) כמה קבוצות שרבים חשבו שיכולות להיות קונטנדריות, אבל למעשה - הן עוד די רחוקות משם. המפגש בין הניינרס לסיהוקס הוא אחד, וגם זה בין הקומנדרס לרייבנס - אפשר היה לראות את הפערים (שלאו דווקא השתקפו לגמרי בתוצאה) בין הקבוצות שכבר הלכו רחוק, ובנויות לשם מהבסיס, לאלו שעוד לא ממש.

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיו

נשמע טוב? לחצו כאן והצטרפו ל-496 אוהדים שכבר שם!

---

שבוע 6 בקליפת אגוז 🥥:

1. השחקן המצטיין בהתקפה: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס ; השחקן המצטיין בהגנה: וויל אנדרסון, אדג', טקסנס

2. הפתעת השבוע: לא ממש הייתה

3. אכזבת השבוע: סיאטל סיהוקס

4. הופעת הפנטזי של השבוע: שון טאקר, ראנינג בק, באקס

5. טופ 3 משחקים: 1. רייבנס - קומנדרס , 2. סיינטס - באקנירס , 3. קאובויס - ליונס (בשביל הטריק פלייז)

6. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 39-23 {השבוע: 11-3}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 27-1-32 {השבוע: 9-0-5}

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 6:

1. זוכרים שהתלוננו שאין יותר בליגה התקפות ושחזרנו 20 שנים אחורה? חשבו שוב! כמות הנקודות הממוצעת למשחק בשבוע 6: 49.2 למשחק כמות הנקודות הממוצעת בשבועות 1-2: 42.7 למשחק

2. נהגתי לחשוב שיש בין קבוצות בליגה הסכם לא כתוב, שכאשר שמשחק גמור מעשית - מסיימים אותו בצורה מכובדת בהרצה של השעון, מבלי להשפיל את היריבה. מה שהבאקס עשו לסיינטס השבוע, ובעיקר - מה שהליונס עשו לקאובויס (כולל מגוון של טריק-פלייז כדי לנסות לאופנסיב ליינמנים שלהם להיכנס לאנדזון) - שינה את דעתי.

3. קשה יהיה לחלוק על כך שהבית הכי עוצמתי בליגה הוא ה-NFC צפון. לא רק שכל הקבוצות בו עם מאזן חיובי, אלא גם ארבעתן מוליכות את הליגה מבחינת הפרש הנקודות המצטבר עד כאן (ויקינגס עם 61+, ליונס עם 60+, ברס עם 47+, פאקרס עם 41+).

4. חמישה רוקי קיוביז פתחו השבוע משחק - מרשים מאוד לכשעצמו. לא כולם היו מרשימים באותה מידה, אבל אפשר בהחלט לומר שכרגע יש 2 שמות שמובילים את השורות, והם גם שתי הבחירות הראשונות בדראפט: קיילב וויליאמס וג'יידן דניאלס (ובהחלט אפשר לנהל דיון על מי מהם מרשים כרגע יותר).

5. מבחינת הקבוצות הבאות, העונה כבר גמורה, בעיניי: בראונס, ריידרס, פנתרס ופטריוטס. הבאות בתור: ג'קסונוויל וטנסי... הבנגלס עוד חיים כדי למות בשבוע אחר.

6. בשבוע שבו שתי המושלמות היחידות היו ב-BYE (צ'יפס וויקינגס) - הרייבנס והליונס נראו כמו הקבוצות הכי מרשימות בליגה. כמובן שבמקרה של דטרויט, ישנה פציעה מצערת שעשויה להסיט את כל הרכבת מהפסים.

תפריט ניווט לסיכומי המשחקים:

סיהוקס - ניינרס 36-24 🥶📺

משחקי יום ראשון - חלון מוקדם

ברס - ג'אגוארס 16-35 🎯📺

פאקרס - קרדינלס 13-34 👍🏻

טיטאנס - קולטס 20-17 🥶

פטריוטס - טקסנס 41-21 🎯

סיינטס - באקס 51-27 🎯🥈

איגלס - בראונס 16-20 👍🏻📺

רייבנס - קומנדרס 23-30 🎯🥇

משחקי יום ראשון, 23:00

ג'איינטס - בנגלס 17-7 🎯

ג'טס - בילס 23-20 🎯

משחק TNF: סיהוקס (3-3) - ניינרס (3-3) 36-24 📺🥶

איש המשחק שלי: ניק בוסה, אדג', ניינרס

במה צדקתי? שנהאן עשה כאן שח-מט למקדונלד, וזה מה שהכריע את המשחק.

במה טעיתי? טעיתי בפיק, וגם הניינרס לא היו צריכים 4 סאקים על ג'ינו (אבל הם בהחלט הביאו את הלחץ - 31 לחצים בסך הכול).

סיאטל, סיאטל, סיאטל... קיבלתם בבית, יריבה חבולה וחבוטה, כשניצחון שלכם היה, מעשית, כמעט גומר לה את העונה. וזה מה שהבאתם לשולחן? מאכזב מאוד, אותי באופן אישי. הפסד שלישי ברציפות, שרק מזין עוד את נרטיב ה"מתחזים" שהבדיקו לקבוצה אחרי ההפסד נגד הליונס. ומן העבר השני, שנהאן ושות' שומרים על הראש מעל המים, עם ניצחון שהם פשוט היו חייבים לחלץ, בדרך כזו או אחרת.

אני רואה שהרבה אוהדי ניינרס מתוסכלים מבחירת הסיבוב הראשון, ריקי פירסול. אבל תראו איזו תרומה קיבלתם במשחק הזה מהבחירות המאוחרות יותר: הקורנר רנארדו גרין (סיבוב 2) עשה עבודה טובה מול די.קיי מטקאף, וכמובן שהוסיף את ה-INT הקריטי ברבע הרביעי. רוקי אחר, הסייפטי מאליק מוסטפה (סיבוב 4) רשם את ה-INT הראשון ברדזון, הגארד דומיניק פיוני (סיבוב 3), שקיבל את ציון PFF הכי גבוה בקבוצה במפגש הזה, היה חלק מהחסימה הקריטית בדרייב האחרון, שאיפשרה לאייזיק גווארנדו (סיבוב 4) לרוץ עד לקו ה-3 של הסיהוקס, במהלך שחתם את הניצחון הזה. ואגב אותה ריצה של גווארנדו, שקיבל את מרבית העבודה בבקפילד לאחר הפציעה של ג'ורדן מייסון - קיבלנו במשחק הזה עוד ראיה לכך שבמסגרת ה-scheme הזה של שנהאן, כמעט כל RB יכול להראות פלאשים.

ניק בוסה היה צוות הריסה של איש אחד, עם 14 לחצים על ג'ינו סמית (השווה שיא קריירה בקטגוריה הזאת). הוא התעלל לאורך מרבית המשחק בתאקל הימני של הסיהוקס, אבל ברבע הרביעי הסיטו אותו להתמודד מול צ'ארלס קרוס, ה-OL הכי טוב של הסיהוקס, וגם הוא לא ממש הצליח לעצור אותו:

לא הרבה מאחורי בוסה - ניצב ברוק פורדי, שהרשים אותי מאוד במשחק הזה. הוא היה מדויק לכל הטווחים, והציג ניידות וקבלת החלטות מצוינת מול הפאס ראש. פורדי היה תחת לחץ ב-14 ניסיונות מסירה שלו מתוך 28 (50% - נתון גבוה מאוד, ולא סימן חיובי לקו ההתקפה של הניינרס) והשלים באלה 9 מתוך 14 ניסיונות, ל-159 יארדים ו-2 טאצ'דאונים מרשימים מאוד לג'ורג' קיטל ברדזון. הוא לא נתן להגנה של הסיהוקס להפיל אותו לסאק אפילו פעם אחת. המסירה הזאת לקיטל היא פשוט יצירת אומנות:

זה היה המשחק השמיני בקריירה של פורדי עם 3 טאצ'דאונים וללא INTs - אין עוד קוורטרבק בליגה עם כמות כזו של משחקים כאלה מאז שפורדי נכנס לליגה ב-2022 (לג'וש אלן וג'ארד גוף יש 6).

מהצד השני של המהלך הזה - ג'ורג' קיטל בהחלט הופיע לעונה הזאת, למרות הפציעה האחרונה (ואחרות). הוא מוביל את הליגה בתפיסות (10), יארדים (65) וטאצ'דאונים (5) ברדזון.

נעבור לסיאטל - ההגנה של מייק מקדונלד איכזבה אותי מאוד. הם נתנו לניינרס לשים עליהם 36 נקודות ו-483 יארדים, בבית. כולל 228 יארדים על הקרקע, כשהיה די ברור מהמערך ההתקפי שהכיוון הוא לרוץ: הניינרס התייצבו במערך של 2 RBs על המגרש ב-47% מהמהלכים שלהם (28 מהלכים), וצברו באלה 317 יארדים ו-2 TDS - זוהי כמות היארדים הכי גבוהה שנצברה על ידי קבוצה מתוך המערך הזה, מאז שנתוני Next Gen החלו למדוד את הנתון, אי-שם ב-2016!

מהצד השני של הכדור - זו היה אחד מהמשחקים האלה שבהם קוורטרבק מוסר למעל 300 יארדים, וזה מרגיש כמו חצי מזה בלחץ. ההתקפה לא באמת תיקתקה בשום שלב, ובחצי הראשון - הסיהוקס התעקשו יותר מדי על ריצות בדאונים מוקדמים, כולל בדרייב האחרון, במירוץ נגד השעון, וזה פשוט לא עבד.

והנה עוד משהו שלא עבד: הברייקדאון של פרשן ESPN, דן אורלובסקי, ל-INT השני של ג'ינו - ואפשר להבין מכאן מדוע חוסר תקשורת/אי הבנה בינו לבין מטקאף גרמו לאיבוד הקריטי הזה. נראה ש-DK היה אמור להמשיך את הראוט הזה יחסית שטוח, בצורה שהייתה מונעת מגרין לחתוך את המסירה, אבל במקום זאת הוא בחר לרוץ יותר לעומק:

באופן כללי, הופעה מאוד לא מוצלחת ל-WR1 של הסיהוקס, שגם הוסיף כמה דרופים בחצי הראשון, דריכה מחוץ לאנדזון במהלך האחרון של המחצית שהורידה מהלוח TD, וגם את הטנטרום הזה באוזניות מול מתאם ההתקפה שלו, ריאן גראב, שנתפס בעדשות המצלמה (קוראי השפתיים מתרגמים: Hey Grubb, can we please throw past the f***ing sticks)

פיק סיקס ראנדאון:

1. המאזן של פורדי נגד הסיהוקס בקריירה: 5 ניצחונות ו-0 הפסדים (כולל 3 ניצחונות בסיאטל). זו דומיננטיות.

2. המירוץ ל-DPOY הוא בין ארבעה שחקנים כרגע, ואני לא משוכנע שיש עוד מישהו שמתקרב אליהם: טי.ג'יי וואט, איידן האצ'ינסון, פאט סרטאן והנציג הרלוונטי מהמשחק הזה - פרד וורנר.

3. ה-TD הארוך של דיבו: עזבו לרגע את העובדה ששמר עליו בויה מאפה באחד על אחד - מה לעזאזל חשב לעצמו ג'וליאן לאב במהלך הזה? שילוב של תזמון וזווית גרועה בניסיון התיקול, שפשוט מחקה את שמיכת הביטחון במהלך הזה (זה היה אמור להיות הוא).

4. אגב בויה מאפה - המהירות שהוא רשם במרדף הלא מוצלח לאחר דיבו הייתה 21.74 מיילים לשעה (35 קמ"ש) - הכי מהר שנמדד שחקן קו הגנה בשנתיים האחרונות.

5. עם כל הכבוד להחזרה ל-TD של לאבישקה שאנו (שנייה במספר מאז המעבר לקיקאוף הדינמי) - למאמן הספיישל טימז החדש (ג'יי הארבו - השם מחייב) היו מניות רבות בשני ההפסדים האחרונים. פילד גול שנחסם נגד הג'איינטס, פאמבל השבוע, וגם זה:

6. בשידור של אמאזון פריים, אפשר היה לקבל הסבר להחלטה השגויה של השופטים בפאנט הנוסף של הסיהוקס שהיה אמור להפוך לכדור של הניינרס, והסיבה אולי תפתיע אתכם - לצוות השיפוט על המגרש, ולמרכז הבקרה בניו יורק, אין גישה לכל זוויות הצילום שהצופים בבית מקבלים, ולכן הם פספסו את הזווית שממנה נראית בבירור הפגיעה באצבעו של המחזיר של סיאטל:

---

חלון מוקדם יום ראשון:

ברס (4-2) - ג'אגוארס (1-5) 16-35 (משחק לונדון) 🎯📺

איש המשחק שלי: קול קמט, טייט אנד/לונג סנאפר, ברס

במה צדקתי? הברס השיגו יותר מ-130 יארדים על הקרקע בדרך לניצחון (152 ב-5.2 יארדים לנשיאה, חשוב לציין).

במה טעיתי? הייתי צריך להזהיר אתכם יותר מלבחור את טראוויס איטיין בפנטזי.

אם הייתם חלק מהחבורה שהספידה את קיילב וויליאמס והשוותה אותו לברייס יאנג אחרי שבועיים - שבועות 3 עד 6 (כולל) אמורים היו להיות חוויה מפכחת עבורכם. התייחסתי בפריוויו למשחק הזה, לעובדה שקיילב מראה שיפור ומוסיף עוד אלמנטים למשחק מדי שבוע, ושבוע 6 לא היה חריג. הוא הוסיף למאזן שלו עוד 4 מסירות ל-TD במשחק הזה, כולל 2 לקינן אלן, שסוף-סוף נראה בריא, כולל המסירה הנהדרת הזאת:

אלן היה חתום על 2 סקורים וקול קמט (שגם תיפקד בהצלחה כלונג סנאפר בהיעדרו של הפותח) הוסיף 2 משלו.

נקודה לשיפור בשיקגו? התחלות איטיות בהתקפה: הם הקבוצה היחידה בליגה שלא שמה על הלוח אפילו נקודה בכל הדרייבים הפותחים שלה העונה. הג'אגס, שספגו TD ב-4 דרייבים פותחים רצופים, הצליחו לעצור אותם מהר מאוד. לפי מה שקורט וורנר, הפרשן במשחק, אמר - שיין וולדרן, מתאם ההתקפה, נמנע מהשיטה הפופולארית של תיסרוט 15 המהלכים הראשונים של ההתקפה במשחק. אז אולי הגיע הזמן לשבור את השיטה הזאת ולתסרט, שיין...

ההגנה של הברס המשיכה להיות מאוד, מאוד סולידית: אינטרספשן, 2 FFs (געגועים לטי.ג'יי אדוארדס, עם חילוץ הכדור המוצלח מהידיים של אוון אינגרם), ומילה טובה גם לאלייז'ה היקס - עם PBU קריטי ברדזון בחצי הראשון, מתוך הידיים של גייב דיוויס, ועם ריקאברי לפאמבל המדובר. הברס מובילים את הליגה עם 7 פאמבלים שיצרו והשתלטו עליהם.

ומה נגיד על הג'אגס (הסגל הרביעי הכי יקר בליגה, אגב, מבחינת כסף מזומן שמשולם לו העונה)? לפריוויו שלי למחזור קראתי "כסף חכם" ונראה שבג'קסונוויל לא ממש הבינו את משמעות המושג. טרבור לורנס ממשיך לתסכל אותי מאוד - מצד אחד להשלים מסירות שנראה שיש קיוביז בודדים בליגה שמסוגלים להשלים, ומצד שני לפספס כדורים כאלה כשיש לו רסיבר פנוי לגמרי:

נכון, יש גם דרופים (ולא מעט) - כולל 4 בתוך האנדזון:

... אבל השורה התחתונה היא עגומה. הג'אגס לא רשמו סתם 5 הפסדים - הם איבדו יתרון 17 נגד מיאמי, הם העניקו לבראונס את הניצחון היחיד שלהם העונה, הם הפסידו ב-31 נקודות את החצי הראשון נגד באפלו, ואז הגיע המשחק הזה.

יש להם עוד שבוע בלונדון, לחשוב על מה שעשו ולהתכונן לפטריוטס, אבל לא אופתע אם דאג פידרסון ישלם את המחיר ולא יעלה על טיסה חזור לפלורידה.

---

פאקרס (4-2) - קרדינלס (2-4) 13-34 👍🏻

איש המשחק שלי: ג'ורדן לאב, קוורטרבק, פאקרס

במה צדקתי? קודם כל - הברומטר, מארווין האריסון, לא רשם אפילו תפיסה ברבע וחצי ששיחק (יצא עם זעזוע מוח). מפתח נוסף לניצחון היה להחזיק את ג'יימס קונור ואת הריצה של הקרדינלס על פחות מ-4 יארדים לנשיאה, וזה אכן קרה - ובכלל, לאריזונה הייתה ריצה אחת גדולה של טריי בנסון ל-20 יארד, ולא הרבה מעבר.

במה טעיתי? טעיתי שזה יהיה צמוד (ולכן, חלקית, גם בפיק שלי)

אם הייתה לי לרגע תחושה/מחשבה שאריזונה יכולה לעשות משהו השנה - הגיע המשחק הזה, וחירב את התיאוריה. הדבר הקל לעשות יהיה לטעון ששלושה פאמבלים של הקרדינלס מעוותים כאן התמונה, אבל זה יהיה תירוץ קלוש מדי. הקרדינלס שיחקו לא ממושמע (13 דגלים ל-100 יארדים) וגם קיבלו בראש בקרב על השעון (36.5-23.5 לפאקרס). אלה נתונים שהם לא ינצחו איתם הרבה משחקים, עוד לפני שמגיעים בכלל לדבר איבודים.

זה לא מקרי שההגנה של הפאקרס מייצרת כל כך הרבה איבודים וסאקים העונה. מתאם ההגנה החדש, ג'ף האפלי, מביא לצד הזה של הכדור הרבה יצירתיות. והנה דוגמא יפה, מאחד הפאמבלים שהזכרתי: שימו לב - 7 שחקנים על ה-LOS וכולם לוקחים חלק ב-Rush הזה:

ההתקפה של גרין ביי ממשיכה להיות תצוגת תכלית של וורסטיליות - 7 שחקנים שונים רצו עם הכדור, ו-9 שחקנים תפסו מסירות של לאב (שרשם 4 טאצ'דאונים בסך הכול). ובימים שהכול הולך לך, יש גם מהלכים כאלה (ושלא יהיה מקום לספק - היה כאן גם הרבה מזל):

לשתי הקבוצות האלו לא יהיו חיים קלים בשבוע הבא: הפאקרס יוצאים ליוסטון, ואריזונה למשחק בל.א נגד הצ'ארג'רס.

---

טיטאנס (1-4) - קולטס (3-3) 20-17 🥶

איש המשחק שלי: וויל לוויס, קוורטרבק, טיטאנס (על תרומתו לניצחון של הקולטס)

במה צדקתי? הקולטס לא היו צריכים הצגה של פלאקו, אבל הם בהחלט החזיקו את לוויס על הרבהההה פחות מ-250 יארדים (וכמובן שהוא גם איבד את הכדור)

במה טעיתי? למה לעזאזל הימרתי שוב על וויל לוויס?!?! 🤮

 אם וויל לוויס יפתח בתור הקוורטרבק של הטיטאנס בשבוע 7 בבאפלו, אני אופתע. ראיתי מספיק, וכנראה שגם מעבר - הגיע הזמן למייסון רודולף, אם טנסי רוצים לשמור לעצמם סיכוי תיאורטי לעשות משהו העונה. אם זה לא שינוי שיגיע בשבועיים הקרובים, מבחינתי זה אומר שהם הולכים לטנקינג.

צריך לזכור - לוויס התמודד כאן מול הגנה לא מאוד טובה של הקולטס, כזאת שגרמה לטרבור לורנס להיראות בשבוע שעבר כמו מהומס ביום טוב, ורשם 95 יארדים בסך הכול ב-16 מסירות מדויקות מתוך 27!

בניגוד לקוורטרבקים צעירים אחרים בליגה, היום ובעבר, אי אפשר לומר שאין לו עם מה לעבוד... קלווין רידלי הוא הרסיבר ה-17 בליגה מבחינת השכר הממוצע לשנה שלו (23 מיליון דולר), הידעתם? ובכן, במשחק האחרון הוא קיבל 8 טארגטים על 21 ראוטים שרץ (הרבה מאוד, באופן יחסי) - אף אחד מהם לא הפך לתפיסה.

שימו לב למקבץ של שמונת הטארגטים של רידלי במשחק (ותגידו אתם - כמה מהם היה לו סיכוי לתפוס בכלל?):

אם אתם מאזינים לפודקאסט של "פיק סיקס", ויצא לכם לשמוע את הנימוקים שלי לפעמים שבהם בחרתי בטנסי - לוויס אף פעם לא היה הסיבה לכך. האמנתי בדנארד ווילסון ובהגנה שלו, אבל הפעם אפילו היא לא הושיעה. חשוב לציין שהם שיחקו כאן נגד קבוצה שהייתה חסרה את השחקן הכי חשוב שלה בהתקפה (ג'ונתן טיילור), עם קיובי מחליף (גם אם הוא כזה שמשחק לא פחות טוב מהפותח). ההחתמה הכי נוצצת בצד הזה של הכדור, לג'אריוס סניד - נראה העונה פחות טוב. בעונה שעברה היה לו ציון PFF של 72.5 (73.8 בכיסוי) ואפשר לראות את הריגרסיה בציונים שלו העונה:

היו לו גם 17 PBUs ב-2023, ובחמישה משחקים ב-2024 - יש לו אחד בלבד.

כמה מילים על הקולטס: פלאקו נראה פחות "קסום" הפעם, אבל עשה מה שצריך - עם עזרה של ג'וש דאונס (משחק טוב העונה) ומייקל פיטמן, שהופיע למשחק לאחר החלמה מפתיעה, ואף הזויה. הם 3-3, וכרגע בתמונת הפלייאוף ב-AFC, אבל אני עדיין לא מבין את הזהות של הקבוצה, מה הם עושים באמת טוב, ואיך תיראה הדרך שלהם להצלחה. עדיין מאכזבים, אבל לפחות המאזן שלהם משאיר אותם במיקס. ועוד מילה אחת טובה לברנרד ריימן, שלפי PFF מדורג שלישי מכל התאקלים בליגה מבחינת שיעור הלחץ שהוא מאפשר על הקיובי שלו (5 בלבד ב-363 סנאפים).

---

פטריוטס (1-5) - טקסנס (5-1) 41-21 🎯

איש המשחק שלי: וויל אנדרסון, אדג', טקסנס

במה צדקתי? זה אכן לא ממש היה כוחות, והטקסנס כיסו כאן בקלות.

במה טעיתי? כתבתי שלפאטס יהיה סיכוי אם יחזיקו את הטקסנס על פחות מ-21 נקודות, והם בעצם היו צריכים להחזיק אותם על 20 כדי שיהיה להם סיכוי.

זה היה ה-🔒השבועי שלי, ולא במקרה - יהיה קשה מאוד לדרייק מיי להרשים באופן עקבי עם כלי הנשק האלה סביבו, ועם קו ההתקפה הזה. שלושה שחקני קו הגנה של הטקסנס (שני האדג'ים: וויל אנדרסון, שגם רשם 3 סאקים, דאניל האנטר, וה-DT המחליף טים סטל) רשמו Pass Rush Win Rate של מעל 20%. אבל הוא הצליח לייצר כמה היילייטים, בעיקר המסירה הראשונה שלו ל-TD בקריירה:

אפשר היה להבחין בשני דברים עיקריים לגבי מיי: ראשית, חיבור טוב עם דמאריו דגלאס (6 תפיסות ל-92 יארדים ו-TD):

שנית - הוא מצליח להתעלות בדאונים קריטיים. הפאטס אומנם היו 3 מ-13 בדאון 3, אבל בסך הכול העונה הוא 4 מ-4 בדאון 4 (שניים במשחק הזה, שניים נגד הג'טס) - כשבשניים מתוך אלה, דאגלאס היה המטרה שלו. רק לקיילב וויליאמס יש יותר המרות מוצלחות ממיי בדאון 4 העונה (יש לו 5).

המשחק הזה הוא ממש לא נייר הלקמוס של ההגנה או ההתקפה של יוסטון. אבל גם כאן אפשר היה לראות שההתקפה של הטקסנס נראית בסטרטוספרה שונה לגמרי עם ג'ו מיקסון (13 נשיאות ל-102 יארדים ו-TD + 2 תפיסות ל-30 יארד ועוד TD) על המגרש. האיזון שהוא מביא הוא בדיוק מה שהיה חזר להם בעונה שעברה, וזה בלט במשחק הזה, בדיוק כמו שאפשר היה לראות זאת בהצגה שלו בשבוע 1.

---

סיינטס (2-4) - באקנירס (4-2) 51-27 🎯🥈

איש המשחק שלי: כריס גודווין, רסיבר, באקנירס

במה צדקתי? סימנתי יעד במשחק הריצה לניצחון (מעל 130) והם ריסקו אותו, עוד לפני הגארבג' טיים. וגם - השיתוק של אלווין קמארה היה קריטי כאן.

במה טעיתי? לא בהרבה, מניח שחשבתי שזה יהיה יותר קרוב.

את העונה שעברה סיימו הבקאנירס עם הגנת הריצה הכי פחות יעילה בליגה. רשאד ווייט אומנם היה אופציית פנטזי חביבה (ב-PPR), אבל אף אחד לא באמת האמין שהוא יוכל לתת לבאקס את האיזון בהתקפה שהם זקוקים לו כדי להיות מועמדים רציניים ב-NFC העונה. מתאם ההתקפה החדש, ליאם כהן, הצליח למצוא מחדש את הניצוץ במשחק הריצה, שניפק שורה סטטיסטית מדהימה: 277 יארדים על הקרקע, ב-7.9 יארדים לנשיאה, כשווייט בכלל לא היה על המגרש. קרדיט גדול לכהן, שון טאקר ובאקי אירווינג על התצוגה הזאת.

ה-594 יארדים שהבאקס צברו בסך הכול הם שיא פרנצ'ייז, וכך גם 172 יארדים על הקרקע שצברו ברבע הרביעי.

ובכלל, לאורך כל העונה - הבאקס במקום הראשון (יחד עם עם הקומנדרס) בנקודות, התקפת הריצה רביעית ביארדים בממוצע לנשיאה (5.3 - שיפור אדיר מ-3.4 ב-2023), תשיעית ביארדים, רביעית באחוזי המרה בדאון שלישי, תשיעית באפקטיביות ברדזון, ובייקר מייפילד מוביל את הליגה במסירות ל-TD (עם 15)*.

*הערת שוליים לגבי בייקר במשחק הזה - הוא היה רק 1 מ-10 במסירות של יותר מ-10 יארדים באוויר, כולל 2 INTs.

הבאקס הם הקבוצה הראשונה מאז 1962 שהגיעה למשחק חוץ והשיגה יותר מ-300 יארדים באוויר, ומעל 275 יארדים על הקרקע.

וכאילו שכל התוצרת ההתקפית הזאת לא הספיקה - אנטואן ווינפילד ג'וניור, במשחק החזרה לסגל, האיש שהוא הפליימייקר הכי גדול שיש היום בליגה מהסקנדרי, רשם גם Scoop&Score.

בסיינטס - ספנסר ראטלר נראה סביר לגמרי, בהתחשב בנסיבות. המציאות לא השתנתה ביחס למצב הקיים עם דרק קאר - כשההגנה מגבילה את אלווין קמארה (18 נגיעות ל-64 יארדים ו-TD) - ההתקפה לא באמת מתקתקת, והם גם לא מצליחים להאריך דרייבים (רק 4 מ-13 בדאון שלישי). ואגב, ההגנה של הסיינטס שאני למדתי להכיר בשנים האחרונות לא נותנת לכריס גודווין לשים TD במהלך הזה. פשוט Effort עלוב:

---

איגלס (3-2) - בראונס (1-5) 16-20 👍🏻📺

איש המשחק שלי: איי.ג'יי בראון, רסיבר, איגלס

במה צדקתי? האיגלס ניצחו, ובמידה רבה - כי הרטס סוף-סוף לא איבד כדור!

במה טעיתי? זה היה הרבה יותר קרוב ממה שצפיתי, או היה צריך להיות (מצד פילי).

הבעיה הגדולה שלי, כמי שמנסה לסקר רוחבית את הליגה, היא שכאשר הקבוצה (הפשוט לא מספיק טובה שלי) משחקת בשעון של 20:00 - אני נאלץ לצפות בה מקרוב, ומפספס הרבה אקשן הרבה יותר ראוי מרחבי הליגה. כך חזיתי שיהיה הפעם, מול הקבוצה וההתקפה החלשות היסטורית (ומיד אפרט) של הבראונס, וכך אכן היה.

האיגלס שוב פתחו חלש. מאוד - הם עדיין הקבוצה היחידה בליגה בלי אף נקודה ברבע 1! בחמשת הדרייבים הראשונים שלהם העונה, הם צברו במצטבר דאון ראשון אחד בלבד, 12 יארדים, וגם INT אחד. זה פאתטי, זה עלוב.. תקראו לזה איך שאתם רוצים. והעובדה שזה נמשך אחרי ביי - מטרידה במיוחד.

גם הרטס פתח חלש, ולא היה מדויק ב-5 המסירות הראשונות שלו. אבל הוא המשיך משם עם 16 השלמות מתוך 20, ל-264 יארדים ו-2 TDs. וזה לא משהו לזלזל בו, גם מול הקבוצה הזאת של הבראונס, שאומנם הייתה פצועה - אבל היא עדיין הגנת מסירה טופ 10 בליגה, ולא היה אף קיובי העונה שמסר נגדה ליותר יארדים. הרטס שוב היה די טוב נגד הבליץ - השלים 6 מ-12 מסירות, ו-2 הסקורים שמסר אליהם היו נגד הבליץ.

כל זה לא היה מתאפשר בלי איי.ג'יי בראון, שחזר לסגל לאחר היעדרות ממושכת (משבוע 2) - בראון הוא, במקרה הרע, רסיבר טופ 7 בליגה, ובמקרה הטוב טופ 3. אין הרבה רסיברים עם יכולת Tracking של הכדור כמו שלו, ושילוב כה קטלני בין מהירות לכוח:

כמו בדרייב המכריע נגד הסיינטס - האיגלס הבינו שלהריץ מהלכי Mesh נגד שמירה איזורית זה משהו שעובד להם (כנראה שהם לא עושים את זה מספיק) ובמשחק האחרון, זה גם הפך להיות ה-TD המנצח של דבונטה סמית:

נעבור להגנה, שנראתה פחות רע השבוע (משימה די פשוטה מול ווטסון והבראונס), כאשר מעל כולם בלטו שני הרוקיז שנבחרו בסיבובים 1 ו-2 בדראפט: קוויניון מיטשל וקופר דג'ין. בשביל מיטשל זה לא עניין חדש - הוא טורגט 31 פעמים העונה, במהלכם הוא מאפשר 48.4% השלמה בלבד, ללא TD, ופאסר רייטינג של 54.9 - זה Lockdown קורנר לפי כל הגדרה של המילה. במשחק הזה, הוא איפשר תפיסה אחת ל-10 יארדים מתוך 5 טארגטים, ופאסר רייטינג של 39.6 (הכי נמוך בקבוצה).

קופר דג'ין, כפי שציינתי בפריוויו, נתן כאן הופעת בכורה בהרכב - וממש לא איכזב.הוא היה בכל מקום על המגרש ב-52 הסנאפים שלו, רשם 6 תאקלים, 2 לחצים על הקיובי (ב-3 פעמים ששלחו אותו לבליץ), והוסיף חצי סאק.

אם לא הסיום המשוגע הזה של המחצית, עם עוד מהלך מדהים של מיילס גארט בחסימה של הפילד גול - המשחק הזה לא היה קרוב.

את ה"קרדיט" לכך חייבים לתת לדשון ווטסון - הקיובי הכי חלש ב-NFL (ביקום שבו וויל לוויס קיים!). קווין סטפנסקי אמר במסע"ת לאחר המשחק, שווטסון נשאר על המגרש, ע"ח ג'יימיס ווינסטון כי "הוא נותן לקבוצה את הסיכוי הכי טוב לנצח". ובכן, 26 דאונים שלישיים רצופים שהם לא הצליחו להמיר איתו העונה, עד לרבע הרביעי של המשחק הזה, למעשה, מצביעים אחרת. והנה עוד נתון שישים את העליבות בפרופורציה - מאז שנת 2000, דשון ווטסון מדורג 734 מתוך 741 קוורטרבקים באחוזי הצלחה שנרשמו לדרופבקים שלהם, לאורך שבועות 1-6 (יש לו 33% הצלחה. במקום ה-741, למקרה שתהיתם, ג'מרקוס ראסל עם 29%).

---

רייבנס (2-4) - קומנדרס (2-4) 23-30 🎯🥇

איש המשחק שלי: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס

במה צדקתי? החוסר במשחק ריצה (בהיעדרו של בריאן רובינסון) היה בעוכריהם של הקומנדרס. וכך גם הגבלת המהלכים הגדולים.

במה טעיתי? היה כאן אובר 51.5, אבל שתי הקבוצות לא הגיעו ל-30 נקודות.

חברים, זה רשמי - לרייבנס יש שלישייה קטלנית שיכולה לנצח כל משחק נתון. למאר (20 מ-26 ל-323 יארדים, TD ו-INT, ועוד 40 יארדים על הקרקע), דרק הנרי (24 נשיאות ל-132 יארדים ו-2 TDs) וזיי פלאוורס (9 תפיסות ל-132 יארדים - 7 מהן לדאון ראשון!).

אני זקן מספיק כדי לזכור את הדיבורים אחרי השבועיים הראשונים לגבי הנרי - שהוא היה החתמה מיותרת, ולא באמת מה שהרייבנס צריכים. ובכן - מה אותם מקטרגים אומרים עכשיו? האיש בקצב להגיע ל-1995 יארדים ו-26 TDs העונה!

נתון בולט במיוחד שנתקלתי בו - הוא מוביל את כל הרצים בליגה ביעילות שלו ברבע הרביעי (מבין אלה שרשמו לפחות 20 נגיעות רלוונטיות) - ראשון בירדים לניסיון, ראשון ב-EPA ממוצע, וראשון בהמרות לדאון 1. בסך הכול - הוא השיג לרייבנס לא פחות מ-6 דאונים ראשונים על הקרקע במשחק הזה.

הקרב על הדאון השלישי היה קריטי במשחק הזה הרייבנס היו 6 מ-10 בדאון שלישי (הקומנדרס 4 מ-12), והיו להם 9 דאונים ראשונים בריצה (לעומת 1 בלבד של וושינגטון). יהיה קל להאשים את היעדרו של בריאן רובינסון בחוסר התפוקה של התקפת הריצה של הקומנדרס (נכנסו למשחק עם התקפת הריצה השנייה בליגה מבחינת יעילות אחרי הרייבנס, וסיימו כאן עם 52 יארדים בלבד ב-2.9 לניסיון) - אבל צריך לתת את מירב הקרדיט להגנת הרייבנס - התקפות הריצה היריבות מולה משיגות רק 59 יארדים בממוצע למשחק, ב-3 יארדים לניסיון (מובילים את הליגה בשתי הקטגוריות).

השילוב בין ג'יידן דניאלס לטרי מקלורין ממשיך לפרוע שטרות: אחרי שפתח את העונה בשבועיים הראשונים עם 39 יארדים בלבד וללא TDs, למקלורין יש בשבועות 3 עד 6 - 4 טאצ'דאונים ו-2 משחקים של לפחות 100 יארדים בתפיסה:

אני חושב שהוא היום רסיבר טופ 15 בליגה, והחיבור בינו לבין דניאלס הוא צימוד QB-WR טופ 5 בליגה.

שימו לב אוהדי קומנדרס - בחירת סיבוב 1 שלכם לשעבר, הקורנר עמנואל פורבס, היה Healthy Scratch במשחק הזה. אפשר להבין מכאן לאיפה הקריירה שלו הולכת...

---

חלון מאוחר יום ראשון (חלון 23:00):

ברונקוס (3-3) - צ'ארג'רס (3-2) 23-16 🥶

איש המשחק שלי: חאליל מאק, אדג', צ'ארג'רס

במה צדקתי? די צדקתי במפתחות לניצחון של הצ'ארג'רס (מעל 100 יארדים על הקרקע, הרברט עם כמעט 250 יארדים - כנראה שהיה מגיע לזה אם חצי משחק לא היה גארבג' טיים).

במה טעיתי? בפיק ובשורה התחתונה.

למי שלא צפה ולא ממש עקב, אז רק תדעו שהתוצאה כאן מטעה - זה היה 23-0 בתחילת הרבע הרביעי. קרדיט לג'סטין הרברט, במשחק הכי טוב שלו העונה (למרות שחשוב לציין - פאט סרטאן יצא עם זעזוע מוח ברבע ראשון). קרדיט מתמשך ל-DC ג'סי מינטר, שהפך את ההגנה של הצ'ארג'רס העונה להיות טופ-3 בליגה (תכניסו אותה במיקס עם הצ'יפס והסטילרס, באיזה סדר שתרצו). בחרתי במאק כאיש המשחק, הודות ל-6 לחצים על הקיובי, לצד ציון PFF של 94.8 במשחק הריצה (הכי גבוה בקבוצה).

מן העבר השני - ראיתי לא מעט מהמשחק הזה, ובו ניקס שיחק ממש לא טוב. הוא עדיין לא קורא את המגרש מספיק טוב, עדיין לא מצליח להישאר בפוקט ולהשלים מסירות לרסיברים שאינם הקריאה הראשונה שלו. והוא מתחיל לברוח מהפוקט מהר מדי. הנה שני נתונים מטרידים שמצאתי לגביו:

מאז עונת 2007 - היו 566 קוורטרבקים בליגה שרשמו לפחות 100 ניסיונות מסירה בששת המשחקים הראשונים בעונה. בו ניקס מדורג כרגע 564 מבחינת כמות הדאונים הראשונים שהצליח לייצר ביחס לכמות המסירות שלו (22.2%). במקום האחרון, אגב, דשון ווטסון של העונה (22.1%).

ובפוקוס על העונה הזאת בלבד, אם מפלטרים החוצה גארבג' טיים (סנאפים שמשוחקים כאשר הסיכוי לניצחון של הקבוצה הוא קטן מ-10% או גדול מ-90%, לפי האנליטיקס של ESPN) - ניקס (בפינה השמאלית התחתונה) אחרון בליגה מבחינת EPA ממוצע למהלך ומבחינת אחוז השלמה מעבר למצופה (CPOE):

אז נכון, יש לו כמה הברקות (כמו שהבחור כאן למטה הצליח לקבץ), אבל בתמונה הכללית - הוא רחוק מלהיות מספיק יציב, בעיקר במהלכים הקריטיים של משחקים צמודים:

---

ריידרס (2-4) - סטילרס (4-2) 32-13 🎯

איש המשחק שלי: נאג'י האריס, ראנינג בק, סטילרס

במה צדקתי? די בהכול (גם בפיק, וגם במפתחות לניצחון)

במה טעיתי? כנראה כשלא שמתי את הריידרס נמוך יותר בדירוג העוצמה שלי.

כשהיריבה שמה בקושי 13 נקודות על הלוח, וג'סטין פילדס יכול לנוח ולמסור ל-142 יארדים - ועדיין הקבוצה שלו שמה 32 נקודות - זהו בדיוק איזור הנוחות של הקבוצה הזאת של הסטילרס.

ההתקפה של הריידרס על הקרקע ממשיכה להיות לא קיימת (57 יארדים בלבד), ואם תוסיפו לזה 3 איבודים - לאיידן אוקונול ושות' מעולם לא היה סיכוי.

ובכל זאת, מישהו היה צריך לייצר התקפה בפיטסבורג, והמישהו הזה היה נאג'י האריס, במשחק הכי טוב שלו העונה (14 ריצות ל-106 יארדים ו-TD), כולל המהלך המטורף הזה (עם זינוק לתוך האנדזון מקו ה-5!):

כשנאג'י האריס שם נקודות מהמצב הזה, מה התירוץ של ג'ורג' פיקנס? (שממשיך להיות הפנטזי באסט הכי גדול שלי העונה, מבין השחקנים שלא נפצעו, לפחות) - הוא מוביל את הליגה ביארדים באוויר מבלי לרשום אפילו TD אחד - יש לו 363 (מקום שני אחריו - ברנדון איוק עם 351).

מקווה לשלומו של הרוקי זאק פרייז'ר, שפתח העונה בכל ששת המשחקים של הסטילרס ונפצע (הוא כרגע בסטאטוס week-to-week). פרייז'ר הוא אחד הרוקים הכי טובים העונה בכל הליגה, ורשם ציון PFF ממוצע של 82.2 במשחקים שלו עד כה.

על הריידרס אין מה להרחיב - העונה שלהם די גמור, והסצנה הזאת של מקס קרוסבי על הסיידליין מספרת את כל הסיפור:

---

קאובויס (3-3) - ליונס (4-1) 47-9 🎯🥉

איש המשחק שלי: ג'ארד גוף, קוורטרבק, ליונס

במה צדקתי? בפיק ובמפתחות לניצחון.

במה טעיתי? שלא שמתי כסף על המשחק הזה.

אם הייתם שואלים את אוהד הליונס הממוצע, וגם את דן קמפבל: "האם היית מחליף את הניצחון המרשים הזה בהפסד בתוצאה דומה, כדי לשמור את איידן האצ'ינסון בריא?" - אני כמעט משוכנע ש-100% מהנשאלים היו משיבים בחיוב. אבל זה לא המצב - והשבר שלו בעצם השוקית גומר לשחקן הנהדר הזה את העונה.

האבידה של האצ'ינסון היא אדירה, אין דרך אחרת לתאר אותה. קשה לי לחשוב על שחקן, שאינו קיובי, שכל כך חשוב לקבוצה שלו - הדומיננטיות של האצ'ינסון, בקו הגנה שאינו מצטיין במיוחד בפאס ראש (עם כל הכבוד לשני הסאקים של אלים מקניל במשחק הזה), היא מה שאיפשר לליונס לעשות דאבל-דיפ על קורנרים בדראפט האחרון.

האצ'ינסון הוביל את הליגה עם 144 לחצים על הקוורטרבק בעונות 2023-2024, לפי PFF (מקום שני אחריו - ניק בוסה עם 130). מתחילת העונה, הוא רשם 72 Pass-Rush Wins - הכי הרבה ש-PFF מדדו לאורך ששת השבועות הראשונים של עונה, מאז תחילת הפעילות שלהם ב-2004. וזאת למרות שהליונס היו בחופש בשבוע 5!

זה מה שהיה לדן קמפבל לומר על האבידה של האצ'ינסון, ועל הדרך שבה הם מתכוונים להתמודד איתה מכאן ואילך (בין אם יהיה טרייד כדי להביא אדג' חדש, או לא):

טוב, בואו נדבר על המשחק. קודם כל - היה לנו כאן סקוריגמי! התוצאה היוניקית ה-1087 בתולדות הליגה. וזה היה כבוד מפוקפק במיוחד מבחינת הקאובויס, ששוב מושפלים בבית עם יותר מ-40 נקודות בראש (פעם שנייה העונה, לצד שבוע 2 נגד הסיינטס, והם ברצף של 4 הפסדי בית רצופים, כולל הפאקרס בפלייאוף עונה שעברה).

הקאובויס פצועים מאוד בהגנה, בעמדת האדג' (וגם החיסרון של אריק קנדריקס הורגש היטב) - אבל מהם התירוצים בהתקפה? דאק רשם עוד 2 איבודים, והחבורה סביבו פימבלה פעמיים נוספות.

שימו לב לבריאן ברנץ' (השחקן הכי טוב בסקנדרי של הליונס, ושחקן ההגנה השני בטיבו שלהם אחרי האצ'ינסון) - מספר 32 בלבן, במהלך הזה הוא היה אמור לשמור על ג'יילן טולברט ב-Flat, אבל הוא שומר עיניים וקורא את דאק, ונסוג לאחור מהשטח שלו באיזורית כדי לעשות את ה-INT האקרובטי הזה ברדזון... אני עד היום לא מבין איך הוא גלש מסיבוב 1 בדראפט של שנה שעברה:

הליונס לקחו אישית את ההפסד בעונה שעברה, ועשו כל שביכולתם להשתעשע בהגנת הקאובויס, עם דגש על שימוש בשחקני קו ההתקפה במשחק המסירה (מי שקרא את הפריוויו שלי ומכיר את ההיסטוריה - מבין בדיוק מדוע הם פעלו כך):

---

פנתרס (1-5) - פלקונס (4-2) 38-20 🎯

איש המשחק שלי: ביז'אן רובינסון, ראנינג בק, פלקונס

במה צדקתי? בפיק ובמפתחות שלי לניצחון.

במה טעיתי? קאזינס והתקפת המסירה לא ממש היו צריכים להבריק כדי לנצח כאן בקלילות.

 זה היה ה-משחק של הפלקונס לגלות את משחק הריצה שלהם, והם אכן עשו זאת בגדול: ביז'אן עם 2 טאצ'דאונים + אלג'יר עם משחק של מעל 100 יארד, ובסך הכול - 198 יארדים ב-5.2 לניסיון ריצה.

לא היה לי המון לכתוב על המשחק לפני תחילתו, וגם אין הרבה בסיומו. אני חושב שקרוליינה היא קבוצה תחרותית עם דלטון, אבל היא לא ברומטר לשום דבר. הפלקונס ירצו שיותר משחקים שלהם יראו ככה, מבחינת האיזון בין הריצה למסירה, ופחות כמו נגד הבאקס - שימשיכו להיות היריב היחיד שלהם בבית למקום ה-1 וספוט מובטח בפלייאוף.

ובקרוליינה - המצב עגום מאוד, אבל בצד החיובי, דיונטה ג'ונסון ממשיך לתת מספרים יפים בפנטזי ויש עוד טאצ'דאון נאה לרוקי רסיבר, קסבייר לאגט:

יהיה מעניין יותר לראות את ההתקפה הזאת משבוע הבא, עם חזרתו הצפויה של בחירת הסיבוב השני, ג'ונתן ברוקס, שצפוי לחזור לסגל.

---

משחק SNF: ג'איינטס (2-4) - בנגלס (2-4) 17-7 🎯

איש המשחק שלי: בי.ג'יי היל, דיפנסיב תאקל, בנגלס

במה צדקתי? שהבנגלס יכסו.

במה טעיתי? בכל דבר אחר לגבי איך שהמשחק הזה יתגלגל.

אין לי מושג כבר מה לחשוב על הקבוצה הזאת של הבנגלס. מה עובד שם? מי עובד שם? הם טובים בהתקפה? לא טובים?

הם קיבלו כאן הגנה פצועה (בלי קייבון תיבודו) והתקפה עוד יותר פצועה, ובינונית ממילא, עם דניאל ג'ונס שאוחז במאזן של ניצחון אחד בלבד ב-15 משחקי פריים טיים, ורצף של 7 כאלה ללא מסירה ל-TD. אגב, הוא גם לא מסר ל-TD במשחק בית כבר 651 ימים רצופים. ועדיין - התוצאה כאן משקרת! בלי 2 החטאות פילד גול של הג'איינטס, ובלי TD ארוך של צ'ייס בראון בסיום - הם היו יכולים ללכת כאן להארכה, או להפסיד.

ללא מאליק נייברס, התקפת המסירה של הג'איינטס הייתה עלובה מהרגיל - ג'ונס רשם 2.2 יארדים בלבד בממוצע להשלמה (הכי נמוך בקריירה) ולג'איינטס לא היה אפילו מהלך אחד שצבר יותר מ-15 יארדים (היו רק 7 קבוצות שהגיעו להישג הזה מאז שנת 2000).

לטי היגינס היה משחק לא רע, עם כמה תפיסות חשובות, אבל ה-MVP שלי כאן הולך לבי.ג'יי היל (כי חובה לתת להגנה הזאת קרדיט כשהיא מרוויחה אותו העונה) - הוא הוביל את הגנת הבנגלס עם 4 לחצים, 4 תאקלים, שתי מסירות שהוא הדף וגרם בהן לאי-השלמה, 2 QB Hits, ובעיקר - הלחץ באיבוד הזה של ג'ונס ברדזון:

לבנגלס יש משחקים בקליבלנד (מנחוס עבור בורו) ובבית נגד האיגלס והריידרס בשבועות 7-9 - אם לא נבין מה הקבוצה הזאת שווה אחריהם, כשהם יגיעו לבולטימור בשבוע 10 - כנראה שכבר לא נבין בכלל ב-2024.

---

משחק MNF: ג'טס (2-4) - בילס (4-2) 23-20 🎯

איש המשחק שלי: ריי דיוויס, ראנינג בק, בילס

במה צדקתי? בפיק שלי, על חודה של נקודה.

במה טעיתי? מסתבר ששכחתי לרשום מפתחות לניצחון בפריוויו, אז מניח שזאת הטעות הכי גדולה 🤷🏻

חברים בפיד רצו שאכתוב על השופטים כאן (22 דגלים ל-204 יארדים בין שתי הקבוצות), ואעשה זאת - אבל בסיום.

אם הייתם מספרים למאמנים של הג'טס, בלילה שלפני המשחק, שהם יצברו כמעט 400 יארדים (מעל 100 לגארט ווילסון, לזארד ובריס הול - במשחק פריצה העונה), יחזיקו את ג'וש אלן על 215 באוויר (ורק 9 ריצות ל-18 על הקרקע) ולא יאבדו כדורים עד הדרייב האחרון - הם היו לוקחים את זה בשתי ידיים והולכים לישון בשקט עם חלומות מתקתקים על W. אבל זה זה נגמר ב-L רביעי.

אז איך זה קרה? זה מתחיל ברוקי ריי דיוויס, שמילא בהצלחה רבה את מקומו של ג'יימס קוק הפצוע: הקו חסם לו טוב, והוא רשם 97 יארדים ב-20 נשיאות ו-TD + 3 תפיסות ל-55 יארדים (הוביל את הקבוצה).

ה-מהלך ה-מרשים של המשחק הגיע בתחילת רבע שני: ג'וש אלן עם גרסת הפוטבול ל-"מה אתה עושה? מה אתה עושה?" שנגמר במהלך גדול של 42 יארדים לאותו ריי דיוויס (כאן, מתוך המאנינג-קאסט):

אגב, הדרייב הזה הסתיים במסירה ל-TD של מאק הולינס, וניסיון האקסטרה-פוינט הכי רע שראיתי בחיים, לדעתי:

למי שאיכשהו פספס - אז מצרף גם כאן - המחצית הזאת נגמרה בעוד הייל-מארי מוצלח של רודג'רס, לאלן לזארד (לדעתי זה הרביעי שלו בקריירה, אבל אולי פספסתי עוד אחד או שניים):

בניגוד לטרנד ההיסטורי, הבילס יצטרכו להודות הפעם למשחק הבעיטה: גרג (לשעבר The Leg) זורליין דייק ב-2 בעיטות בלבד מתוך 4 שלו - כולל החטאה מ-32 יארד בסוף רבע השלישי, במצב של 20-20, ועוד אחת מ-43 ברבע הרביעי - שתיהן פגעו בדיוק בקורה הימנית ויצאו.

הדרייב האחרון של הג'טס היה בסימן שיפוט, אבל לפני שנגיע אליהם - נגיד וולקאם-בק, טארון ג'ונסון - עם ה-INT וירטואוזי מהסרטים, שמעשית חתם את המשחק הזה, בדרייב האחרון של הג'טס:

במסיבת העיתונאים אחרי המשחק, רודג'רס לא היסס לזרוק את מייק וויליאמס מתחת לגלגלים, ואמר שהוא היה אמור להמשיך לרוץ ישר לפי הפלייקול, אבל שבר פנימה (In-Breaking Route) וכשהוא הבחין בכך לפני ששיחרר את הכדור, הוא נאלץ לשנות את הזריקה וזה מה שגרם ל-INT.

ועכשיו לשופטים, שאיפשרו ל-INT הזה להימסר עם דגל די גבולי ל-PI הגנתי בדאון 3 ו-4. אבל ה-פסיקה המוזרה של המשחק הזה שייכת לדגל Roughing the Passer המגוחך על איי.ג'יי אפנסה מוקדם יותר במשחק:

כמובן שזה דגל מגוחך לגמרי, וזאת אחד הבעיות הגדולות בליגה - יותר מדי סובייקטיביות בשיפוט: פרשנויות שונות למהי תפיסה, מהו תאקל לא חוקי או נחוץ על הקיובי - וזו התוצאה. במשחק אחד יש 20 דגלים, במשחק אחר (פיזי לא פחות) יש אולי 10 - ופשוט אין סטנדרט אחיד שאפשר להרגיש איתו טוב. אחת הסיבות? אין accountability לשופטים האלה על טעויות שכאלו. תעקבו ותראו שגם לגבי צוות השופטים הזה - אין ולא יהיה מישמוע אמיתי על טעות כזאת, שהייתה עלולה להכריע גורל של משחק (עניין עם השלכות ספורטיביות וכלכליות אדירות). וגם אארון רודג'רס עצמו הודה בסיום שזה היה דגל מקושקש לגמרי:

אפרופו, מי שלא מכיר את הקונספט של Sarcastaball שהוא הזכיר שם, שהומצא על ידי היוצרים של סאות'פארק - מוזמן לצפות בפרק כאן בלינק (המלצה חמה מאוד שלי).

---