סאם דארנולד, ג'ינו סמית וג'סטין פילדס מובילים את הקבוצות המושלמות היחידות בליגה (שאינן הצ'יפס), מאליק וויליס במאזן מושלם ב-2 המשחקים שפתח בהם, ואנדי דלטון, שקיבל את הג'וב של הבחירה מספר 1 לשעבר, ברייס יאנג, פירק לגורמים את ההגנה של הריידרס, ימים ספורים לאחר שזו עשתה בית ספר ללמאר והרייבנס.
כן, גבירותיי ורבותיי - זוהי עלייתו של הקיובי הנודד, זה שעד העונה לא הצליח למצוא לעצמו מנוחה ונחלה. זה שמיהרו להספיד אותו, ובמקרים מסוימים (וויליס ופילדס) אפילו לא קיבל את הזכות לסיים את חוזה הרוקי שלו בקבוצה שבחרה בו בדראפט. אלה הקיוביז שמנהלים את הליגה בשבועיים האחרונים. וכן, גם אותי זה מאוד מפתיע.
אם עד היום לא הייתה ברורה לכם חשיבות המאמן ב-NFL - אז קיבלתם עד כה כמה וכמה מקרי מבחן מובהקים. מאליק וויליס לא נראה ככה בלי מאט לפלור. סאם דארנולד לא נראה ככה בלי קווין אוקונל.
ונתקדם מכאן לסיכום עצמו - למי שלא מכיר את הפורמט, בסיכום של כל משחק אציין במה צדקתי ובמה טעיתי בפריוויו של אותה התמודדות, וכמובן שגם אבחר את השחקן הכי חשוב במשחק.
מקרא לסימוני המשחקים:
משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺
שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉
פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯
פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻
פיקים שטעיתי גם וגם 🥶
שבוע 3 בקליפת אגוז 🥥:
השחקן המצטיין בהתקפה: ג'וואן ג'נינגס, רסיבר, ניינרס ; השחקן המצטיין בהגנה: ג'ונתן גרינארד, דיפנסיב אנד, ויקינגס
הפתעת השבוע: דנבר ברונקוס
אכזבת השבוע: יוסטון טקסנס
הופעת הפנטזי של השבוע: ג'וואן ג'נינגס, רסיבר, ניינרס
טופ 3 משחקים: 1. ראמס - ניינרס , 2. פלקונס - צ'יפס , 3. איגלס - סיינטס (רק הרבע האחרון)
מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 28-20 {השבוע: 7-9}
מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 18-1-27 {השבוע: 8-0-8}
כל הטוב הזה (ועוד כמה הפתעות) - זמין כאן, בגרסת הפודקאסט:
6 תובנות כלליות לגבי שבוע 3:
יכול מאוד להיות שלא נראה את ראסל ווילסון משחק העונה פוטבול משמעותי במדי הסטילרס (וכנראה - שבכלל לא).
הדירוג שלי, עד כה, לקורנרים שנבחרו בסיבוב 1: 1. קוויניון מיטשל (איגלס), 2. נייט וייגינס (רייבנס), 3. טריון ארנולד (ליונס).
ה-NFC נראה פתוח לרווחה, אפילו יותר מבעונה שעברה. מוליכות הבתים, כרגע, הן: איגלס, ויקינגס, סיינטס וסיהוקס - מי חזה את זה?!
אם כבר בתחזיות עסקינן, אז אני חזיתי שהצ'יפס לא יקבלו את הסיד ה-1 ב-AFC, וגם לא את השני - וזה מתחיל להתיישן לא כל כך טוב. זה עוד מוקדם, אבל הטקסנס הראו המון פגיעות, הצפון הוא חידה, ואני רוצה לראות יותר מהבילס כדי להאמין שהם יכולים לנצח 12 ניצחונות פלוס.
באופן כללי - קשה לי לומר שהצלחתי לפצח אילו קבוצות באמת טובות ואילו לא, ואני אפילו לא יכול להחריג את כל הקבוצות שרשמו כבר 3 ניצחונות. נראה שלרוב הקבוצות יש פגם אחד או שניים קריטיים, שעשויים לחשוף או לפגוע בהן משמעותית עד, או תוך כדי הפלייאוף. בשבוע הבא - דירוג עוצמה ראשון, ולא יכול להגיד שיש לי ממש כיוון.
האם יש היום בליגה טייט אנד "עילית"? קלסי? אנדרוז? קיטל? מקברייד? לאפורטה? נראה שהתפקיד חווה העונה ריגרסיה שמחזירה אותו כמה וכמה שנים אחורה... מזל שיש את דאלאס גאדרט - עם תצוגה של 10 תפיסות ל-170 יארדים (הישג שטייט אנדים בתולדות הליגה רשמו רק 6 פעמים בעבר).
תפריט ניווט לסיכומי המשחקים:
משחקי יום ראשון, 23:00
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
וזהו לו"ז הפרסומים הצפוי למהלך העונה:
בכל יום ב': סיכום שבוע המשחקים החולף
בכל יום ג': פוסט פנטזי - סיקור ליגות הקהילה + המלצות לשבוע הבא
בכל יום ה': הפריוויו לשבוע המשחקים הקרוב (כולל טיפים למהמרים)
נשמע טוב? לחצו כאן והצטרפו ל-472 אוהדים שכבר שם!
משחק TNF: ג'טס (2-1) - פטריוטס (1-2) 3-24 👍🏻
איש המשחק שלי: אארון רודג'רס, קוורטרבק, ג'טס
במה צדקתי? רודג'רס מסר למעל 200 יארדים והתקפת הג'טס רשמה 400 יארדים בסה"כ (המפתח שסימנתי היה יעד של 350).
במה טעיתי? לא חשבתי שזה יהיה כל כך לא תחרותי.
אם זאת תהיה הגרסה של אארון רודג'רס שהג'טס יקבלו בהמשך העונה - הליגה בבעיה. ואני מודה, לא האמנתי שנראה אותו כל כך נייד וחד כבר בשבוע 3. כמה נייד הוא היה? ובכן, לפי נתוני Next Gen, ספרינט/ריצה מהירה נחשבת כששחקן מגיע למהירות של יותר מ-12 מיילים לשעה (שהם בערך 19 קמ"ש) - והוא עשה זאת במשחק למרחק מצטבר של 136.21 יארדים - הכי הרבה שהוא רשם במשחק, מאז עונת 2018! הוא גם השלים 6 מתוך 7 המסירות שלו תוך כדי סקראמבל מחוץ לפוקט.
כמובן שאת הכוח ביד הוא לא איבד, וכולם מדברים בצדק על המסירה הזאת שלו לגארט ווילסון - שבלי העוצמה ומיקום הכדור המדויקים, הייתה הולך לפיק סיקס קל (אגב, המסירה הראשונה בקריירה של רודג'רס לרסיבר שנבחר בסיבוב ראשון בדראפט - אחרי 479 מסירות ל-TD שצבר לרסיברים אחרים):
הפעם האחרונה שנרשם פאסר רייטינג גבוה כמו של רודג'רס (118.9) נגד הגנת הפאטס - הייתה לפני 48 משחקים. המבקרים יצביעו שוב על כך שהוא עדיין לא הצליח למסור ל-300 יארדים (רצף של 24 משחקים - הרצף הפעיל הארוך ביותר בליגה), אבל בעיניי, כל עוד הוא נראה ככה, זו לא בעיה מהותית.
הזכרתי את גארט ווילסון, אז במאצ'אפ שלו מול כריסטיאן גונזלס - הוא תפס 5 כדורים (3 מהם לדאון 1) מתוך 9 טארגטים, ל-33 יארדים ו-TD:
עוד בהתקפת הג'טס - מורגן מוזס סבל מפציעה בברך במשחק, וצפוי להיעדר מספר שבועות - למזלם, הם בחרו מחליף בסיבוב הראשון בדראפט (אולו פאשאנו מפן סטייט), והוא צפוי לפתוח כבר בשבוע 4.
הג'טס הפילו את בריסט לסאק 7 פעמים במשחק הזה, אבל מעל כולם בלט וויל מקדונלד, שכבר שמתי עליו פוקוס בשבוע שעבר... השבוע הוא הוסיף עוד 2 סאקים ו-4 QB Hits למניין העונתי שלו - כרגע, נראה שקו ההגנה של הג'טס מסתדר גם בהיעדרו של רדיק, ולמקדונלד יש מניות רבות בעניין הזה:
לג'טס יש 14 סאקים אחרי 3 משחקים - לראשונה מאז 1966! (וזהו המספר הכי גבוה של הפרנצ'ייז בנקודה זאת בעונה, מאז שהנתון התחיל להימדד בעונת 1963).
בצד השלילי - הנה הסיבה שאני חושב שיש לכל הדבר הזה תקרה לא מאוד גבוהה העונה - חילופי הדברים והמבטים האלה בין ה-QB למאמן שלו, רוברט סלאח (וזה עוד במשחק שהם משייטים בו לניצחון!):
אני עדיין חושב שסלאח צריך לחזור להיות מתאם הגנה, ולוותר על חלום ה-HC - זה לא בשבילו, ובטח שלא בסיטואציה נפיצה כמו שיש היום בג'טס. הוא לא נראה כמו דמות מספיק חזקה בחדר ההלבשה כדי לצלוח את התפקיד הזה.
בצד של הפטריוטס - אחרי שפתחו בסערה נגד הבנגלס, זה מתחיל להיראות שהם חוזרים למימדים שרבים צפו להם טרם פתיחת העונה, וכבר עולות השאלות לגבי חילוף בעמדת הקיובי (מיי במקום בריסט).
מיי הציג כמה ניצוצות (בעיקר כשהוא הצליח להאריך מהלכים, ולא נדרש להוציא את הכדור מהר מהיד) והמרות בדאונים 3/4, כמו במסירה הזאת לדמאריו דגלאס במצב של דאון 4 ו-10:
אבל הוא גם חטף כמה וכמה מהלומות, ובמצבו הנוכחי של קו ההתקפה של הפאטס - זה אולי לא יהיה אידיאלי לשלב אותו יותר מהנחוץ כבר עכשיו:
אני חושב שזו שאלה שצריכה להיות תלויה בהערכה של הצוות המקצועי בניו אינגלנד בהתאם לרמת המוכנות של מיי לפתוח, ולא מתוך איזה ניסיון נואש להיות יותר רלוונטיים העונה. מספיק להסתכל על ההופעות של הרוקי קיוביז שפתחו את העונה בשבוע 1, ולהבין שגם בזריקה מהירה למים העמוקים, בסיטואציה לא מתאימה, יש סיכונים (וזה עוד לפני שדיברנו על ברייס יאנג). עם קו התקפה ורסיברים כאלה - יהיו הרבה קיוביז וטרנים שיתקשו להצליח.
בראונס (1-2) - ג'איינטס (1-2) 21-15 🥶
איש המשחק שלי: מאליק נייברס, רסיבר, ג'איינטס
במה צדקתי? הבראונס כשלו ביעדים שלהם לניצחון - ואלו 2 סיבות מרכזיות להפסד (ג'איינטס > 100 יארדים על הקרקע, נייברס > 80 יארדים, וזה עוד לפני ה-2 TDs) , וגם הג'איינטס עמדו במפתח של שמירה על ג'ונס (2 סאקים בלבד).
במה טעיתי? בפיק שלי + הג'איינטס לא היו צריכים 400 יארדים של התקפה כדי לנצח.
גם אחרי הניצחון הזה, אני אופתע מאוד אם הג'איינטס יגיעו למשהו בעונה הזאת. דניאל ג'ונס שיחק משחק נקי, בדיוק כמו שמצפים ממנו (ובדיוק כמו שהוא חייב כדי לנצח), ועדיין - הוא לא הסיפור כאן.
הג'איינטס קיבלו כאן כמה איתותים חיוביים, בדיוק מהמקומות שבהם הם השקיעו ורצו לראות התפתחות - קו ההגנה (8 סאקים - 2 מהם של דקסטר לורנס, הבלתי עציר), קו ההתקפה (בפאס פרוטקשן, יותר מאשר בחסימה לריצה), ובעיקר, בעיקר - מהכוכב בהתהוות, מאליק נייברס.
כשהוא נבחר 6 בדראפט האחרון, ידענו שיש לו יכולת YAC מדהימה, אבל לא בטוח שידענו שיש לו כזו שליטה בגוף ויכולת ניתור:
נייברס חמישי בליגה כרגע עם 271 יארדים אחרי 3 משחקים, עם 3 TDs. הוא נמצא גם במקום השלישי אי-פעם בכמות טארגטים לרסיבר בשלושת המשחקים הראשונים שלו בקריירה (1. פוקה נאקואה - 42, 2. טרי גלן - 38, מאליק נייברס - 37). לא תופתעו לגלות שהיארדים בממוצע לתפיסה של נייברס נמוכים יותר משל כל יתר החברים בחמישייה הזאת (11.8 יארדים), וזוהי בעיקר פונקציה של מוגבלות הקיובי שלו. אבל - הוא גם מוביל את הליגה בתפיסות שהפכו למהלכים של 20 יארדים ויותר, עם 6 כאלו.
אומנם המאצ'אפ שסימנתי כקריטי לא משחק לא היה המכריע ביותר בתמונה הגדולה כאן, אבל הוא בהחלט היה זה ששם את המשחק "על הקרח" - עם הריצה הזאת של דווין סינגלטרי, שירד בחוכמה לקרקע לפני שנכנס לאנדזון - כדי לאפשר לקבוצה שלו להריץ שעון עד הסוף ולנצח:
מי שיש לו את סינגלטרי בקבוצת פנטזי יכעס - אבל אני משוכנע שהמאמנים שלו היו מרוצים מאוד.
בצד של הבראונס, מה נגיד? דשון עם 2 פאמבלים ומשחק שלישי עם מתחת ל-200 יארדים באוויר. ובמקביל - הבראונס רק במקום ה-24 בליגה, עם 95.7 יארדים בלבד על הקרקע בממוצע למשחק. זה לא הפוטבול שקווין סטפנסקי רוצה לשחק, אבל עם קו התקפה פצוע כרונית וקוורטרבק שהגנות פשוט לא מכבדות במיוחד - אין לו יותר מדי ברירות.
לפחות עדיין יש להם את מיילס גארט - עם 7 לחצים על הקיובי מול התאקל השמאלי של הג'איינטס, אנדרו תומאס, שעד למשחק הזה - מעולם לא איפשר יותר מ-4 במשחק:
טיטאנס (0-3) - פאקרס (2-1) 30-14 🥶
איש המשחק שלי: מאליק וויליס, קוורטרבק, פאקרס
במה צדקתי? טנסי כשלו במפתחות לניצחון (פחות מ-120 יארדים על הקרקע לגרין ביי - היו 188, ומשחק נקי מאיבודים של וויל לוויס).
במה טעיתי? כשחשבתי שטנסי מסוגלים לנצח את המשחק הזה.
מי היה מאמין, רק לפני שבועיים, שמישהו בטוויטר ישאל אותי אם ג'ורדן לאב צריך לחזור להרכב כשיהיה כשיר?
והסיבה כאן לפניכם - עוד דוגמא מובהקהת לכך שקוורטרבק בסיסטם הנכון, עם המאמן הנכון, יכול להפוך לעצמו את הקריירה ב-180 מעלות:
אז לא, לג'ורדן לאב אין שום סיבה לחשוש על מקומו בהרכב - אבל מאליק וויליס, כנראה, הרוויח לעצמו עוד כמה שנים כבקאפ סולידי ב-NFL, במקום ללכת לחפש את עצמו בליגת האביב או בקנדה.
מי שיסתכל על ה-Box Score יראה את כמות היארדים על הקרקע, אבל צריך להכיר בעובדות - מאליק וויליס הראה במשחק הזה גם יכולת לא רעה בכלל לדייק במסירות לעומק המגרש, כולל ההשלמה הנהדרת הזאת לכריסטיאן ווטסון:
מאט לפלור עושה פשוט עבודה נהדרת בלייצר תוכנית משחק חכמה, שמשחקת על החוזקות של וויליס. זוהי לא דווקא הדוגמא הרלוונטית ביותר, ועדיין, מהלך פשוט נהדר - פייק ריצה לכיוון אחד שמושך את ההגנה לאותו כיוון, בינתיים עמנואל ווילסון מחליק לצד השני, עם כמה חוסמים למהלך סקרין, והפייק מדלל לגמרי את ההגנה בצד הזה של המגרש, כך שנוצר נתיב עד לאנדזון:
בצד השני של הכדור - אחרי שבוע 1 לא ממש מבטיח בברזיל, ההגנה של גרין ביי נתנה עוד הצגה סטטיסטית, עם 8 סאקים ו-2 INTs (כולל פיק סיקס אחד). אני עדיין הייתי רוצה לראות אותם נראים טוב נגד קיובי שאינו וויל לוויס או אנתוני ריצ'ארדסון, לפני שאני מקפץ לתוך הבאנדווגן הזה. שימו לב לקסבייר מקיני - 3 INTs בשלושת המשחקים הראשונים שלו בגרין ביי!
מה נאמר ומה נגיד על הטיטאנס? אני מאוכזב מדנארד ווילסון ומההגנה - לקבל 30 נקודות ו-188 יארדים על הקרקע, במשחק שאתה יודע שאתה נכנס אליו במטרה להגביל את הריצה ולנסות לגרום לוויליס לנצח אותך עם כוח הזרוע - זה כישלון חרוץ. על וויל לוויס אני בוחר שלא להרחיב יותר מדי כרגע, הוא נראה כמו הקיובי הפותח הכי חלש בליגה, לאחר ספסולו של ברייס יאנג.
הטיטאנס נראים כרגע כמו קבוצה עם בחירה טופ 5 בדראפט 2025.
קולטס (1-2) - ברס (1-2) 16-21 🎯
איש המשחק שלי: ג'ונתן טיילור, ראנינג בק, קולטס
במה צדקתי? המפתחות שלי למשחק אכן ניצחו אותו לקולטס (פחות איבודים, הגבלת משחק הריצה של שיקגו).
במה טעיתי? קיילב וויליאמס פישל פחות מאנתוני ריצ'ארדסון (שדייק בהרבה פחות מהיעד של 65% השלמה שסימנתי) נגד הגנת המסירה שמולו - וזה עדיין נגמר בהפסד.
אנתוני ריצ'ארדסון מדאיג אותי מאוד. אם בשבוע 1 ראינו ממנו מספיק ניצוצות כדי להתלהב ולחשוב: "מה אם הוא רק יצליח להשחיז את הדיוק והתזמון שלו במסירות קצרות?", אז בשני המשחקים שחלפו מאז, לא רק שלא ראינו התקדמות, אנחנו רואים ריגרסיה חמורה - כולל האיבוד הזה, שנראה כמו משהו מסרטון ה-Lowlights של קוורטרבק אחר אצלו בבית:
פשוט INT נוראי, בסיטואציה קריטית במשחק (דאון 3, עמוק ברדזון). הקולטס ניצחו את המשחק הזה למרות הופעה חלשה מאוד שלו (167 יארדים ב-50% השלמה בלבד, עם 2 INTs), ולא בזכותו. הקרדיט יילך כאן לג'ונתן טיילור, ולהגנה שיצרה 3 איבודים והגבילה את משחק הקרקע של הברס.
הקולטס לא ינצחו הרבה משחקים העונה, אם ריצ'ארדסון ימשיך להיראות ככה. במשחק אתמול הם רצו 33 פעמים ומסרו 20 בלבד, ונראה שזהו כרגע המתכון היחיד שלהם לנצח - כשהכדור אינו בידיים של ריצ'ארדסון במהלכים הקריטיים או בדאון 3 (המירו במשחק 3 מתוך 12 בלבד). כל עוד טיילור יראה ככה, זה משהו שאפשר לנסות לבנות עליו:
מהצד השני - זה נראה יותר טוב מצד קיילב, בטח שביחס לשבועיים הראשונים (2 מסירות ל-TD ראשונות בקריירה, ו-363 יארדים באוויר), אבל הוא גם מסר לעוד 2 INTs ופספס כמה מהלכים שהוא היה צריך להשלים.
אני עוד לא מרים ידיים לגביו, ואפשר להיאחז במהלכים כאלה כדי לסמן ולהתפקס על ההתקדמות שלו - הכישרון הגולמי הוא בלתי ניתן להכחשה:
אם קודם התייחסתי לג'ונתן טיילור, אז בשיקגו המצב הוא די הפוך - לא נראה שהם מסוגלים להיות תחרותיים בלי שקיילב ימסור 52 כדורים במשחק, או שההגנה/ספיישל טימס ייצרו משהו יוצא דופן. הברס ממוקמים במקום ה-30 בליגה ביארדים על הקרקע למשחק (72.7 בלבד, ב-3 יארדים בממוצע לנשיאה)
למרות כל זה - הברס היו מרחק של מהלך כזה (כמו למטה) או אחר מלקחת את המשחק הזה באינדיאנפוליס, ואני חושב שלמארחת יש יותר סיבות לדאגה לצאת איתן מהמשחק:
אי אפשר לסיים את הסיקור הזה בלי מילה טובה לרום אודונזה, עם 6 תפיסות ל-112 יארדים ו-TD בכורה בליגה.
ויקינגס (3-0) - טקסנס (2-1) 7-34 🥶
איש המשחק שלי: בריאן פלורס, מתאם הגנה, ויקינגס
במה צדקתי? בריאן פלורס אכן היה איש המפתח בדרך לניצחון הזה, וג'פרסון+ג'ונס עמדו ביעד של 180 יארדים משותפים לניצחון.
במה טעיתי? בפיק שלי, בגדול.
בריאן פלורס נחת במיניאפוליס לתפקיד ה-DC בתחילת עונת 2023, לאחרי 3 שנים לא מוצלחות כ-HC במיאמי (2019-2021) ועוד הרפתקה קצרה כעוזר מאמן/יועץ של מייק טומלין בסטילרס. בעונה שעברה הגנת הויקינגס דורגה 16 בליגה מבחינת יארדים נגדה למשחק (333.2), ובמקום ה-14 מבחינת נקודות (21.3) - נתונים ממוצעים פר-אקסלנס, ובהחלט לא משהו שייצור כותרות מיוחדות. למעשה, הכותרות הכי גדולות שפלורס יצר באוף-סיזן היו בהקשר לסכסוך ההיסטורי שלו עם טואה טאגוואילואה, כשהקיובי רק נכנס לליגה.
העונה, תוך שלושה שבועות, פלורס הפך להיות האיש הכי אהוב במינסוטה:
בשבועיים האחרונים הוא גרם לשניים מהקיוביז הכי מוערכים בליגה (ברוק פורדי וסי.ג'יי סטראווד) להיראות רע מאוד. ההגנה של הויקינגס מדורגת במקום ה-14 ביארדים (310.7 למשחק) אבל היא שנייה בליגה בנקודות (10 בלבד למשחק, שנייה רק לסטילרס עם 8.7 נקודות). המזל הגדול של הויקינגס? פלורס כבר ניסה להיות מאמן ראשי, וכשל, ואולי זו תהיה סיבה מספיק טובה לקבוצות אחרות שלא לנסות את מזלן איתו שוב (סטייל המצב עם ספאגנולו והצ'יפס, להבדיל אלפי הבדלות).
במשחק האחרון מול הטקסנס, הוא התמודד מול הקיובי שפתח את הקריירה שלו עם היחס TD-INT הכי טוב אי פעם, שלא מסר INT בתשעה משחקים רצופים - ואיפשר לו 7 נקודות בלבד, עם 5 סאקים, 2 INTs ויחס המרה נמוך מאוד בדאון 3 (3 מ-13 בלבד).
עד כה העונה נתנו קרדיט לבלייק קושמן ולאנדרו ואן גינקל, אז השבוע הפרחים הולכים לג'ונתן גרינארד - עוד תוספת חדשה להגנה של פלורס, שעשה את הכיוון ההפוך מדניל האנטר (היום ביוסטון) - שהוביל את מינסוטה עם 3 סאקים ו-6 לחצים על סטראווד:
אם בשבועיים הראשונים (ובקריירה שלו בכלל) סטראווד הצטיין מול הבליץ (ציון PFF 93.2 העונה ו-17 מסירות מדויקות מתוך 20, ל-166 יארדים + TD) - אז במשחק נגד הויקינגס הוא השלים 9 מ-15 ל-103 יארדים, עם TD לאייקרס ו-INT. מה שמרשים במיוחד אצל פלורס, זה שהוא משנה ומזיז דברים כל הזמן, כדי לא לאפשר לצד השני לעשות התאמות/לפצח את השיטה שלו - במחצית הראשונה במשחק הוא שלח בליץ ב-54.5% מהדרופבקים (לפי נתוני Next Gen), אבל במחצית השנייה - הנתון הזה צנח ל-27.3% בלבד. מדוע פתאום סטראווד כשל נגד הבליץ? ובכן - לא כל הבליצים נוצרו שווים - צריך לדעת מתי להביא את הבליץ, מאיפה, ואיך לשנות את הכיסוי בהתאם.
ומה נגיד ומה נאמר על המועמד המוביל ל-MVP אחרי 3 שבועות - הלא הוא סאם פאקינג דארנולד! תראו את המהפך שקווין אוקונול והצוות שלו חוללו אצל האיש:
נקודה מעניינת לגבי ארבעת הטאצ'דאונים של דארנולד - כולם היו במסירות של פחות מ-10 יארדים באוויר, מול פאס ראש של 4 שחקנים בלבד, ושמירה אישית. שלושה מהם היו מהלכים שבהם הוא החזיק בכדור מעל 2.5 שניות עד למסירה (הוא מוביל את הליגה במסירות ל-TD שבהן הזמן למסירה הוא גבוה מ-2.5 שניות, עם 6 כאלה, וזוהי גם עדות לעבודה הטובה של קו ההתקפה שלו).
בצד של הטקסנס - המשחק הזה הוא עוד תזכורת לסיבה שהם הביאו את ג'ו מיקסון לקבוצה. 38 יארדים בסך הכול על הקרקע (ב-2.7 יארדים לנשיאה) הם נתון עלוב למדי. תצוגה שהזכירה לי את המשחק פלייאוף נגד הרייבנס בעונה שעברה, שגם בה - משחק הריצה של יוסטון בקושי היה קיים, וסטראווד לא הצליח להניע את ההתקפה לבדו. אני מאמין שהטקסנס קבוצה הרבה יותר טובה ממה שראינו כאן, אבל המשחק הזה יכול לשמש blue-print לקבוצות שיתמודדו מולם בהמשך.
לחובבי ההיסטוריה, עוד נאגט קטן: הויקינגס במאזן מושלם של 6 ניצחונות ללא הפסדים מול הטקסנס בתולדות שני הפרנצ'ייזים האלה.
סיינטס (2-1) - איגלס (2-1) 15-12 🥶📺
איש המשחק שלי: ג'יילן קרטר, דיפנסיב תאקל, איגלס
במה צדקתי? האיגלס עמדו במפתח לניצחון (סיינטס<120 יארדים על הקרקע - היו להם 89 בלבד + שיעור לחץ של יותר מ-35% על קאר - הנתון עמד על 40.7%), וגם במפתחות בהתקפה שלהם (איגלס>130 יארדים על הקרקע + איגלס > 4.5 יארדים לנשיאה) - היו להם 172 ו-6.9 בהתאמה
במה טעיתי? האיגלס לא רשמו 4 סאקים בדרך לניצחון (1 בלבד, למרות שהיה על קאר לא מעט לחץ)
זה היה עוד אחד מהמשחקים האלה ב-NFL שבהם אתה נכנס למשחק במחשבה שאתה יודע משהו על שתי הקבוצות, ובסופו אתה מגלה שאתה בעצם לא יודע כלום... חשבנו שהאיגלס לא מסוגלים לעצור את הריצה, חשבנו שלסיינטס יש את ההתקפה הכי דומיננטית בליגה (45.5 נקודות ח-405.5 יארדים למשחק בשבועיים הראשונים), וגילינו שזה ממש לא המצב (12 נקודות ו-219 יארדים בטוטאל במשחק הזה).
קו ההתקפה של הסיינטס שכל כך שיבחתי סבל מהפציעה המוקדמת של אריק מקוי הסנטר (ובהמשך סזאר רואיז הגארד הימני), וקו ההגנה של האיגלס פשוט היה דומיננטי במשחק הזה, מתחילתו ועד סופו. מעל כולם בלט ג'יילן קרטר, עם 3 לחצים על דרק קאר, 2 מסירות שהוא הדף לקרקע, ו-4 עצירות במשחק הריצה... הוא היה פשוט בלתי-חסים:
לפי נתוני Next-Gen, האיגלס תיקלו בהצלחה 94.7% מהניסיונות שלהם - שיפור משמעותי מה-811% הצלחה בשבועיים הראשונים. זה היה מאמץ קבוצתי שהוביל אותם להישג הזה (במספרים אבסולוטיים - זה שווה 3 תאקלים מפוספסים בשבוע 3, לעומת 25 בשבועות 1+2). עוד נקודה חשובה, שגרג אולסן (הפרשן) ציין ובצדק בשידור - הנטייה של הסיינטס לשחק עם 2 טייט אנדים שיחקה לטובת האיגלס, כי מערך של 5 שחקנים על ה-LOS הוא כזה שבו יש להם את הרכב השחקנים הכי טוב שלהם על המגרש, ואת המאצ'אפים הכי טובים שהם יכולים לייצר נגד כל התקפה. ברגע שהם צריכים לכסות עוד רסיבר - הבעיות בעומק של הסקנדרי מתחילות לבוא יותר לביטוי.
הסיבה שהמשחק היה כל כך קרוב, למרות הניצחון של האיגלס 460-219 ביארדים? האיבודים של ג'יילן הרטס + חסימת פאנט של הסיינטס בחצי של האיגלס + ניהול משחק "מעורר מחלוקת" נוסף של ניק סיריאני.
האיגלס שמו 0 נקודות במחצית הראשונה (אותה סיימו בתוצאה 0:3) כשהם משאירים על הלוקח לפחות 9 נקודות - אינטרספשן של הרטס ברדזון (ועוד פאמבל בחצי מגרש של הסיינטס) ועוד פעמיים דאון 4 שהיו לגמרי בטווח של ג'ייק אליוט (דווקא את הבעיטה שנתנו לו לבעוט, ממרחק של 60 יארדים - הוא החטיא).
לג'יילן הרטס יש בעיה קשה של שמירה על הכדור. האיגלס ניצחו כבר 2 משחקים העונה שהפסידו בהם את קרב האיבודים (המשחק הזה, והמשחק נגד הפאקרס בשבוע 1) - אבל זוהי סטיה סטטיסטית. אין נתון עם קורלציה גבוהה יותר לזהות המנצחת במשחק מאשר זהות המנצחת בקרב האיבודים. להרטס יש 26 איבודים ב-21 המשחקים האחרונים - זה נתון שאם הוא יימשך - האיגלס לא יצליחו להגיע לשום מקום העונה, או בכלל. וכל עוד הוא ממשיך לאבד ככה כדורים, בנקודות קריטיות במשחק, אז כל הטוב שהוא עושה לא משנה. והוא עושה טוב.
למשל - הרטס כרגע במקום הרביעי בליגה עם 772 יארדים העונה. והוא משלים 70.6% מהמסירות שלו (שמיני בליגה) - שניהם מספרים גבוהים מהנתונים הכי טובים שלו בקריירה. למעשה, הוא הקוורטרבק היחיד בתולדות הפרנצ'ייז שדייק ביותר מ-75% מהמסירות שלו בשני משחקי עונה רגילה רצופים (היה אחד שעשה זאת קודם בפלייאוף - ניק פולס ב-2017). הוא עשה את כל זה במשחק האחרון - בלי איי.ג'יי בראון, בלי דוונטה סמית ברוב הרבע הרביעי (מהלך מלוכלך במיוחד של הסיינטס) ובלי שני פותחים בצד ימין של הקו (טיילר סטין ופרד ג'ונסון החליפו אותם בצורה מצוינת).
בזמן שהוא ממשיך לעשות טעויות חמורות בקבלת ההחלטות עם הכדור, הוא מראה יותר בגרות בניהול ההתקפה - למשל, במהלך הכי חשוב במשחק (התפיסה וריצה של דאלאס גאדרט במצב של דאון 3 ו-16 בסוף המשחק) - הרטס שינה את המהלך לפני הסנאפ כשהבין שמדובר בשמירה אישית, והקונספט MESH הזה (כולל כמה ראוטים שטוחים שהולכים בכיוון הפוך) הוביל להתנגשות בין שחקני ההגנה, שיצרה את ההזדמנות למהלך העצום של גאדרט:
גאדרט נתן הצגה אדירה, עם שיא קריירה, ושיא לעמדה בתולדות האיגלס, של 170 יארדים (10 תפיסות מ-11 טארגטים), כולל המרשימה במיוחד הזאת:
האיגלס חייבים להמשיך לשלב את גאדרט בהתקפה, גם כשהיו בכשירות מלאה. מי שממשיך לככב בצד הזה של הכדור של האיגלס הוא סקוואן ברקלי, שמוביל את הליגה ביארדים על הקרקע (עם 351), ורשם במשחק את ה-TD הכי ארוך העונה על הקרקע, שגם היה הריצה הכי ארוכה שלו ב-5 שנים האחרונות.
הוא מוביל כרגע את הליגה גם בנגיעות בכדור (73), טאצ'דאונים (5), ונמצא במקום 2 ביארדים בסה"כ (404) ובמקום החמישי ביארדים בממוצע לנשיארה (5.6).
אז מי את הניו אורלינס סיינטס? האם את הקבוצה הדורסנית שפירקה את הפנתרס והקאובויס בשבועיים הראשונים? או זו שלא הצליחה ממש להזיז את הכדור בבית נגד האיגלס? אני מעריך שהאמת היא איפשהו באמצע - לאיגלס היה מאצ'אפ מאוד טוב נגד מערכי ה-2 טייט אנדים של הסיינטס, והם הצליחו למנוע מקמארה לרוץ מחוץ לתאקלים - משימה שלא כל קבוצה תצליח לעמוד בה (אבל לשם היא בוודאי תכוון). ההגנה תמשיך להיות סולידית פלוס (קארל גראנדרסן ואלונטה טיילור עם עוד תצוגות מרשימות), אבל תצוגה התקפית כזאת לא תנצח להם הרבה משחקים העונה. קלינט קוביאק המהולל יצטרך לחזור לשולחן השרטוטים ולחפש פתרונות - ויק פאנג'יו עשה לו שחמט במפגש הזה.
סטילרס (3-0) - צ'ארג'רס (2-1) 10-20 🎯
איש המשחק שלי: ג'סטין פילדס, קוורטרבק, סטילרס
במה צדקתי? הסטילרס ניצחו, במידה רבה, כי היו להם כמעט כפול מהיארדים של הצ'ארג'רס בהתקפה (346 מול 168).
במה טעיתי? הסטילרס ניצחו למרות שהפסידו בקרב האיבודים (למעשה - לצ'ארג'רס לא היו איבודים בכלל).
ההגנה של הסטילרס מובילה את הליגה, עם 8.7 נקודות לחובתה בממוצע למשחק, וזה יהיה מאוד מפתה לבחור מכאן שוב את ה-MVP של הקבוצה בניצחון, אבל הפעם - הגיע הזמן לתת אהבה גם לקוורטרבק שלה.
הוא היה הקיובי הטוב יותר על המגרש, במגרש שגם ג'סטין הרברט שיחק עליו. אחרי שלושה משחקים העונה, הוא משלם 73.3% מהמסירות שלו (מקום 6 בליגה), עם פאסר רייטינג של 95.3 (מקום 12 בליגה). ואלו לא רק מסירות קלילות לראנינג בקים שלו:
וזאת, בין 3 שחקני הגנה (אפילו שנגמרה בדרופ):
כן, אתם רואים נכון - שתי מסירות מדויקות לאמצע המגרש (בדיוק האיזור שאמרו שהוא לא מסוגל למסור בו טוב בעקביות).
טוב, שיבחנו את פילדס מספיק. הוא ראוי, והוא צריך להישאר הפותח בפיטסבורג עד סוף העונה. הלאה, בואו נדבר על ההגנה הכי טובה בליגה - היא החזיקה את ההתקפה של הארבו, הרברט ורומן על 168 יארדים בלבד, ו-3 מ-11 בדאון 3.
זאק פרייז'ר שציינתי לחיוב בשבוע שעבר בזכות יכולות הפאס פרוטקשן שלו - הצטיין השבוע גם בחסימה לריצה, עם ציון PFF של 91.3 (רק לגארד הימני, ג'יימס דניאלס, היה ציון טוב משלו - 91.7).
ג'יי.קיי דובינס, שבפריוויו סיפרתי לכם שמחזיק בנתון הכי גבוה אי פעם ליארדים בממוצע לנשיאה בקריירה (6.4) - הצליח לייצר כאן רק 44 יארדים ב-15 ניסיונות (2.9 בממוצע). אלכס הייסמית נפצע? אל חשש - ניק הרביג תפס את מקומו עם 2 סאקים משלו. הראשון מול ראשון סלייטר, השני מול טריי פיפקינס, ברבע ה-4:
הרביג היה אחד השמות הכי מלהיבים בפריסיזן 2023, ונראה שעונת 2024 היא זו שהוא יכול לפרוץ בה באמת.
ומהצד השני של הפאס ראש - הנה רגע ה-וולקאם ל-NFL שג'ו אלט (ציון 48.8 לפי PFF בפאס פרוטשן במשחק הזה) חיכה לו, באדיבותו של טי.ג'יי וואט:
מהצד של LA - המשחק הזה חיזק אצלי את התחושה שהם לא בנויים כדי לנצח העונה. כשאין משחק ריצה דומיננטי, ואין להרברט (125 יארדים - אין לו משחק של אפילו 150 יארדים העונה) מספיק כלים לייצר איתם מהלכים גדולים - זו התקפה שלא מסוגלת להחזיק משחק צמוד בסקורים של 25 נקודות ומעלה, או אפילו מול ההתקפה של הסטילרס.
באקנירס (2-1) - ברונקוס (1-2) 26-7 🥶
איש המשחק שלי: בו ניקס, קוורטרבק, ברונקוס
במה צדקתי? שבו ניקס אכן לא איבד כדורים בניצחון (מצד שני - הוא גם לא היה אחראי ל-3 TDs).
במה טעיתי? לגמרי בפיק שלי - לא האמנתי שהברונקוס מנצחים את זה, אחרי איך שהבאקס שיחקו בשבוע שעבר, ובטח שלא ינצחו בצורה הזאת.
אז יש לנו קוורטרבקים מושמצים העונה שממשיכים להיראות מאוד טוב גם אחרי 3 שבועות, ויש כאלה שפתאום ירדו השבוע לקרקע - בייקר מייפילד (כמו דרק קאר, לצורך העניין) הוא אחד מהם.
הרבה קרדיט להגנה של מתאם ההגנה הותיק ואנס ג'וזף, שבמהלך שהוביל ל-INT של מייפילד (לידיו של ברנדון ג'ונס) הצליח לגרום לבייקר לחשוב שהוא במערך של קאבר-1 והחליף מיד לאחר הסנאפ לקאבר-2, מה שאיפשר לג'ונס לחתוך את המסירה סמוך לסיידליין ולחטוף את הכדור:
ג'ונס הוסיף עוד מהלך גדול במשחק, עם הריקאברי הזה לפאמבל של קייד אוטון:
קו ההתקפה של הברונקוס הופיע למשחק בגדול - לא איפשר ולו סאק אחד על ניקס, וחסם היטב גם למשחק הריצה (4.9 יארדים לנשיאה). ניקס שיחק משחק נקי וניהל את ההתקפה כמו שצריך - הוא השלים 25 מתוך 36 מסירות והוסיף TD שני העונה על הקרקע. הניידות שלו היא עדיין הכי אנדרייטד במשחק שלו, ואם הוא יצליח להוסיף לה מסירה לעומק - יהיה קשה לעצור אותו:
אחרי המשחק הזה, באמת שאני לא יודע מה לחשוב על טמפה. יכול רק לומר שאם קו ההגנה שלהם ימשיך לתת לקו ההתקפה של האיגלס להזיז אותו מהמקום ככה בשבוע 4 - הבאקס יכולים לעבור בקלות ממאזן מושלם ל2-2. הם צריכים את הכוכבים שלהם בהגנה (ווינפילד, ויטה ואה) באופן נואש.
חלון מאוחר יום ראשון (חלון 23:00):
ריידרס (1-2) - פנתרס (1-2) 36-22 👍🏻
איש המשחק שלי: אנדי דלטון, קוורטרבק, פנתרס
במה צדקתי? הפנתרס ניצחו על גבי הופעה של דלטון עם 319 יארדים, ללא איבודים (יותר מ-250 היה היעד שסימנתי) והם אומנם איפשרו למינשו למסור ליותר מ-200 יארדים, אבל בקושי (214, רבים מהם כשהמשחק כבר לא היה קרוב).
במה טעיתי? האמנתי ב-Red Rifle כדי לכסות, אבל לא כדי לנצח.
יש רק קיובי אחד העונה שמסר ליותר מ-300 יארדים ו-3 טאצ'דאונים במשחק. והאיש הזה הוא, כמה צפוי, אנדי דלטון - במשחק היחיד שלו העונה. בעונה שבה גם 200 יארדים באוויר במשחק זה לא טריוויאלי - הוא מסר ל-212 ו-3 סקורים כבר במחצית הראשונה! דיונטה ג'ונסון היה הנהנה העיקרי - 8 תפיסות ל-122 יארדים ו-TD.
יש מילה באנגלית שצריך להשתמש בה כדי לתאר את ההופעה של דלטון בוגאס, ואני לא מכיר תרגום מוצלח לה בעברית - Surgical:
אז בתפיסה למעלה זה היה אדם ת'ילן, במהלך שהזכיר את ימיו הגדולים. וכאן זה הנשק החדש, דיונטה ג'ונסון, שמציג את מלוא הארסנל, כולל היארדים אחרי התפיסה:
אז איפה כל זה היה כשברייס יאנג פתח? שאלה טובה. ואיך כל מה שראינו כאן מתכנס לדיווחים, לפיהם הפנתרס מתכוונים לתת ליאנג עוד הזדמנות לפתוח בהמשך העונה? איך הם יעשו את זה בדיוק לשאר השחקנים בקבוצה, כשהם רואים בבירור, על הדשא, שאנדי דלטון הופך אותם לתחרותיים? שה-Skill Players וקו ההתקפה נראים לגמרי ברמה שהם צריכים להיות בה.
ומה נאמר על הריידרס? יש יותר ריידרס מלנצח בבולטימור, אחרי פיגור 10 עמוק בחצי השני, ואז לקבל בראש מקרוליינה בבית? כל עוד הם ימשיכו להציג את התקפת הריצה הגרועה בליגה (עוד הופעה של 55 יארדים בלבד, ב-3.4 לנשיאה), בשילוב עם קיוביז בעלי תקרה לא גבוהה במיוחד - זה לא ייגמר טוב, ובטח שלא בפלייאוף.
סיהוקס (3-0) - דולפינס (1-2) 3-24 🎯
איש המשחק שלי: זאק שרבונה, ראנינג בק, סיהוקס
במה צדקתי? הדולפינס אכן ניסו להריץ את ההתקפה דרך אייצ'ן בכל דרך אפשרית (14 נגיעות בכדור. לאף רסיבר/רץ אחר לא היו יותר מ-4).
במה טעיתי? כשחשבתי שהמשחק הזה יהיה ראוי לצפייה באיזשהו אופן.
וכך - הסיאטל סיהוקס ניצבים להם לבדם בראש ה-NFC West ביתרון של 2 משחקים מעל כל יתר הקבוצות.
אפשר להסתכל על שלושת הקוורטרבקים שסיאטל פגשה עד כה (בו ניקס בהופעת בכורה, ג'קובי בריסט, וסקיילר תומפסון/טים בויל) ולפקפק - ואני אפילו אוכל להבין את זה. אבל אני נשאר עם הטייק שלי מהפגרה, שההגנה הזאת היא לג'יט, והיא תוכיח את זה גם מול התקפות מוכשרות יותר.
זה לא כזה פשוט לשמור התקפה שכוללת את טייריק היל, ג'יילן וואדל ודבון אייצ'ן על 3 נקודות ו-205 יארדים בלבד במשחק, וזה כמעט לא משנה מי הקיובי שמנגד.
ג'ינו נתן משחק די הפכפכך (שוב מעל 300 יארדים, עם 2 איבודים), אז תואר איש המשחק הולך לזאק שארבונה, שהיה אפקטיבי בהיעדרו של קנת ווקר (18 נשיאות ל-91 יארדים ו-2 TD), ובעיקר - עזר להעביר את המשחק המכוער הזה יותר מהר:
שווה לציין לחיוב גם את דריק הול, הליינבקר של הסיהוקס, שרשם 2 סאקים - ובהיעדרם של לאונרד וויליאמס (שנפצע בתחילת המשחק) וביירון מרפי, עזר לסיים כמה דרייבים של מיאמי.
משחק מכוער מאוד, כמו שכל המשחקים של מיאמי צפויים להיראות בזמן הקרוב - עד שעניין הקיובי שם יפוצח. אני אופתע מאוד עם סקיילר תומפסון יפתח גם במשחק הבא, כי הוא לא נראה ראוי לפוזיציה.
קאובויס (1-2) - רייבנס (1-2) 28-25 🎯
איש המשחק שלי: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס
במה צדקתי? הרייבנס ניצחו, במידה רבה - כי לקאובויס (שוב) לא היה משחק ריצה מתפקד. דאלאס לא מסוגלת לרוץ ולא מסוגלת לעצור את הריצה - מתכון לצרות.
במה טעיתי? כשחשבתי שאוהדי קאובויס לא ינסו לפאר את דאק אחרי שהוא הוביל עוד ניסיון קאמבק כושל.
יש לי ויכוח חוזר עם אוהדי קאובויס בטוויטר לגבי דאק פרסקוט - הם טוענים שהוא קורבן של הנסיבות, של בעלים/GM נוראי (החלק הזה נכון, אגב) ושהוא עושה את המקסימום עם מה שיש לו.
האם אני חושב שהסגל של דאלאס חף מבעיות? ממש לא. האם אני חושב שהארגון הזה מנוהל היטב? אפילו פחות. אבל לקאובויס יש מספיק שמות גדולים ופרו-בולרים, בשני צידי הכדור, כמעט לאורך כל הקריירה של דאק (עונה 9 בליגה, להזכירכם) ובאמת שנמאס לי לפרגן לו על משחקים גמורים שהוא כמעט מצליח להחיות.
למי שלא יודע - כשקבוצה עולה ליתרון 28-6, היא נוטה לשנות את ההגנה שלה למצב Prevent - אתה עובר למצב שבו אתה מנסה להימנע ממהלך גדול בכל מחיר, ונותן לקיובי היריב השלמות יחסית קלות באמצע המגרש. זה שינוי גם במיינדסט של ההגנה, ולא רק בעמידה הטקטית שלה.
הקאובויס היו בפיגור כזה עמוק לתוך הרבע הרביעי. עד לאותה נקודה היו לדאק 146 יארדים באוויר והוא לא מסר אפילו ל-TD אחד. הוא נראה מבולבל והחזיק בכדור יותר מדי, וגם חטף סאק באנדזון שאין לי מושג עד עכשיו איך השופטים החליטו שזה Illegal Touching (החלטה מביכה, כי זה אומר שכל קיובי שעומדים להוריד לסייפטי יכול למסור לשחקן קו התקפה כדי להציל את עצמו):
רק ברבע הרביעי, כשהמשחק כבר לא היה ריאלית בהישג יד (כנראה שבלי אונסייד קיק מוצלח שהושמט על ידי זיי פלאוורס, זה אפילו לא היה קצת קרוב בסיום). ברבע האחרון - מהנקודה שהקבוצה שלו נפלה לפיגור של 22, הוא מסר ל-240 יארדים ו-3 TDs.
מצטער, אבל אותי - זה לא מרשים. וזה רלוונטי אך ורק אם זה שווה בסוף ניצחון. לא קרוב לניצחון, ולא ליד ניצחון.
האם דאק האשם הבלעדי? ממש לא. הגנת הריצה של דאלאס ממשיכה להיות מביכה (274 יארדים לבולטימור, ב-6.1 לנשיאה!), וכמו בברייקדאון הזה של עמנואל אצ'ו לאחד ה-TDs של הנרי - זה פשוט נראה רע בטייפ כמו בבוקס סקור:
גם הנשק הכי אמין של דאק איכזב אותו במשחק - עם פאמבל ברדזון, שתרם לו הרוקי נייט ויגינס:
והוא עוד הוסיף למכסה שלו טנטרומים על הסיידליין:
כמה הערות על בולטימור - דרק הנרי סוף סוף נראה כמו שרצו וציפו שהוא ייראה, והשילוב של ג'סטיס היל נעשה בחוכמה, ובתזמון הנכון. מארק אנדרוז - שיחק רק 33% מהסנאפים אתמול, וקיבל רק טארגט אחד - הטרנד הזה בשימוש שלו ממשיך להיות די עקבי.
ושימו לב לזה - ג'סטין טאקר החטיא פילד גול שלישי העונה (מ-46 יארדים הפעם), שהיה יכול להפוך את המשחק לאפילו פחות ספורטיבי ברבע הרביעי. ומנגד - ברנדון אוברי (הבועט הטוב בליגה) עם בעיטה מוצלחת מ-65 (השנייה באורכה אי פעם):
ראמס (1-2) - ניינרס (1-2) 24-27 👍🏻🥈
איש המשחק שלי: שון מקווי, מאמן ראשי, ראמס
במה צדקתי? שהראמס ישמרו את המשחק קרוב (למרות שזה לא תמיד נראה ככה).
במה טעיתי? הראמס לא היו צריכים משחק ריצה דומיננטי כדי לנצח (98 יארדים ב-3.8 יארדים לנשיאה בלבד)
ה-משחק הכי טוב של השבוע הגיע מה-NFC המערבי, מדרבי ה-IR, עם שתי קבוצות חבוטות וחבולות, שממש לא אוהבות אחת את השנייה. והראמס זכו לקלקל לניינרס את פתיחת העונה, ולהפיל אותם (לראשונה מזה לא מעט זמן) למאזן של מתחת ל-500. המשחק הזה היה מאסטרקלאס של שון מקווי, שבלי שני הרסיברים הכוכבים שלו, ובלי חצי קו התקפה, השתמש בכל טריק שיש לו בספר כדי לייצר מאצ'אפים טובים לפליימייקרים שכן היו על המגרש. ומיד דוגמא אחת למאצ'אפ כזה שהפך ל-TD...
קיירן וויליאמס סוף-סוף שבר את הרצף הארוך בליגה, ללא ריצה של לפחות 10 יארד מתחילת העונה (הייתה לו ריצה של 13), והוא גם עשה נזק במשחק המסירה, כולל המהלך הזה:
הניינרס, למרות משחק טוב מאוד של ברוק פורדי, והצגה של ג'וואן ג'נינגס (11 תפיסות, 175 יארדים ו-3 סקורים) - לא הצליחו להכריע את המשחק, ואיבדו אותו באופן הכי דרמטי שיש. גם השבוע, צריך לומר - ברנדון איוק נראה רע מאוד מתחילת העונה, ואם במשחק כזה (עם דיבו וקיטל בחוץ) הוא לא מתעלה - אז מתי? נראה שיש לנו כאן עוד שחקן שסובל מתסמונת פוסט- חוזה שני חמורה מאוד. גם התרשמתי לא לטובה מקו ההתקפה שלהם (שוב - לא משהו חריג) - פורדי נאלץ לברוח על נפשו יותר מדי פעמים במשחק הזה.
משחק משוגע ומשובח (למרות שרמת הפוטבול לא תמיד הייתה גבוהה, מכורח הנסיבות), עד למהלך האחרון:
קרדינלס (1-2) - ליונס (2-1) 20-13 🥶
איש המשחק שלי: בן ג'ונסון, מתאם התקפה, ליונס
במה צדקתי? העמדתי לליונס יעד של להחזיק את קיילר על 250 יארדים ומטה, והם די עמדו בו (252 יארדים, כולל 45 על הקרקע).
במה טעיתי? בפיק על אריזונה, כמובן. וגם - הליונס ניצחו בלי יותר מדי לחץ על קיילר, ובטח שבלי לעמוד ביעד הסאקים שהצבתי (האצ'ינסון רשם את היחיד של דטרויט במשחק).
אני מעניק לבן ג'ונסון את התואר, ולו רק בזכות הפלייקול המטורף הזה:
וברצינות - הליונס שיחקו פוטבול ליונסי טיפוסי, עם איזון טוב בין ריצה (43 נשיאות ל-187 יארדים) למסירה (23 ניסיונות של גוף ל-199 יארדים). ראינו בשבוע שעבר איך זה נראה כשגוף נדרש ל-55 דרופבקים, ואיך זה נראה כשהמצב הוא הפוך. קו ההתקפה של הליונס כל כך חזק ודומיננטי, שהוא מזיז אנשים מהקרקע. ליטרלי:
בדיוק כמו בחודש הראשון של 2023 - דיוויד מונטגומרי נראה טוב מאוד מאחורי הליין הזה, והוא ממשיך לצבור יארדים אחרי המגע בקצב מסחרר:
משחק SNF: פלקונס (1-2) - צ'יפס (3-0) 22-17 🎯🥉
איש המשחק שלי: ראשי רייס, רסיבר, צ'יפס
במה צדקתי? הצ'יפס אכן ניצחו וכיסו, ובדרך החזיקו את קאזינס על פחות מ-300 יארדים (היו לו 230)
במה טעיתי? לא היה להם צורך אמיתי בטראוויס קלסי כדי לנצח
גם השבוע, טראוויס קלסי לא היה פקטור אמיתי במשחק ההתקפה של הצ'יפס (4 תפיסות ל-30 יארד), ועם פאצ'קו בחוץ - משחק הריצה היה מתחת לממוצע (128 יארדים ב-3.9 לנשיאה). אז אפשר לומר שההתקפה של הצ'יפס בשלושת השבועים הראשונים של העונה היא, פשוט כמשמעו - ראשי רייס or Bust. כל ההתלהבות מקסבייר וורת'י (4 תפיסות ל-34 יארדים בשני המשחקים האחרונים) נרגע - וראשי רייס ממשיך להיות הנשק העקבי היחיד של מהומס, והיכולת שלו להשיג יארדים אחרי התפיסה במסירות קצרות היא ברמה הכי גבוהה שיש:
הוא ממשיך להוביל את הליגה באחוז הטארגטים שהוא מקבל ביחס לכמות הראוטים שהוא רץ (34%, במקום השני - מאליק נייברס עם 33%, במקום השלישי - אמון רה סיינט.בראון עם 29%). והוא שני בליגה מבחינת יארדים בתפיסה בסך הכול, עם 288 (רק ניקו קולינס מעליו).
75 מתוך 110 היארדים של רייס במשחק הזה הגיעו אחרי התפיסה, והוא שבר לא פחות מ-5 תיקולים של מגני הפלקונס. הוא מוביל את הליגה העונה עם 200 יארדים אחרי התפיסה, ומוביל את העמדה עם 9 תיקולים שפספסו אותו העונה (Missed Tackles Forced - לפי נתוני Next Gen).
בקיצור - ההתקפה של הצ'יפס השנה נראית מאוד דומה לאיך שהיא נראתה ב-2022-2023, מהבחינה הזאת שהיא מתבססת על המון ריצות, והרחבות של משחק הריצה דרך סקרינים, ושימוש מאסיבי במרכז המגרש - אז בעזרת קלסי, היום בעיקר בעזרת רייס.
קו ההתקפה של הצ'יפס, לאחר הספסול של הרוקי סוואמאטאיה, נראה טוב יותר נגד הפאס ראש של הפלקונס - שלא הפיל את מהומס לסאק אפילו פעם אחת במשחק הזה.
ואם כבר בפאס פרוטקשן עסקינן - אז בואו נעבור להתקפה של אטלנטה, ושימו לב כאן לביז'אן רובינסון נגד הבליץ, עם החסימה שמאפשרת את המהלך הגדול מקאזינס לפיטס:
דארנל מוני (8 תפיסות ל-66 יארדים) ממשיך להיות השחקן הכי אפקטיבי של אטלנטה עם הכדור, כשהוא מגיע אליו:
ואי אפשר בלי משפט וחצי על השופטים כשמדובר במשחקים של הצ'יפס - בשבוע שעבר זה היה PI מוצדק על הבנגלס, במהלך שהוביל לפילד-גול המנצח, וגם זה - היה בהחלט צריך להיות דגל ל-PI לזכות הפלקונס - הסייפטי של הצ'יפס, בריאן קוק, לא הסתובב עם הפנים למהלך, לא שיחק על הכדור בשום צורה, ופשוט התמקד נטו בגוף של הרסיבר (קייל פיטס):
לא ראיתי את המשחק במלואו, נכון לכתיבת שורות אלו. אז לא רוצה להסיק מסקנות לגבי הפלקונס. כשראיתי אותם נגד האיגלס לא ממש התרשמתי, בעיקר מההתקפה, ואני עדיין חושב שהם לא נראים כמו שהם צריכים להיראות בצד הזה של הכדור. כשביז'אן רץ 16 פעמים ל-31 יארדים - זו בעיה קשה (וכמה זה שונה ממה שהם התמודדו איתו רק שבוע לפני זה בפילדלפיה). ההתקפה הזאת צריכה להמשיך לעבור דרך ביז'אן, בריצה ובמסירה. 12 טארגטים לביז'אן ב-3 משחקים זה נמוך מדי (רק 2 במשחק הזה, אגב) וזאק רובינסון צריך למצוא עוד דרכים לשלב אותו במשחק המסירה.
משחק MNF: בילס (3-0) - ג'אגוארס (0-3) 10-47 🎯
איש המשחק שלי: ג'וש אלן, קוורטרבק, בילס
במה צדקתי? לשם שינוי - בהכול (כולל המפתחות לניצחון של 2 הקבוצות).
במה טעיתי? ככל הנראה - כשחזיתי שהג'אגס יגיעו לפלייאוף.
מסעו של ג'וש אלן לתואר MVP ראשון לקריירה ממשיך לפי התכנון - עם הופעה של 4 TD (ל-4 רסיברים שונים) כבר במחצית הראשונה. פשוט לא כוחות, עם כל הצער שבדבר.
אני חושב ששני המשחקים האחרונים של הבילס, בזה אחר זה, הראו שוב מדוע כל כך לא אהבתי את ההארכות של לורנס וטואה - כשאתה משלם פרמיה כזאת לקיובי שפשוט לא נמצא באותה סטרטוספרה כמו הג'וש אלנים של העולם - אתה מסנדל את עצמך מלנצח אותו בדרכים אחרות, על ידי חיזוק הסגל שמסביבו. אשליית הרלוונטיות ממשיכה לגבות עוד קורבן, והפעם זה עשוי לעלות לדאג פידרסון (שרק לפני 7 שנים זכה בסופרבול בעונתו השנייה כמאמן ראשי!) בג'וב נוסף.
ומצד שני - זה מראה למה כתבתי באוף-סיזן שהבנגלס לא היו צריכים להשאיר את טי היגינס - כי קיובי עילית, אמור להיות מסוגל לייצר כאלה דרייבים גם בלי רסיבר "אלפא" (ובטח שבלי שניים):
ועוד מעט נגיע לעמדות שהבנגלס כשלו בלחזק, כדי לשלם לטי היגינס, ואיך זה משפיע על הקבוצה שלהם.
באופן כללי, ההגנה של הבילס נראית נהדר. הסיסטם של ג'ו בריידי ממנף בצורה נהדרת את היכולת של הרסיברים והרצים להשיג יארדים אחרי התפיסה (חאליל שאקיר - פשוט תענוג לצפות, בהקשר הזה - 14 תפיסות מתוך 14 טארגטים העונה) ואלן מנצח על התזמורת הזאת באומנות.
ניכר שהמהלכים של הבילס בהתקפה משורטטים היטב, כדי לייצר לרסיברים הרבה ספייס מסביבם לעבוד איתו אחרי התפיסה. אפשר היה לראות את זה כמעט אחרי כל תפיסה במחצית הראשונה. וזה בטח לא מזיק כשקו ההתקפה שומר על אלן מצוין (0 סאקים לקו ההגנה המפואר והיקר של הג'אגס). קו ההגנה של הבילס הגיע ללורנס/מאק ג'ונס 5 פעמים (וון מילר עם משחק שלישי רצוף עם סאק - לתשומת ליבכם).
ומן העבר השני, אתה לא יכול לנצח משחקים כאלה כשהקוורטרבק שלך מאבד כדורים בצורה כזאת. טרבור לורנס פשוט מוסר את הכדור חצי מטר מעל הידיים המושטות של בריאן תומאס, וישר לידיים של דמאר האמלין (ללורנס יש 61 איבודים מאז שנכנס לליגה ב-2021 - הכי הרבה לאורך התקופה):
פשוט INT נוראי, בדאון 1, עם פוקט נקי לגמרי - כשהרסיבר פנוי עם רדיוס של 7 יארדים מסביבו.
האם העונה של הג'אגס גמור? לא סופית, אבל זה מתקרב לשם מאוד... ואני חושב שהם יצטרכו לייצר שם זעזוע רציני כדי לשנות משהו (על כיסא המאמן כבר כתבתי קודם). טרוור לורנס, מכורח חוזהו, יישאר הקיובי בג'קסונוויל לפחות עוד שנתיים, והם יצטרכו למצוא דרכים לתקן אותו. בניגוד לג'וש אלן - זה לא שחקן שיכול להתמודד בלי WR1 ברור, ואין לו כזה בקבוצה היום.
משחק MNF: בנגלס (0-3) - קומנדרס (2-1) 38-33 🥶🥇
איש המשחק שלי: ג'יידן דניאלס, קוורטרבק, קומנדרס
במה צדקתי? לא בדיוק ביעד (3 השלמות של דניאלס למעל 20 יארדים) אבל במהות - ההתקפה הייתה צריכה לפתוח יותר את משחק המסירה, וזה בדיוק מה שהם עשו כדי לנצח.
במה טעיתי? בפיק שלי, ובכך ש-250 יארדים של בורו יספיק לניצחון של הבנגלס.
משחק השבוע למי ששונא הגנות. אל תהמרו לעולם על האנדר כשהקומנדרס בפעולה! שני הקיוביז הכי טובים של LSU בעשור האחרון, ראש בראש, עם מנצח מפתיע מאוד!
בשבוע שעבר דירגתי את ג'יידן דניאלס במקום ה-1 מבין הרוקי קיוביז, למרות שעדיין לא היה לו TD במסירה. ולמרות שהפלייקולינג היה שמרני ובעיקר דרש ממנו ריצות ומסירות קצרות - ראיתי אז (ואני ממש לא היחיד) שני דברים ממנו שהאמנתי שיהיה אפשר לבנות עליהם בעתיד: קבלת החלטות, ומה שנקרא באנגלית Poise - היכולת להתמודד עם לחץ ולעשות את המהלך הנכון גם תחתיו. לא האמנתי שהוא יצליח לתרגם את זה להופעה כזאת מול קבוצה נואשת של הבנגלס, בחוץ, בפריים-טיים - ראש בראש עם גרסה טובה מאוד של ג'ו בורו. קליף קינגסברי, מתאם ההתקפה של וושינגטון, התחיל לבקש ממנו למסור קצת לעומק בחצי השני נגד הג'איינטס, וזה הכין אותו היטב למשחק הזה.
להשלים כזאת מסירה, על הבמה הענקית הזאת, בדאון 3 ו-7, כשאתה יודע שאם אתה מפספס הכדור חוזר לג'ו בורו, שעשה מה שבא לו בהתקפה במשחק הזה (סבירות גבוהה מאוד להפסד) - זה לא משהו שרוקי אמור לעשות במשחק שלישי בקריירה, עם בליץ של ג'ינו סטון שהגיח מעמדת הסייפטי - והיה לו כבר בתוך הפרצוף כשהכדור יצא לדרך:
שימו לב לנקודה הזאת בזמן מתוך הדמיית המהלך - תראו איפה טרי מקלורין (17 בלבן מצד ימין) היה כשהכדור יצא לדניאלס מיד - זה דורש אמון, תיאום וכמובן דיוק עילאי כדי להוביל להשלמה:
לג'יידן דניאלס היו יותר TD במשחק הזה מאי השלמות (3 לעומת 2) - זה נתון חריג מאוד, וזהו אחוז ההשלמה הכי גבוה אי פעם לרוקי, במשחק שמסר בו יותר מ-20 פעמים (השיא הקודם היה של דאק פרסקוט ב-2016 נגד הבאקנירס). והפעם אי אפשר לומר שזה בגלל שהוא מסר רק מסירות קצרות - היו לו 9 השלמות של יותר מ-10 יארדים, כולל 2 של יותר מ-30.
דניאלס היה מושלם במשחק הזה במסירות תוך כדי תנועה (5 מ-5 ל-43 יארדים):
עוד נקודה שהתייחסתי אליה בפוסטים קודמים - ברוך הבא לעונה, טרי מקלורין! ידענו שיש שם פוטנציאל לחיבור טוב, אבל השבוע זה סוף סוף התחבר והתפוצץ: 4 תפיסות ל-100 יארד ו-TD מנצח. מקלורין היה, ועודנו, הרסיבר הכי אנדרייטד בליגה, ומספיק כדי לראות את המספרים שלו לנוכח רשימת הקיוביז שמסרו לו בקריירה כדי להבין:
המשחק הזה היה הראשון בעידן הסופרבול (מדובר כאן על מעל 60 שנים, כן?) שבו לא היה אפילו פאנט אחד או איבוד אחד - לאף אחת משתי הקבוצות! והקומנדרס הם הקבוצה הראשונה לאורך אותה תקופה, שהשלימה שני משחקים רצופים בלי פאנט או איבוד! אחוז ההשלמה של ג'יידן דניאלס הוא הגבוה ביותר לקיובי בשלושת המשחקים הראשונים בעונה (80.2%).
שתי ההתקפות נמצאות בצמרת של הליגה מבחינת EPA ממוצע לדרייב ובאחוזי הצלחה - וזה מלמד 2 דברים:
כמה ג'יידן דניאלס באמת טוב
כמה ההגנה של הבנגלס באמת רעה, שהם במאזן של 3 הפסדים ואפס ניצחונות - ג'ו בורו מסר להכי הרבה יארדים וטאצ'דאונים מכל הקיוביז ב-AFC!
בנוסף לכל הצרות של סינסי - נראה שטרנט בראון סבל הלילה מפציעת ברך לא פשוטה, ונראה שאמאריוס מימס הרוקי יושלך למערכה מוקדם מהרצוי. הפאס פרוטקשן על בורו העונה נראה טוב עד כה, וזה יהיה מאתגר יותר לשמור על המצב הזה בלי אחד מהבראונים, למה שנראה כמו פרק זמן די ממושך (אם לא לעונה כולה).
ההתקפה של הבנגלס נראית טוב, והם אפילו קיבלו הלילה 124 יארדים על הקרקע (6.2 לניסיון) - אבל האם זה בגלל שהגנת הקומנדרס (עדיין) כל כך רעה? אני מעריך שזה רק חלק מהסיפור.
אם ההגנה של הבנגלס תמשיך לאפשר להתקפות יריבות 8 המרות מוצלחות מתוך 12 ניסיונות בדאון 3/4 (כולל 3 המרות מוצלחות מ-3 בדאון 4!) - היא לא תנצח הרבה משחקים, ובטח שלא תגיע לפלייאוף.
העונה של הבנגלס לא גמורה, אבל כדאי להכיר - יש רק קבוצה אחת ב-24 השנים האחרונות שהתחילה עונה עם שלושה הפסדים והגיעה לפלייאוף. הספוט הנוסף והמשחק הנוסף יעזרו לה, אולי, לנצח את הסטטיסטיקה. אבל לפני הכול - הם צריך לעזור לעצמם עם הגנה פחות פריכה.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.
וזהו לו"ז הפרסומים הצפוי למהלך העונה:
בכל יום ב': סיכום מלא של שבוע המשחקים החולף
בכל יום ג': פוסט פנטזי - סיקור ליגות הקהילה + המלצות לשבוע הבא
בכל יום ה': הפריוויו לשבוע המשחקים הקרוב (כולל טיפים למהמרים)
נשמע טוב? לחצו כאן על כפתור ההרשמה והצטרפו למאות אוהדים שכבר שם:
תודה, אורן.
עד שחשבתי שהרייבנס הגיעו העונה, הרבע הרביעי חיזק את תחושתי שייתכן ולא תהיה הגעה לפלייאוף.
מינסוטה הפתעת העונה ביג טיים ואני חייב לתפוס משחק שלם שלה.