הצ'יפס והאיגלס חוזרות לסיבוב 2 - הפעם בסופרבול 59 ב-NOLA. הבילס שוב פספסו את התהילה בסנטימטרים, הקומנדרס הראו שהם עדיין לא בשלים, ואפשר לומר שבסיכומם של 4 חודשים של עונה רגילה + 3 סיבובי פלייאוף - שתי הקבוצות הראויות ביותר ייפגשו על הבמה הכי גדולה של הספורט האמריקאי.
עוד יהיו הזדמנויות לנתח את אינספור המאצ'אפים והאנשים שצפויים לעשות את המשחק הזה, אבל עוד לפני כן, חשבתי לנצל את הפוסט הזה כדי להעלות על כתב כמה מחשבות שעלו לי לאחר גמרי ה-NFC וה-AFC. חלקם כמחווה לבילס ולקומנדרס, חלקם מתוך זרם התודעה שכבר שולח אותי בדימיוני לניו אורלינס בעוד כשבוע וחצי.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן (סביב הפרי-אייג'נסי, הדראפט ועוד).
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-540 אוהדים שכבר שם!
הרבה אוהדי בילס אולי לא מרגישים כך - אבל הדרופ של קינקייד הרבה פחות נוראי (מקצועית! לא רגשית וכו') מזה של מארק אנדרוז בדיוויז'נל
זוהי כנראה הזווית הכי טובה ומרשימה של המהלך, ומבחינתי - אפשר לראות מכאן כמה התפיסה הזאת הייתה קשה:
למעשה, אם תבחרו להקשיב ל-RG3, הקיובי של הקומנדרס בדימוס, בריאיון הזה לקיי אדאמס - הוא חושב שהכישלון של המהלך נופל, לפני הכול, על הכתפיים של ג'וש אלן, שלא זיהה את הבליץ שההגנה הכינה, ובהתאם - לא סימן לקו התקפה שלו לזוז ימינה כדי להיות ממוקם טוב יותר בפאס פרוטקשן, עוד לפני הדרופ של קינקייד:
הפסד במשחק פוטבול לעולם לא ייפול על הכתפיים של שחקן אחד, או חבורת שחקנים במהלך אחד. זה נכון לגבי המהלך הזה, זה נכון לגבי החלטות השיפוט מעוררות המחלוקת - לבילס היו מספיק הזדמנויות לנצח את המשחק בנקודות אחרות במשחק. אם לא היו מפשלים בשתי המרות של שתי נקודות, אם היו מקנברטים בהצלחה יותר מ-35% בדאון שלישי - מרווח הטעות לא היה מצטמצם למהלך אחד או שניים.
הגיע הזמן לפתרון טכנולוגי שיפתור חלק מהבעיות של השופטים בליגה
אני מאמין שהשופטים טעו במיקום של הכדור בדאונים 3/4 שהובילו לאיבוד הכדור הלפני אחרון של הבילס בדאונים ברבע הרביעי. אכן, הייתה בעיה של זוויות צילום בריפליי, ונוצר מצב שבו ברגע שהשופטים סימנו במקור שהבילס היו Short - היה כמעט בלתי אפשרי לשנות את ההחלטה. זה אקראי מדי, בטח כשמדובר בשופטים שניכר שאין להם זווית ראייה מספיק טובה כדי לקבל החלטה כה גורלית בלייב.
בליגה ששווה מיליארדים רבים של דולרים - המצב הזה לא יכול להימשך. יצא לי לשמוע ולקרוא קצת על המורכבויות בפתרון טכנולוגי ביחס לענפים אחרים, כמו כדורגל וטניס (אין כאן רק שאלה של מיקום הכדור, אלא גם של השליטה בו), ועדיין - הגיעה העת להוציא מהמשוואה את הגורם האנושי, ככל שרק ניתן.
אגב, טכנולוגיה לא הייתה פותרת, למשל, את ההחלטה להעניק תפיסה לקסבייר וורת'י:
הפגיעה של הכדור כאן בקרקע אינה רלוונטית לפסיקה, אלא רק שאלת השליטה בכדור - אם השופטים מאמינים שלוורת'י הייתה שליטה מלאה לפני הפגיעה של הכדור בקרקע, ושהוא לא איבד את השליטה בעת הפגיעה (זה עניין שנפגע בהתאם לתזוזת הכדור) - הרי שזו תפיסה שהושלמה, לפי חוק. אני חושב שזו עוד החלטה מפוקפקת מאוד, במקרה הטוב. והפרשנות של החוק כאן היא סובייקטיבית לגמרי, עם או בלי טכנולוגיה.
מעולם לא הייתה קבוצה עם אדג' כה מובהק בעמדות האימון ביחס לשאר הליגה כמו הצ'יפס האלה
אם נשים לרגע את ההשוואות המתבקשות בין מהומס לבריידי - אני סבור שבמקרה של מהומס, איכות הפלייקולר ומתאם ההגנה משחקת כאן יותר פקטור מאשר בשושלת של הפאטס. כשבוחנים את איכות ה-Skill Players של הצ'יפס בשלוש העונות האחרונות, למעשה מאז עזיבתו של טייריק היל ולצד הירידה בדומיננטיות של טראוויס קלסי - זה די מדהים לראות שברמת ההצלחה הקבוצתית, הם לא ממש מאטים אפילו לרגע.
נתחיל דווקא בצד ההגנתי - מה שסטיב ספאגנולו עושה כאן, בלי החתמות פרי אייג'נסי משמעותיות (למעשה, כבר כמעט שכחנו שהצ'יפס איבדו את לג'אריוס סניד, אחד השחקנים המשמעותיים בטבעת האחרונה שלהם באביב האחרון), עם שחקנים שכמעט כולם בחירות דראפט וריג'קטים של קבוצות אחרות - הוא לא פחות ממדהים. הצ'יפס מנצלים כאן כשל שוק כדי להשיג אדג' ממש "לא הוגן" על פני הליגה - הם הצליחו להשאיר במערכת שנה אחר שנה DC, שב-9 מתוך 10 תרחישים אלטרנטיביים היה עוזב למשרת HC בזכות העבודה שלו. תראו את אובדן המתאמים המהיר של הליונס השנה, את ה-DC של הרייבנס בעונה שעברה, את המתאמים של האיגלס ב-2022 - כולם נחטפו מיד בסיום העונה. אבל לא ספאגס - הוא כבר היה שם, עשה את זה, נכשל בכך נחרצות, ולמרות שפומבית הוא הביע בעבר רצון לחזר להיות מאמן ראשי - כנראה שהתנאים והנסיבות מספיק טובות כדי לשמור על הסטאטוס-קוו בינתיים. וההמשכיות הזאת היא קריטית לתפקוד המערכת, הרבה יותר מנוכחותו של שחקן כזה או אחר על המגרש.
ונעבור להתקפה, שם אנדי ריד, האיש שגורש מפילדלפיה, ללא טבעת, ממשיך לבנות קייס לא רע להיות ה-GOAT HC. הוא לבטח כבר ה-GOAT כמוח התקפי, מתכנן מהלכים וקורא מהלכים. והנה דוגמא אחת קטנה מהמהלך שחתם את המשחק מול הבילס:
ג'סטין ווטסון (84) והוליווד בראון (5) עושים Motion לצד שמאל, ומייצרים Bunch עם רסיבר נוסף. אפשר לראות שני שחקני הגנה זזים איתם, מה שאומר שהבילס בשמירה אישית. הפלייקול הוא מושלם לנצח שמירה אישית - Mesh Traffic ל-RB - אתה שולח כמה רסיברים שנמצאים זה לצד זה כדי לייצר עומס של גופות במרכז המגרש, מה שמייצר אפקט חסימה (PICK) שאמור לפנות שחקן אחר. ואכן - אחרי הסנאפ - שלושתם רצים בחזרה לכיוון השני של המגרש, ותוכלו לראות את סמאג'י פיריין הראנינג בק (34) חומק דרך קו ההתקפה, ונמצא פנוי לגמרי בצד המגרש שהתפנה, כדי להשיג את הדאון הראשון שניצח רשמית את המשחק:
חברים וחברות - זוהי הגדולה של אנדי ריד כפלייקולר... יש לו מגירה מלאה של מהלכים שהוא שומר נעולה עד המשחקים האלה, והוא יודע לשלוף אותם בדיוק ברגע הנכון. האופן שבו הוא יודע לנצל את היתרונות הפיזיים הקטנים של השחקנים, הבאמת ממוצעים ומטה שלו (אם מוציאים לרגע את הקוורטרבק מהמשוואה) היא חסרת תקדים.
השנאה שג'יילן הרטס מקבל במדיה, ובכלל - היא לא פרופורציונאלית ביחס למה שהוא עושה על המגרש
אולי זהו המזג האדיש שלו, אולי זו העובדה שהספירלה שלו פחות "מהודקת", אולי זה בגלל שהוא רץ הרבה (וגם את זה - לא עושה ממש יפה, ובטח לא באלגנטיות, כמו למאר או ג'יידן), אולי זו פשוט אשמת ה"טוש פוש" - אבל הזלזול של הרוב המכריע של אוהדי הפוטבול, שאינם אוהדי איגלס, כלפי ג'יילן הרטס עברה העונה כל גבול סביר. ובכלל - איך הגענו למצב שבו הפוטבול של קבוצה ששמה 55 נקודות בגמר קונפרנס (!) נתפס כ"מכוער" ו"משעמם"?
אני, באופן אישי, לא מבין. ואולי אני Biased. אבל יש מצב שמי שמוטה כאן רגשית, או מכל סיבה אחרת, הם אלה שבוחרים להטיל דופי בקיובי וקבוצה שהגיעו לשני סופרבולים בשלוש העונות האחרונות, ושלושה ב-8 האחרונות?
בעיניי, זה חוזר לאותה שאלה בסיסית של "מה הופך קוורטרבק לטוב?". האם זה מבנה הגוף, היכולת שלו למסור מסירות יפות, או להשיג בעקביות 300 יארדים ומעלה? או היכולת שלו לקבל החלטות טובות ולהוציא מעצמו את המקסימום ברגעים הכי חשובים? ו/או - לא לעשות טעויות באותם רגעים? או במילים אחרות - פשוט לדעת לנצח משחקי פוטבול, בכל דרך אפשרית.
ג'יילן הרטס שבר במשחק האחרון שיא כל הזמנים - עם 7 משחקי פלייאוף מלאים שבהם פתח ללא INT (מדובר על 206 מסירות רצופות). שני המשחקים הכי טובים שלו בפוסט-סיזן, ואולי בקריירה - היו הסופרבול ב-2022, וגמר הקונפרנס האחרון נגד הקומנדרס.
הוא הקוורטרבק הראשון מאז ג'ים קלי, שמפסיד בסופרבול הראשון שלו, ומצליח לחזור למעמד - והוא עשה את זה מהר מאוד. הוא השמיני בתולדות המשחק שמגיע ליותר מסופרבול אחד בחמש העונות הראשונות שלו בקריירה (האחרים: טום בריידי, פטריק מהומס, ראסל ווילסון, בן רות'ליסברגר, קורט וורנר, טרוי אייקמן וג'ון אלווי).
העובדה שיש להרטס, על הנייר, את הג'וב "הכי קל" לקוורטרבק בליגה היום (מבחינת איכות הרסיברים, ה-RB וקו ההתקפה) לא אומרת שמה שהוא עושה זה רגיל וסטנדרטי. העובדה שהוא יודע לרוץ - לא אומרת שהוא לא היה אחד המוסרים הכי יציבים של הפוטבול בשלוש השנים האחרונות בליגה.
בדומה לפגמים אחרים במשחק שלו (נכנס לליגה עם אחוזי השלמה של פחות מ-60% ומאז עבד קשה ושיפר את הדיוק שלו בכמה רמות), הוא תיקן העונה את כמות האיבודים האסטרונומית שגרם לה בעונה שעברה ובתחילת העונה. לאורך גודל דגימה של שלוש עונות מלאות, אתם יכולים לראות שהמספרים שלו אינם רחוקים מאלה של הקוורטרבק הטוב בליגה:
להטיל בכך דופי רק בגלל שיש סביבו כישרון - זו לוגיקה/רטוריקה פגומה ביותר.
העובדה שיש אוהדי פוטבול שברצינות מגדירים אותו היום עדיין כ"קוורטרבק מגוחך" (זה ציטוט שהבאתי מהתכתבות באחד מהפורומים במהלך הסופ"ש האחרון) - מספרת לכם את כל מה שצריך לדעת על הערכת ותפיסת קוורטרבקים במדיה ובקרב רוב קהל הצופים: יש נרטיבים ותפיסות מוקדמות סביב שחקנים שנכנסים לליגה, שלא משנה מה הם יעשו - הם לא יצליחו להשתחרר מהן. ג'יילן הרטס הוא, בעיניי, הדוגמא הכי מובהקת לכך בליגה היום. מבחינת כישורים "מדידים" הוא משחק בשלוש העונות האחרונות ברמה של טופ 8-12 בליגה. מבחינת כישורים "לא מדידים" - אפשר לטעון בקלות שהוא טופ 5.
צוחקים "קצת" יותר מדי על ההחלטה של הג'איינטס להיפרד מסקוואן
האם ג'ו שיין ראוי ללעג על כך שויתר באוף-סיזן האחרון על מי שצפוי להיות שחקן ההתקפה של השנה? חד משמעית.
כמות הטייקים הקפואים ששיין והצוות שלו זרקו לאוויר בכמה דקות של Hard Knocks באוף-סיזן האחרון היא באמת מרשימה:
הם חשבו שזה לא נכון לשלם 12 מיליון ל-RB כדי שיקבל כדורים מקיובי שמשלמים לו 45 מיליון (זה נכון, אבל במקרה שלהם - הבעיה הגדולה באמת הייתה בצד של ה-45), הם האמינו שקבוצות לא יסכימו לשלם לסקוואן 12 מיליון, כי לא יחשבו שהפער בינו לבין שחקנים כמו טוני פולארד וג'וש ג'ייקובס שווה את זה (הוא היה שווה גם יותר), הם העריכו שבגיל 27 הוא יתחיל כבר בדעיכה (בפועל - הוא ניפק עונה היסטורית), ועוד ועוד ועוד...
אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום סיכוי שסקוואן היה מתקרב למספרים וההישגים, האישיים והקבוצתיים, שהוא רושם העונה בסיסטם של NYG. לא נכון להעריך את ההחלטה לשלם, או לא לשלם, לשחקן בנסיבות שבהן פועל שיין, כפי שמעריכים אותה בנסיבות בהן פועל ה-GM של האיגלס, האווי רוזמן.
בסיסטם של הג'איינטס - סקוואן היה ה-התקפה. התקפת המסירה הייתה, לפחות מאז כניסתו לליגה, מהגרועות בליגה. כך גם קווי ההתקפה שרץ מאחוריהם. בסיסטם של האיגלס - הוא גם חלק גדול מההתקפה, כנראה שהמשמעותי ביותר בה, אבל זה לא תמיד חייב להיות ככה... השילוב בין סקוואן, לקו התקפה מהאתלטיים והאיכותיים ב-NFL, לצמד רסיברים שדורשים, לרוב, יותר משומר אחד, לטייט אנד שיודע לתפוס ולחסום מצוין, וכמובן - קיובי טוב בהרבה ממה שהיה לג'איינטס בשנים האחרונות, שגם יודע לרוץ - הוא שיוצר את התנאים שאיפשרו לסקוואן לתת מספרים היסטוריים העונה.
לכן, האיגלס מקבלים עבור ה-12 מיליון שלהם, הרבה יותר ממה שהג'איינטס (ולמען האמת - לפחות 28 קבוצות אחרות בליגה) היו מסוגלות לקבל עבורו.
ה- Tush Push הוא הרבה יותר מערימת ילדים - יש למהלך הזה ניואנסים
זהו כנראה המהלך שהשונאים של האיגלס משתמשים בו הכי הרבה כדי להטיל דופי בהתקפה של הרטס ושות'.
אבל הנה - כשהבילס עשו בו שימוש נגד הצ'יפס, ברגע הכי דרמטי במשחק - הוא כשל כישלון די חרוץ. למה זה קרה?
כאמור - זו לא סתם תחרות למי יש רגליים וידיים חזקות יותר. יש משמעות לפרטים הקטנים כאן, ולקחתי את הצילום מסך הזה מריאיון של מאט האסלבק, שבו הוא מצביע על מספר אלמנטים בביצוע של הבילס שהוביל לכישלון, לעומת הביצוע הרגיל של האיגלס. אוסיף גם עוד אחד משלי:
במהלך השידור טוני רומו, הפרשן של CBS, ציין שאלן מרבה ללכת לצד שמאל שלו במהלך. גם הצ'יפס ידעו זאת, ושמו שם עוד ליינבקר כדי לתת קונטרה חזקה יותר. אצל הרטס - הוא מקפיד לקרוא את ההיערכות של ההגנה, וללכת לכיוון קצת אחר בכל פעם.
שימו לב לפריסה של הרסיברים בצדדים במהלך של באפלו, לעומת המערך הצפוף של האיגלס - כל השחקנים מתגייסים לטובת ה-PUSH.
שימו לב כמה גבוה מתייצבים שחקני קו ההתקפה של הבילס (ידיים ישרות לגמרי) לעומת אלה של האיגלס - כמו שג'ייסון קלסי, הסנטר של האיגלס שפרש לאחרונה, סיפר והסביר - את המהלך הזה מנצח מי שמצליח לרדת ולדחוף נמוך יותר עם הסנאפ.
האיגלס מקפידים לאורך השנתיים האחרונות לבצע כמה פייקים מהמערך הזה, כאלה שיכניסו לתודעה של ההגנות איזו התחלה של ספק שאולי הם לא יקבלו כאן משהו סטנדרטי.
זה פייק למסירה לאיי.ג'יי בראון מהפלייאוף הנוכחי (סיבוב הדיוויז'נל נגד הפאקרס):
פייק פיץ' )שלא עבד( לסקוואן ממשחק בשבוע 3 נגד הסיינטס:
ממשחק נגד אריזונה בעונה שעברה:
ממשחק נגד הקומנדרס בעונה שעברה:
ג'יידן דניאלס המשיך את העונה המדהימה שלו גם בהפסד הלא נעים הזה לאיגלס
אני צפיתי בכל סנאפ במשחק הזה, מן הסתם. למרות שהמספרים שלו לא נראים נוצצים - דניאלס שיחק טוב+ בגמר הקונפרנס האחרון. הופעה מרשימה לרוקי קיובי, ואם ננסה לרגע להשוות אותה לתבוסה של הטקסנס בבולטימור בדיוויזנ'ל של 2023 - היא עדיפה בכמה מונים על התצוגה של סי.ג'יי סטראווד באותו הפסד.
הקומנדרס פשוט היו הקבוצה הפחות איכותית במפגש הזה, כמעט בכל עמדה אפשרית. במשחק הזה, גם בעמדת הקיובי. ההחלטה (השגויה, לדעתי) של דן קווין ללכת על פילד גול בדרייב הפתיחה, ה-TD המהיר מיד אחריה, שלושת הפאמבלים - זהו צירוף נסיבות שלא הותיר לדניאלס סיכוי ריאלי להפוך את המשחק הזה לתחרותי.
האם הוא יצליח לחמוק מריגרסיית השנה השנייה המפורסמת? TBD. זהו אתגר לפרונט אופיס של וושינגטון, לא פחות מאשר אתגר אישי שלו. אני מעריך שהקומנדרס יהיו יעד די מבוקש לפרי אייג'נטס באוף-סיזן הקרוב, ויש להם לא מעט קאפ ספייס פנוי כדי לשלם.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן (סביב הפרי-אייג'נסי, הדראפט ועוד).
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-540 אוהדים שכבר שם!
כמו תמיד🔥
אגב אורן, בבלוג האחרון אמרת "אם זה נוגע בידיים שלך אתה צריך לתפוס את זה" או משהו כזה לגבי המסירה לקנקייד לא?
ב.א העובדה שיש לגיילן הרטס יותר מסירות לTD ופחות TO ממהומס (לא ידעתי את זה!) רק מדגישה את היכולות של גיילן כקוטרבק,
מקווה בשבילך שאותן יכולות יצוצו בניו אורלינס💪